11 ספרות

לרחף על ענן מכושף ולשוט לעבר נופים קסומים / דנה כספי

הרהורים בעקבות התרגום המחודש ל"משפחת החיות המוזרות – מגבעת המכשף" מאת טובה ינסן

מרץ 13, 2010  

באקלים הישראלי – הפיזי, התרבותי והפוליטי – מי לא מוצא את עצמו חולם מפעם לפעם על נופים צוננים, בגוונים של כחול, ירוק ולבן, על שמש שמאירה גם בלילה, אבל לא חורכת. על ימי קיץ שטופי אור, אבל לא שטופי-זיעה. כמבוגרים אנחנו מתנחמים באשליה שהילדים, ובפרט הילדים הקטנים, פחות רגישים לאווירה הקשה האופפת אותנו, והם חיים מוגנים בתוך בועתם התמימה. ואף-על-פי-כן, קשה להתעלם מהעובדה שמאז החלו לתרגם לעברית את יצירות המופת של ספרות הילדים הסקנדינבית, מהלכות הדמויות מהצפון הרחוק קסם על ילדינו. רבים סבורים שהיצירות, בזכות מקוריותן ואיכותן, פופולריות באותה מידה בכל רחבי העולם. אך למען האמת, הצלחתם בישראל של ספרים כגון "מסע הפלאים של נילס הולגרסון הקטן עם אווזי הבר" או "בילבי" הינה גדולה יותר, יחסית, מזו שזכו לה במקומות כגון בריטניה, הקרובה יותר מבחינה גיאוגרפית. ההסבר בוודאי טמון בחלקו בפתיחוּת היחסית של הספרות העברית לספרות מתורגמת – הן ספרות מבוגרים והן ספרות ילדים. אבל אני נוטה לחשוב שהילדים, כמונו, נמשכים לנופים ה"אקזוטיים" של הצפון ולדמויות שהם מצמיחים, משום שהם מציגים אלטרנטיבה קסומה למוכר, למחוספס ולבוטה.

קל להיתפס לאשליה שספרות הילדים בארצות סקנדינביה –  תחום מפותח בעולם המו"לות של ארצות אלה הנהנה מתמיכה ממשלתית נדיבה – אינה מאופיינת בכתיבה ריאליסטית או פסיכולוגיסטית, כזאת שמגייסת את הספרות למטרה דידקטית כלשהי, או כזו שמעניקה להורים כמה רגעים של מנוחה, בשעה שילדיהם עוסקים בפעילות מבדרת ולא-מזיקה. אינספור ספרים מודפסים מדי שנה וסגנונם אינו שונה במהותו מספרי הילדים הנכתבים אצלנו. הקלאסיקות של ספרות הילדים הסקנדינבית, האהובות כל כך אצלנו, הן אפוא במידה רבה היוצאות מן הכלל גם מבין הספרים הנכתבים שם. הדוגמה המובהקת ביותר היא סדרת הספרים שכתבה הציירת והסופרת טוֹבֶה יָאנסון בין השנים 1945 ו-1970, העוסקת באותה משפחה אהובה של "חיות מוזרות" (הגדרה שניתנה למשפחה רק בגרסה העברית) ובחבריהם, המתגוררים בעמק מומין השליו בדרך כלל. כאמור, הסדרה מייצגת בעיני את החריגה מהזרם המרכזי בכתיבה לילדים, משום שהיא לא עוסקת בהטפה לקבלת השונה, אלא בתיאור השונה (ורק בעקיפין בקבלתו) מתוך משיכה אליו. אווירת הפתיחוּת השוררת בבית מומין בהחלט אינה מייצגת את האווירה התרבותית והחברתית בפינלנד בפרט או בסקנדינביה של שנות הארבעים והחמישים בכלל, ולכן גם כשאנו מפנטזים על היום שבו גם אנחנו נהיה "כמו סקנדינביה", יש לזכור שסופרות כגון טובה יאנסון ואסטריד לינדגרן, שנוסף על "בילבי" חיברה ספרי ילדים רבים שניתן לקרוא בהם מסרים "חתרניים", נהנו מצד אחד מהצלחה עצומה בקרב הקוראים, אך ספגו גם לא-מעט ביקורת. אי-אפשר לומר שהן מייצגות את הלך הרוח הליברלי בארצותיהן (שכן הוא לא היה קיים בשנות החמישים), אלא שהן ידעו לנצל היטב את חופש הביטוי שאכן נשמר בארצות סקנדינביה מזה שנים רבות.

כמו כן, בהחלט ייתכן שסדרת "מומין" (ושאר ספרי המופת האהובים אצלנו) מייצגים לא רק זרם תרבותי מסוים, אלא גם עידן מסוים בכתיבה הסקנדינבית. החל ב"נילס הולגרסון" (שחלקו הראשון התפרסם עוד בשנת 1906, ואגב נכתב כספר לימוד גיאוגרפיה לילדי בית הספר היסודי) וכלה בדמויות מאוחרות יותר (כגון "קרלסון על הגג" של לינדגרן ו"גברת פלפלת" של אַלְף פְּרוֹיסֶן הנורווגי, שאמנם לא תורגם לעברית אבל מוכר בזכות סדרת הטלוויזיה), השייכות לשנות החמישים של המאה ה-19, אפשר להבחין בהשראת הרעיונות הרומנטיים, ואף הלאומיים, שהשפיעו על עיצוב הנופים והדמויות.[1] במקרה של נילס הולגרסון הדבר מובן מאליו, שכן הנדודים ברחבי הארץ ופירוט האגדות השונות הקשורות לכל חבל וחבל, הן שמעמיקות אצל הילדים את הקשר לנוף המולדת. בספרים המאוחרים יותר המסרים עוּדנו, אבל מקור ההשראה של הדמויות עדיין ניכר: מה שאצלנו נתפס אולי כיצירי-דמיון פנטסטיים, הם במקרים רבים גלגולים של יצורים מיתולוגיים או פולקלוריסטיים, צאצאיהם של טרולים ושדוני מים ופיות הרים, ועוד רבים וטובים המאכלסים את אגדות העם הסקנדינביות. אפילו בבילבי יש מן הטרול השובב והבלתי-מרוסן, אך בעוד שהאגדות הקלאסיות תמיד מדגישות את עליונותו של האדם הנוצרי והמוסרי, בילבי היא מעין גיבורה פגאנית, המעמידה באור מגוחך את הערכים השמרניים (ולפי כך, הנוצריים). בעמק מומין, כמובן, לא רק הדמויות משקפות כמיהה אל עבר מיתי קדום אלא גם הנוף הוא אותו נוף פיני "בראשיתי" ופסטורלי של יערות ואגמים, העלול ללכת לאיבוד עם הקִדמה. הוא אמנם הרקע להתרחשויות משונות ובֵיתם של יצורים "מוזרים", אבל הוא מייצג את הטוב והטהור, את פינלנד האמיתית (בגילומו של סנופקין, הנווד הרומנטי) של טרם בוא הבורגנות המוסרנית המעיקה.

האיורים מתוך הספר, שעתיד לראות אור בשנת 2010, נמסרו באדיבות הוצאת כתר

שמחתי מאוד כשנתבקשתי להכין תרגום חדש למשפחת החיות המוזרות – מגבעת המכשף, שיצא לראשונה בעברית בשנת 1971  בתרגומו של אוריאל אופק. במפגשי היום-יומי עם הספרות הסקנדינבית, אני נתקלת בעיקר בזרם הריאליסטי החזק השולט בספרות מאז סוף המאה התשע-עשרה, אם כי בשנים האחרונות מותר שוב להתרפק על מי שבעיני רבים הוא גדול סופרי סקנדינביה, או לפחות הגדול שבין סופרי נורווגיה, קנוט המסון, שכתיבתו חרגה מהזרם המרכזי ביותר ממובן אחד. אצלו אפשר למצוא את הכמיהה הרומנטית הקלאסית לנופים שיד הקדמה טרם הרסה, וגם לדמויות שאכלסו אותם. ובעוד שאצל המסון רבות מהדמויות מסוכסכות עם עצמן, הן בשל מאבקים פנימיים והן בשל היותן חשופות לשינויים מבחוץ (כגון אידיאולוגיות ליברליות, שעוררו את סלידתו של המסון), אצל סופרות כגון אסטריד לינדגרן וטובה יאנסון, בעיקר –אך כמובן לא רק – משום שהן כותבות לילדים, דמויות מקבילות, שאף הן צמחו מתוך הטבע הפראי, נתפסות כמופת של שלווה והרמוניה – למשל סנופקין, או הופכות לסמל לכוחות טבע חיוביים שהתרבות המנוונת לא תוכל לרסנם – כגון בילבי או מאי הקטנה, שאמנם אינה מופיעה ב"משפחת החיות המוזרות", אך עם הזמן תהפוך לדמות מרכזית בסדרת ספרי מומין.

ניגשתי אפוא לעבודה מתוך יראת כבוד ותחושה, שסיפורי משפחת מומין אינם רק מהמיטב של ספרות הילדים העולמית, אלא גם ממיטב הספרות הסקנדינבית – הן לילדים והן למבוגרים. ואכן מהר מאוד התחוור לי שהספר לא בהכרח נכתב לילדים. אין בו שמץ של התיילדות ומרבית הדמויות אף אינן מוגדרות לפי החלוקה הרגילה של "ילדים" ו"מבוגרים". שוררת בו אווירה בוהמית שאף היא אינה אופיינית לספרי ילדים, בהם לרוב מתקיימים יחסים מוגדרים בין הדמויות. אמנם בבית מומין גרים אבא ואמא וילד, אבל גרים בו גם אחרים, שלא זו בלבד שאינם בני משפחה, הם גם יצורים מסוג אחר לגמרי. אפשר כמובן לראות את בית מומין כמיקרוקוסמוס סימבולי ואוטופי, שבו מתקיימת שגרת יום-יום בטוחה אך מרגשת ומלאת הרפתקאות, אלא שאין בתיאור כל הטפה או ניסיון לחנך – מומינטרול אינו "לומד" לקבל את גחמותיהם של ידידיו סנופקין וסניף – הוא פשוט מקבלם. מומינאמא ומומינאבא אינם מזמינים את המיולין לביתם משום שהוא חריג ובודד – דלתם פשוט פתוחה לכל אחד מיושבי העמק. ויושבי העמק, כל אחד בדרכו ועל אף צורתו המוזרה, הם התגלמות האנושיות. הם בעלי חולשות וכישרונות ורצונות,  אבל ללא סממנים של הרואיזם או רשעות טהורה, כפי שקורה הרבה בספרות הילדים. אפשר למצוא בהם את כל קשת הרגשות האנושיים, בלי לוותר על השלילי, אך בלי להדגיש אף תכונה יתר על המידה. מעניין שבתרגום הספר לאנגלית, שלפיו תרגם אופק, בחרה המתרגמת למתן מעט את האמביוולנטיות, אולי מחשש שמא הילדים לא יבינו את הדקויות הרגשיות או את הנימה האירונית, והוסיפה תיאורי רגש או הסברים למשפטים רבים שבמקור נכתבו ללא פרשנות (רק "אמר", "אמרה" וכיו"ב). יש לציין שהתרגום נעשה בשנת 1958, וייתכן מאוד שהיום היה הספר מתורגם אחרת.

כתיבתה של יאנסון מתאפיינת בפיוטיות רבה, שקוסמת הן לילדים והן לצעירים ברוחם, וזהו בעיני הדבר שהופך את הספר לספר ילדים קלאסי. מצד שני, זהו טקסט מפורט שאינו מוותר על תיאורים או מונחים ספציפיים, רק משום שהקוראים אולי אינם מכירים אותם. לפיכך, כשנתקלתי במונח השייך לתחום הבוטניקה, הזואולוגיה או הימאות, למשל, הקפדתי כמיטב יכולתי לתרגם במדויק ולא להסתפק בתיאור כגון "סירה" או "פרח גדול". יש אולי כאלה שיטענו שזהו מידע מיותר, או שהוא מבוזבז על הקוראים הצעירים, אבל איני מסכימה. יש כמובן סיבה לכך שיאנסון בחרה בפרטים שבחרה, אבל מעבר לכך, חשוב לדייק במונחים ספציפיים גם אם הם קשים ולא מוכרים, כי זו אחת הדרכים להרחיב את אופקינו – אם כל ציפור ספציפית תהיה סתם "ציפור" וכל פרח יהיה סתם "פרח", ילדינו יתקשו להכיר את המגוון הנפלא שבטבע והמגוון הנפלא של השפה. מאותה סיבה חשתי גם שאין מקום לתרגם את הספר לשפה לגמרי מדוברת. שפה דינאמית כמו עברית אמנם דורשת תרגומים חדשים מדי פעם, ולעתים קרובות הצורך ברענון ניכר בעיקר בדיאלוגים. אבל סגנונה של יאנסון דורש שפה ספרותית, ושפתו של אופק היא כמובן שפה ספרותית עשירה. תוך כדי עבודה שמחתי לגלות שאפשר לעדכן את השפה גם בלי לדרדרה לתהומות הרדידוּת שמאפיינת הרבה ממה שנכתב ונאמר בימינו.

למרות המרחק הגיאוגרפי והתרבותי – ואולי דווקא בגללו – עדיין לא נתקלתי באדם מתחת לגיל מסוים, שאינו מכיר ואוהב את ספרי המומינים, תופעה מפתיעה ומסקרנת לכשעצמה בעיני ידידיי הסקנדינביים. בתור מתרגמת הדבר מעורר בי פחד מתגובת הקוראים, ובמיוחד זו של מי שזוכר את "המקור" כחוויית ילדות מכוננת. אכן יש מקום לדיון בצורך בתרגום חדש – הן של הספר הזה והן של ספרים אחרים. מבחינתי, במקרה זה הדבר נדרש בעיקר למטרת תיקון הטעויות הנובעות מתרגום משפה שנייה, שכן  התרגום לאנגלית סוטה באופן גס מהמקור, משפטים שלמים הושמטו ואחרים שוכתבו. במידה רבה הוא תורגם כך שלא יהיה כל ספק שמדובר בספר ילדים עם סוף-טוב. ואמנם התרגום הקודם לעברית נאמן לאנגלית, אך יש לזכור שהספר לא נכתב באנגלית כי אם בשבדית. למתרגמים משפות פחות שגרתיות קורה לעתים קרובות, שספר שתורגם מהמקור נערך לפי תרגום אותו ספר לאנגלית. כך קורה שבלי משים מתחיל העורך להתייחס אל האנגלית כאילו היא שפת המקור. שיטה זו היא לעתים בלתי נמנעת, אבל היא מולידה כמובן שגיאות רבות, ואולי משקפת, בין השאר, את ההתבטלות שלנו לא רק בפני האנגלית, אלא גם בפני דוברי האנגלית, שכן היא מניחה שניסוח באנגלית הוא תמיד קולע יותר מאשר בשפה אחרת. מצד שני, אי-אפשר שלא להתפעל ולהתגאות בפתיחוּת העצומה שלנו, כקוראים ישראלים, לספרות מכל רחבי העולם, על הרצון שלנו להתעדכן ולדעת. הרצון הזה גם הוא מחזק את תחושתי, שהגיע זמנו של תרגום חדש ל"משפחת החיות המוזרות". כי אתו, כך אני מקווה, יתפתו עוד רבים לרחף להם על ענן שיצא ממגבעת המכשף, ולשוט לעבר נופים קסומים.

דנה כספי

ילידת ירושלים. למדה שפות וספרות סקנדינבית באוניברסיטת אדינבורו בסקוטלנד ובאוניברסיטת טְרוֹמסֶה בצפון נורווגיה. מתרגמת מן השפות הסקנדינביות יצירות למבוגרים ולילדים. פועלה כולל עד כה תרגומים לפטר הוג, פר פטרסון, סיגריד אוּנְדסֶט, לארס סובי כריסטנסן ואסטריד לינדגרן.


[1] ניתן כמובן להוסיף לרשימה את סיפוריו של הנס כריסטיאן אנדרסן, המוקדמים יותר, שאכן עונים מבחינות רבות על הקריטריונים הרומנטיים, אלא שבעיני אנדרסן הוא נציג מובהק של ה"ממסד", בהיותו מעריץ מושבע של מוסד המלוכה, הסדר החברתי הקיים וערכים אסתטיים קונבנציונאליים. הוא אמנם נתפס כמי שעודד לקבלת ה"שונה", אך למעשה הוא חותר להפיכת השונה למוכר, למקובל. הדוגמה הקלאסית היא כמובן הברווזון, שלא יידע אושר מהו עד שיהפוך לברבור יפה.

כתיבת תגובה

11 תגובות:

  1. מאת מספר 666:

    רשימה מעניינת מאוד.
    האם התרגום החדש כבר יצא לאור ? אם כן באיזו הוצאה?

  2. מאת admin:

    התרגום החדש עתיד לראות אור בהוצאת "כתר" בתרגומה של דנה כספי לקראת החודשים ספטמבר-אוקטובר 2010.

  3. מאת רחל:

    נהדר! ניתוח מעניין ביותר. טוב לדעת על ההוצאה המחודשת, ומסקרן מאד לקרוא את הגרסה המקורית. מחכה ומצפה!

  4. מאת רותי:

    אני קוראת את התרגום שלה של סיגריד אונדסט ולא מבינה על מה המהומה…..משפטים מורכבים מאוד, מילות קישור ומאזכרים לא ברורים. אני חוזרת על אותם משפטים מספר פעמים לפני שאני מגיעה להבנה שלהם… קשה לי להאמין שזו מורכבות סקנדינאווית…

  5. […] של הספר מצורפת אחרית-דבר מאת דנה כספי, שהתגבשה בעקבות רשימתה ב"הפנקס". אנו מברכים על התרגום החדש ומבקשים להודות להוצאת […]

  6. מאת שקד:

    האם תוציאי את התרגום של הספר הבא גם כן?
    אני מאוד מקווה שכן!

  7. […] לעברית הוא מאורע משמח – כן ירבו – ולכן אסיים בקישור לטור המעניין שכתבה דנה כספי על מלאכת התרגום של "משפחת […]

  8. […] לתוגה היהודית בת אלפי השנים. יש כנראה, כפי שכותבת כספי באחרית הדבר לספר הראשון, קשר בין הספרים לבין מיתוסים לאומיים של "שָם", אבל […]

  9. […] הערת־אגב, אצטט מהמאמר לרחף על ענן מכושף ולשוט לעבר נופים קסומים מאת דנה כספי, שפורסם באתר 'הפנקס'. המומינים, אגב, הם […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.