ספרות

המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין

על הספרים "כמעט שם", "בילי בליינד" ו"הסיפור המעניין על שאול ומפלץ החשמל"

יוני 20, 2016  

ספרים רבים רואים אור במהלך השנה, ועל מנת לתת מענה והתייחסות ליצירות שיש מה לומר עליהן וחשוב שיהיו חלק מהשיח על אודות ספרות הילדים, החלטנו להשיק את מדור "המהדורה המקוצרת". המדור יתפרסם מעת לעת, בהתאם לצורך והעניין, ויכלול לפחות שלוש רשימות קצרות מהנהוג ברשימות ביקורת על ספר בודד המתפרסמות ב"הפנקס". אנו מקווים כי מהלך זה יאפשר בחינה רחבה יותר של ספרות המקור והתרגום המוצעת לילדים ובני נוער, תוך התייחסות לטקסט ואיור במידה שווה.

"כמעט שם" מאת רועי סלמן

ספרות ילדים היא פרדוקס מובנה, במידה מסוימת. סופר בעל כישרון ודמיון יכול אמנם לכתוב היטב לכל אדם בכל גיל, ובכל זאת, העובדה שמבוגרים כותבים לילדים מתוך פרספקטיבה של זמן, גורמת פעמים רבות לכך שהם אינם מצליחים להתחמק מלהציג תחושות או מחשבות של דמויות ילדים כשהן לוקות בעיבוד יתר שמקורו בפרספקטיבה של שנים שאינה מאפיינת את תקופת הילדות, בריחוק, בשיפוטיות או בבנאליות.

"כמעט שם", ספר הביכורים של רועי סלמן, מתחמק באלגנטיות מבורות אלו הניצבים בדרכם של סופרי ילדים ונוער ומגיש לקוראים קול ילדי אותנטי להפליא, שבזכותו נבחר לפתוח את סדרת "פרא" של הוצאת טל-מאי – סדרה שמטרתה לרענן את מדף ספרי הילדים בארץ ביצירות שאינן כתובות בתבניות סיפוריות מוכרות ושחוקות, בסגנונות כתיבה שונים וניסיוניים ובגיבורים שאינם שכפול נוסף של המיינסטרים.

אחיו של זוהר, גיבור הספר, נהרג בתאונת דרכים כאשר זהר היה בן ארבע בלבד. האובדן והאבל הקשו על הוריו לגדל אותו, והוא עבר לחיות עם דודתו לאה, שהעניקה לו בית חם ואהבה אימהית. אלא שעתה, בגיל 13, זוהר אינו מרגיש שייך בשום מקום, וחלומות מבהילים ומעורפלי משמעות מכבידים על נשמתו ותובעים פתרון. כשהוא נע על קו בת-ים – באר שבע, בין ביתה של לאה, דירתה הישנה של סבתו המתה והמאפייה של אסתר – אשה מבוגרת שפגש במקרה (או שלא) והפכה לאשת סודו, מנסה זוהר לארגן מחדש את חלקי הפאזל של חייו ולמצוא לו מקום בעולם.

עטיפת הספר (יח"צ). איור עטיפה: עפרה עמית

עטיפת הספר (יח"צ). איור עטיפה: עפרה עמית

רועי סלמן השכיל ליצור סיפור המתפתל בגמישות בין חלום למציאות, בין ההתרחשויות בעולמו הממשי של זוהר למתחולל בעולמו הפנימי, מתוך הבנה עמוקה כי משקלו של האחד אינו נופל מזה של האחר בהשפעתו על מהותו וזהותו של אדם. כך, על אף שהוא עוסק בשאלות קלאסיות של זהות – מאין באתי? באיזו מידה מגדירים אותי משפחתי ועברי? סלמן אינו מחנך את זוהר, אינו דוחף אותו לעבר מסקנות ספציפיות על העולם או כופה עליו קתרזיס. להפך, פעמים רבות במהלך הקריאה בספר נוצרת תחושה כאילו הוא אינו כותב את זוהר, אלא רק מלווה אותו בעדינות ומאפשר לו לעבור את המסע שלו בעצמו.

הוא מאפשר לו לחוש כי קשרי משפחה שנפגעו ייתכן שאין להם תקנה של ממש, שהורים עשויים להפוך לשחקני רקע בלבד בחייו של ילד, ולעתים אדם זר עשוי להבין ללבך טוב יותר ממי שהוליד או גידל אותך. הוא מעניק לזוהר נקודת מוצא מזרחית ופריפריאלית, אך אינו מציב אותה כאבן פינה בזהותו, אלא רק כחלק מסוים ממנה, ודווקא משום כך מצליח לשבץ אותה בה בצורה אורגנית. הוא מפגיש אותו עם דמויות שחוות את העולם ומפרשות אותו בדרכים שונות (אסתר שמבינה אנשים דרך העוגות, אורי שחוסם את העולם החיצוני בעזרת אוזניות כדי שיוכל לפרש את ההתרחשויות מתוך עולמו הפנימי) ומאפשר לו לחוש קרבה ואבל על פי מדרג משלו שאחיו המת לאו דווקא נמצא בראשו.

אהבתו של סלמן לדמותו של זוהר, הניכרת היטב בכל משפט בספר, ונכונותו לשחרר אותו ולתת לו לצעוד כמו מעצמו, יוצרות תחושת קרבה ייחודית בין זוהר לקורא ומאפשרות חוויית קריאה יוצאת דופן בעוצמתה, הממשיכה לחלחל בנפש זמן רב אחרי העמוד האחרון.

"כמעט שם" מאת רועי סלמן. סדרת "פרא", הוצאת טל-מאי בשיתוף עם ידיעות ספרים, 2016

בילי בליינד מאת חן פינץ, איורים: טל אביב

העיסוק ב"אחר" מנקודת מבטו שלו, הפך בעשורים האחרונים לרווח יותר ויותר בספרות הילדים הישראלית, מגמה חשובה ביותר בחברה בה כל אדם שני הוא בעצם "אחר". אלא שלעתים, מרוב להיטות לספר את סיפורו של ילד שונה, נשכחת זווית חשובה לא פחות – נקודת החיבור והדמיון בינו לבין הילד הקורא, המאפשרות תחושת קרבה של ממש כלפי אותו "אחר" והפחתת תחושת הזרות.

בילי בליינד, גיבור ספר הביכורים של חן פינץ, הוא ילד עיוור בן עשר המנהל אורח חיים שגרתי למדי הכולל לימודים בבית ספר רגיל ומשחקי כדורגל בהפסקות. בזכות הרוח הנחושה והספורטיבית שלו, חברו הטוב בני ואין סוף הג'דג'טים המשוכללים שמפתח אביו הממציא, שמקלים עליו את ההתמצאות והפעולה במרחב, העיוורון אינו המגבלה העיקרית בחייו של בילי. מרבית צרותיו נובעות מהעובדה שיש לו פתיל קצר ופה גדול. הוא מסתבך עם מנהלת בית הספר ללא הרף, מתיש את אמו, משגע את אחותו ומנהל יריבות בלתי נגמרת, אלימה לעתים, עם דין, הבריון של כיתה ו'. המפגש עם אוֹלי, מורה חדש ומיוחד המצליח לראות אותו מעבר למעשי הקונדס וההתנהגות הפרועה והחצופה, מאפשר לבילי להשיג תשומת לב חיובית מכיוון של עשייה ויצירה ולשנות במו ידיו לא רק את חייו אלא גם את חייהם של הסובבים אותו.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

לעומת מרבית הספרים העוסקים בילד הנכה, המציבים במרכזם את ההתמודדות וההתגברות על המגבלה הפיזית ושגיבוריהם מעוררים קשת רגשות הנעה בין רחמים להערצה, בראה חן פינץ סיפור יוצא דופן. בילי שלה מתמודד בהצלחה רבה עם הנכות הפיזית והאתגר העיקרי שלו נעוץ דווקא בתחום שיכול להכשיל גם ילדים "רגילים" לגמרי.

גם הרגשות שהוא מעורר בקורא אינם קשורים לנכות; הוא מצחיק, מרגיז, מעניין, בקיצור – הכול חוץ ממעורר רחמים. בעזרת הומור, הרפתקאות ומחשבה מפורר הספר את חומת הזרות הניצבת פעמים רבות בין ילדים עם נכות לילדים "רגילים" והופך את בילי לגיבור שיעורר הזדהות בילדים רבים.

איור: טל אביב

איור: טל אביב

עם זאת, דווקא ההצלחה הזו ביצירת דמות ראשית "מן השורה" ובמציאת פתרונות יצירתיים ומגניבים לאתגרים הפיזיים של בילי, מעוררת לפרקים תחושה של פספוס מסוים, שכן היא משמיטה כמעט לגמרי את הקושי הרגשי שקיים בהתמודדות היומיומית עם העיוורון. העובדה כי בילי מלא חוסר שקט וזעם נשארת תלויה בחלל ריק ואין נגיעה ישירה במקורותיהן של תחושות אלו ובקשר שלהן לעובדה כי החברות והעזרה בהן הוא מוקף הן מערכת תמיכה חשובה מחד, אך גם תזכורת מתמדת למוגבלותו מאידך.

זהו ספר בעל עלילה קצבית ולעתים אף מותחת, שובבה ומלאת הומור והשפה בו יומיומית, קולחת ועכשווית מאוד, מבלי להיות רדודה. חבל רק שפינץ העניקה לחלק מהדמויות שמות וכינויים אנגליים דוגמת בילי, אוליבר, איזי, ברנדי ועוד, צרימה הפוגמת לא רק באותנטיות של השפה, אלא גם בזו של הסיפור – קשה להאמין שילדים בכיתה ה' יכנו את המנהלת "כרוב-הד" כשבעברית קיים ביטוי שגור כמו "ראש כרוב" ובוודאי שמופרך לגמרי כי ילדים ישראלים בגיל הגן יעניקו לילד את הכינוי "בילי בליינד".

איור: טל אביב

איור: טל אביב

בילי בליינד הוא ספר על עיוורון מהסוג שכולנו לוקים בו לעתים – חוסר היכולת לצאת מהזווית הצרה שלנו ולראות את זולתנו על כל פניו. הוא מאפשר לקורא להישיר מבט בגובה העיניים לדמותו של ילד נכה ולהפיג את הרתיעה וההתעלמות שהן מנת חלקם של נכים רבים. אלא שפינץ הלכה עם המשל צעד אחד רחוק מדי והחמיצה את עיקרו של הנמשל.

"בילי בליינד" מציג דמות שקל לקורא להתעלם מנכותה ומפספס את ההזדמנות לחשוף אותו לקשיים הרגשיים והחברתיים הנגזרים ממנה. בכך מוחמצת ההבנה כי הפתרון לכאב שבאחרות אינו טמון בביטולה, אלא בנכונותם של הקוראים לראות בה חלק ממכלול אנושי שבו הנכות אינה חזות הכול.

"בילי בליינד" מאת חן פינץ, איורים: טל אביב. הוצאת דני ספרים, 2016

"הסיפור המעניין על שאול ומפלץ החשמל" מאת יניב הלר, איורים: אביאל בסיל

אחד האתגרים הקשים ביותר בהורות הוא הניסיון לגשר על הפער בין העובדה שאנו מקבלים החלטות משנות חיים המשפיעות על ילדינו באופן ישיר, לבין העובדה שמורכב מאוד להסביר להם החלטות שכאלו מבלי להיכנס לדקויות שלא לפי גילם. בספרו החדש "הסיפור המעניין על שאול ומפלץ החשמל" מצליח יניב הלר להסביר לילדים באופן מקורי, ברור ואמפתי את הרגשות הכרוכים בסיטואציה של גירושין ופרידה במשפחה.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

בבית של שאול קופץ הפיוז בערך כל יומיים. גם הפיוז החשמלי וגם הפיוז של אבא שלו. לא ברור אם לאבא נמאס מהפסקות החשמל או ממשהו אחר, אבל הוא עוזב את הבית. שאול דווקא מחבב את הפסקות החשמל; זה הזמן בו יוצאים מפלצי החשמל מן השקעים, נחים ומשתעשעים. באחת ההפסקות הללו הוא פוגש את מפלץ החשמל מנחם, שמנסה לשמח את שאול העצוב בריקודי דיסקו. השניים מתיידדים ושאול מלמד את מנחם משחק מילים, דרכו מגלים השניים כי לפעמים החיבור בין שני דברים שנראים בלתי קשורים, לכאורה, מתקיים רק מפני שמישהו אוהב את שניהם. ממש כמו אבא ואמא של שאול, שתמיד יאהבו אותו ויהיו אהובים עליו, למרות שנפרדו.

טקסט: יניב הלר, איור: אביאל בסיל

טקסט: יניב הלר, איור: אביאל בסיל

יניב הלר מנסח בשפה בהירה, משעשעת ואינטליגנטית את התהליך הנפשי שחווים ילדים רבים עם פרידת הוריהם: ההמשלה של הזעזוע שעובר התא המשפחתי עם הגירושין לקצר חשמלי היא נבונה מאוד, פשוטה ומחוכמת כאחד, שכן היא מצליחה להמחיש הן את הסיבה לפרידת ההורים – חיכוכים ופיצוצים חוזרים ונשנים ביחסיהם, והן את המצב הרגשי בו מצוי שאול בעקבותיה- הבהוב בין חושך לאור, בין עצב לחיוך של השלמה ותקווה.

הדיאלוג בין הטקסט של הלר לאיוריו של אביאל בסיל מוצלח מאוד ובעל תפקיד מכריע ביצירת טקסט עשיר, רב רובדי ומלא הומור. הבחירה להשתמש אך ורק בצבעי היסוד – כחול, צהוב, אדום ובמעט לבן ואפור, מדגישה בצורה נפלאה את הנוכחות המאירה, העליזה והמנחמת שמכניס מנחם לחייו של שאול בשלב קשה וכואב במיוחד.

טקסט: יניב הלר, איור: אביאל בסיל

טקסט: יניב הלר, איור: אביאל בסיל

בנוסף, הטקסט אינו מציג כל תקשורת ישירה בין שאול לבני משפחתו, בעוד שהאיורים מציבים אותם כל העת ברקע; צלליתה של האם בדלת חדרו של שאול העצוב, נוכחת ומותירה לו מרחב בעת ובעונה אחת, תמונת האב המביטה בו מהקיר במבט מזדהה ואחיו הקטן המתחבא תחת השולחן ומאחורי הכוננית ומביט בשאול ומנחם בחיוך סקרני. מן השילוב הנבון הזה בין הטקסט לאיור מבין הקורא הצעיר כי גם כאשר המשפחה עוברת טלטלה ופרידה- היא עדיין שם. קיימת, אוהבת, דואגת ומנחמת, גם אם בהרכב חדש.

"הסיפור המעניין על שאול ומפלץ החשמל" מאת יניב הלר, איורים: אביאל בסיל. הוצאת כנרת, 2016

 

מור פוגלמן-דבורקין – מבקרת ספרות ילדים ונוער.

 

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.