3 ספרות

הספרות כאמצעי טיפולי / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרו של דן זומר, "שוקולדים לא מגיעים סתם"

מרץ 8, 2013  

זומר בחר לגולל את הסיפור מנקודת מבטו של הילד רון, בנו, והעולם המתואר הוא זה של התא המשפחתי, הנתון כולו לסיטואציה החדשה, שטומנת בחובה בלבול, כאב, פחד וגם אחווה משפחתית. הוא מתאר בפירוט את התהליך הרפואי שעברה האם, והאופן בו הוא נחווה על-ידי בני המשפחה, בדגש על הילד המספר. לצד העלאת הפן הרגשי, העובדות הקונקרטיות של תהליך ההתמודדות עם המחלה מהוות את החלק העיקרי של הסיפור, ומעצם תיאורן זומר ביקש לאפשר למשפחות העוברות תהליך דומה תמיכה טיפולית של ממש: הזדהות עם המצב, אפשרות להסביר לילדים על התהליך הקשה ללא הסתרה של הקושי, להעניק כוח ולחזק את המשפחה.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. שחר קובר הגיב:

    יותם, ברשותך הייתי רוצה להוסיף עוד משהו לגבי האיורים, שהם בעיני, מפוספסים. לא קראתי את הספר אבל הצלחתי להבין היטב את אופיו לפי הרשימה שלך. בעיני סיפורים לא קלים לעיכול, או כאלו שמתייחסים להתמודדות מול מצבים קשים כמו מחלה, מוות וכו', ואולי פונים ישירות לאנשים שמתמודדים עם בעיות דומות, ומציעים (במישרין או בעקיפין) דרכי התמודדות, הקלה או נחמה, מצריכים איורים חמים שגורמים לאהדה ואמפתיה מצד הקורא. אני לא מתכוון שהאיורים צריכים ליפּוֹת את המציאות הלא פשוטה שהספר מציג אבל הם כן צריכים לגרום לאיזשהו רגש אמפתי אצל הקורא. ודווקא כאן האיורים מאוד קרים ומנוכרים בעיני, העבודה הממוחשבת עליהם לא טובה וחושפת את המחשביוּת הקרה, המבוססת צילום, שאיננה מעוררת כל חיבה. יפה ציינת שהם מבוססי טרייסינג, כך זה נראה גם לי, וזאת כנראה הבעיה העיקרית כאן. לעבוד על-בסיס צילום זה בסדר גמור אבל צריך לדעת על מה לוותר בצילום, מה להוסיף לו, ואיך להפוך אותו לאיור ולא עיבוד של צילום.

  2. חיים עם מחלת הסרטן דרך עיניהם של ילדים.
    ראשית תודה על מאמר מקיף,מעניין ומרתק. שנית, לחיות עם מחלת הסרטן לא קל למבוגר ועוד יותר לילדים בבית,כאשר הורה חולה או ילד חולה. המצב קשה מנשוא בשני המצבים. אותנו מעניינת הדרך הסיפורית כשהיא מסופרת דרך הילד. לא קראתי את הספר המדובר "שוקולדים לא מחלקים סתם…."אך קראתי ספרים אחרים שהתמודדו עם המחלה בשני המצבים. בל נשכח שהורה הוא גם ילד גדול והדרך הסיפורית שלו שונה מדרכו הסיפורית של ילד. כי ילדים במצבי לחץ ומשבר מספרים על הפחדים, המחלה, "הלבד" והביחד עם המחלה וזה לא פשוט בכלל. כי הבכי שותף בשני המצבים. מה יותר אמין בעיניי הביבליותרפיה דרך ההורה או הביבליותרפיה דרך הילד?

    זו שאלה שתתייחס לספרות ככלי טיפולי. האם הספרות העלילתית יכולה לגעת בנו? והאם הסיפור יכול לגרום לנו הזדהות עם כאבו של הזולת? כי כשהורה מספר על המחלה ילדים לא ממש מזדהים עם הכאב. כשילד מספר בלשונו על המחלה, הוא יוצר שיתוף והקורא הופך להיות חלק ממסע סיפורי, שותף למחשבות, לבעיות,לשמחה, לעצב, להתרגשות של לפני שלבי המחלה ולהתרגשות שאחרי השלבים. הגילוי במחלת הסרטן לילד ולהורה מביא להתמודדות עם כעס ותסכול רבים.ההתמודדות עם מחלת הסרטן היא חוויה מורכבת מאוד. החששות מפני מוגבלויות או מוות, הן תגובות טבעיות למחלה מסכנת חיים. זה בהחלט נורמאלי להרגיש חוסר בטחון לגבי העתיד, וצער כבד כלפי המחלה ומשמעויותיה. ישנם ילדים שחשים אובדן רק בהקשר של מוות, אך האמת היא שתחושות אובדן וצער הן חוויות כלל אנושיות שכל אחד מאתנו מתמודד איתן מתישהו במהלך חייו. הרבה שינויים ותחושות אובדן קשורים להתמודדות עם מחלת הסרטן. יש המתמודדים עם אובדן איבר בגוף עקב ניתוח. אחרים חשים צער על אובדן שיער כתוצאה מכימותרפיה, ועל אובדן כוחותיהם הפיזיים והנפשיים עקב התשישות מהטיפולים. כמטפלת בהבעה ויצירה עבדתי עם ילדים ועם מבוגרים שלקו בסרטן. הדרך שלהם להתמודד עם המחלה היא דרך של סיפור במילים ובציור. הם מציירים את רגשותיהם ומביאים אותנו אל חייהם כמספרים מעורבים. כשהם מציירים את כאבם הם חשים הקלה. ראיתי כבר ספרים שילדים איירו את סיפור חייהם וחשו חופשיות רבה לדבר על הכול בחברת ילדים ומבוגרים.

  3. אילנה הגיב:

    לי באופו אישי הספר נגע משום שחליתי ורציתי שילדיי יקראו את הספר וקצת יגעו בדרך התמודדות למרות שכל ילד בהתאם לגילו מבטא התמודדות שונה.
    הנכון הוא שהספר הזה הוא באמת יכול לשמש כמתווך בין המחלה לילדים או למפשחה,עוד דרך ראייה של ילד צעיר.

כתיבת תגובה