2 ספרות

המלצות לשבוע הספר – ספרים לכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי / צוות מרכז מרים רות לספרות ילדים

חמישה ספרים מומלצים, ובונוס לקטנטנים

יוני 17, 2016  

לכבוד שבוע הספר, וכמיטב המסורת, נפרסם ב"הפנקס" שלושה מדורי המלצות לספרים לגילים שונים. הממליצים והממליצות הם אנשי ונשות ספר, העוסקים במלאכה מכיוונים שונים. והפעם, הממליצות הן חברות צוות מרכז מרים רות לספרות ילדים שבמכללת אורנים – אביבה סלע, נעמי דה מלאך, עדנה קרמר, אוקי שפרן ונועה סיון יואלי. לצוות המרכז יש מדור שבועי בקבוצת הפייסבוק של המלצה על ספר לקראת סוף השבוע, שבו ממליצות גם המרצות לספרות ילדים וגם חברות המרכז. במדור הנוכחי צוות המרכז בחר ספרים מגוונים המתאימים גם לכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי. ובונוס מיוחד – המלצה של העורכת והסופרת עדנה קרמר על ספר פעוטות מיוחד.  

"האריה של שעת סיפור"כתבה: ברברה אברקרומבי, איירה: לין אבריל קרבת

סיפור מאויר לכיתות צעירות. בשעת סיפור בכיתה תורו של מתי לספר על משהו שהביא מהבית. הוא רוצה להרשים את הילדים ומספר שיש לו בבית גור אריה. ההתלהבות גדולה ובכל יום רוצים הילדים לשמוע עוד על הגור. הסיפור שבדה מסבך את מתי יותר ויותר כשהוא ממשיך להמציא הסברים ותיאורים על יציר דמיונו עד לרגע האמת: הילדים מתכוננים לבוא לביתו.

unnamed (3)

מה יעשה? יברח ויסתתר? רעיון צץ בראשו – הוא כותב ומצייר על דפים את הסיפורים שסיפר על האריה, בא עם הספרון לכיתה, מודה שהאריה הוא רק סיפור, ומספר מהספרון. הילדים מאוכזבים וכועסים, ובכל זאת הסיפורים כובשים את לבם, ומאז מתי ממשיך לכתוב על האריה ולהביא לכיתה את סיפוריו.

הסיפור המקסים הזה מעמת את הילדים עם בעיות מעולמם – גבולות בין אמת לשקר ובין מציאות לדמיון. הוא נוגע בסקרנות ואהבה של ילדים לבעלי חיים ומלמד על כוחם של דמיון ויצירתיות. האיורים מצוינים, מלאי דמיון והומור. מומלץ בחום.

טקסט: ברברה אברקרומבי, איור: לין אבריל קרבת

טקסט: ברברה אברקרומבי, איור: לין אבריל קרבת

"הנמר של שלמה המלך" / כתבה: שלומית כהן-אסיף, אייירה: גיל-לי אלון קוריאל

בתעוזת מה בחרה הסופרת לעסוק בגיבור מקראי. כולנו מתייחסים לגיבורי המקרא ביראת כבוד, הן מפאת המרחק בזמן והן מפאת קדושת הכתובים. אבל כאן בספר, כהן-אסיף זוכרת ומזכירה לנו שגם שלמה המלך החכם באדם היה פעם נסיך קטן, וכך הופך הסיפור למין מעשיה קסומה, ועוסק ביחסים בין הנסיך לאימא מלכה, במיתוס של הקשר בין שלמה המלך לבעלי החיים ובאמו, בת שבע, שכמו אימהות רבות לא מסתדרת עם חיות בבית וודאי שלא עם נמרים.

14-2139f

ה"פתרון" המקורי שמצא שלמה, שמצאה שלומית, לאופן שבו הגיעו החיות לארמון ויצאו ממנו, מלא חכמה וחן, וההומור שזור גם הוא בין חוטי הסיפור כמו החרוזים המשובחים. האיורים לא נופלים מהמלים בחן, בהומור ובעדינות שנמצאת בכל פרט ופרט.

הספר מתאים לקרוא ולהראות לילדים מגיל שלוש או ארבע ועד לגילאי  שמונה-תשע, כשהילד קורא בעצמו וצולל עם המלים לתוך האיורים, מטייל בשבילים, עובר על הגשר, מנופף לעכבר שחותר בסירת המשוטים, ומתיישב לנוח על ספסל בגן הארמון. הספר עוסק במגוון רגשות: מעצב עד שמחה, מפחדים עד געגועים – רגשות, שגם מבוגרים וגם ילדים מתמודדים אתם. והסיפור – מלבב ומעלה חיוך על השפתיים.

איור: גיל-לי אלון קוריאל

איור: גיל-לי אלון קוריאל

"הפייה לפתן צימוקים" / כתבה: יונה טפר, אייירה: כרמל בן עמי

בתוך שפע סיפורי הפיות האופנתיים, בולט בקסמו ובאיכותו סיפור התבגרותה וצמיחתה של הפיה לפתן צימוקים. המעבר מילדות מאושרת בממלכת היער לחיים תובעניים בבית הספר לפיות ולילדי קוסמים משנה את חייה. עליה להתמודד על מקומה בעולם שיש בו תחרות וקנאה, כשהיא מנסה לשמור על ערכיה. מאבקה של לפתן צימוקים נותן ביטוי לקשיי התבגרות של ילדים מול מבחנים שמעמידים בפניהם החיים בבית הספר ובעולם הסובב. מומלץ ביותר.

file_0

"הצרצר התייר" / כתבה: לאה גולדברג, איירה: נעמה בנזימן

"הצרצר התייר" מחדש שיר סיפורי של לאה גולדברג שהופיע רק ב"משמר לילדים" בשנת 1950, ומעולם לא כונס בספר. בספר מתוארים מפגשים שאינם צולחים בין צרצר מתוסכל שאיבד את דרכו, לבין דמויות נשיות של חיות המסרבות לסייע לו. על-פי הפרסום של הוצאת פועלים המלווה את הספר, השיר נכתב על רקע: "הגאוּת בתנועת התיירים למדינת ישראל הצעירה, דיווחים על יחס לא הולם כלפי תיירים והכנות לקליטת אורחים רבים מחו"ל במכבייה שנפתחה כשבועיים לאחר פרסום השיר". לנו קשה לקבל במלוא הרצינות שורה כמו: "כך נוהגים וכך עושים היצורים המנומסים", ונדמה כי מעבר לטון הדידקטי-מוסרני גולדברג נוטה חסד לדמויות הנשים המרדניות. בין כך ובין כך, שווה להציץ בקמפיין "הסבר פניך לתייר" מאותו עשור, ולחייך.

31-5838_B(2)

את הספר איירה נעמה בנזימן, שסגנון איורה המובחן מוכר מספריה המצוינים "הכובע הגבוה של אלברט" ו"אמיליה". על תהליך עבודתה על ספר זה אפשר לקרוא בכתבה המרתקת הזו ב"הפנקס".

תחושת הטבע הארצישראלי עוברת היטב על ידי עבודת קולאז' צבעוני ותיאורי פרחים אופייניים למקום, ואילו דמויות החיות מואנשות על ידי הבגדים, האביזרים, המחוות הגופניות והבעות הפנים. הצרצר לובש ספק מעיל גשם-ספק חליפת שלושה חלקים, חובש מגבעת ומשקפיים ובידו מזוודה שדפנותיה כדפי מחברת. דמותו אומרת אינטלקטואליות אירופית. הזיקית לעומת זאת לבושה במעין שמלה תפוחה הנראית כחלק בלתי נפרד מהשיח שמאחוריו היא עומדת, כרמז ליכולת ההסוואה והחלפת הצבעים שלה כמו גם לתחושה בעל- ביתית ושייכות למקום.

איור: נעמה בנזימן, טקסט: לאה גולדברג

איור: נעמה בנזימן, טקסט: לאה גולדברג

החיה היחידה הנחלצת לעזרתו של הצרצר היא הגחלילית: במין אחווה של "אחרים" – חרקים מעופפים – היא מכניסה אותו אל תוך עיגול האור שלה ומלווה אותו, תוך כדי קריצת עידוד, בדרכו  אל הבית המיוחל: דירה בבניין קומות עירוני, משם משקיף הצרצר לבטח על מרחב הטבע הארץ-ישראלי שלא האיר לו פנים, והוא פנוי לפתוח את מזוודתו-מחברתו, לשתות תה חם ולקרוא בנחת את ספריו.

"מרטין: סיפור חייו של מרטין לותר קינג" / כתבה: תמר ורטה-זהבי, אייר: דיוויד הול

ספר זה הוא אחד מספריה המצוינים של תמר ורטה-זהבי, שהביוגרפיות שלה מאפשרות לילדים להיחשף באותה העת גם להיסטוריה וגם לתפישת עולם ערכית של צדק, שוויון וחירות. הפעם מגולל הסופרת את סיפור חייו הקצרים והסוערים של מרטין לותר קינג, שהאמין במאבק בלתי אלים ונהיה למנהיג ההמונים במאבק באפליה ובגזענות נגד שחורים בארצות הברית.

martin-194x300

בכתיבה סוחפת מתארת הסופרת את סיפור חייו של מרטין הילד שהפך למנהיג נערץ. בספר מתוארות שנות ילדותו והתבגרותו, חוויות שהשפיעו עליו ועיצבו את השקפת עולמו, יחסיו עם משפחתו, המאבק אליו התמסר ואותו הנהיג וגם סופו הטרגי. ורטה זהבי אוחזת ביכולת החמקמקה לספר סיפור טוב, לתפוס את הקוראים מהמשפט הראשון ולגרום להם לחוש קרבה מיידית אל הגיבור. וכך, סיפורו של מי שנתפס כדמות מיתית, סמלית ולכן גם רחוקה ובלתי נגישה  – הופך בספר הזה לקרוב ומעורר הזדהות.

 

המלצה מיוחדת של עדנה קרמר: "כולם יצאו לטייל" / כתבה: רבקה דוידית, איירה: אורה איל (ספר קרטון לפעוטות)

סיפור מעולה לגיל הרך שהתפרסם בשנות החמישים בקובץ סיפורים וזכה ללבוּש חדש כספר, כשכל אפיזודה מלווה באיור צבעוני מלא חיים, כפי שמתאים לקטנים.

דוידית (1908-1970) הייתה גננת, מורה וסופרת ומשוררת לילדים. כמי שמכירה ילדים מקרוב, בנתה סיפור הצומח מעולם הילד: דינה הקטנה יוצאת עם חבריה (צעצועיה) לטיול. יורד הערב והכדור האדום נעלם. שמחת הטיול הופכת לצער גדול על הכדור שאבד. המטיילים חוזרים עצובים הביתה ואיזו הפתעה – הכדור הקדים אותם והגיע ראשון.

31-4827_a3(2)

ילדים אוהבים סיפורי איבוד ומציאה שמתקשרים לחוויותיהם. אבל לא רק העלילה מדברת אליהם. דוידית מספרת במבנה חזרתי-משחקי, בצבעוניות, במקצבים ומצלולים משעשעים: דינה הולכת ברגליה הקטנות: פֶּסַע, פסע, פסע, פסע! הבובה ברגליה הפעוטות: טיף-טָפיף, טיפ-טפיף…. החתולה – חמיק-חמוֹק, חמיק-חמוק… הכלב – כְּלַך-לֵך… הדוב – כך-דָרַך… הכדור – גיל-גול, גיל-גול… וכשהם חוזרים המקצבים מואצים.

המצלולים המהנים מרככים את הצער ומזמינים את הילדים להצטרף למספר כמו בשירי משחק.

איור: אורה איל, טקסט: רבקה דוידית

איור: אורה איל, טקסט: רבקה דוידית

אורה איל, באיוריה השובבים, מוסיפה פריטים לדמויות – לכלב נעליים אדומות, לחתולה צעיף על הצוואר, לדוב שורת ברווזונים על גלגלים… האיורים מביעים את מצבי השמחה והצער דרך עיצוב הרקע והבעות פנים וגוף. בסיום, מבליטה המאיירת את ההפתעה: בעמוד הימני מסופר שהמטיילים הגיעו הביתה, והעמוד השמאלי ממול מעוצב כדלת סגורה. הטקסט שואל: "ומי פוגש אותם בפתח?" העברת הדף היא פתיחת דלת שמאחוריה מתגלה הכדור. השובב האבוד מכריז כילד מנצח: "התגלגלתי מהר-מהר-מהר – והגעתי הביתה ראשון!" בזאת הסיפור נחתם, אבל המאיירת מוסיפה איור נוסף על פרישה של שני עמודים, בו דינה וחבריה חוגגים בשמחה וצהלה סביב הכדור האדום.

איור: אורה איל, טקסט: רבקה דוידית

איור: אורה איל, טקסט: רבקה דוידית

ובנימה אישית, ספר זה הוא האחרון שאיירה אורה איל, ולא זכתה לחוג את צאתו לאור. עבורי, הספר הוא הקשר האחרון שלי עם אורה, שהיו לי אתה קשרי עבודה וחברות לאורך שנים. לפני פרישתי מבית ההוצאה רציתי לחדש את הסיפור של דוידית שאהבתי לספר אותו לילדים מתוך הקובץ הישן "מי אוהב מה". לאחר שהתקבל אישור מבנה של דוידית, פניתי לאורה לאייר את הספר בתקופה שכמעט לא איירה. הסיפור כבש את לבה והיא נעתרה בשמחה. העבודה על הספר התמשכה ופרשתי לפני הופעתו בתקווה שניפגש בעת השקתו…

 

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. מאת נעמה בנזימן:

    תודה! הזיקית מנסה לקחת לעצמה את הקרדיט, אבל החיה היחידה שבאמת עזרה לצרצר התיר היא ה ג ח ל י ל י ת

  2. מאת דפנה חיימוביץ':

    אהבתי את הסיפור של דוידית אשר "הייתה גננת, מורה וסופרת ומשוררת לילדים. כמי שמכירה ילדים מקרוב, בנתה סיפור הצומח מעולם הילד…" למרות שנכתב בשנות ה-50, השפה אינה ארכאית והסיפור היפה נוגע בליבו של ילד קטן בן זמננו.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.