4 כללי

המהות העמוקה ביותר של הנפש הבריטית – ראיון עם אבירמה גולן

ראיון עם המתרגמת אבירמה גולן לרגל צאת הספר "הטיגריס שבא לשתות תה" מאת ג'ודית קר

ינואר 15, 2020  

אני לא יודעת לדבר על ערך, אני יודעת לדבר על העונג, על הזכות הכיפית לעשות מה שאני הכי אוהבת – לתרגם יצירות נפלאות של אנשים חכמים ומוכשרים ולשמוע אחר כך ילדים מספרים כמה הם נהנו או ממש לראות את עיניהם בורקות, או שהם מתגלגלים מצחוק או שואלים שאלות פקחיות

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

4 תגובות:

  1. עטרה אופק הגיב:

    מקסים!!! אבל מה פתאום לוסי???? לילדה קוראים סופי… כדאי לתקן

  2. אבירמה הגיב:

    צודקת!!!! פליטת קולמוס (לפטופ כלומר…). נתקן

  3. שהם סמיט הגיב:

    איזו תוספת משמחת למדף הספרים (והטיגריסים).
    אזכיר – ולו מפני שהיום ימלאו 50 למותה – את "האורח ביום הולדת" של לאה גולדברג. פורסם כבר ב- 1938, ובו גור נמרים חביב המשתתף במסיבת יום הולדת וזורע בהלה (שלא באשמתו). כספר ראה אור ב2008 עם איורים של דני קרמן וב-2014 עם איורים של איתן אלוא. ספר נוסף ובו נארטיב דומה הוא 'הנסיכה תבוא בארבע' מאת וולפדיטריך שנורה. ב2016 ראה אור עם איורים של ניב תישבי. ובעוד זכרוני סוקר את המדף, מבינה פתאום כי גם עלילת "מי שתה לי?" שלי דומה להחשיד לעלילת ספרה של קר שלא היכרתי (בבורותי) בשנת 2003, כשכתבתי על גמל שמופיע בביתו של ילד ושותה את כל המיץ. ההסבר שאני מספקת לעצמי כעת הוא שילדים, בגיל הרך והאגואיסטי, נוטים להיות מוטרדים מן הרעיון שמישהו – יצור פרא- יחסל את המזונות החביבים עליהם. יחד עם זאת, הם עצמם יצורי פרא וגרגרנים , המסוגלים לבזוז, לזלול ולחסל את המזונות הנ"ל ולכן הם מזדהים הן עם הדמויות האנושיות והן עם יצורי הפרא. וכך, בדרך ההזדהות, הם לומדים להיות נדיבים ולחלוק את משאביהם עם הזולת.( ומתמודדים עם חרדת החסר).

  4. […] הגיעו ספרים נוספים בסדרה, והשאר היסטוריה. כיום, ביחד עם אבירמה גולן, אני כבר חלק מבחירת הדמויות ומעיצוב דמותה של הסדרה […]

כתיבת תגובה