5 ספרות

המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין

על הספרים "בזמן שלא היית", "אמא, מה זה עושה?", "מר טיגריס מתפרע"

ינואר 18, 2017  

האם ילדים, שכביכול טרם הפנימו את הקודים התרבותיים, באמת קרובים ושואפים לתת דרור להתנהגות "אמתית" או "טבעית" יותר, או שזוהי רומנטיזציה שמבוגרים עושים לתקופת הילדות? ואולי בעצם החוויה של "התפרעות" מוחלטת נושאת בחובה איום עבור ילדים, שהם חסרי שליטה על חייהם, ומידה מסוימת של מסגרות וכללים ברורים נוטעת בהם ביטחון?

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

5 תגובות:

  1. מאת לי עברון:

    נהניתי מההסתכלות המעמיקה והמורכבת שלך, מור. סקרנית מאוד לגבי הספר של ענבל מלכה, בטח אקרא בקרוב…

  2. מאת מר טיגריס:

    מר טיגריס סבור שמיטיבה להבינו נעמי בן-גור :

    http://www.smkb.ac.il/library/book-review

  3. מאת יחיעם פדן:

    הניתוח של *בזמן שלא היית* עמוק בהרבה ממה שהייתי מצפה מ"מהדורה מקוצרת". כל הכבוד, מור. הספר נהדר באמת, והשאלות שעלו ברשימת הביקורת מעוררות תהייה שמא הכתיבה המצוינת באמת של ענבל מלכה מסתירה חולשות שמתפקידו של העורך לזהות ולהמריץ את הכותבת לטפל בהן. ומאחר שעורך הספר הוא גם עורך הפנקס, אולי נקבל תשובות. בינתיים אני ממשיך לקרוא בספר ולהתמוגג מהעצב האופף את נילי, המספרת.

  4. מאת יותם שווימר:

    הי יחיעם, תודה על תגובתך. ותודה, מור, על ביקורת מעניינת ומנומקת על "בזמן שלא היית". יחיעם, כיוון ששאלת, אספר שלטעמי לא מדובר בנקודות חולשה של הסיפור, אלא דווקא בהחלטה מודעת, שנובעת מהיצמדות למצב הנפשי של הגיבורה ולחוויית החיים הספציפית שלה בזמן שבו הסיפור מתרחש. נקודת המבט שלה מוגבלת מאוד, בגלל המצב הנפשי שבו היא נמצאת, וכיוון שהסיפור מסופר על ידה, כל אותן דמויות שמקיפות אותה, או נכון יותר – חולפות על פניה (מבחינה רגשית, לאו דווקא ממשית), מהדהדות את התלישות שלה, את חוסר היכולת שלה ליצור קשרים חדשים. גם כאשר משהו נוגע בה, הוא נוגע לרגע, ולאו דווקא משאיר חותם של ממש. גם דמותו של רון נותרת קצת סתומה, פשוט מפני שהגיבורה אינה מנהלת אתו מערכת יחסים שוויונית. הוא נמצא שם לצדה פשוט כך, מסיבותיו שלו, שאנו לאו דווקא יודעים מה הן. נילי אינה מסוגלת להכיל קשרים חדשים באופן שבו אנו מצפים שהם ייבנו, ולכן איננו יודעים הכול על הדמויות ועל הסיבות להתנהגות שלהן (נילי אף מציינת זאת במהלך הספר, שהיא בעצמה תוהה על התנהגותו של רון). כך שהמטרה היתה ללכת "עד הסוף" עם המצב הנפשי ונקודת המבט של הגיבורה, גם "במחיר" של היכרות מועטה עם דמויות המשנה.

  5. מאת יחיעם פדן:

    יותם, אהבתי את תשובתך.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.