3 איור

"הספר הזה הוא פלסטלינה, ואני לא יודעת מה יהיה בסופו" / יאנה בוקלר

על תהליך העבודה לספר "הפילוסוף הקטן"

מאי 21, 2017  

המאיירת יאנה בוקלר מספרת על תהליך העבודה לספר "הפילוסוף הקטן" מאת חנה הרציג, הוצאת "עולם חדש".

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

הספר "הפילוסוף הקטן" הוא הספר הכי פילוסופי שאיירתי עד עכשיו, ואני לא מדברת על סוג של ספר שמדבר על פילוסופיה ולא על איורים פילוסופיים לספר, אלא על העשייה. פשוט לא ידעתי מה לעשות.

כאשר פגשה אותי הסופרת חנה הרציג היא ניסתה להסביר לי מה היא רוצה. היא לא ממש ידעה להגדיר, אלא אמרה לי תעשי כך (אלה סקיצות לאיור אחר שעשיתי):

h

או כך:

h3

או אולי כך:
h1

הרגשתי קצת כמו אנטואן דה סנט-אכזפרי בתחילת הספר "הנסיך הקטן", כשהוא התבקש לצייר כבשה.

"יאנה, את מאיירת מנוסה, את תדעי מה לעשות…"

"אני רוצה שזאת תהיה האווירה, אבל לא דיכאוני מדי, לא אפל. האווירה של האיורים האלה."

אז התחלתי כך:

2 (4)

בכל זאת, הסיפור הוא לא על דגים אלא על שאלות קיומיות של הילד: מה זה זמן, מה זה אלוהים…

"לא, יאנה, זה בדיוק מה שאני לא רוצה, זה אפל מדי, תעשי אחרת, את תדעי מה לעשות…"

"טוב…"

בעצם, כל העבודה על האיורים התנהלה פחות או יותר בצורה כזאת.

שלא תבינו לא נכון, היה לי סטוריבורד מדויק, היה ספר סקיצה בגודל אחד לאחד, אבל כשזה היה מגיע לצבע הכול השתנה כי משהו לא היה מתאים – או מובן מדי או ממש-ממש לא מובן. הרבה-הרבה מאוד סקיצות בצבע לא שרדו, מה שכן שרד נכנס לספר, או שבאמת היה חבל לזרוק.

נחזור לאיור הקודם, לפרק שנקרא "הסיפור של אלוהים". בסוף החלטנו ללכת דווקא על איור יותר גרפי ופחות כתמי. הסיפור מדבר על זה שאולי אנחנו חלק ממשהו אחר לגמרי, ואולי אנחנו בכלל חלק מסיפור שמישהו אחר מספר.

h4

רוב המחשבה על הספר הייתה כזאת: איך להעביר את התחושה, את השאלות שמתעוררות אצל כל אחד מאתנו והן קצת דומות וקצת שונות, ולאחד אותן לחוויה של איור אחד. לכן העבודה התנהלה בצורה של כן כך-לא כך, עד שה"כך" הנכון הגיע.

זה מאוד השפיע על סגנון האיור של הספר. האיורים מסיפור לסיפור היו שונים מאוד; איורים גרפיים לגמרי מצד אחד, ואיורי דיו של אווירה וחלום מצד שני. כאילו הכניסו כמה ספרים שונים לתוך ספר אחד.

בסופו של דבר ציירתי כל ציור כמה וכמה פעמים בשביל לנסות לאחד סגנונות – אולי לא לאותו סגנון, אבל לפחות לשפה משותפת אחת לספר. השתדלתי לשלב איורים מאוד גרפיים ואיורים יותר "מצויירים", שיראו חלק מאותו הספר. הנה דוגמה לשני איורים שונים מבחינה סגנונית, אבל למרות זאת אלו איורים שיכולים להתקיים בספר אחד כי הם "מדברים" את אותו קצב.

h5

h6

כל הציורים שהתחלתי לצייר בדיו לאט-לאט התרחקו משם וקיבלו צורה נוספת. הרגשתי שהספר הזה הוא פלסטלינה, ואני לא יודעת מה יהיה בסופו, ואין לי שליטה בכלל. הרגשה מוזרה אך מעניינת.

זהו ספר עם המון חופש. כל כך הרבה חופש שאם האיור לא היה נכון סגנונית או רעיונית, הסקיצות הרבה פעמים לא עזרו והייתי ישר נכנסת לצבע, ואם הוא היה נפסל אז הייתי עוברת לאיור נוסף, משנה סגנון וחומרים.

כך קרה לי גם עם האיור של הכריכה – הנמלה הגדולה מהפרק "נמלים וענקים". האיור הראשון נראה כך:

5 (2)

הסופרת והמוציאה לאור מאוד-מאוד אהבו אותו, אבל כשהגעתי לסוף הספר הוא לא התאים, כי התרחקנו מאוד מאיורי הדיו שמהם שאבנו השראה בתחילת העבודה על הספר.

ושוב נתתי לנמלה פרשנות קצת יותר גרפית:

6 (3)

אבל הפעם היא הייתה אולי אפילו גרפית מדי ולא התאימה לצבעוניות המאוד מסוימת שהייתה בתוך הספר, אז עשיתי שוב – הפעם הכנסתי קצת יותר צבעים וזכרתי שבתחילת העבודה על הספר חנה אמרה לי ,"אני רוצה שתעשי כמו שאת אוהבת."

וכך עשיתי:

unnamed (13)

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. מאת רחל:

    מרתק! האיורים נפלאים כמובן אבל ההצצה לתהליך כאן היא ממש עסיסית. תענוג לשמוע מאיירת מדברת על העבודה שלה מהבטן.

  2. מאת שחר קובר:

    מאוד מעניין ויפה!

  3. […] הקטן", המלווה באיורים נהדרים של יאנה בוקלר, אינו סיפור עם עלילה של ממש. הרציג פונה בו ישירות אל […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.