7 במה ומסך

הים שבכיס / רוני ברודצקי

ביקורת על העיבוד התיאטרלי ל"דודי שמחה", וכמה מחשבות על התיאטרון בעידן האייפון

יולי 6, 2011  

לפני כמה ימים מישהו הראה לי אפליקציה מיוחדת באייפון שלו. על המסך המרכזי חוף ים וכל כמה שניות, לקצבה של רוח וירטואלית, אדוות גלים נושקת לחוף. בתזוזת אצבע קלה מגיעים למים ועם כל מגע אצבע שלי, מתפרשות אדוות ים בזו אחר זו.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

7 תגובות:

  1. שלומית הגיב:

    נהניתי מאד מהביקורת. אמנם עדיין לא הזדמן לי ללכת להצגה, אבל אשמח ללקט את נכדותיי ולהציע להן תחליף ליובל המבולבל.

  2. מאמר הביקורת של רוני כתוב נפלא. אני מזדהה עם התהיות והחששות.
    אך כמי שתיאטרון-בובות הוא עבורה תחביב משמעותי ובמידה מסויימת עיסוק (בעבר), הייתי רוצה להאמין שקיסמו אף-פעם לא יפוג. כי איזה תחליף יכול להימצא לכוח הדימיון-הפנטזיה, אשר מאפשרים "להרים עקב של נעל לפנים ורגל לאחור ולעוף השמיימה מהבמה?"

  3. רובי קסוס הגיב:

    הביקורת של רוני כתובה הייטב ,מעוררת מחשבה ותהייה מה יהיה בסופו של הדור ההולך ופוחת לנגד עינינו.
    סבא של פטר. זה שמגיע לפני הזאב.
    אגב,לרוני יש הצגת ילדים מקסימה ומרגשת שהיא כתבה וביימה ומוצגת בימים אלו בבית ביאליק בתל אביב. ממולץ לברר על תאריכים!

  4. רוני תורג'מן הגיב:

    מעניין, נכון, מעורר מחשבות ותהיות, וכמו כל דבר שרוני כותבת, מצליח לרגש בדרכו..

  5. דינה הגיב:

    תודה על הכתבה המעניינת. כמו דפנה חיימוביץ, גם אני עדיין אינני מודאגת מהסכנה הנשקפת לתיאטרוני הבובות או לתיאטרון בכלל. כשם שההספדים על הספר הכתוב היו מוקדמים, והמציאות בינתיים הוכיחה את הצורך שלנו בספרים, כך הדבר גם בנוגע לתיאטרון. לעניות דעתי, במיוחד ילדים, גם אלה שיודעים להגיד "טכנולוגיה", עדיין פתוחים לעולם הזה, שבו הם יושבים באולם חשוך וצופים בהצגה או בתיאטרון בובות. למשך ההצגה הם עושים מעין חוזה עם הבמאים והשחקנים ומקבלים עליהם את כללי המדיום. אז הם נשאבים לעולם שההצגה בונה מבלי להפעיל את המערכת המודרנית כ"כ, לה הם זקוקים בזמן השימוש באייפון או בחברים שלו.

  6. רבקה אשל הגיב:

    ראשית,גילוי נאות: אין לי אייפון. אין לי אפליקציות למיניהן..מה זה אומר? שאני משוחדת מראש? ממש לא, סתם אין לי… אבל דווקא כן התחברתי לאופן המיוחד והמדויק בו ניסתה רוני לתאר את חווית הצפיה, אותה חוויה קסומה, קצת מתעתעת של "הצביטה הזו בלב"…אותם רגעים מכמירי לב שקשה להסביר אותם, ולעיתים אף קשה לצפות אותם מראש..
    לעיתים יש באמת תחושה כי החוויה האסתטית השתנתה, כדברי רוני, אך האמת היא שכשיש משהו יצירתי, לא מזויף ולא נגוע בשיקולים זרים- זה פשוט עובד..
    אהבתי מאוד את הכתבה!

  7. עודד הגיב:

    ביקורת מעניינת. אני חייב להגיד שסיקרנת אותי. מישהו מעוניין למכור אייפון 4?

כתיבת תגובה