7 ספרות

המהדורה המקוצרת / יותם שווימר

על שלושה ספרי ילדים חדשים

אוקטובר 14, 2013  

ספרים רבים רואים אור במהלך השנה, ועל מנת לתת מענה והתייחסות ליצירות שיש מה לומר עליהן וחשוב שיהיו חלק מהשיח על אודות ספרות הילדים, החלטנו להשיק מדור חדש. "המהדורה המקוצרת" יתפרסם מעת לעת, בהתאם לצורך והעניין, ובו יתפרסמו לפחות שלוש רשימות קצרות מהנהוג ברשימות ביקורת על ספר בודד המתפרסמות ב"הפנקס". אנו מקווים כי מהלך זה יאפשר בחינה רחבה יותר של ספרות המקור והתרגום המוצעת לילדים ובני נוער, תוך התייחסות לטקסט ואיור במידה שווה.

"אודסה עושה את זה שוב" / דיינה ריינהרט (תרגום: יעל ענבר, הוצאת ידיעות ספרים)

"אודסה עושה את זה שוב" הוא ספר מהנה מאוד. בראש ובראשונה הוא מהנה משום המהלך העלילתי המרכזי שמתואר בו – הגיבורה, אודסה, שעברה עם אמה לאחר גירושי הוריה לבית חדש, יחד עם אחיה, אותו היא מכנה שרץ מעצבן, מגלה שאם היא קופצת בדיוק במרכז רצפת העץ של חדרה אשר בעליית הגג – היא יכולה לחזור עשרים וארבע שעות אחורנית, אל הערב הקודם. האפשרות לחזור ולתקן את אירועי האתמול היא אפשרות מהנה וקוסמת מאוד, שיש בה פוטנציאל דרמטי רב. ריינהרט עושה בה שימוש מושכל וחכם, המאפשר לה להציג את ממד העומק של הגיבורה – את חולשותיה, חששותיה ותבונתה, לצד שלל סיטואציות בעלות פן דרמטי-קומי חביב.

אך כיוון ששום דבר לא מושלם – האפשרות הפלאית שאודסה קיבלה (אגב, מבלי שהמחברת תספק הסבר רציונאלי, לשמחתי, לתופעה) אינה נצחית, ובכל פעם שהיא משתמשת ביכולת החדשה יורדת שעה אחת מעשרים וארבע השעות. כיוון שהקסם תחום לעשרים וארבע פעמים במגמת צמצום, על אודסה להיות מחושבת בבחירותיה ולתכנן את פעולותיה בהתאם. מטבע הדברים, מצב זה הוא שמוביל לעיקר הסצנות הקומיות, ויחד עם זאת כמו מחייב את אודסה להתבוננות מעמיקה יותר פנימה.

עטיפת הספר (יח"צ), איור: רעיה קרס

עטיפת הספר (יח"צ), איור: רעיה קרס

ברקע של עלילות המשנה נמצא העצב הגדול על פירוק המשפחה שכה אהבה, ובשלב מסוים אודסה מחליטה לעשות הכול כדי למנוע מאביה להתחתן עם אהובתו החדשה ולהמשיך בחייו, זאת אף על שהיא דווקא מחבבת את ארוסתו. אם כן, אודסה מתמודדת עם מצבים רגשיים מסובכים רבים ונדרשת – מתוקף הסיטואציה הפלאית – לבצע החלטות בוגרות וענייניות, ולא תמיד היא מצליחה בכך. מה שעלול היה להיתפס כעודפות רגשית הופך תחת ידיה של ריינהרט לטקסט קולח ומהנה לקריאה, בהיר ומשכנע למדי. מפתיע אולי, אך היא מצליחה להימנע מברברת פסיכולוגיסטית ומדגישה בעיקר את הפן החוויתי (על צדדיו החיוביים והשליליים) במעלליה של אודסה. יחד עם זאת, לקראת הסוף, אף על פי שבמידה מסוימת הדרמה עולה, הסיפור מאבד קצת מחינו והופך כמעט למלודרמטי. הוא נקרא פתאום כתסריט של סרט נעורים אמריקאי. כתיבתה של רייהנרט, שהיא אכן אמריקנית, זולגת פתאום לקלישאות, בעיקר בנוגע לעיצוב הסיטואציות המשפחתיות והרצון לחבל בחתונה. ה"הפי אנד" המיוחל אכן מגיע, כל הקצוות נסגרים וכל אלמנט שלילי ולו הקטן ביותר נסגר באקורד חיובי. יש בכך, לטעמי, מידה מסוימת של החמצה, שכן אף על פי שהספר מהנה לקריאה וכתיבתה של רייהנרט טובה, בסיכומו של דבר ייתכן כי הוא לא ייחרט בזיכרון הקוראים וסביר שייקרא כמו סרט דרמה קומית נחמד, אבל לא כזה שמספק חוויה רגשית ואמנותית מעניינת וייחודית.

"אודסה עושה את זה שוב" מאת דיינה ריינהרט, תרגום: יעל ענבר. הוצאת ידיעות ספרים, 2013.

 

"המחברת הסודית של לילי למפיון" / אמנדה סתרס, פלוראן שבואה (תרגום: ניר רצ'קובסקי, הוצאת צלטנר)

"כשאבא ואמא נפרדו, הייתי עצובה. חשבתי שאני הולכת להיעלם. הרי נולדתי כי הם אהבו אחד את השני. אז אם הם לא אוהבים יותר, בטח גם אני אעלם. ככה אמרתי לעצמי. ובכל זאת נשארתי. איזה יופי!" הטקסט הקצר הזה – שהיה יכול להיכתב בקלות על-ידי אלונה פרנקל – פותח את הספר "המחברת הסודית של לילי למפיון" שכתבה אמנדה סתרס ואייר פלוראן שבואה. כמו בסיפור על אודסה, גם כאן, כאמור, הוריה של לילי הקטנה גרושים, אך בשונה מספרה של ריינהרט שום דבר פלאי ומלהיב לא קורה ללילי, המתעדת את מחשבותיה ואת הקורה אותה במחברת סודית מאוירת. אחיה הקטן חולה בסרטן והאם וילדיה עוברים מצרפת לניו-יורק כדי שהאח יעבור טיפולים שאמורים להציל את חייו. גירושין, מחלה קשה ועקירה למקום חדש – הנושאים הכבדים הללו מתוארים על ידי הגיבורה בכנות ילדית משכנעת ומרגשת ויחד עם זאת, מלאת אמצאה, דמיון והומור.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

"המחברת הסודית של לילי למפיון" הוא ספר נהדר, שובה לב ומרשים משום השילוב המוצלח בין טקסט ואיור (ושבחים גם לשלומי אלקלעי שאחראי על כתב היד בשפה העברית), היוצרים יחד תחושה ממשית של מחברת סודית שכתבה ילדה, ללא סייגים וללא ניסיונות מצד המחברת לעצב טקסט ספרותי מאולץ. האיורים היפים והחכמים בצבעי עיפרון מוצלחים מאוד, גם מבחינת האופן שבו הם עשויים וגם מבחינת פיזורם על גבי דפי הספר, עיצוב הסצנות והממד הרגשי באופן וויזואלי ומבחינת הקומפוזיציה. לכך נוסיף את התרגום המעולה של ניר רצ'קובסקי מצרפתית והנה יצירה מצוינת לילדים המצליחה לתאר מציאות לא פשוטה באמצעים קומיים ורגשיים משכנעים.

איור: פלוראן שבואה

איור: פלוראן שבואה

על אף הנושאים הקשים והמורכבים, הסופרת מצליחה לתאר באופן עדין, אלגנטי וישיר את הפחדים והכאבים לצד רגעים של אושר, אופטימיות והומור. בנוסף לכל הדרמה הרגשית, נמצא בספר שלל דמויות משעשעות כגון דודה ההומוסקסואל של לילי, הסבתא המצחיקה והמטפלת המסריחה. וכמובן – גולת הכותרת של הסיפור – זוג סינים מבוגר, יצירי הדמיון של לילי, שמסייעים לה במעבר לניו יורק ומתחבאים לרוב בכיסה. הם בעצמם מהגרים מסין, זרים בניו יורק ממש כמוה, ובשונה מחברים דמיוניים אחרים המופיעים בספרים לילדים, הם אינם מתפקדים כקרש הצלה מתוקף החוזק שלהם והאלטרנטיבה שהם מספקים לבריחה מהמציאות. להפך, הם חווים קשיים רבים, קרועים בין מולדתם לבין ההכרח לעזוב אותה, ורוחה הטובה והאופטימית של לילי עוזרת לזוג להתמודד. מצב סימביוטי זה מאפשר למחברת להציף את נושא ההגירה ואף עניינים פוליטיים, וכל זה ברגישות, בעדינות ובחכמה ובמבע שידבר לילדים גם מהפן החווייתי וגם ברמת העומק, בניואנסים ובמה שלא מובהר עד תום.

איור: פלוראן שבואה

איור: פלוראן שבואה

"המחברת הסודית של לילי למפיון" מאת אמנדה סתרס, איורים: פלוראן שבואה, תרגם: ניר רצ'קובסקי, כתב-יד: שלומי אלקלעי. הוצאת צלטנר, 2013.

 

"בארץ אחרת" / טל ניצן, כנרת גילדר (הוצאת עם עובד)

ספר ילדים נוסף הרואה אור בימים אלו ועניינו מעבר לארץ חדשה הוא הספר "בארץ אחרת", שכתבה המשוררת והמתרגמת טל ניצן ואיירה כנרת גילדר. זהו ספר הביכורים של ניצן לילדים, והוא מתווסף לשני עיבודים שעשתה (ל"דון קיחוטה" ולמחזות של שקספיר). בספרה היא חוזרת לחוויית ילדותה – מעבר לבואנוס אייריס, ולקושי הגדול בהתאקלמות בכרך שבו הייאוש לא נעשה יותר נוח. שמה של גיבורת הסיפור – אשר גם מספרת אותו בגוף ראשון – אינו נמסר וגם שמה של הארץ החדשה. הילדה מגוללת את הקשיים שהיא חווה בצורה כמעט ווידויית, ישירה וללא מחסומים. הקושי מוצג כקושי, הבדידות מוצגת כבדידות, האלם כאלם. שום דבר אינו מוסתר או מסולף. אולם אין בכך כדי להצביע על טקסט קודר. דווקא הכנות והישירות מוליכים את הנמנעים הצעירים בבטחה בדרכה העקלקלה של הגיבורה בארץ החדשה.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

האחרות היא הכוח המניע את הסיפור והיא מתגלמת בכל אספקט שהוא, אך בעיקר בשפה. הילדה אינה דוברת את שפת המקום וזה הדבר שהכי מקשה עליה את ההתאקלמות. אך אט-אט היא לומדת את מנהגי המקום, מצליחה לפענח את השלטים הכתובים בשפה הזרה, והספר נחתם בחיוך כאשר הילדה מצליחה לומר את המילה הראשונה שלה – צ'וקולטה. זו מילה מתוקה להתחלה שאולי תהיה גם כן מתוקה באותה ארץ אחרת. העובדה שניצן לא הציגה טקסט דידקטי שמטרתו להתמודד עם בעיה או לטפל ולסייע אלא פשוט תיארה מצב קיומי קשה, אך לא זנחה גם את הפוטנציאל שלו לאושר מחודש מתוקף ההכרח בלמידה מחודשת ובעיצוב מחודש של הקיום, הופכת את הספר ליצירה מעניינת ומשכנעת.

טקסט: טל ניצן, איור: כנרת גילדר

טקסט: טל ניצן, איור: כנרת גילדר

איוריה של כנרת גילדר הולמים היטב את הטקסט העדין של ניצן. איורי המבנים והמרחב העירוני שלה מצוינים ומרשימים ביכולתה לאייר את הפרטים הקטנים ביותר. מוצלחים פחות, לדעתי, איורי דמויות בני האדם, אך על אף זאת היא מעבירה באיוריה סביבה אורבאנית שטומנת בחובה חשש מסוים מתוקף זרותה, אך גם הפתעות וגילויים מרעישים. דרך איוריה אנו יכולים להבין שמדובר בארץ שבה דוברים ספרדית, כיוון שהשלטים הם בספרדית, ובכך מספק האיור אלמנט שאינו נמסר בטקסט, כפי שקורה גם בסוף הספר: הטקסט נחתם באפשרות לשינוי המצב העגום של הילדה, והאיור, בכפולת סיכום נטולת טקסט, מאשש זאת. שתי היוצרות מעניקות יצירה ספרותית יפה, שדוק עדין של עצב אך גם של הבטחה כמוסה שורה עליה, וכיוון שמדובר ביצירת ביכורים של השתיים היא בהחלט מעוררת ציפייה להמשך.

טקסט: טל ניצן, איור: כנרת גילדר

טקסט: טל ניצן, איור: כנרת גילדר

"בארץ אחרת" מאת טל ניצן, איורים: כנרת גילדר. עריכה: דלית לב, הוצאת עם עובד, 2013.

 

יותם שווימר – עורך ומבקר. כותב על ספרות ותרבות, בעיקר זו הממוענת לילדים.

כתיבת תגובה

7 תגובות:

  1. אהבתי את האיורים של כנרת.
    מעניין מה ילדים והורים יחשבו עליהם, כי עוד זכורה לי הטענה של כמה מהם לגבי האיורים של רוני פחימה בספר על בן יהודה, שאיורים קודרים לא מתאימים לילדים.

  2. מאת לימור:

    איורים קודרים נמצאו מתאימים לילדים במקומות שונים בעולם. מעניין מתי יגיעו למסקנה הזו גם בארץ חמדת אבות.

  3. מאת לי עברון-ועקנין:

    לילי למפיון נשמע נפלא, והספר של טל ניצן מאוד מסקרן – האיורים נהדרים… תודה

  4. מאת טלי:

    אני מצטרפת למילים החמות כלפי הספר העדין והרגיש של טל ניצן, אבל תוך כדי קריאה בו הרגשתי שהוא מעין פרולוג או רמז לספר ארוך יותר. מרשים לראות עד כמה היא זוכרת (ו/או בוראת מחדש) את זכרונות הילדות מהמעבר לארץ אחרת, וקבלתי תחושה שמסתתר שם סיפור הרבה יותר עשיר וארוך, שמתאים, אולי, לפורמט אחר- לספר ראשית קריאה, אולי, או ספר אחר עם פרקים ורוחב יריעה גדול יותר. ואולי לא מאוחר עבורה לספר את הסיפור הזה גם באופן בו הוא מסופר בספר הנוכחי וגם בפורמט נוסף בעתיד…

    ויש משהו ממש מרגש ב"מאחורי הקלעים"- טל ניצן הרי מוכרת בין השאר כמתרגמת מוכשרת מספרדית, מסתבר שבילדות בארץ אחרת נעוץ החיבור שלה לשפה האחרת, וכשיודעים את "הסוף הטוב"- האופן בו היא הפכה למתרגמת בבגרותה, הקושי וגם תחילת סיפור האהבה עם השפה החדשה מקבלים מימדים חדשים ונוספים.

  5. מאת חגית:

    בארץ אחרת – מקסים! מהרגע שפתחתי את הספר כל כך נהנתי מכל דף. מהאיורים הנפלאים המאפשרים להתבונן בהם יותר ממבט אחד או שניים, כי יש עוד מה לראות… וכמובן מהטקסט המספר בפשטות על המעבר לארץ אחרת. יופי של ספר. ולא כל ספר ילדים חייב שיהיו בו צבעים עליזים וקופצנים, יש משהו בצבעים הכאילו קודרים שמושך את העין להסתכלות ממושכת.

  6. […] המחלקה לעיצוב גרפי המרכז האקדמי ויצו חיפה. מאיירת ("בארץ אחרת"/ טל ניצן  ו"באדולינה- שובה של המלכה"/ גבי […]

  7. מאת טלי:

    אני לא קראתי את הספר אבל לפני התקציר ראיתי שהוא מעניין נורא.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.