1 ספרות

המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין

על הספרים "לב היער", "עמית, דלית ושביט בתעלומת המודעות הגנובות" ו"אוליבר והאיים הנודדים"

אוגוסט 21, 2016  

ספרים רבים רואים אור במהלך השנה, ועל מנת לתת מענה והתייחסות ליצירות שיש מה לומר עליהן וחשוב שיהיו חלק מהשיח על אודות ספרות הילדים, החלטנו להשיק את מדור "המהדורה המקוצרת". המדור יתפרסם מעת לעת, בהתאם לצורך והעניין, ויכלול לפחות שלוש רשימות קצרות מהנהוג ברשימות ביקורת על ספר בודד המתפרסמות ב"הפנקס". אנו מקווים כי מהלך זה יאפשר בחינה רחבה יותר של ספרות המקור והתרגום המוצעת לילדים ובני נוער, תוך התייחסות לטקסט ואיור במידה שווה.

"לב היער" מאת רונית ש' דינצמן

כולנו אוהבים דברים יפים. הן בשל המשיכה הביולוגית שלנו לכל מה שסימטרי ואסתטי, הן בעקבות הבניות חברתיות שמבהירות לנו היטב מה נחשב יפה. אבל האם יופי הוא אמת המידה היחידה לטוב, לראוי ולמועיל? ואם כן, כיצד יראו חייהם של מי שנתפסים כמכוערים? שאלות כבדות משקל אלו נידונות ב"לב היער", ספר הפנטזיה החדש של רונית ש' דינצמן.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

בלילה האחרון של חודש פברואר, כשהחורף הישראלי מתחיל את נסיגתו ופרחי אביב ראשונים מנצים על הר הכרמל, נולדות פיות. מלכת הפיות יוצאת להעיר את נתינותיה החדשות, שנולדו מצחוק של תינוקות ומפרחים. בחודשים הקרובים היא תדריך ותאמן אותן לקראת תפקידן בעולם: לזרוע יופי, עונג והרמוניה בטבע.

אולם בקרב אותה קבוצה ישנה פיה אחת, שבע-עשרה שמה, שלבה נמשך דווקא אל היצורים הפשוטים, המכוערים והבלתי נחשבים בטבע: זוחלים, עורבים, חזירי בר, ובעיקר זבובים. כמי שנוצרה מצמח מרפא ומצחוקה של תינוקת העתידה לגדול לכדי אשה רבת חסד, שואפת שבע-עשרה לסייע לכל יצור חלש וסובל באשר הוא, ללא כל קשר למראהו החיצוני. חברותיה אינן מבינות את משיכתה לכל אותם יצורים ותופסות את התנהגותה כבגידה בתפקידה בעולם. הן מציקות ומתנכרות לה, אך על אף הכאב שנגרם לה בוחרת שבע-עשרה להמשיך במעשיה, גם אם בסתר. התנהגותה איננה נעלמת מעיניה של מלכת הפיות, המייעדת לה תפקיד שונה לגמרי.

איור: רונית ש' דינצמן

איור: רונית ש' דינצמן

רונית ש' דינצמן חיברה סיפור מרתק שגיבורותיו לקוחות אמנם מן הפולקלור העממי של ארצות רחוקות, אולם הצבתן בלב חיי הבר של הכרמל, שנעשתה בדייקנות ובחן, מניבה תוצאה עשירה ואמינה, שתגרום לקורא להרהר ברצינות באפשרות קיומן של פיות על ההר הירוק תמיד.

ספרות פנטזיה טובה היא, בין היתר, כזו שמצליחה ליצור מינון נכון של מרחק וקרבה בין הדמויות לקורא, וכך "להחליק בגרונו" אמירות מורכבות וחשובות על עולמו. דינצמן משתמשת היטב בפלטפורמה הזו שמעניקה הפנטזיה – העלילה שרקמה נוגעת ללא כחל וסרק במחיר שנאלץ לשלם, פעמים רבות, מי שבוחר במסלול חיים יוצא דופן ומוכן לזהות עצמו עם החלשים, השונים והדחויים. יתרה מכך, הספר רומז כי מי שלא חש שונה ודחוי מימיו לא יוכל להבין באמת ללבם של אלה. כך, האחרוּת של שבע-עשרה מתבטאת בכל אספקט אפשרי: בלבושה, במבנה גופה, בהתנהלותה החברתית, במושגי הטוב והרע שהיא מאמצת ובדרכה לפתור בעיות.

איור: רונית ש' דינצמן

איור: רונית ש' דינצמן

לקראת סופו של הספר היא אף מתמודדת עם נכות שמעמידה בסכנה את כל מה שעמלה עבורו. אלא שדינצמן מתייחסת לנכותה של הדמות הראשית שלה באופן יוצא דופן. הנכות מוצגת בספר כקושי ומגבלה שאין להתעלם מהם, אך גם כהזדמנות עבור שבע-עשרה לגלות בעצמה יכולות אחרות ולאמן שרירים (פיזיים ומטפוריים) שהשתמשה בהם פחות עד לאותה נקודה. בנוסף, זוהי הזדמנות להסתייע באחר, פעולה שאיננה מפורשת כאן כחולשה, אלא כאפשרות לרכוש כלים נוספים ולזכות בזווית מבטו של המסייע בנוסף לזו שלך, ואפילו לפתח כישורי תקשורת חדשים ואחרים ולהבין טוב יותר את הזולת; הבנה המאפשרת לה להציל את קהילת הפיות כולה מסכנה קיומית.

זהו ספר העוסק בשוֹנוּת באופן נבון ועמוק ביותר, כשהוא נוגע בדיוק רב בקושי ובכאב, כמו גם ביופי ובמגוון שהיא מאפשרת, ללא קלישאות נוסח "האחר הוא אני". זהו לא ספר על סובלנות כלפי השונה. סובלנות פירושה לסבול, לשאת את נוכחותו של האחר. אצל דינצמן השונות היא פלטפורמה. אפשרות לראות את העולם והמציאות באופן שונה ובדרך זו, לשנות אותם מהותית.

"לב היער" מאת רונית ש' דינצמן. עריכה: אורי פרץ-שרון. הוצאת עצמית, 2016

"עמית, דלית ושביט בתעלומת המודעות הגנובות" מאת אלכס פז גולדמן, איורים: יניב טורם

רוקפור, החתולה האהובה של עמית, דלית ושביט נעלמת, וצמד האחיות ואחיהן הקטן יוצאים לברר היכן היא נמצאת ומי מנסה לסכל את מאמציהם למצוא אותה. במהלך החיפושים הם מתמודדים עם סכסוכים כיתתיים, התאהבויות ראשונות, גילויי בריונות ברשתות החברתיות, וכן עם האינטראקציה המשפחתית הטעונה שנוצרה לאחר גירושי הוריהם והחיים בין שני בתים.

 

אם מרבית ספרי הילדים העוסקים בגירושין של הורים מתמקדים בעולמם של ילדים המצויים בראשית התהליך – המתח בבית, הודעת ההורים על הפרידה וההתמודדות הראשונית עם המבנה המשפחתי המשתנה וסדרי העולם החדשים, הרי שגולדמן נוגע בטריטוריה הזנוחה של השגרה אחרי שקיעת האבק. בכנות, בהומור וברוב אמפתיה הוא מתאר מנקודת מבטם של הילדים את החיים בין שני בתים ובין שני הורים, ואת הדינמיקה המורכבת עם כניסתו של בן זוג חדש ללב הדינמיקה הזו. בסופו של דבר הוא גם מציע לקוראים הצעירים נרטיב של נורמליזציה וארגון מחדש של התא המשפחתי לאחר הגירושין, כך שיתעצב מחדש ויכיל את כל המצבים והחברים החדשים העומדים לפתחו מתוך סובלנות וקבלה.

111

ההתייחסות הנרחבת בספר למקום המרכזי של האינטרנט בכלל והרשתות החברתיות בפרט, מסייעת למחבר לרענן מעט את ז'אנר התעלומות והחבורות על מדף ספרי הילדים הישראלי, שמבחינת שיקוף חייהם של ילדי העידן הטכנולוגיה לוקה פעמים רבות ב"עיכוב התפתחותי" קל. גם השפה העכשווית והמעודכנת של הספר מסייעת ביצירת עלילה אמינה וקולחת, שנעדרים ממנה עודף הדידקטיות ותחושת המאמץ והמלאכותיות המאפיינים סופרים רבים בבואם לכתוב על מקומו של תחום זה בחיי הנוער. ניכר כי גולדמן מבין את שלל מורכבויות החיים של ילדים בעידן האינטרנט, ומשקף באופן אמין ומכבד את עולמם ושפתם ואת האתגרים הניצבים בפניהם.

עמית-דלית-ושביט-בתעלומת-המודעות-התלושות-מאת-אלכס-פז-גולדמן

דווקא משום כך, מפתיע ומאכזב למצוא בו את הפסקה הבאה, המופיעה לאחר שדלית מספרת לקוראים כי היא סובלת מהפרעת קשב: "לא צריכים להיבהל, כי זאת לא מחלה קשה. היא פוגעת בילדים רק כשהם נהפכים לתלמידים ויש להם טונה של שיעורים ומבחנים ולהורים שלהם אין זמן אבל יש להם טונה של כסף". הדיון בדבר האצבע הקלה על הדק האבחון של בעיות קשב וריכוז בימינו הוא דיון לגיטימי בחברת המבוגרים, אך אין לו מקום בספרות הילדים. מה גם שהרידוד של גולדמן ללקות אובייקטיבית שרבים סובלים ממנה ושמשמעויותיה רחבות פי כמה מהקושי להקשיב בכיתה, עלול לפגוע קשות וללא שום צורך בילדים העושים מאמץ מיוחד לקרוא את ספרו. חבל שכך, שכן הוא הצליח לברוא דמויות שידברו במיוחד ללבם של ילדים שכאלו – דמויות שאינן מושלמות, שטועות, מתקשות, מסתבכות ומתבלבלות, ושניכר כי על אף כל אלה, מחברן מביט בהן תמיד בסלחנות ובחיבה ונותן להן הזדמנות לתיקון.

 

"עמית, דלית ושביט בתעלומת המודעות הגנובות" מאת אלכס פז-גולדמן, איורים: יניב טורם. עריכה: שרון פרמינגר. הוצאת עצמית, 2016

 

"אוליבר והאיים הנודדים" מאת פיליפ ריב, איורים: שרה מקינטייר

הילדים של ימינו צריכים תעסוקה ואקשן ללא הפסקה. כך לפחות נדמה לנו לפעמים. האמת היא שבעידן הרועש ומציף החושים שבו הם גדלים, ילדים רבים כמהים לקצת שקט ולהורים שיעניקו חום ויציבות ולאו דווקא ישמשו על תקן צוות הווי ובידור.

אוליבר בן העשר הוא בן לזוג מגלי עולם נלהבים ונחושים, שהספיק לראות ולחוות כמעט כל הרפתקה אפשרית בחייו, וחולם על יציבות ושקט. כאשר הוריו מבינים כי לא נותרו עוד ברחבי הגלובוס פינות נסתרות לגלות, נדמה כי הנה יישרו קו עם תקוותיו של בנם לחיי שיגרה ויתיישבו בביתם שבמפרץ מי-מצולות.

אלא שכבר עם הגיעם הביתה, הם מגלים כי המפרץ מנוקד כולו באיים שלא היו בו קודם לכן. ההורים יוצאים לגיחה קצרה כדי לחקור את העניין, ובמהרה מגלה אוליבר כי עקבותיהם נעלמו, יחד עם האיים המסתוריים. הוא יוצא לחפש אותם ומגלה כי האיים הם למעשה מעין גופים חיים, הנעים ברחבי הים כשהם אוספים חפצים להתקשט בהם לקראת מפגש שנתי רב משמעות. בעזרת אי קטן וביישן, בת-ים כבדת ראייה ואלבטרוס עצבני אך טוב לב, עובר אוליבר מסע רב תהפוכות בדרך אל מקום המפגש של האיים הנודדים, כדי למצוא את הוריו.

3

בדומה ל"עוגות בחלל", ספרם הקודם של ריב ומקינטייר, גם "אוליבר והאיים הנודדים" מתאפיין בעלילה קצבית ורוויית תהפוכות, ובאיורים מלאי חיים, המעניקים לו זריקות נפלאות של הומור ומשרים עליו אווירה קומיקסית כמעט. אולם הפעם לא מדובר בספר הרפתקאות משעשע בלבד, אלא בסיפור העוסק גם באופנים השונים בהם אנו מתמודדים עם "הקלפים" שחילקו לנו החיים, דבר הבולט במיוחד בהשוואה בין התנהגותו ובחירותיו של אוליבר לעומת אלו של תמונת הראי שלו – סטייסי דה-לייסי – הילד המרושע ותאב הכוח. הן אוליבר והן סטייסי גדלים עם הורים שאינם מעמידים אותם בראש סדר העדיפויות או מעניקים תשומת לב לצורכיהם ורצונותיהם.

אולם בעוד שסטייסי הפגוע מוותר בשל כך על חברתם של בני האדם כולם ומעדיף לבלות את ימיו בחברת קופי הים, אתם הוא יכול לתחזק מערכת יחסים של אדון ומשרתים, אוליבר גומל להוריו בהתנהגות הפוכה לגמרי מזו שלהם: הוא זונח את רצונותיו ומאוויו ויוצא למסע שתכליתו לא תגלית או כיבוש, אלא הצלתם והתאחדות עמם.

איור: שרה מקינטייר

איור: שרה מקינטייר

אלא שדווקא היפוך התפקידים בין ילד להוריו, הניצב בלב הסיפור, נותר כשהוא לוקה בחסר ושטוח מבחינה רגשית. התגייסותו של אוליבר למען הוריו והצבתם בדרגת חשיבות עליונה, ניצבות במעין חלל ריק. מערכת היחסים המשפחתית היא פלקטית ואין בה כל מתח או קושי, מהסוג ששום מערכת יחסים בין ילד להורה איננה נקייה ממנו. אוליבר אינו מביע כל כעס או מרמור לגבי העובדה שהוריו גררו אותו ברחבי העולם, בניגוד לרצונו, במשך עשור שלם. כאשר הם נעלמים, הוא יוצא מיד להצלתם בלא לחוש כל זעם על כך שקלקלו מהר כל כך את השלווה והיציבות להן חיכה זמן כה רב, לפני שטלטלו אותו שוב אל החוץ ואל הסכנה. אפילו כאשר השלושה מתאחדים לבסוף, הוא אינו מתריס נגדם אפילו במלה על כל התלאות שנאלץ לחוות בגללם. קשה להאמין כי במקום כה נטול אמוציות תצמח אהבה עזה כל כך עד שתניע ילד לצאת למסע הצלה נועז ומסוכן, תטלטל את עולמם של הוריו ותנער את סדר העדיפויות שלהם כך שישכילו למצוא איזון בין תשוקותיהם ושאיפותיהם לבין הצורך של בנם ביציבות ומשפחתיות.

איור: שרה מקינטייר

איור: שרה מקינטייר

כך, בניסיון לשילוב בין הומור ואקשן לאמירות כבדות משקל על מערכת היחסים בין הורים לילדים והבחירות הנגזרות ממנה, מצליח "אוליבר והאיים הנודדים" בחצי הראשון ומספק סיפור הרפתקאות מלא דמיון והומור, קצבי ומהנה. עם זאת, ריב ומקנטייר נכשלים בניסיון ליצור רובד נוסף שיעניק עומק לדמויות וליחסים ביניהן, וייצר אמירה של ממש על סדרי עדיפויות, משפחה ואהבה.

"אוליבר והאיים הנודדים" מאת פיליפ ריב, איורים: שרה מקינטייר. תרגום: גילי בר-הלל סמו. הוצאת עוץ, 2016

 

מור פוגלמן-דבורקין – מבקרת ספרות ילדים ונוער.

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. מאת אלכס:

    בכותרת הראשית של "ישראל היום" של היום: 30 אוגוסט 2016, מתפרסמת כתבה ענקית שכותרתה: "
    48 שעות לפתיחת שנת הלימודים * נתוני משרד החינוך מעוררים שאלות קשות: אחוז ענק של "לקויי למידה" * איך יתכן שדווקא ביישובים עשירים כמו רעננה, רמת השרון ומועצה אזורית חוף השרון – יותר מ-60% מתלמידי י"ב מוגדרים "לקויי למידה", כלומר זכאים להקלות ולהעלאות ציונים"

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.