1 כללי

המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין

על הספרים "חנות הספרים של המכשף הרשע", "אספן המילים" ו"עץ במדבר"

מרץ 4, 2019  

"חנות הספרים של המכשף הרשע" / דיליה שרמן (תרגום: יעל אכמון)

אם נערוך סקירה מהירה של מדף הספרים העשיר למדי שמוצע לילדים ונוער בימינו, נגלה כי יש קבוצת גיל שזוכה בו לייצוג פחות באופן משמעותי. לעומת ילדי הגיל הרך, ראשית קריאה ובני נוער, ההיצע לגילאי 8-13 מועט למדי. לא אכנס פה לשאלה מדוע נכתבים מעט ספרים יחסית לקבוצת הגיל הזו, אבל כאשר נכתב אחד כזה, והוא מוצלח במיוחד, השמחה גדולה כפליים. כזהו הספר "חנות הספרים של המכשף הרשע" מאת דיליה שרמן, שראה אור בעברית לא מכבר, בתרגומה המוצלח והקולח של יעל אכמון.

לילה אחד מתדפק ניק רנאר בן השתיים-עשרה על דלתותיו של בית גדול ומוזר הניצב בקרחת יער. בנסיבות רגילות כנראה שהיה נרתע מלעשות דבר כזה, אבל ניק צועד כבר שעות בשלג, בלילה חורפי וקפוא במדינת מיין, לאחר שהצליח לברוח מדודו ובן דודו המתעללים, קרובי משפחתו היחידים, למרבה הצער. בבית המוזר פוגש ניק זקן מוזר לא פחות, שמתעקש להציג את עצמו כמכשף הרשע סמולבון, וספק מארח ספק כולא את ניק בביתו, שם מגלה הנער שלל תופעות וחפצים משונים, יריבויות עזות וחוזים ישנים, ועם הזמן – גם את כוחותיו שלו.

כריכת הספר (יח"צ)

דיליה שרמן יצרה סיפור מהנה מאוד ורווי תעתועים, שלכל אלמנט בו יש יותר מרובד אחד, ודבר אינו ממש כפי שהוא נדמה: הסיפור נפתח מנקודת מבטו של פידלו, מי שיתגלה בהמשך כאויבו המושבע של סמולבון, בחירה שמהווה תעתוע כפול. ראשית מפני שהוא מוצג בפתיחה כזאב בלבד (למעט רמז אחד לזהות מורכבת יותר) כאשר למעשה איננו כזה, ושנית מפני שפרק הפתיחה כולו מסופר מנקודת מבטו, כאילו הוא הגיבור הראשי של הסיפור, בעוד שלמעשה אין זה כך כלל. אלא שגם הדמויות הראשיות האמתיות משתנות ללא הרף. כך, דמותו של המכשף הרשע סמולבון מבלבלת ומפתיעה את הקורא לא פעם – האם הוא באמת רשע? מה בדיוק הוא רוצה מניק ומאנשי מפרץ סמולבון? התשובות לשאלות אלו משתנות, מתגלות ושוב מתערפלות לאורך הסיפור, בעוד דמותו של המכשף הולכת ונחשפת אט-אט ככזו שיש בה פער של ממש בין צורה למהות, בין הוויה לזהות.

תעתוע נוסף נעוץ בעובדה שלכל הדמויות בסיפור יש – בשלב כזה או אחר – שני מצבים קיומיים: מצב אנושי ומצב חייתי. מי שנראה כחיה עשוי להתגלות כאדם או להפוך לכזה, ולהפך. שינויי הצורה הללו הופכים את הספר למהנה ולמרתק במיוחד, ושומרים את הקורא על קצה הכסא בחלקים נרחבים ממנו, ולצד זאת, גם מעוררים בו לעתים מחשבות מעט עמוקות יותר על מותר האדם מן הבהמה ועל האופן שבו הבחירות שלנו גורמות לנו לשנות מיקום על הסקלה שבין השניים.

ולא רק היצורים החיים משתנים ללא הרף. גם הספרייה הקסומה בביתו של סמולבון מפתיעה שוב ושוב את ניק ואת הקוראים, בעודה שולפת ספרים ורעיונות ברגעים ומקומות בלתי צפויים. כך, למשל, בקטע מצחיק במיוחד, סדרת שאלות מהותיות העוסקות בידיעה עצמית עמוקה, מופיעות בחזות של שאלון מטופש במגזין נוער.

אפילו הזמן בסיפור מתעתע לעתים בקוראים, שכן חלקים נרחבים ממנו מנוסחים כך שאפשר היה למקם אותו כמעט בכל תקופת זמן בהיסטוריה, מה שיוצר רגעים מהנים של מצמוץ מבולבל, כשמופיעים פה ושם אזכורים המסירים לרגע את המעטה הקסום וחושפים כי הסיפור מתרחש ללא ספק במאה העשרים ואחת – זיכרון של ניק מאמו המקריאה לו מספרי "הארי פוטר", רגע של נסיעה במכונית וכדומה.

שלל התעתועים הללו יוצרים סיפור קולח, מותח ומענג ממש, המותיר את הקורא לא רק עם תחושת התלהבות, אלא גם עם מחשבות עמוקות יותר, על האופן שבו חוש אחריות, עבודה והתמדה, ובעיקר רכישת ידע על העולם ועל עצמנו, יכולים לסייע לנו לראות מעבר למה שגלוי לעין, לגדול ולהתבגר ולקחת שליטה על חיינו.

"חנות הספרים של המכשף הרשע" מאת דיליה שרמן, תרגום: יעל אכמון. הוצאת עוץ, 2018

 

"אספן המילים" / פיטר ה' רינולדס (תרגום: רמה אילון)

תינוק מתחיל לדבר. הוא רוכש מילה ועוד מילה, וכל אחת מהן מקפלת בתוכה לא פעם משפט שלם: "בובה" משמעה "אני רוצה את הבובה", "ידיים" בניסיון לומר "קחו אותי על הידיים". עם הזמן ועם השתכללות השפה, מילים הופכות להיות אבני בניין במשפטים ובשיחות שלמות, ופעמים רבות אנו שוכחים להתעכב לרגע על יופי מצלוליהן ומשמעויותיהן. לימוד קריאה וההיכרות המחודשת והאטית עם המילים של הילד והילדה המתאמצים לקרוא, הם הזדמנות נפלאה לשוב ולתת למילים את תשומת הלב המגיעה להן. ספרו של פיטר ה' רינולדס, "אספן המילים", שמתאים מאוד לילדי ראשית קריאה, עושה זאת באופן נפלא.

כריכת הספר (יח"צ)

הילד ג'ים אוסף מילים ממש כפי שילדים אחרים אוספים בולים או קלפי כדורגל. הוא בוחן אותן ומתפעל מהן, מוסיף אותן אחת-אחת לאוסף שלו, מקטלג ומסדר לפי נושאים. אלא שיום אחד, כשהוא עסוק במלאכת סידור המילים, ג'ים מועד והמילים מתפזרות באופן אקראי. מכאן מתחיל שינוי ביחסיו עם פריטי האספנות שלו, בדרך אל הבנת מלוא הפוטנציאל של השפה האנושית.

התהליך שעובר ג'ים מקביל לתהליך רכישת השפה אצל הילד: ראשית כול, הוא אוסף מילים, לומד לזהות אותן ולהתפעל מהצלילים שהן יוצרות. לאחר מכן הוא לומד כי יש בכוחן לשנות צורה ומשמעות בהתאם להרכבים השונים שניצור בעזרתן – כאשר המילים שלו מתפזרות הוא רואה אותן לפתע באור אחר, בצירופים שלא חשב עליהם מעולם, מה שמעורר בו את הרצון לא רק לאסוף אותן אלא גם להשתמש בהן כחומר גלם ליצירה. הוא מתחיל לכתוב שירים, ומכאן הדרך אל הרצון לחלוק אותן עם העולם קצרה. דרך השירה ג'ים לומד שלמילים יש כוח להשפיע על הזולת: "השירים ריגשו. הם חיממו את הלב." לצד זאת, הוא לומד כי  ישנן מילים שהשפעתן רבה ביותר דווקא כשהן מועברות לא באופן פיוטי, אלא בצורה פשוטה וישירה: "אני מבין", "אני מצטער", "תודה", "אתה חשוב לי".

מתוך הספר

איסוף המילים ומציאת מילים חדשות ללא הרף מאפשר לג'ים להרחיב את עולמו הרגשי והחברתי, עד בסופו של דבר, אחרי ש"אסף בלהיטות עוד ועוד מהמילים האהובות עליו", נראה שהוא מגיע להבנה עמוקה שאוסף המילים הוא גשר אל הזולת ואל העולם, ומחליט לשחרר אותו אל היקום, פשוטו כמשמעו – להעיף ברוח את המילים מן הגבעה, לשמחת הילדים האוספים אותן למטה, בעמק. זוהי פעולה יפהפייה שהאסתטיקה שלה מעוררת אסוציאציה של נאום או דרשה: אדם עומד על פלטפורמה רמה וחולק את מילותיו עם הציבור, וכל אחד אחד מהם לוקח אתו משהו מתוך דבריו: מחשבה, תחושה, רעיון. לאחר ששילח את מילותיו אל העולם, זוכה ג'ים לרגע שנואמים, דרשנים ואנשי המילה בכללם מייחלים לו – הרגע בו הוא מביט על מילותיו מתפזרות בעולם ומשפיעות על אחרים, בעוד לו עצמו "לא היו מילים לתאר את השמחה שמילאה אותו".

בספר כזה, העוסק בשפה במובנה האסתטי, הסוציולוגי והפילוסופי, התרגום משמעותי במיוחד. למרבה השמחה, התרגום של רמה אילון לעברית מצוין ממש. בפני אילון עמד אתגר מורכב, שכן פעמים רבות היה עליה לבחור לא בתרגום ישיר של המילים, אלא בכזה שייצג את הרעיון או התחושה שהן מעלות בג'ים. כך, למשל, במקור האנגלי ג'ים מעתיק ממודעה של בית תה את המילה ""willow הרכה והמתנגנת. במקום לתרגם אותה ישירות למילה העברית "ערבה", שלה צליל כבד ובלתי מתנגן בשל היותה סדרה של חטף פתח ושני קמצים, אילון בחרה את המילה "צמרת", שהיא אמנם תרגום אסוציאטיבי לגמרי מבחינה מילולית, אך מעבירה בנאמנות רבה יותר את התחושה שרוצה רינולדס להעניק לקורא.

מתוך הספר

דוגמה נוספת לעבודת התרגום הרגישה והנבונה של אילון נמצאת בקטע בו ג'ים אוסף "מילים קצרות ומתוקות". במקור האנגלי מופיעות המילים spark, bloom, drift, dream. לו הייתה אילון מתרגמת אותן ישירות, התוצאה הייתה מילים מרובות הברות, חלקן אף בעלות אסוציאציות לא לגמרי נעימות, כמו "פריחה", למשל. במקומן היא בחרה במילים עבריות שמתאימות היטב להגדרה "קצרות ומתוקות": חן, עב, גל ואת המילה spark העבירה בתרגום ישיר והולם – ניצוץ.

הבחירות המצוינות ומלאות המחשבה הללו מאפשרות לקוראי העברית ליהנות מהספר באופן שאינו נופל מזה של קוראי האנגלית, וכמה טוב שכך, שכן "אספן המילים" הוא ספר מעורר התרגשות ממש, שמעניק לילדי ראשית קריאה ולהוריהם הזדמנות לחוות מחדש את היופי, העונג ואין סוף האפשרויות שמספקת השפה, לראות אותה באור אחר ובהיר יותר, ולהתאהב בה מחדש.

"אספן המילים" – כתב ואייר: פיטר ה' רינולדס, תרגום: רמה אילון. הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2018

"עץ במדבר" / אבירמה גולן, איורים: רותם טפלו

באופן טבעי, קיימים בישראל מגוון סיפורים העוסקים בדמותו של דוד בן-גוריון; בילדותו, בפועלו, בחזונו ובתולדותיו. בין הספרים הללו, בולט "עץ במדבר" מאת אבירמה גולן, שראה אור לאחרונה בשיתוף פעולה בין הוצאת כנרת זמורה-ביתן והמכון למורשת בן-גוריון. הספר מעניק לסיפורו של בן-גוריון נקודת מבט שונה ומרעננת בזכות העובדה שאינו מציג את הזקן כמוקד הסיפור, אלא מספר על חזונו להפרחת הנגב בצורה מוחשית מאוד, דרך עיניו של עץ אשל צעיר שהוא נוטע בנגב. על ידי הקשיים הרבים עמם מתמודד השתיל בתהליך הצמיחה בלב השממה, לומדים הילדים על הקשיים שניצבו וניצבים בפני המתיישבים בנגב, בפני מממשי החזון הציוני הלאומי של כינון עם ישראל בארץ ישראל, ובאופן רחב יותר בפני כל מי שניסה ליצור דבר חדש יש מאין.

כריכת הספר (יח"צ)

כך, לאורך הסיפור, חרד הקורא שוב ושוב לגורל השתיל הצעיר המתמודד עם היובש והחום הנגביים, עם הרוח העזה וקור הלילה, עם עזים זללניות ובעיקר עם קנטוריו של שיח קוצים מדברי ציני ומרושע, שמתעקש להוציא לו את הרוח מהמפרשים ולהטיל ספק ביכולתו לשרוד ולשגשג במדבר. עם כל אלה מתמודד השתיל בעזרת נחישות, רוח טובה ובעזרתם של בן-גוריון וילדי הנגב, ההתמודדות שדרכה מספרת גולן לילדים על התכונות שנדרשות למי שרוצה לממש את חזונו של בן-גוריון ולהפריח את השממה הגאוגרפית והחברתית גם יחד: "בנגב צריך הרבה סבלנות". "סבלנות זה קשה", הם אמרו. בן גוריון חייך. "קשה", הוא אמר, "זה מבחן. בנגב יבחן העם." "מה זה עם?" הם שאלו, והזקן הסביר שהאנשים שבאו לארץ ישראל מכל העולם יהיו כאן לעם רק כשהם יצליחו להקים יחד מקום טוב יותר לכולם". זהו ניסוח מוצלח מאוד, שכן לא רק שהוא מפיח חיים בחזונו של בן-גוריון עבור הנגב והעם בדברו עליו בזמן עתיד מתמשך, אלא הוא גם מאותת לילד הקורא כי כמו "האשל הקטן שיכול", גם לו יש מקום ויכולת לקחת חלק בהגשמת החזון.

מתוך הספר

איתות זה מחוזק על ידי בחירתה של רֹותם טפלו לאייר אמנם את בן גוריון עם כל סימני ההיכר הרגילים – השיער הלבן הפרוע ומדי החאקי. אך לצד זאת להעניק לו תווי פנים כמעט ילדותיים – לחיים אדמדמות ורעננות, עיניים קטנות וערניות ואף כפתורי – המזכירים מאוד את אלה שהעניקה לילדים שאיירה בספר, כפי שניתן לראות במיוחד באיור בו הוא יוצא עמם לטפל בשתיל. בחירה זו כמו מסמנת גם היא לילדים: בין הזקן לביניכם יש קווי דמיון, וכמותו תוכלו לפעול ולשנות.

ניכר שמתוך אותו רצון להניע שינוי במחשבה ובפעולה נולדה גם הסצנה בה מגן הרועה הבדואי על האשל הקטן מפני עדר העזים הזללניות. מובן שגולן רצתה לרמוז לילדים כי בניגוד למה שמספרים להם לא פעם, הנגב אליו הגיעו החלוצים ובעקבותיהם גם בן-גוריון, לא היה שומם מבני אדם, וחיו בו אנשים שאוהבים אותו וקשורים אליו לא פחות מהם. הבחירה לרמוז זאת היא מעשה ראוי ואף חתרני, אשר בהתאמה לרוח הספר מגייסת את הקוראים הצעירים ליצירת חברה טובה יותר. עם זאת, הבחירה להציג את הרועה כמי שאומר על בן-גוריון "אני מכיר אותו… הוא אוהב את המדבר, כמונו", היא בחירה בעייתית, מאחר שמדובר, ככלות הכול, בסיפור על חזונו של הזקן. השאיפה הבן-גוריונית להפוך את הנגב למרחב מיושב ומאורגן טכנית ואסתטית לפי קריטריונים של תרבות המערב, בשילוב עם החזון הציוני של "נלבישך שלמת בטון ומלט", אינם דומים לאהבתו של הרועה הבדואי למדבר, ואפילו להפך – יש בהם רתיעה של ממש מפני המרחב הזה, המתבטאת באמירה המפורסמת שלו "אם המדינה לא תחסל את המדבר – עלול המדבר לחסל את המדינה".

מיותר לציין שחזון זה אינו עולה בקנה אחד עם שאיפתם של הבדואים לשמר את אורח חייהם המסורתי והאפשרות לתנועה חופשית במרחב המדברי. הוסיפו על כך את יחסו האמביוולנטי של בן-גוריון לערבים יושבי הארץ ואת העובדה שלתנועה הציונית היו מאז ומעולם עימותים עם הבדואים על חלוקת הקרקע וצורת התיישבות בנגב, והרי לכם קונטקסט שבו האמירה ששמה גולן בפי הרועה היא כזו שיש בה מידה רבה של נוסטלגיה עיוורת לזקן, אם לא אנכרוניזם באשר לחזונו ופועלו.

מתוך הספר

מובן שספר לילדים צעירים אינו בהכרח המקום לדקדק בעניינים פוליטיים-היסטוריים, אך אם כבר בוחרים לגעת בהם, מוטב לעשות זאת באופן נאמן למציאות ומפוקח יותר, ובנקודה זו דווקא כן למצוא דרך להבחין בין עבר, להווה, לשאיפה לעתיד. בין חזונם של מקימי המדינה לחזוננו שלנו, החיים בה כיום.

"עץ במדבר" מאת אבירמה גולן, איורים: רותם טפלו. הוצאת כנרת זמורה-ביתן והמכון למורשת בן-גוריון, 2018

 

 

מור פוגלמן-דבורקין – מבקרת ספרות ילדים ונוער.

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. Shade twafra הגיב:

    האי אני מצייר
    אני מעניין הציור של הספרים לילדים יש לי טכניקה ידנית ומחשבים

כתיבת תגובה