6 ספרות

הממלכה כמרקחה / יותם שווימר

ביקורת על ספרה של רותו מודן "סעודה אצל המלכה"

נובמבר 23, 2010  

אילו היינו מרכיבים את קאנון המאיירים הישראלים, אין ספק כי רותו מודן היתה נכנסת לאותו היכל נכסף. מודן הקימה בשנת 1995 יחד עם ירמי פינקוס את קבוצת אקטוס, והחלה לבסס את מעמדה כאמנית קומיקס מוערכת.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

6 תגובות:

  1. מאת שחר קובר:

    מעניין, תודה. אני נוטה שלא להסכים בנוגע לדלות הטקסט. אני חושב שבספר בפורמט קומיקסי כמעט בלתי אפשרי להפריד בין טקסט לאיור. זאת יצירה שלמה לחלוטין, וגם כשיש למשל פריימים ויזואליים בלבד ללא טקטס אתה "קורא" אותם ולא רק צופה בהם. לכן, העושר הויזואלי יוצא הדופן, (שחייבים להגיד כמה שהוא מזכיר הפעם את טינטין של הרג'ה!) שיצרה הסופרת-מאיירת הוא סוג של טקסט ויזואלי לדעתי, והמכלול עשיר במיוחד.

  2. מאת אביגיל:

    גם אני נאלצת לחלוק בעניין "דלות הטקסט". בקריאה שלי, הסיפור, למרות שלכאורה אינו מסופר בגוף ראשון, בוחר בטכניקה של חדירה לתודעה של נינה. ולכן ה"דלות" שאולי יהיה מדויק יותר לכנותה – צמצום, הוא הצמצום של נינה. זוהי, למיטב הבנתי, אחת התימות המרכזיות בסיפור הזה. הפער בין הצמצום של נינה, הקפוצ'ון שלה והפסטה עם הקטשופ, לבין הריבוי של ארמון המלכה. לכן המינימליזם המרשים של המילה הכתובה הוא חיוני ונובע ממנה.וניצב כנגד הציורים העשירים והגדושים. התימה התכנית מתגלמת גם בצורה.
    .ולגבי ה"ערעור קל של האמינות"… נדמה לי שמדובר במילה זרה לשפת הסיפור הזה. בשרשרת של נקודות המפנה הללו, שכל אחת מפתיעה ומטלטלת מקודמתה עומדים רעיונות עמוקים וכבדי משקל, ומנוסחת אג'נדה סדורה ומנומקת.
    חלק מהחרות שמעניק הסיפור לקוראיו נובעת מן החירות שהעניקה לעצמה היוצרת כשהתפרעה כאהבת נפשה מבלי לשאות ל"נימוסי שולחן הכתיבה". ובתוך כל אלה,הנסיון להתחקות אחר שאלת האמינות נדמה לי כהחמצה של חווית הקריאה.
    (והערה לסיום:למרות שקוצנזוס הוא בדרך כלל חשוד בעיניי, במקרה זה אני מוצאת את עצמי מצטרפת לעדת המהללים, ומודה בפה מלא, שמודן התעלתה על עצמה ויצרה יצירת מופת.)

  3. מאת נוגות:

    על אף שנהניתי מאד מהספר, אני מסכימה מאד עם עניין האמינות. הרעיון הנחמד בעיקרו, שהמלכה באמת מזמינה אותה, לא התפתח מעבר לבדיחה, או אנקדוטה, ונשאר רזה מבחינת התפתחות הסיפור. מותר ואף רצוי למתוח ביקורת גם על יצירות מצויינות ויוצאות דופן. יישר כוח על עוד רשימה משובחת.

  4. מאת חמוטל:

    רוצה רק להזכיר שבספרו הנפלא (ביותר) של רואלד דאהל, "העי"ג" (הענק הידידותי הגדול), יש סצינה קצת דומה, באופן כללי – ונהדרת – כשהילדה סופי והעי"ג אוכלים ארוחת בוקר עם מלכת אנגליה. ואמנם כולם משתדלים להיות מנומסים, אבל פתאם נכנסים גם "פלוֹצָפים" לתמונה… מומלץ בחום!!

  5. מאת ערן שחר:

    הקראתי השבוע את "מושלמת" של נורית זרחי מתוך "דודה מרגלית נפלה אל השלולית" ומייד חשבנו על נינה לנוכח השורות הבאות:

    פעם כשהיו נותנים עלי צעקה
    "הפסיקי לאכול בידיים!"
    הייתי מפסיקה,
    עד שבמזל גיליתי בספרים
    שבאנגליה כך אוכלת המלכה

  6. […] הילדים הישראלית, ומי מתאימה ליצור אותו יותר מאשר רותו מודן? הספר זכה בציון לשבח בפרס בן יצחק לאיור, והוא מועמד […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.