8 ספרות

הטבע הוא אח / תמר הוכשטטר

רשימת ביקורת על ספר השירים "לגור על כדור" מאת עדולה ושמרית אלקנתי

מרץ 13, 2016  

הספר מחבר את הטבע הגדול, זה שבאחריות המין האנושי כולו, ובין הטבע הקטן, המקומי, אפילו זה העירוני, שנגיש לכל ילד. האידיאל המתואר בשירים אלה אמנם מתיישב עם האמונה הרומנטית שלנו לגבי ילדות, אך הוא מנוגד, למעשה, למגמה העכשווית המצרה את עצמאותם של הילדים ומגוננת עליהם מפני הסכנות האורבות ב"חוץ" וב"טבע".

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

8 תגובות:

  1. צופי הגיב:

    הי תמר.
    יפה כתבת והתבוננת בשירי הילדים הפונים אל הטבע כאח.
    אפשר אולי גם לשים לב לרובדי לשון שונים המופיעים בשירים.
    מילים כמו תהום, הר סיני או בשורה.
    אלו בודאי מילים מאזורים מאד תרבותיים של הכותבת. ואולי אינם שייכים לעולמם של ילדים בפגישתם המיידית עם הטבע? בכל מקרה
    הצגת התבוננות מעניינת מאד.
    תודה
    שלך
    צופי

  2. יחיעם פדן הגיב:

    תמר, קיבלת על עצמך תפקיד לא קל – לכתוב על שירים של עדולה – ועמדת בו להפליא. הצבעת על מוטיב מרכזי אצלה, ונשאר רק להסביר איך אנחנו הולכים שבי אחר שירים המלטפים אותנו בכיוון ההפוך. נסו לעשות זאת לחתול, ותראו מה יקרה!

  3. תמר הוכשטטר הגיב:

    תודה צופי! האם כוונתך שהמישלב הלשוני גבוה מדי עבור ילדים או שהמילים הללו זרות לעולם הדימויים שעוסק בטבע? בעיניי לשירה מותר לחרוג מעבר למישלב היום-יומי או המוכר וגם לעשות חיבורים בלתי צפויים.

    תודה יחיעם! אני חושבת שטוב עושה עדולה שהיא לא כועסת ונוזפת בקוראיה כמו שיוצרים המעבירים מסר על איכות סביבה נוטים לא פעם לעשות. משיריה עולה שהיא מאמינה באדם ובטבע ובשירה.

  4. צופי הגיב:

    הי תמר
    אני בהחלט מסכימה איתך שהשירה פתוחה לשילובים והפתעות. שירה היא פתח לכל.
    התכוונתי יותר לקולה של הדוברת העולה מהמילים האלו (שציינתי) שהחיבור שלהן לחוויתם של ילדים את הטבע יוצר איזה פער, שאינן שייכות שייכות. הן מביאות איזו רוח ממרחב אחר. (דתי? תרבותי?) שלא משתלב לדעתי עם החויה הילדית שבמרכז השיר.
    בשירי ילדים שאפשר להרגיש ולסמן, מתי השיר הוא שיר ילדים ומתי הוא מתיילד.
    לזה התכונתי.

  5. נוער לי נגן הגיב:

    צופי, אם אכן מילים כמו ״תהום״ או ״בשורה״ אינן נמצאות ב״מרחב התרבותי״ של הילדים הקוראים, לא מן הראוי שיכירו אותן? הלא לשם כך נכתבים שירים וסיפורים! בדיוק בשביל שיפתחו לילדים ״מרחבים״ תרבותיים אחרים ולא מוכרים
    וישטחו בפניהם את מלוא עושרה של השפה. האם עלינו להשטיח את הטקסטים ולרדד אותם מכל נימה ״כבדה״ או ״זרה״ רק כדי שמוחם של הילדים (או של הוריהם) לא יעבוד קשה מידי?
    להפך!
    ולא הבנתי מה הקשר לדת. אם מילה כלשהיא קצת פחות משומשת בשפת יום יום, היא מילה של ״דתיים״?

    ועדולה ושמרית – אתן נהדרות כל כך.

  6. צופי הגיב:

    ניראה לי שאנחנו מתייחסות לשני מישורים שונים בשיר.
    את מאירה את פתיחותו של הטקסט כאיכות בכל המובנים. אני מתייחסת ללכידות של מרכיביו. ואכן , למילים יש ממש קשר לתרבות ולדת שהיא תרבות. הן החוליות הנושאות אותה.
    יש מקום להביא משמעויות חדשות ומאתגרות. ויש גם אפשרות לחוש כשאינן מתלכדות עם המרקם הכולל.
    על כל פנים שירים אוהבי טבע ועולם חשובים משמעותיים ונעימים לנפש. וככאלה גם השירים האלה.

  7. תמר הגיב:

    הי צופי, אני מסכימה איתך שלעיתים יש צרימה בשירים או שהחריזה לקויה. כך בשיר "ידידי שפן הסלע" למשל. כמו שציינתי לא כל השירים באותה רמה ומותר היה לוותר על כמה מתוך 38 שירי הספר. לא צרמו לי במיוחד מילים מסוימות וגם כשכן התבלטו – כמו למשל האיזכור של "רובינזון וששת" שודאי אינו מוכר לרוב הילדים כיום – סיקרנו וגיוונו את אוצר המלים.

  8. מירה שפריר הגיב:

    תודה על הרשימה! בעיני יש משהו מפתיע בשירים. התיאור של החויה החושית את הטבע הוא כה מוחשי, כך שתוך כדי הקריאה מתעוררת חויה גופנית ממש: טיפות גשם שזוחלות לכל חור, ידיים שלשות בצק, הגב שמונח על הכדור… מתעוררת קירבה אמיתית לטבע, קירבה והבנה שמושגות ע"י התבוננות ושיהייה בטבע, הכרות עם מחזורי השנה והמקום של האדם בתוכם. בשירים מתוארים מצבים יומיומיים, הסובבים אותנו….אך נדמה (וכאן התתייחסות לגוננות יתר המתקיימת במחוזותינו – בהחלט במקומה) כי ה"טבעי" כה התרחק. הקירבה בין האדם לטבע המוצגת בשיר, מאד מרעננת ומפתיעה – וקוראת לצאת לשדה.
    גם המקצב, החריזה והמבנה מצלצלים ורומזים לעידן אחר, פשוט יותר…

כתיבת תגובה