4 ספרות

הילד שלא רצה לאכול מרק הוכנס למכונת הכביסה / אלכס פז-גולדמן

מחשבות על תרגום וכיבוס מלים ורעיונות

אפריל 9, 2014  

פעם, לפני הרבה שנים, היו ההורים מאיימים על הילד: "אם לא תגמור מהצלחת יבוא שוטר ו…" ומכאן נותרה השאלה פתוחה מה יהיה גורלו של הילד כאשר כוחות החוק יפרצו לבית. האם יאלצו אותו לסיים את המרק? האם ייקחו אותו למעצר? היום, כמובן, השאלה אינה רלוונטית שהרי הדיאלוג כבר מזמן השתנה. ראשית גמרו על המילה "תגמור", שהיא כידוע בעלת קונוטציות מיניות – במיוחד לילדים בגיל הגן. במקום זאת צצה לה מילה מכובסת – לסיים.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

4 תגובות:

  1. יחיעם פדן הגיב:

    אלכס, תודה על ה"הקדשה". כדאי להוסיף על כך שאוריאל אופק נכנס לתמונה ותרגם אף הוא את ספרו של הופמן – "שוע פרוע", קראו לספר (זמורה-ביתן), ובו באו על תיקונן חלק מה"צנזורות" שהטיל בהן התרגום של סלע. לא הכול: לילד שלא רצה לאכול מרק אמר המתרגם, "על כן נגיד לו" – משמע, הוא עוד לא מת, אבל אם ימשיך לסרב… זאת ועוד, לא מבטיחים לנו שהילד יאכל.
    לאיום על הילדים נוספה מתישהו המכשפה – וזה קצת יותר חמור משוטר, לא? – ומובן שגם על כך נוצרו פרודיות, בדומה לספר של הופמן. (נרמוז שהמכשפה דווקא אוכלת את… אימא.)

  2. יוסי להמן הגיב:

    מהכתבה משתמע שהמוטיבציה לשינויים הינה נסיון נואל ומרחיק לכת להגן על הילדים.

    אבל ניתן להציע גם פרשנות אחרת. ניתן לחשוש שמבוגרים לא יקנו לילדיהם ספרים הפוגעים במוסכמות חברתיות ותרבותיות. המתרגם, העורך והמוציא לאור מתחשבים בדרישות השוק ובנורמות חברתיות. עם השתנותן של הנורמות, יש לעדכן את הסיפורים…

    תופעה זו אינה חדשה, וגם אינה מוגבלת לספרות ילדים. שתי דוגמאות לצנזורה על יצירות ספרותיות למבוגרים עולות בדעתי מיד: לוליטה של ולדימיר נבוקוב ותמונתו של דוריאן גריי של אוסקר ווילד.

    מה מקור כוחן של נורמות חברתיות המשתלטות על יצירות האמנות?

  3. אלכס הגיב:

    ליוסי להמן,
    הכללים על ספרות ילדים הן אכן חלק ממוסכמות חברתיות. בן vיתר חל עליהם כלל הריכוך האומר: בסיפור לילדים יש להמנע מעיסוק בנושא מוות ובאכזריות ויש לנקוט באיסטרטגיית "ריכוך" ראה גם פרופ' זהר שביט ושנהר :"ריכוך האלמנטים של אכזריות ומוות, נדרש עקב אילוצים של מערכת החינוך".
    יחד עם זאת סופרים ששמו לנגד עיניהם את האומנות בראש וראשונה לא היססו להתעלם מ"כלל" זה ואם תעיין למשל ב"לובנגולו" או ב"ביאטרציה" של נחום גוטמן תתקל בקטעים מצמררים.
    אצלנו, בני העם הנבחר והקדוש, יש גם בנוסף על ה"ריכוך" הקפדה נוספת של המנעות משימוש בסמלי תועבה ועבודה זרה, כמו למשל צלב. ולא אחת גם גייור של חיות – כך למשל הסיפור שלשה חזירזונים גויר כהלכה לסיפור על שלשה שפנפנים. אני לא בטוח ששפן כשר אבל אין לי ספק שחזרזיר הוא אויב העם.
    כמובן שלא כולם נכנעים תמיד וכך פיגלט ידידו של פו הדוב נותר חזרזיר ואין לי ספק שיש בתי קדושים שאליהם לא ייכנס..

  4. יעל הגיב:

    רשימה מצוינת. מזכיר לי את גורלם של מקס ומוריץ, שהושמט מחלק מהמהדורות העבריות – כן, אני מתכוונת לסצינה שבה האווזים אוכלים גרגרי תבואה-ומקס-ומוריץ שנטחנו זה עתה…

כתיבת תגובה