ספרות

הפמוטים שלנו / נאוה סמל

בלעדי - פרסום פתיחת ספרה האחרון של נאוה סמל "הפמוטים שלנו"

פברואר 23, 2018  

"הפמוטים שלנו" הוא ספרה האחרון של נאוה סמל, שרואה עתה אור, חודשים ספורים לאחר פטירתה. הספר כולל איורים של גלעד סליקטר, ופורסם בהוצאת "ידיעות ספרים". 

מרגע היווצרם בנפחיה של אבא של שיינדלה בעיירה באירופה, היו הפמוטים פגומים ועקומים. האב הנפח רצה להשליכם, אבל נפשה של שיינדלה נקשרה בהם ואת נרות השבת היתה מוכנה להדליק רק בהם. השנים עברו, תקופה אפלה שטפה את אירופה והפמוטים עברו לבתה של שיינדלה, רוחלה "כדי שתלמד למצוא יופי בדברים העקומים".

אנו שמחים להציג בפניכם את פתיחת הסיפור.

עטיפת הספר (יח"צ)

הַיַּלְדָּה עָמְדָה וְהִבִּיטָה בַּנּוֹזֵל הָרוֹתֵחַ שֶׁנִּשְׁפַּךְ לְתוֹךְ תַּבְנִית הַיְּצִיקָה. הוּא נִרְאָה כְּמוֹ נָהָר שֶׁל זָהָב, אֲבָל זוֹ הָיְתָה סְתָם נְחֹשֶׁת פְּשׁוּטָה. הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ הִתְעַרְבְּבוּ סְבִיבָהּ, אֲבָל הִיא לֹא פָּחֲדָה. זוֹ הָיְתָה הַנַּפָּחִיָּה שֶׁל אַבָּא שֶׁלָּה, וְהִיא הָיְתָה רְגִילָה אֵלֶיהָ.

אֵיזֶה כְּלִי יִתְגַלֶּה לִי הַפַּעַם? שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה אֶת עַצְמָהּ, הֲרֵי אַבָּא סִפֵּר לִי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם תָּמִיד נִבְרָאִים בֵּין חֹשֶׁךְ לְאוֹר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר 'בְּרֵאשִׁית'. הַלְוַאי הָיְתָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת נוֹכַחַת בָּרֶגַע הַהוּא שֶׁבּוֹ אֱלֹהִים רָאָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶת הָאוֹר וְקָרָא: "כִּי טוֹב."

גַּם אַבָּא שֶׁל הַיַּלְדָּה הָיָה תָּמִיד אוֹמֵר: "הַמַּבְדִּיל בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ" לִפְנֵי שֶׁמַּתְחִיל שָׁבוּעַ חָדָשׁ וְחוֹזְרִים לִימֵי הַחוּלִין.

הַנוֹזֵל הַמֻּזְהָב בִּעֲבַּע בְּתוֹךְ תַּבְנִית הַיְּצִיקָה וְהִשְׁמִיעַ קוֹלוֹת שֶׁל מִישֶׁהוּ שֶׁמִּתְאַמֵּץ לִפְרֹץ הַחוּצָה. אֵדִים עָלוּ מִמֶּנּוּ כְּמוֹ עֲנָנִים קְטָנִים שֶׁל תֹּהוּ וָבֹהוּ. "אוּלַי הַפַּעַם זֶה יִהְיֶה פַּעֲמוֹן?" נִסְּתָה הַיַּלְדָּה לְנַחֵשׁ, "אוֹ סִיר בִּשּׁוּל חָדָשׁ בִּשְׁבִיל אִמָּא? וְאוּלַי פַּרְסָה שֶׁל סוּס, אוֹ סַכִּין וּמַזְלֵג?" הִיא הֲכִי קִוְּתָה שֶׁזּוֹ תִּהְיֶה כַּפִּית, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר לְלַקֵּק מִמֶּנָּהּ דְּבָשׁ שֶׁגַּם לוֹ הָיָה צֶבַע זָהָב.

שְׁמָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה הָיָה שֵׁיְנְדָלֶה, וְאָבִיהָ הָיָה נַפָּח.

איור: גלעד סליקטר

שֵׁיְנְדָלֶה וְהוֹרֶיהָ גָּרוּ בַּעֲיָרָה קְטָנָה שֶׁהַיְּהוּדִים קָרְאוּ לָּהּ בְּיִידִישׁ "שְׁטֵעטְל". לַמְרוֹת שֶׁזֶּה נִרְאָה מָקוֹם צָפוּף, הָיוּ שָׁם רַק בֵּית כְּנֶסֶת אֶחָד, רַב אֶחָד, מוֹזֵג אֶחָד וְרוֹפֵא אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְרוֹצֵץ בֵּין כָּל הָעֲיָרוֹת הַשְּׁכֵנוֹת וּמִתְלוֹנֵן: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לָמָּה לֹא יָצַרְתָּ לִי כָּפִיל שֶׁיַּעֲזֹר לִי לְרַפֵּא אֶת כֻּלָּם?"

אַבָּא שֶׁל שֵׁיְנְדָלֶה הָיָה הַנַּפָּח הַיָּחִיד בָּעֲיָרָה. הוּא הִזְהִיר אוֹתָהּ הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב מֵהַנּוֹזֵל הַמֻּזְהָב שֶׁנִּשְּׁפָּךְ לְתַבְנִיּוֹת. נָכוֹן שֶׁהוּא כְּלִיל יֹפִי, אֲבָל הוּא גַּם מְאוֹד מְסֻכָּן כְּשֶׁהוּא רוֹתֵחַ, וְצָרִיךְ לְחַכּוֹת בְּסַבְלָנוּת עַד שֶׁיִּצְטַנֵּן וְיִלְבַּשׁ צוּרָה. בִּכְלָל, גַּם הוּא וְגַּם אִמָּא שֶׁלָּהּ לֹא הִפְסִיקוּ לְדַבֵּר עַל הַסַּכָּנוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם.

"הִזָּהֲרִי, שֵׁיְנְדָלֶה."

מִמָּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר? הֲרֵי הָעוֹלָם כָּל כָּךְ יָפֶה. יֵשׁ בּוֹ פִּרְחֵי "זִכְרִינִי" שֶׁהִיא אָהֲבָה לִקְטֹף לְיַד הַנָּהָר בַּקַּיִץ. בַּחֹרֶף הִיא הִחְלִיקָה עָלָיו בְּמַחֲלִיקֵי הָעֵץ שֶׁלָּהּ, וּבָאָבִיב הִיא יָכְלָה לְהַבִּיט שָׁעוֹת בְּגוּשֵׁי הַקֶּרַח הַצָּפִים שֶׁהָפְכוּ אַט אַט שׁוּב לְמַיִם. יֵשׁ בָּעוֹלָם חֲסִידוֹת שֶׁנּוֹדְדוֹת בַּסְּתָו, וּלְמַזְכֶּרֶת הֵן מַשְׁאִירוֹת אֶת הַקִּנִּים שֶׁלָּהֶן עַל הָעֵצִים כְּדֵי שֶׁפַּעַם יִהְיוּ בָּהֶם גּוֹזָלִים. וְיֵשׁ בָּעוֹלָם עֲנָנִים שֶׁלּוֹבְשִׁים וּפוֹשְׁטִים צוּרָה בְּכָל עוֹנוֹת הַשָּׁנָה, וְאֶפְשָׁר לְדַמְיֵן בָּהֶם מָה שֶׁרוֹצִים. הַכֹּל נִבְרָא בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר "בְּרֵאשִׁית". הִיא חִפְּשָֹה תָּמִיד אֶת הַיֹּפִי, וְאֵיכְשֶׁהוּ הִצְלִיחָה לִמְצֹא אוֹתוֹ.

אוּלַי בִּגְלַל זֶה קָרְאוּ לָהּ שֵׁיְנְדָלֶה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ בְּיִידִישׁ "יָפָה".

איור: גלעד סליקטר

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה