1 ספרות

החצוצרה של לואי / א"ב וייט

שני פרקים ראשונים מתוך הספר "החצוצרה של לואי" מאת א"ב וייט

ספטמבר 4, 2013  

"החצוצרה של לואי" פורסם בשנת 1970, ונחשב לאחת היצירות הגדולות של הסופר האמריקני א"ב וייט, לצד "חוות הקסמים" ו"סטיוארט קטינא". הספר תורגם בעבר בשם "תרועת הברבור", ורואה אור כעת בסדרת הרפתקה: סופרים מתרגמים קלאסיקה, בתרגומה של הגר ינאי ועם איורים של מירה פרידמן.

לוּאִי הוּא בַּרְבּוּר צָעִיר שֶׁנּוֹלַד בַּאֲגַמֵּי הַבָּר הַפִּרְאִיִּים שֶׁל קָנָדָה. לְרֹעַ מַזָּלוֹ הוּא נוֹלַד לְלֹא קוֹל. בְּעֶזְרַת יְדִידוֹ, הַיֶּלֶד סֶם, הוּא הוֹלֵךְ לְבֵית־הַסֵּפֶר וְלוֹמֵד לִקְרוֹא וְלִכְתּוֹב, אֲבָל עֲדַיִן נִצֶּבֶת בְּפָנָיו בְּעָיָה גְּדוֹלָה: כֵּיצַד לְחַזֵּר אַחַר סֶרִינָה, הַבַּרְבּוּרָה הַמַּקְסִימָה? לְעֶזְרָתוֹ שֶׁל לוּאִי מַגִּיעַ אָבִיו, שֶׁבְּרֹאשׁוֹ צָץ רַעְיוֹן גְּאוֹנִי: אִם הַבַּרְבּוּר לֹא יָכוֹל לְדַבֵּר, אוּלַי הוּא יְנַגֵּן בַּחֲצוֹצְרָה… מִכָּאן וָהָלְאָה נִסְחָף לוּאִי לִמְעַרְבֹּלֶת שֶׁל הַרְפַּתְקָאוֹת מֻפְלָאוֹת, הַטּוֹמְנוֹת בְּחֻבָּן פִּרְסוּם, עֹשֶר וְהַצְלָחָה. אַךְ לְכָל הַצְלָחָה יֵשׁ מְחִיר, וְלוּאִי הוֹלֵךְ וּמְאַבֵּד אֶת זֶהוּתוֹ כְּבַרְבּוּר פִּרְאִי וְחָפְשִׁי…

עטיפת הספר (יח"צ), איור: בתיה קולטון

"החצוצרה של לואי" (מאנגלית: הגר ינאי)

פֶּרֶק 1

סֶם

בְּשׁוּבוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה דֶּרֶךְ הַבִּצָּה, סֶם תָּהָה הַאִם לְסַפֵּר לְאָבִיו מָה רָאָה.

"דָּבָר אֶחָד בָּרוּר לִי," אָמַר לְעַצְמוֹ. "מָחָר אֲנִי חוֹזֵר לָאֲגַם הַקָּטָן הַהוּא. וַאֲנִי רוֹצֶה לָלֶכֶת לְבַד. אִם אֲסַפֵּר לְאַבָּא מָה רָאִיתִי הַיּוֹם, הוּא יִרְצֶה לָבוֹא אִתִּי. וַאֲנִי לֹא בָּטוּחַ שֶׁזֶּה רַעֲיוֹן כָּל כָּךְ טוֹב."

סֶם הָיָה בֶּן אַחַת־עֶשְׂרֵה. שֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ הָיָה בִּיבֶר. הוּא הָיָה חָזָק לְגִילוֹ, וְהָיוּ לוֹ שֵׂעָר שָׁחוֹר וְעֵינַיִם כֵּהוֹת כְּשֶׁל אִינְדְּיָאנִי. הוּא גַּם פָּסַע כְּמוֹ אִינְדְּיָאנִי, מַנִּיחַ רֶגֶל אַחַת בְּקַו יָשָׁר לִפְנֵי הָאַחֶרֶת כִּמְעַט לְלֹא רַחַשׁ. הַבִּצָּה שֶׁבָּהּ צָעַד הָיְתָה מָקוֹם פִּרְאִי, לְלֹא שְׁבִיל, טוֹבְעָנִית לְמִדְרַךְ כַּף הָרֶגֶל, מָה שֶׁהִקְשָׁה אֶת הַהֲלִיכָה. מִדֵּי אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ דַּקּוֹת סֶם שָׁלַף אֶת הַמַּצְפֵּן שֶׁלּוֹ מִכִּיסוֹ לְוַדֵּא שֶׁפָּנָיו מַעֲרָבָה. קָנָדָה הִיא מָקוֹם גָּדוֹל. רֻבָּהּ יְשִׁימוֹן. לָלֶכֶת לְאִבּוּד בַּיְּעָרוֹת וּבַבִּצּוֹת שֶׁל קָנָדָה הַמַּעֲרָבִית – זֶהוּ עִנְיָן חָמוּר מְאֹד.

בְּעוֹד הוּא מְדַשְׁדֵּשׁ קָדִימָה, מֹחוֹ שֶׁל הַנַּעַר הָיָה מָלֵא בַּדְּבָרִים הַמַּדְהִימִים שֶׁרָאָה זֶה עַתָּה. אֵין בָּעוֹלָם אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁרָאוּ קֵן שֶׁל בַּרְבּוּרֵי חֲצוֹצְרָה. וּבְיוֹם אָבִיב זֶה, סֶם מָצָא קֵן כָּזֶה לְיַד הָאֲגַם הַמְּבֻדָּד. הוּא רָאָה אֶת שְׁנֵי הָעוֹפוֹת הַגְּדוֹלִים עִם צַוְּארֵיהֶם הַלְּבָנִים הָאֲרֻכִּים וּמַקּוֹרֵיהֶם הַשְּׁחוֹרִים. בְּכָל חַיָּיו לֹא רָאָה שׁוּם דָּבָר שֶׁגָּרַם לוֹ לְהַרְגִּישׁ כְּפִי שֶׁחָשׁ עַל גְּדַת אֲגַם הַפֶּרֶא הַקָּטָן, בְּנוֹכְחוּת שְׁנֵי הַבַּרְבּוּרִים הָאַדִּירִים. כֹּה גְּדוֹלִים הָיוּ, גְּדוֹלִים בְּהַרְבֵּה מִכָּל צִפּוֹר אַחֶרֶת שֶׁרָאָה. גַּם הַקֵּן הָיָה גָּדוֹל – גִּבְעָה שֶׁל זְרָדִים וְעֵשֶׂב. הַנְּקֵבָה דָּגְרָה עַל בֵּיצִים וְאִלּוּ הַזָּכָר הֶחְלִיק בְּאִטִּיּוּת הָלוֹךְ וָשׁוֹב עַל גַּבֵּי הַמַּיִם וְשָׁמַר עָלֶיהָ.

כְּשֶׁסֶּם הִגִּיעַ לַמַּחֲנֶה, עָיֵף וְרָעֵב, מָצָא אֶת אָבִיו מְטַגֵּן כַּמָּה דָּגִים לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם.

"וְאֵיפֹה אַתָּה הָיִיתָ?" שָׁאַל מַר בִּיבֶר.

"בְּמַסַּע מֶחְקָר," הֵשִׁיב סֶם. "הָלַכְתִּי לָאֲגַם בְּמֶרְחָק שֶׁל בְּעֵרֶךְ שְׁנֵי קִילוֹמֶטֶר וָחֵצִי מִכָּאן. זֶה שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים מֵהַמָּטוֹס כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נוֹחֲתִים. לֹא מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד. מַמָּשׁ לֹא מִתְקָרֵב לַגֹּדֶל שֶׁל הָאֲגַם שֶׁלָּנוּ."

"רָאִיתָ שָׁם מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן?" שָׁאַל אוֹתוֹ אָבִיו.

"טוֹב," אָמַר סֶם, "זֶה אֲגַם בִּצָּתִי עִם הֲמוֹן סוּף וְאַגְמוֹן. לֹא נִרְאֶה לִי שֶׁיִּהְיֶה מָה לָדוּג שָׁם. וְקָשֶׁה לְהַגִּיעַ אֵלָיו – צָרִיךְ לַחְצוֹת בִּצָּה."

"רָאִיתָ מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן?" חָזַר מַר בִּיבֶר עַל הַשְּׁאֵלָה.

"רָאִיתִי נַבְרָנִים," אָמַר סֶם, "וְכַמָּה שַׁחְרוּרִים אֲדֻמֵּי כְּנָפַיִם."

מַר בִּיבֶר הֵרִים אֶת עֵינָיו מִתַּנּוּר הָעֵצִים, שָׁם הַדָּגִים רָחֲשׁוּ בַּמַּחֲבַת.

"סֶם," אָמַר, "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב לָצֵאת לְמַסְּעוֹת מֶחְקָר. אֲבָל אַל תִּשְׁכַּח – הַיְּעָרוֹת וְהַבִּצּוֹת הַטּוֹבְעָנִיּוֹת הָאֵלּוּ אֵינָם דּוֹמִים לָאֵזוֹר הַכַּפְרִי שֶׁלְּיַד הַבַּיִת בְּמוֹנְטָנָה. אִם אֵי פַּעַם תֵּלֵךְ לָאֲגַם הַזֶּה שׁוּב, תִּזָּהֵר לֹא לָלֶכֶת לְאִבּוּד. לֹא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי שֶׁאַתָּה חוֹצֶה בִּצּוֹת. הֵן בּוֹגְדָנִיּוֹת. אַתָּה עָלוּל לִדְרֹךְ בְּמָקוֹם מְסֻכָּן שֶׁיִּשְׁאַב אוֹתְךָ לְמַטָּה לְתוֹךְ הַבֹּץ, וְלֹא יִהְיֶה שָׁם אַף אֶחָד שֶׁיְּחַלֵּץ אוֹתְךָ."

"אֲנִי אֶזָּהֵר," אָמַר סֶם. הוּא יָדַע הֵיטֵב כִּי יָשׁוּב לָאֲגַם שֶׁבּוֹ הָיוּ הַבַּרְבּוּרִים. וְלֹא הָיוּ לוֹ שׁוּם כַּוָּנוֹת לָלֶכֶת לְאִבּוּד בַּיְּעָרוֹת. הוּא חָשׁ הֲקָלָה עַל כָּךְ שֶׁלֹּא סִפֵּר לְאָבִיו שֶׁרָאָה אֶת הַבַּרְבּוּרִים, אַךְ בָּהּ בָּעֵת חָשׁ מוּזָר לְגַבֵּי כָּל הָעִנְיָן. סֶם לֹא הָיָה נַעַר עַרְמוּמִי, אַךְ מִבְּחִינָה אַחַת הָיָה יוֹצֵא דֹּפֶן: הוּא אָהַב לִשְׁמֹר דְּבָרִים לְעַצְמוֹ. וְהוּא אָהַב לִהְיוֹת לְבַד, בִּמְיֻחָד כְּשֶׁהָיָה בַּיְּעָרוֹת. הוּא נֶהֱנָה מֵהַחַיִּים בְּחַוַּת הַבָּקָר שֶׁל אָבִיו בִּמְחוֹז סְוִויט־גְרַאס בְּמוֹנְטָנָה. הוּא אָהַב אֶת אִמּוֹ. הוּא אָהַב אֶת דֻּכָּס, סוּס הַפּוֹנִי הַקָּטָן שֶׁלּוֹ. הוּא אָהַב לִרְכֹּב בְּשִׁטְחֵי הַחַוָּה. הוּא אָהַב לְהִתְבּוֹנֵן בָּאוֹרְחִים שֶׁבָּאוּ לְהִתְגּוֹרֵר בְּחַוַּת בִּיבֶר בְּכָל קַיִץ.

אֲבָל הַדָּבָר הָאָהוּב עָלָיו בְּיוֹתֵר הָיָה טִיּוּלֵי הַמַּחֲנָאוּת עִם אָבִיו בְּקָנָדָה. גְּבֶרֶת בִּיבֶר לֹא הִשְׁתַּגְּעָה עַל הַיְּעָרוֹת, אָז רַק לְעִתִּים נְדִירוֹת הִצְטָרְפָה אֲלֵיהֶם. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיוּ אֵלֶּה רַק סֶם וּמַר בִּיבֶר. הֵם הָיוּ נוֹסְעִים בְּרִכְבָּם אֶל הַגְּבוּל הַצְּפוֹנִי וְחוֹצִים אוֹתוֹ אֶל קָנָדָה. מַר בִּיבֶר הָיָה שׂוֹכֵר אָז טַיָּס שֶׁטַח כְּדֵי שֶׁיָּטִיס אוֹתָם לָאֲגַם שֶׁלְּיַד הַבִּקְתָּה שֶׁלּוֹ, לְכַמָּה יָמִים שֶׁל דַּיִג, בַּטָּלָה וְטִיּוּלִים. מַר בִּיבֶר הָיָה אַחְרַאי לְרֹב הַדַּיִג וְהַבַּטָּלָה. סֶם הָיָה זֶה שֶׁטִּיֵּל וְחָקַר אֶת הַשֶּׁטַח. וְאָז הַטַּיָּס הָיָה שָׁב כְּדֵי לָקַחַת אוֹתָם בַּחֲזָרָה. שְׁמוֹ הָיָה שׁוֹרְטִי. הֵם הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת רַעַם מְנוֹעָיו וְרָצִים הַחוּצָה לְנוֹפֵף לוֹ וְלִצְפּוֹת בּוֹ גּוֹלֵשׁ עַל פְּנֵי מֵי הָאֲגַם וְאָז מַסִּיעַ אֶת הַמָּטוֹס שֶׁלּוֹ אֶל הַמֵּזַח. יָמִים אֵלּוּ בַּיְּעָרוֹת, הַרְחֵק הַרְחֵק מִכָּל נֶפֶשׁ חַיָּה, הָיוּ הַמְּעַנְּגִים בְּיוֹתֵר בְּחַיָּיו שֶׁל סֶם. בְּלִי מְכוֹנִיּוֹת, בְּלִי כְּבִישִׁים, בְּלִי אֲנָשִׁים, בְּלִי רַעַשׁ, בְּלִי בֵּית־סֵפֶר, בְּלִי שִׁעוּרֵי בַּיִת וּבְלִי בְּעָיוֹת, פְּרָט לַבְּעָיָה אֵיךְ לֹא לָלֶכֶת לְאִבּוּד. וּכְמוֹ כֵן, כַּמּוּבָן, הַבְּעָיָה מָה יִהְיֶה כְּשֶׁיִּגְדַּל. בְּעָיָה זוֹ מְשֻׁתֶּפֶת לְכָל הַנְּעָרִים בַּאֲשֶׁר הֵם.

לְאַחַר אֲרוּחַת הָעֶרֶב, סֶם וְאָבִיו יָשְׁבוּ זְמַן מָה עַל הַמִּרְפֶּסֶת. סֶם קָרָא מַגְדִּיר צִפּוֹרִים.

"אַבָּא," אָמַר סֶם, "אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ סִכּוּי שֶׁנַּחְזֹר לַמַּחֲנֶה בְּעוֹד חֹדֶשׁ בְּעֵרֶךְ – אֲנִי מִתְכַּוֵּן, בְּעוֹד שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה יוֹם אוֹ מַשֶּׁהוּ כָּזֶה?"

"נִרְאֶה לִי שֶׁכֵּן," אָמַר מַר בִּיבֶר. "אֲנִי בְּהֶחְלֵט מְקַוֶּה. אֲבָל לָמָּה שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה יוֹם? מָה כָּל כָּךְ מְיֻחָד בִּשְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה יוֹם?"

"אָה, כְּלוּם," אָמַר סֶם. "פָּשׁוּט חָשַׁבְתִּי שֶׁיִּהְיֶה פֹּה נוֹרָא יָפֶה בְּעוֹד שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה יוֹם."

"זֶה הַדָּבָר הֲכִי מְטֹרָף שֶׁשָּׁמַעְתִּי," אָמַר מַר בִּיבֶר. "יָפֶה כָּאן כָּל הַזְּמַן."

סֶם נִכְנַס פְּנִימָה. הוּא הֵבִין בְּצִפּוֹרִים וְיָדַע שֶׁיִּקַּח לְבֵיצֵי הַבַּרְבּוּרָה בְּעֵרֶךְ שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה יוֹם לִבְקֹעַ. הוּא קִוָּה שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת אָז בְּקִרְבַת הָאֲגַם וְלִרְאוֹת אֶת הָאֶפְרוֹחִים כְּשֶׁיִּבְקְעוּ מִבֵּיצֵיהֶם.

לְסֶם הָיָה יוֹמָן שֶׁבּוֹ כָּתַב מִדֵּי יוֹם עַל חַיָּיו. זוֹ הָיְתָה סְתָם מַחְבֶּרֶת זוֹלָה שֶׁהֶחְזִיק תָּמִיד לְיַד מִטָּתוֹ. בְּכָל לַיְלָה, לִפְנֵי שֶׁנִּרְדַּם, הָיָה כּוֹתֵב בְּיוֹמָנוֹ. הוּא כָּתַב עַל דְּבָרִים שֶׁעָשָׂה, דְּבָרִים שֶׁרָאָה, וּמַחְשָׁבוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ. לִפְעָמִים צִיֵּר צִיּוּר. תָּמִיד סִיֵּם בִּשְׁאֵלָה שֶׁשָּׁאַל אֶת עַצְמוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַשֶּׁהוּ לַחְשֹׁב עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִרְדָּם. בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ מָצָא אֶת קֵן הַבַּרְבּוּרִים, כָּתַב בְּיוֹמָנוֹ כָּךְ:

הַיּוֹם רָאִיתִי זוּג בַּרְבּוּרֵי חֲצוֹצְרָה בַּאֲגַם קָטָן מִמִּזְרָח לַמַּחֲנֶה. לַנְּקֵבָה הָיָה קֵן וּבְתוֹכוֹ בֵּיצִים. רָאִיתִי רַק שָׁלוֹשׁ, אֲבָל בַּתְּמוּנָה אֲצַיֵּר אַרְבַּע, כִּי נִדְמֶה לִי שֶׁהִיא בְּדִיּוּק הֵטִילָה עוֹד אַחַת. זוֹ הַתַּגְלִית הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁגִּלִּיתִי בְּכָל חַיַּי. לֹא סִפַּרְתִּי לְאַבָּא. מַדְרִיךְ הַצִּפּוֹרִים שֶׁלִּי אוֹמֵר שֶׁאֶפְרוֹחֵי הַבַּרְבּוּר נִקְרָאִים בַּרְבּוּרוֹנִים. מָחָר אֲנִי שׁוּב הוֹלֵךְ לְבַקֵּר אֶת הַבַּרְבּוּרִים הָעֲנָקִיִּים. שָׁמַעְתִּי הַיּוֹם נְבִיחָה שֶׁל שׁוּעָל. לָמָּה הַשּׁוּעָל נוֹבֵחַ? הַאִם זֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא כּוֹעֵס, מְפֻחָד, רָעֵב, אוֹ שֶׁהוּא שׁוֹלֵחַ מֶסֶר לִבְנֵי מִינוֹ? לָמָּה הַשּׁוּעָל נוֹבֵחַ?

סֶם סָגַר אֶת הַמַּחְבֶּרֶת שֶׁלּוֹ, הִתְפַּשֵּׁט, זָחַל לְתוֹךְ הַדַּרְגָּשׁ שֶׁלּוֹ וְשָׁכַב בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, תּוֹהֶה מַדּוּעַ הַשּׁוּעָל נוֹבֵחַ. כַּעֲבֹר כַּמָּה דַּקּוֹת כְּבָר יָשַׁן.

פֶּרֶק 2

הָאֲגַם

רַק לְעִתִּים נְדִירוֹת הִזְדַּמְּנוּ בְּנֵי אָדָם לָאֲגַם שֶׁגִּלָּה סֶם בְּאוֹתוֹ אָבִיב. שֶׁלֶג כִּסָּה אֶת הַמַּיִם הַקְּפוּאִים בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַחֹרֶף, וְהָאֲגַם נָח שָׁלֵו וְדוֹמֵם תַּחַת שְׂמִיכָתוֹ הַלְּבָנָה. רֹב הַזְּמַן שָׂרְרָה דְּמָמָה גְּמוּרָה. הַצְּפַרְדֵּעַ נָמָה. הַסְּנָאִי יָשַׁן. לְעִתִּים קָרָא הָעוֹרְבָנִי. וְלִפְעָמִים בַּלֵּילוֹת נָבַח הַשּׁוּעָל – נְבִיחָה גְּבוֹהָה וּצְרוּדָה. דּוֹמֶה שֶׁהַחֹרֶף יִמָּשֵׁךְ לָנֶצַח.

אַךְ יוֹם אֶחָד הִתְחוֹלֵל שִׁנּוּי בַּיַּעַר וּבָאֲגַם. אֲוִיר חָמִים, רַךְ וְעָנֹג, נָשַׁב בֵּין הָעֵצִים. הַקֶּרַח, שֶׁהִתְרַכֵּך בְּמַהֲלַךְ הַלַּיְלָה, הֵחֵל לְהִמֵּס. טְלָאִים שֶׁל מַיִם צְלוּלִים הוֹפִיעוּ. כָּל הַיְּצוּרִים שֶׁחָיוּ בָּאֲגַם וּבַיַּעַר שָׂמְחוּ לָחוּשׁ בַּחֲמִימוּת. הֵם שָׁמְעוּ וְחָשׁוּ אֶת נְשִׁימַת הָאָבִיב, וְרָחֲשׁוּ בְּחַיִּים חֲדָשִׁים וּבְתִקְוָה שֶׁמִּלְּאָה אוֹתָם. בָּאֲוִיר עָמַד רֵיחַ טוֹב וְחָדָשׁ, רֵיחָהּ שֶׁל אֲדָמָה הַמִּתְעוֹרֶרֶת מִתַּרְדֵּמָתָהּ הָאֲרֻכָּה. הַצְּפַרְדֵּעַ, הַקְּבוּרָה בַּבֹּץ בְּקַרְקָעִית הָאֲגַם, יָדְעָה שֶׁהָאָבִיב כְּבָר כָּאן. הַיַּרְגָּזִי יָדַע וְהִתְעַנֵּג עַל הַיְּדִיעָה (כִּמְעַט כָּל דָּבָר מְעַנֵּג אֶת הַיַּרְגָּזִי). הַשּׁוּעָלָה, מְנַמְנֶמֶת בִּמְאוּרָתָהּ, יָדְעָה שֶׁבְּקָרוֹב תַּמְלִיט גּוּרִים. כָּל יְצוּר חַי יָדַע כִּי זְמַנִּים טוֹבִים וְנוֹחִים יוֹתֵר עוֹמְדִים בַּפֶּתַח – יָמִים חֲמִימִים וְלֵילוֹת נְעִימִים. הָעֵצִים הֵנֵצּוּ נִצָּנִים יְרֻקִּים. הַנִּצָּנִים תָּפְחוּ. צִפּוֹרִים הֵחֵלּוּ לְהַגִּיעַ מֵהַדָּרוֹם. צֶמֶד בַּרְוָזִים הִתְעוֹפֵף וְנָחַת. הַשַּׁחְרוּר אֲדֹם הַכְּנָפַיִם הִגִּיעַ וְהֵחֵל לִסְרֹק אֶת הָאֲגַם בְּחִפּוּשׂ אַחַר מְקוֹמוֹת קִנּוּן. דְּרוֹר קָטָן לְבַן־גָּרוֹן בָּא וְהֵחֵל לָשִׁיר, "הוֹי קָנָדָה, קָנָדָה, קָנָדָה הַנֶּהֱדֶרֶת!"

וְאִלּוּ יְשַׁבְתֶּם עַל גְּדַת הָאֲגַם בְּאוֹתוֹ יוֹם רִאשׁוֹן וְחָמִים שֶׁל אָבִיב, לְפֶתַע פִּתְאוֹם, לִקְרַאת סוֹפוֹ שֶׁל אַחַר הַצָּהֳרַיִם, הֲיִיתֶם שׁוֹמְעִים קוֹל מַרְעִיד אֶת הָאֲוִיר גָּבוֹהַּ מֵעֲלֵיכֶם – צְלִיל שֶׁנִּשְׁמַע כִּתְרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת.

"קוֹ־הוֹ, קוֹ־הוֹ!"

וְאִלּוּ הֲיִיתֶם מַבִּיטִים מַעְלָה, הֲיִיתֶם רוֹאִים, גָּבוֹהַּ מֵעַל לְרָאשֵׁיכֶם, שְׁנֵי עוֹפוֹת לְבָנִים עֲצוּמִים. הֵם חָלְפוּ בִּיעָף, רַגְלֵיהֶם מְתוּחוֹת לְאָחוֹר, צַוְּארֵיהֶם הָאֲרֻכִּים הַלְּבָנִים מוּשָׁטִים לְפָנִים, כַּנְפֵיהֶם רַבּוֹת הָעָצְמָה חוֹבְטוֹת בְּכֹחַ וּבְבִטָּחוֹן. "קוֹ־הוֹ, קוֹ־הוֹ, קוֹ־הוֹ!" קוֹל מַרְטִיט שְׁחָקִים, תְּרוּעַת הַחֲצוֹצְרָה שֶׁל בַּרְבּוּרִים.

כְּשֶׁהַצִּפּוֹרִים הִבְחִינוּ בָּאֲגַם, הֵן הֵחֵלּוּ לְהַקִּיף אוֹתוֹ, בּוֹחֲנוֹת אוֹתוֹ מֵהָאֲוִיר. אָז דָּאוּ מַטָּה עַד שֶׁנָּחֲתוּ בְּבִטְחָה עַל הַמַּיִם, מְקַפְּלוֹת אֶת כַּנְפֵיהֶן בְּאֹפֶן נָאֶה וּמְסֻדָּר לְצַד גּוּפָן וּמַפְנוֹת אֶת רָאשֵׁיהֶן לְכָאן וּלְשָׁם, לִסְקֹר אֶת סְבִיבָתָן הַחֲדָשָׁה. הָיוּ אֵלֶּה בַּרְבּוּרֵי חֲצוֹצְרָה, נוֹצוֹתֵיהֶם לָבָן טָהוֹר וּמַקּוֹרֵיהֶם שְׁחוֹרִים. הֵם חִבְּבוּ אֶת מַרְאֵה הָאֲגַם הַבּוֹצִי וְהֶחְלִיטוּ לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְמֶשֶׁךְ זְמַן מָה לְבֵיתָם וּלְגַדֵּל בּוֹ אֶת מִשְׁפַּחְתָּם.

שְׁנֵי הַבַּרְבּוּרִים הָיוּ יְגֵעִים מִמְּעוֹפָם הָאָרֹךְ. הֵם שָׂמְחוּ לָרֶדֶת אַרְצָה מֵהַשָּׁמַיִם. הֵם הֵנִיעוּ אֶת רַגְלֵיהֶם בְּאִטִּיּוּת וְאָז הֵחֵלּוּ לֶאֱכֹל, תּוֹחֲבִים אֶת צַוְּארֵיהֶם לְתוֹךְ הַמַּיִם הָרְדוּדִים וְעוֹקְרִים שָׁרָשִׁים וּצְמָחִים מֵהַקַּרְקָעִית. גּוּפָם שֶׁל הַבַּרְבּוּרִים הָיָה צָחוֹר כֻּלּוֹ, לְהוֹצִיא הָרַגְלַיִם וְהַמַּקּוֹר – אֵלֶּה הָיוּ שְׁחוֹרִים. הֵם זָקְפוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם בְּגָאוֹן. הָאֲגַם נִרְאָה שׁוֹנֶה מֵרֶגַע שֶׁהִגִּיעוּ.

בַּיָּמִים שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן, הַבַּרְבּוּרִים נָחוּ. כְּשֶׁחָשׁוּ רָעָב – אָכְלוּ. כְּשֶׁחָשׁוּ צָמָא – מָה שֶׁהִתְרַחֵשׁ רֹב הַזְּמַן – שָׁתוּ. בַּיּוֹם הָעֲשִׂירִי הַנְּקֵבָה הֵחֵלָּה לְחַפֵּשׂ מִסָּבִיב מָקוֹם מַתְאִים לִבְנִיַּת קֵן.

בְּנִיַּת קֵן הִיא הַדָּבָר הָעִקָּרִי הַמַּעֲסִיק אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ שֶׁל צִפּוֹר בִּימֵי הָאָבִיב: זֶהוּ הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר שֶׁקַּיָּם. אִם הִיא בּוֹחֶרֶת מָקוֹם מֻצְלָח, יֵשׁ סִכּוּי טוֹב שֶׁבֵּיצֶיהָ יִבְקְעוּ וְשֶׁהִיא תַּצְלִיחַ לְגַדֵּל אֶת אֶפְרוֹחֶיהָ. אִם תִּבְחַר מָקוֹם גָּרוּעַ, יִתָּכֵן שֶׁתִּכָּשֵׁל וְלֹא תַּצְלִיחַ לְהָקִים מִשְׁפָּחָה. הַבַּרְבּוּרָה יָדְעָה זֹאת. הִיא יָדְעָה שֶׁהַהַחְלָטָה שֶׁעָלֶיהָ לְקַבֵּל הִיא בַּעֲלַת חֲשִׁיבוּת עֶלְיוֹנָה.

בַּתְּחִלָּה חָקַר צֶמֶד הַבַּרְבּוּרִים אֶת קָצֵהוּ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאֲגַם, שָׁם הַנַּחַל זָרַם לְתוֹכוֹ בַּעֲצַלְתַּיִם. זֶה הָיָה מָקוֹם נֶחְמָד מְאֹד, עִם סוּף וְאַגְמוֹן. שַׁחְרוּרִים אֲדֻמֵּי כְּנָפַיִם עָסְקוּ בְּקִנּוּן בְּאוֹתוֹ חֵלֶק שֶׁל הָאֲגַם, וּשְׁתֵּי בְּרֵכִיּוֹת הָיוּ שְׁקוּעוֹת בְּחִזּוּר הֲדָדִי. לְאַחַר מִכֵּן שָׂחוּ הַבַּרְבּוּרִים לְקָצֵהוּ הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הָאֲגַם, שֶׁהָפַךְ לְבִצָּה שֶׁבְּצִדָּהּ הָאֶחָד יַעַר וּבְצִדָּהּ הָאַחֵר אָחוּ לְמִרְעֵה אַיָּלִים. מָקוֹם זֶה הָיָה מְבֻדָּד. מֵאַחַד הַחוֹפִים נִמְתְּחָה אֶצְבַּע שֶׁל יַבָּשָׁה לְתוֹךְ הָאֲגַם. זוֹ הָיְתָה רְצוּעָה חוֹלִית, כְּמוֹ חֲצִי אִי קָטָן. וּמַמָּשׁ בַּקָּצֶה, בְּמֶרְחַק כַּמָּה מֶטְרִים בְּתוֹךְ הַמַּיִם, הָיָה אִי זָעִיר, לֹא גָּדוֹל יוֹתֵר מִשֻּׁלְחַן אֹכֶל. עֵץ אֶחָד קָטָן גָּדַל עַל הָאִי, וְהָיוּ בּוֹ סְלָעִים, שְׁרָכִים וְעֵשֶׂב.

"תִּרְאֶה אֶת זֶה!" קָרְאָה הַנְּקֵבָה בְּשָׁעָה שֶׁשָּׂחֲתָה סָבִיב סָבִיב.

"קוֹ־הוֹ!" הֵשִׁיב בַּעֲלָהּ, שֶׁאָהַב שֶׁשּׁוֹאֲלִים בַּעֲצָתוֹ.

הַבַּרְבּוּרָה טִפְּסָה בִּזְהִירוּת עַל הָאִי. הַמָּקוֹם נִרְאָה כְּאִלּוּ נוֹצַר לְפִי הַזְמָנָה – פָּשׁוּט מֻשְׁלָם כִּמְקוֹם קִנּוּן. בְּשָׁעָה שֶׁהַבַּרְבּוּר הַזָּכָר שָׁט מִסָּבִיב לָאִי וְעָמַד עַל הַמִּשְׁמָר, הַנְּקֵבָה רִחְרְחָה מִסָּבִיב עַד שֶׁמָּצְאָה נְקֻדָּה נְעִימָה עַל הַקַּרְקַע. הִיא הִתְיַשְּׁבָה וּבָדְקָה אֶת הַהַרְגָּשָׁה. הַחְלָטָתָהּ הָיְתָה שֶׁהַמָּקוֹם מַתְאִים בְּדִיּוּק לְמִדּוֹת גּוּפָהּ. הַמִּקּוּם הָיָה מְצֻיָּן, כַּחֲצִי מֶטֶר מִשְּׂפַת הַמַּיִם. נוֹחַ מְאֹד. הִיא פָּנְתָה לְבַעֲלָהּ.

"מָה דַּעְתְּךָ?" שָׁאֲלָה.

"מִקּוּם אִידֵאָלִי!" הֵשִׁיב לָהּ. "מָקוֹם מֻשְׁלָם! וְהַרְשִׁי לִי לְהַסְבִּיר לָךְ לָמָּה זֶה מָקוֹם מֻשְׁלָם," הִמְשִׁיךְ בְּמַלְכוּתִיּוּת. "אִם אוֹיֵב כָּלְשֶׁהוּ – שׁוּעָל, דְּבִיבוֹן, זְאֵב עֲרָבוֹת אוֹ בּוֹאֵשׁ – יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ לְהַגִּיעַ לַמָּקוֹם כְּשֶׁכַּוָּנוֹת רַצְחָנִיּוֹת בְּלִבּוֹ, הוּא יֵאָלֵץ לְהִכָּנֵס לַמַּיִם וּלְהֵרָטֵב. וְלִפְנֵי שֶׁיּוּכַל לְהִכָּנֵס לַמַּיִם, יֵאָלֵץ לִצְעֹד לְכָל אֹרֶךְ רְצוּעַת הַיַּבָּשָׁה. וּבְעוֹדוֹ עוֹשֶׂה זֹאת אֲנַחְנוּ נִרְאֶה אוֹתוֹ אוֹ נִשְׁמַע אוֹתוֹ, וַאֲנִי אֲכַלֶּה בּוֹ אֶת חֲמָתִי."

הַזָּכָר מָתַח אֶת כְּנָפָיו הָאַדִּירוֹת, שֶׁאָרְכָּן שְׁנֵי מֶטְרִים וָחֵצִי מִקָּצֶה לְקָצֶה, וְהִכָּה בַּמַּיִם מַהֲלוּמָה הֲגוּנָה כְּדֵי לְהַרְאוֹת אֶת כֹּחוֹ. זֶה גָּרַם לוֹ לָחוּשׁ יוֹתֵר טוֹב בְּאֹפֶן מִיָּדִי. כְּשֶׁבַּרְבּוּר חֲצוֹצְרָה מַכֶּה אֶת אוֹיְבוֹ בִּכְנָפוֹ, הַדָּבָר דּוֹמֶה לַחֲבָטָה בְּאַלַּת בֵּייסְבּוֹל.

הַבַּרְבּוּרָה הֶעֱמִידָה פָּנִים שֶׁלֹּא הִבְחִינָה כִּי בַּעֲלָהּ מִתְפָּאֵר. אֲבָל הִיא רָאֲתָה זֹאת הֵיטֵב, וּלְמַעַן הָאֱמֶת הָיְתָה גֵּאָה בְּכֹחוֹ וּבְאֹמֶץ לִבּוֹ. בְּכָל הַנּוֹגֵעַ לִבְעָלִים – הוּא הָיָה בַּעַל מְשֻׁבָּח.

הַבַּרְבּוּר הִתְבּוֹנֵן בְּאִשְׁתּוֹ הַיְּפֵהפִיָּה יוֹשֶׁבֶת עַל הָאִי הַזָּעִיר. לְשִׂמְחָתוֹ הָרַבָּה רָאָה שֶׁהִתְחִילָה לְהִסְתּוֹבֵב בְּאִטִּיּוּת בִּמְקוֹמָהּ, סָבִיב סָבִיב, בְּאוֹתָהּ נְקֻדָּה, דּוֹרֶסֶת אֶת הָעֵשֶׂב וְהַבֹּץ בְּרַגְלֶיהָ. הִיא בִּצְּעָה אֶת תְּנוּעוֹת הַקִּנּוּן הָרִאשׁוֹנוֹת. בַּתְּחִלָּה כָּרְעָה בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ בָּחֲרָה. לְאַחַר מִכֵּן הִתְפַּתְּלָה הֵנָּה וָהֵנָּה, חוֹבֶטֶת בַּקַּרְקַע בְּרַגְלֶיהָ הָרְחָבוֹת וְהַקְּרוּמִיּוֹת וְחוֹפֶרֶת גֻּמְחָה רְדוּדָה. אָז מָתְחָה צַוָּארָהּ וּמָשְׁכָה לְעֶבְרָהּ זְרָדִים וַעֲשָׂבִים וְעָרְמָה אוֹתָם מִצִּדֶּיהָ וּמִתַּחַת לִזְנָבָהּ, מְעַצֶּבֶת אֶת הַקֵּן כְּצוּרַת גּוּפָהּ.

הַבַּרְבּוּר צָף וְהִתְקָרֵב לְבַת זוּגוֹ, עוֹקֵב אַחַר כָּל תְּנוּעָה שֶׁלָּהּ.

"עַכְשָׁו הוֹסִיפִי עוֹד מַקֵּל בֵּינוֹנִי, יַקִּירָתִי," אָמַר. וְהִיא מָתְחָה אֶת צַוָּארָהּ הַלָּבָן, הָאָרֹךְ וְהַחִנָּנִי כְּכָל שֶׁיָּכְלָה, הֵרִימָה מַקֵּל וְהִנִּיחָה אוֹתוֹ לְיָדָהּ.

"וְעַכְשָׁו עוֹד קְצָת עֵשֶׂב גַּס," אָמַר הַבַּרְבּוּר בַּאֲצִילוּת מְרֻבָּה.

הַנְּקֵבָה הוֹשִׁיטָה אֶת צַוָּארָהּ לְלַקֵּט עֲשָׂבִים, טַחַב, זְרָדִים – כָּל מָה שֶׁנִּמְצָא בְּהֶשֵּׂג מַקּוֹר. לְאַט וּבִזְהִירוּת בָּנְתָה אֶת הַקֵּן, עַד שֶׁמָּצְאָה עַצְמָהּ יוֹשֶׁבֶת עַל תְּלוּלִית עֲשָׂבִים גְּדוֹלָה. הִיא עָמְלָה עַל הַמְּשִׂימָה בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁעוֹת, וּלְאַחַר מִכֵּן הֶחְלִיטָה שֶׁזֶּה מַסְפִּיק לְהַיּוֹם, וְשׁוּב הֶחְלִיקָה לְתוֹךְ הָאֲגַם, לִשְׁתּוֹת קְצָת מַיִם וְלֶאֱכֹל אֲרוּחַת צָהֳרַיִם.

"פְּתִיחָה נֶהֱדֶרֶת!" אָמַר הַבַּרְבּוּר כְּשֶׁהִתְבּוֹנֵן בַּקֵּן. "הַתְחָלָה מֻשְׁלֶמֶת! אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ אַתְּ מַצְלִיחָה לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּכִשָּׁרוֹן כָּזֶה."

"זֶה בָּא לִי בְּטִבְעִיּוּת," הֵשִׁיבָה אִשְׁתּוֹ. "צָרִיךְ לְהַשְׁקִיעַ בְּזֶה הַרְבֵּה עֲבוֹדָה, אֲבָל בְּסַךְ הַכֹּל זוֹ עֲבוֹדָה נְעִימָה."

"בְּהֶחְלֵט," אָמַר הַבַּרְבּוּר. "וּכְשֶׁאַתְּ מְסַיֶּמֶת, יֵשׁ תְּמוּרָה לַעֲמָלֵךְ – קֵן בַּרְבּוּרִים בְּקֹטֶר שֶׁל שְׁנֵי מֶטְרִים. אֵיזוֹ צִפּוֹר אַחֶרֶת יְכוֹלָה לְהִתְגָּאוֹת בְּהֶשֵּׂג כָּזֶה?"

"וּבְכֵן," אָמְרָה אִשְׁתּוֹ, "אוּלַי הָעַיִט."

"כֵּן, אֲבָל בַּמִּקְרֶה שֶׁלּוֹ, זֶה לֹא יִהְיֶה קֵן בַּרְבּוּרִים. זֶה יִהְיֶה קֵן שֶׁל עַיִט, בְּצַמֶּרֶת שֶׁל אֵיזֶה עֵץ זָקֵן וּמֵת, בִּמְקוֹם מַמָּשׁ לְיַד הַמַּיִם, עִם כָּל הַנּוֹחִיּוּת שֶׁמַּיִם מְסַפְּקִים."

שְׁנֵיהֶם צָחֲקוּ לְמַחְשָׁבָה זוֹ. אַחַר כָּךְ הִתְחִילוּ לְהָרִיעַ, לְהַתִּיז מַיִם וְלִשְׁפֹּךְ אוֹתָם עַל גַּבָּם תּוֹךְ שֶׁהֵם שׂוֹחִים סָבִיב בִּמְהִירוּת הַבָּזָק כְּאִלּוּ הִשְׁתַּגְּעוּ לְפֶתַע מֵרֹב שִׂמְחָה.

"קוֹ־הוֹ! קוֹ־הוֹ! קוֹ־הוֹ!" הֵם קָרְאוּ.

כָּל יְצוּר פֶּרֶא בְּמֶרְחַק שְׁלוֹשָׁה קִילוֹמֶטְרִים מֵהָאֲגַם שָׁמַע אֶת תְּרוּעַת הַבַּרְבּוּרִים. הַשּׁוּעָל שָׁמַע, הַדְּבִיבוֹן שָׁמַע, הַבּוֹאֵשׁ שָׁמַע. אֶת הַתְּרוּעָה שָׁמַע גַּם זוּג אָזְנַיִם שֶׁלֹּא הָיָה שַׁיָּךְ לְשׁוּם חַיַּת בַּר. אֲבָל הַבַּרְבּוּרִים לֹא יָדְעוּ זֹאת.

"החצוצרה של לואי" מאת א"ב וייט, תרגום: הגר ינאי, איורים: מירה פרידמן , איור עטיפה: בתיה קולטון, עיצוב: עדה ורדי. סדרת "הרפתקה" – הוצאות אוקיינוס ומודן, 2013.

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. […] של לואי לבין אמו המעשית) מוסיפים עונג לקריאה, והנה שני פרקים ראשונים לדוגמה. האיורים של מירה פרידמן יפהפיים להטריף. לבני […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.