2 ספרות

המהדורה המקוצרת – איור / תמר הוכשטטר

על איורים של שלושה ספרי ילדים חדשים

מאי 14, 2015  

ספרים רבים רואים אור במהלך השנה, ועל מנת לתת מענה והתייחסות ליצירות שיש מה לומר עליהן וחשוב שיהיו חלק מהשיח על אודות ספרות הילדים, החלטנו להשיק את מדור "המהדורה המקוצרת". המדור יתפרסם מעת לעת, בהתאם לצורך והעניין, ויכלול לפחות שלוש רשימות קצרות מהנהוג ברשימות ביקורת על ספר בודד המתפרסמות ב"הפנקס". אנו מקווים כי מהלך זה יאפשר בחינה רחבה יותר של ספרות המקור והתרגום המוצעת לילדים ובני נוער, תוך התייחסות לטקסט ואיור.

 

"ויקי בום" / איירה: ליאורה גרוסמן, כתבה: רונית חכם

על האיורים של ליאורה גרוסמן כבר נכתב כאן לא מעט, גם על הטכניקה המשוכללת שלה ועל כך שהיא אחת ממאיירות ספרי הילדים העסוקות ביותר בארץ. מאז שהתחילה לשכלל את יכולותיה בעפרונות צבעוניים דבקה גרוסמן בטכניקה זו והגיעה בה להישגים מרחיקי לכת, לא פחות. יש טעם להתעכב שוב על הבחירה בטכניקה ידנית הדורשת לא רק דיוק בפרטים אלא בעיקר מאלצת תהליך ארוך במיוחד של גירסאות מרובות, כיוון שבניגוד לאיור הנוצר ברובו באמצעות המחשב, אשר ניתן לשנות בו פרטים ללא מאמץ רב, כאן יש להתחיל לצייר מחדש את כל הכפולה בכל גירסא.

הרשתות החברתיות והבלוגים יצרו מרחב חדש שבו יכול היוצר לשתף בעת תהליך עבודתו. האיור, שלרוב מתרחש בבדידות חדר העבודה של המאייר, מוזמן לצאת ולבקר דרך פוסטים בפייסבוק או תמונות באינסטגרם ובכך לאפשר למאייר לחשוף את עבודתו לפני הדפסתה בספר, ואפילו להיעזר ב"חכמת ההמונים" על מנת להחליט על בחירת הצבעים או על הכפולה המועדפת. כך קרה שההשקעה הזאת, משך התהליך, כמו גם המחשבה הרבה המוקדשת לפרטים בספר, נחשפים בדיאלוג שמקיימת המאיירת ליאורה גרוסמן עם חבריה בפייסבוק.

סקיצות ואיורים מתוך "ויקי בום", ספר חדש מאת רונית חכם, החלו לצוץ שם כבר לפני שנה וזכו מייד לתגובות נלהבות מרובות. גרוסמן הציגה איורים שחלקים מהם נחתכו והודבקו כך שנוצרו הצללות אשר הפכו את האיורים לתלת מימדים. אולם הכפולה הסופית היא למעשה צילום של מגזרות איור אלו, מה שהחזיר את היצירה להיות דו-מימדית.

כפולה 4
גם הספר "ברחוב ירמיהו" (ראה אור ב-2009. מאת ליבי דאון) הציג צילומים ששאפו (ואף הצליחו) ליצור את התחושה החומרית של האיורים התלת-מימדיים. המאיירת לנה גוברמן בחרה אז לתפור את האיור, ורמת ההפקה הגבוהה גרמה לכך שהקוראים בספר מיששו את הדפים פעם אחר פעם בציפייה לחוש את מגע הבד.

ברחוב ירמיהו

איור של לנה גוברמן מתוך "ברחוב ירמיהו"

חבל כל כך שאותה הקפדה בהפקה חסרה בספר "ויקי בום". אמנם הצילומים מעבירים את תחושת המגזרות, אבל לעתים נדמה שהצילום "טוב מדי" ומבליט דווקא את המקומות בהם הנייר התקמט או נחבט. במקום להתפעל מהעושר והווירטואוזיות העין נמשכת לקצוות הלבנים של "תסרוקות הקוצים" של משפחת הקיפודים או לקמטים ברגלי הצפרדעים.

צפרדעים-גרוסמן-חכם
גם הקומפוזיציה של הכפולה ומיקום קו האמצע שלה בעייתיים וגורמים לעומס אינפורמציה ולרצון פיזי ממש לשלוח את הזרועות קדימה ולהתבונן בספר ממרחק שיאפשר הבנה טובה יותר של המרחב המוצג. נדמה שהאיור ענה ב"כן" על קריטריונים רבים מדי וכמעט בכל כפולה: טקסטורה מפורטת, תלת מימדיות, זוויות דרמטיות (כמו "עין הדג" ומבט עילי), משטחי צבע מקצה לקצה וחיתוך אמצע בנקודה חשובה באיור (כמו פני הצפרדע).

כאשר כל הקריטריונים הללו מתקיימים נוצר עומס רב המקשה להעריך את העבודה הקפדנית שנעשתה ובולע את הסיפור הכתוב. האהדה לה זכו האיורים במקומה, ולטעמי היא נובעת דווקא בזכות ההתבוננות באיורים דרך מסך המחשב. דווקא כאשר הם מעט מוקטנים ובאיכות צילום נמוכה יותר, הם במיטבם ומתאפשרת הערכה מדויקת יותר של העושר המוצע ושל היכולת הווירטואוזית של גרוסמן.

"ויקי בום" מאת רונית חכם, איורים: ליאורה גרוסמן, עריכה: רינת פרימו. הוצאת ידיעות ספרים, 2015

 

"ברמלי" / אייר: דוד פולונסקי, כתב: קורניי צ'וקובסקי (תרגום: נתן אלתרמן) 

גם ההוצאה המחודשת של "ברמלי" מציעה עושר צבעוני מוגזם כמעט. החיבה המוכרת של המאייר דוד פולונסקי לקיטש משתלבת היטב עם הטעם הילדי, הנוטה בגילים מסוימים להעדיף עוד ועוד מהמתוק: קצפת עם סירופ שוקולד וסוכריות צבעוניות. את לובן הדף כמעט ולא ניתן למצוא בספר גדול הפורמט הזה; פולונסקי מנצל כל הזדמנות לפרוס שקיעה מרהיבה מסגול לצהוב או למסגר בקישוטים בוליוודיים שחור-ג'ונגל מעורר יראה. הגודל והעושר יוצרים תחושה של אוסף כרזות מאוגדות בספר ומתחשק לראות את האיורים האלה תלויים בשלטי חוצות ברחבי הארץ.

אולי לפורמט של ספר ילדים זה מעט מוגזם אבל הטקסט הדרמטי (שלא לומר מלודרמטי) של צ'וקובסקי מאפשר את ההתפרעות הזאת ללא ייסורי מצפון. הרי ברמלי הוא ענק פרא הזולל ילדים וגם כדרלעמר ההיפופוטם אינו צוציק. הוסיפו אליהם את הגורילוס והקרוקודילוס וקבלו אוסף נפילים מאיימים הדורשים בכל תוקף את המרחב המגיע להם.

Barmalay press-12

הקישוטיות והקומפוזיציות הממורכזות הופכות את הטקסט, שיכול להתפרש כמאיים, לסרט אקזוטי מקסים במופרכות שלו. עדות בלתי מעורערת לכך ניתן למצוא בכפולה שבה ברמלי מזנק מלוע הקרוקודיל אל עבר שמיים ורודים-תכולים והוא כולו נופת צופים ובלורית מסורקת הצידה. הסצנה הזאת הולמת לחלוטין את הטקסט המתגלגל בתרגומו של אלתרמן: "התנין אז מניע ראשהו / ופוער לרוחה את לועהו / ומשם בצחוק מתוק, ביעף, מופיע ברמלי. / ופניו של ברמלי כבר נעימים הם למדי! / "ארקד ואתופפה / כי לוקחים אותי לחֵיפה!" //

ברמלי

"ברמלי" מאת קורניי צ'וקובסקי, איורים: דוד פולונסקי, תרגום: נתן אלתרמן. עריכה: דלית לב, הוצאת עם עובד, 2015

 

"בועה על חוט" / איירה: רעיה קרס, כתבה: יעל קלו-מור

נדירותם ההולכת וגדלה של ספרי השירה לילדים מייצרת מדפים נטולי פואטיקה בחדרים של הדור הצעיר. זהו מצב מצער (שלא לומר טרגי) ודובר בו ועוד ידובר בו במסגרות "הפנקס" השונות. לכן, כאשר ספר שירה רואה אור זו סיבה לחגיגה קטנה, ואף יותר מכך כאשר הוא חלק מסדרת השירה לילדים של הוצאת "עם עובד".

זהו הספר השישי בסדרה, וכמו קודמיו גם הוא מגיש שירים עכשוויים (פרט לשירי טשרנחובסקי שחרגו מהקו) בפורמט קטן לצד איורים עדינים בשולי הטקסטים. על אף הפורמט הדומה, שמספק לרוכשים את התענוג שביצירת אוסף, בחרו בהוצאה לייחד כל ספר באיורים של מאייר אחר.

סדרת-שירה
מעניין לעמוד על הדמיון והשוני בין האיורים בספרי הסדרה. מצד אחד ברור שיד מכוונת הפכה את הסגנונות השונים לדומים מעט יותר ברגע שקבעה את גודל (או יותר נכון, קוטן) האיורים ופנתה למאיירים שדבקים בטכניקה ידנית. עפרונות צבעוניים, אקריליק וצבעי מים נוטים להיתפס כפיוטיים יותר מטכניקות של קולאז' או משטחי צבע אחידים שנוצרו בעזרת מחשב.

ההבדלים נובעים בעיקר מאופי הדמויות ותפיסת החלל. בספר "העורב והלימון" מאת חיה שנהב, למשל, איוריו של דיוויד הול נוטים מעט יותר לקריקטורי בעוד איוריה של עפרה עמית בספר "שירים לעמליה" נוגים ומסתפקים בפלטת צבעים רזה ופנטסטית (צבע שערה של הילדה הגיבורה כחול). משמח לגלות שאיוריה של רעיה קרס הולמים גם הם את הפורמט השירי הקטן. הסגנון הריאליסטי שלה, בעיקר באיפיון הדמויות, מזכיר לרגעים את אורה איתן המוקדמת:

מימין: איור של רעיה קרס מתוך "בועה על חוט". משמאל איור של אורה איתן מתוך הספר "בואו עננים" מאת לאה גולדברג

מימין: איור של רעיה קרס מתוך "בועה על חוט". משמאל איור של אורה איתן מתוך הספר "בואו עננים" מאת לאה גולדברג

או את איוריו של שפרד ל"פו הדב":

מימין: איור של א.ה. שפרד מתוך "פו הדב" מאת א.א. מילן, משמאל רעיה קרס מתוך "בועה על חוט" מאת יעל קלו-מור

למעלה: איור של א.ה. שפרד מתוך "פו הדב" מאת א.א. מילן, למטה: רעיה קרס מתוך "בועה על חוט" מאת יעל קלו-מור

היא שולטת ביד אמן בפרטים הקטנים ומענג לגלות את תנוחות הציפורים הזעירות – דמויות המשנה בסיטואציות שונות המתוארות בשירים. אך הסגנון האירופאי והדמיון לכריסטופר רובין מעידים גם על חד גוניות שעלולה להתפס כבעייתית. כן, כל הדמויות בספר לבנות מאוד. רוב הילדים אדמוניים ומנומשים והסרטים הרבים בשיערותיהן של הילדות יוצרים גם הם תחושה של ארץ אחרת. נכון שגם הטקסטים לא בהכרח מעידים על המקום והזמן בהם נכתבו (שיר אחד על דחליל העלה את התהייה היכן ניתן עוד למצוא שכאלה) אבל עצם השפה העברית ושמות היוצרות (רעיה ויעל) מקשרת את היצירה הזאת לכאן ולעכשיו. כך שלמרות טיבם של האיורים וההנאה הכללית מן הספר של יעל קלו-מור ורעיה קרס, נותרת תחושת הצרימה שגם הפעם נותרו צבעים רבים מדי מחוץ לבועה.

הענק שלי

 

 

"בועה על חוט" מאת יעל קלו-מור, איורים: רעיה קרס. עריכה: דלית לב, הוצאת עם עובד, 2015

 

תמר הוכשטטר – מאיירת וחוקרת תרבות לילדים.

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. מאת ליאורה גרוסמן:

    אני לא לגמרי בטוחה, שהפורמט של ספרי השירה של עם עובד, הוא שהכתיב את הצורך באיור ידני. זו תאוריה מעניינת, והייתי רוצה לדעת מה חושבת עליה עורכת הסדרה, דלית לב. למעשה, אני חושבת שהמעשה העיתונאי הנכון הוא לשאול אותה…

  2. מאת דוד:

    אני מחפש את המאוחר של הענק שלי ולא מצליח למצוא משום מה. תוכלו לעזור לי?

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.