5 במה ומסך

המפצח האינטראקטיבי / מעיין לירון

רשימת ביקורת על המופע "מפצח האגוזים" ועל הפעלת הקהל במופעי ילדים. האם זה טוב, ולמי?

ינואר 19, 2012  

החלק הזה בודאי מוכר להורים מהצגות רבות אחרות, כשמדביקים את המילה "ילדים" למילה "מופע". בין שתי המילים הללו, נולד חשש שילדים לא באמת יכולים להכיל את אותו מופע, ואז מתחילים לתפור התאמות רבות ומגוונות; "אינטראקטיביות" היא אחת מהן. במופע האינטראקטיבי נמחק הגבול שקיים בדרך כלל, בין הקהל ובין הבמה, והילדים הופכים להיות חלק ממנו.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

5 תגובות:

  1. טלי קניג הגיב:

    בהחלט נכנסתי לחרדה רק מלקרוא את התיאורים של המופע… לא פלא שאני לא מגיעה עם הילדים שלי למקומות כאלה. לדעתי הבעיה היא שמופע אינטרקטיבי יכול להיות מאוד מוצלח בפורום קטן אבל יכול בקלות להפוך לכאוס כשזה מופע המוני. אגב, ילדי נהנו מאוד לראות את הבלט מפצח האגוזים בטלויזיה. את המופעים ב-LIVE אני שומרת לגיל מבוגר יותר כנראה למען שפיותי שלי…

  2. עדי דוד הגיב:

    ביקורת מעולה. תודה רבה על התובנות המדוייקות.

  3. טלי הגיב:

    אני מזדהה מאוד עם מה שכתבת. באופן אישי, אני מעדיפה לקחת ילדים לאירועי תרבות שעשויים ליהנות גם אותי.
    ותיאטרון טוב לילדים, מספק גם לי הנאה.
    בהקשר הזה, אני יכולה להמליץ על הפסטיבל לתיאטרון בובות בחולון, שאליו הגענו מספר פעמים.
    עוד המלצה היא על מופעי הילדים של חן צימבליסטה, שהצליח ליצור חוויה מעניינת ומהנה לילדים, יחד עם חוויה מעשירה ומעוררת מחשבה למבוגרים.

    לגבי מפצח האגוזים, אני מסכימה עם מה שכתבת לגבי חינוך לקודים של התנהגות.
    בדצמבר האחרון הלכתי עם בתי לבלט הקלאסי של המפצח בניו יורק, והיה מקסים.
    זו לא הופעה המיועדת לילדים, אבל היו שם די הרבה מהם.
    בת השש שלי לא הבינה הכל, ודיברנו על זה אחר כך, אבל חוותה את הבלט באופן חושני – דרך המוסיקה, התנועה, התלבושות והתפאורה.
    הופתעתי לראות שם ילדים בני שלוש, שישבו בשקט זמן די ארוך והתנהגו למופת (אני לא הייתי שוקלת לקחת ילד בגיל כזה צעיר, אבל זה הזכיר לי את הילד בן החמש שראיתי במסעדת צדפות בפריז, יושב עם סיר קטן ועמוס משלו. זה עניין של הרגלים, לא?).

  4. אקי הגיב:

    נהניתי מאד מהביקורת
    היא כתובה היטב וגם די "מהודקת" (גילוי נאות: אני בדרך הבטוחה לתיעוב של המילה הזאת, אך בינתיים בואו ננצל אותה)

    לגבי "התובנות", היינו: לביקורת על האינטראקטיביות, יש לשבח את האיפוק של הכותבת. את מנהגה להציב סימני שאלה ולא סימני קריאה.
    לי זה מתאים.

    לציון מיוחד ראויה שורת הסיום המרעננת.
    (חז"ל נהגו לסיים דיונים מפרכים במיוחד בסוגיות הלכתיות – במילתא דבדיחותא)

    לי, השורה גילתה נימים נסתרים בנפש האם הכותבת, והנה שניים לדוגמא (יש עוד):

    נים א': הסבל הרב שהיה (לאמיתו של דבר) מנת חלקה בעת המופע
    נים ב': מהי האלטרנטיבה (טיפוס על טנקים)

  5. למרות שלא הייתי במופע, מעיין היטיבה לתארו ואני מסכימה עם הביקורת שלה. הפעלות הילדים, עפ"י התיאור, הן מלאכותיות, מיותרות, המוניות ואינן תורמות דבר לילדים. להפך, הן פוגמות בהנאה האסתטית-אמנותית שלהם, בקשב ובחוויה.

כתיבת תגובה