המסע אל האובדן, ובחזרה / יותם שווימר
רשימת ביקורת על הספר "הפחד לדרוס שליח פיצה" מאת רותי ויטל גילעד
יולי 25, 2014
עלמה, גיבורת הספר “הפחד לדרוס שליח פיצה” מאת רותי ויטל גילעד, שונאת את המילה אובדן. ובכל זאת, עליה להתמודד עם מותו של אביה ממחלה, בעוד מערכת היחסים בינה לבין אמה מאבדת את החמימות והקרבה. פתיחת הסיפור מכניסה אותנו מייד להלך הרוח העגמומי-נוקשה, המרדני אפילו, של עלמה הנערה, המספרת בגוף ראשון את קורותיה ותחושותיה. במפתיע, עובר המיקוד מסבל האובדן לתסכול מחופשת הקיץ המשמימה, שבה – על פי התכנונים – הייתה אמורה למצוא חבר ועבודה, יחד עם חברתה הטובה. אך האחרונה מצאה לה חבר לפניה, זנחה את רעיון העבודה, והותירה את עלמה לבדה. והנה לכם אובדן נוסף.
בלי להכיר את הספר, הבחירה לעסוק באובדן מרשימה, וגם השם מעולה. והביקורת שלך, יותם, מרשימה אף היא באיזון ובראייה של כמה רבדים. הייתה מרגשת התובנה ש”בין הברושים” הוא ארץ עוץ של עלמה.
איור העטיפה של ג’ני יפה ומאד מעניין.
אני מניח שמאחר שמדובר בספר נוער הוא גם האיור היחיד בספר?
קראתי את הרשימה וקצת מהפרק הראשון, ואני עדיין לא יודע עדיין מה פשר שמו של הספר, ואיך הוא קשור לאיור, אבל זה מדרבן לנסות ולנחש, אולי זו האמא או עמליה עצמה שאוחזות בהגה (שיעורי נהיגה?), הדמויות של ג’ני הן תמיד קצת Ageless, ואלה כמובן המכתבים מהאבא