13 ספרות

מפתח שפותח כל שער / טלי כוכבי ושועי רז

משחק דיאלוגי בשערים ומפתחות

פברואר 27, 2010  

טלי: ‫שועי, שועי, בוא נשחק.

שועי: בשמחה רבה, אני עומד מול חומה ובה שער נעול ומנסה למצוא דרך להיכנס דרך השער.

יכול להיות שכל מה שדרוש הוא משחק?

טלי: אני חושבת שכן. תמיד כל מה שדרוש הוא משחק. אבל ההוראות הלכו לאיבוד. אולי ננסה להקיש על השער?

שועי: יכול להיות שיש מישהו בפנים? אבל באותה מידה אפשר שהחומה הזאת היא פאזל ואם נקיש חזק מדי הפאזל יתפרק. יש סיכוי שיש לך מפתח?

טלי: ‫מעולם לא הצטיינתי בפאזלים… אבל הכנסתי את היד לכיס כדי לחפש מפתח, ומצאתי פתק. אולי זה רמז?

שועיהוֹי, אִמְרוּ, הַגַּלִּים

הַדָּגִים בַּמְצוּלָה

אֵיךְ אָבֹא בְּשַעֲרֵי

אֶרֶץ הַסְּגֻלָּה

וּמַפְתְּחִי שָבוּר וְהַדֶּלֶת נְעוּלָה

(זאת הנטייה המלנכולית שלי, בלשונו של ביאליק).

פתק את אומרת, מה כתוב בפתק?

טלי: תקשיב –‫"דלתות רבות היו סביב סביב לאולם, אך כולן נעולות. ולאחר שהקיפה עליסה את האולם כולו מטה לכיוון האחד ומעלה לכיוון האחר, מנסה לפתוח כל דלת ודלת, פסעה בעצב אל מרכזו, תוהה בליבה איך תוכל אי פעם לצאת מכאן. פתאום נתקלה בשולחן… לא היה עליו דבר מלבד מפתח זהב קטנטן… היא ניסתה את מפתח הזהב הקטנטן במנעול- ולמרבה שמחתה הוא התאים! … עליסה פתחה את הדלת ומצאה כי היא מוליכה אל תוך מעבר קטן… ובסופו גלתה את הגן המקסים ביותר שראיתם מימיכם… אבל היא לא יכלה להוציא אפילו את ראשה מבעד לפתח…., אילו יכולתי להתכווץ עכשיו כמו קנה משקפת! …. דברים מוזרים רבים כל כך התרחשו לאחרונה, עד שעליסה התחילה לחשוב שהכל אפשרי בעולם, מלבד אולי דברים מעטים מאוד".

זה כנראה באמת רמז. אבל מה זה אומר?

שועי: זה אומר שעליסה פותחת  כאן דלת נסתרת או שהיא פותחת את מנעול הלב. כאשר הלב משתחרר ממנעוליו באמת נראה לי כי הכל אפשרי, מלבד אולי דברים מועטים מאוד, לא?

טלי: בטח. אבל למה או? היא פותחת את שניהם ביחד, גם וגם (כמו שאמר פו הדב, ביער אחר…)

שועי: כלומר, קודם כל צריך לפתוח את הלב, בשלב הבא יהיו דלתות שייפתחו רק כתוצאה מכך, יהיו דלתות אחרות שנצטרך עוד לעבור בהמשך, וכמובן יש גם את השער האפל הגדול שתיאר דוד פוגל, את שער החוק בו דיבר פרנץ קפקא ואת השער לידו ממתינים העיוורים  בדרך אל העצב עליה שר ניק דרייק. אבל לא נדבר עליהם עכשיו.

טלי: זה נשמע לי מלחיץ קצת, לעמוד בפני השער האפל הגדול.

שועי: אם יש שער כזה, כמו השער האפל הגדול, הוא חייב להיות שער חמור סבר, כמו צוק קודר בלב שממה; שער נטול הומור, כמו שער החוק של קפקא; או שער שהוא סכר בפני הדמעות כמו השער של ניק דרייק. שער שמעניק אפשרות מעבר אחת, אחת ויחידה, נקודת גבול בין מה שעומד לפני השער ובין מה שעומד מאחוריו.

לעומת זאת, שער עומד בלב שטח פתוח הוא סוג של משחק. אין בו הגבלה ולא רסן, הוא גם אינו מזרה אימה. הילדים המשחקים פנויים לעבור בו, הלוך ושוב,  בלי הגבלה. אנחנו משחקים נכון? אז אני בעד להציב את השער בשדה פתוח. כך טוב יותר.

טלי: כן! נציב אותו בשדה. ככה אני אוהבת. יש שער, הוא מתחיל להיפתח, אבל הוא לא חלק מחומה, סתם עומד שם לעצמו, לא סתם, אבל לעצמו. באמצע שדה.

שועי: ובכל זאת, מהם שערים ומפתחות עבורך?

טלי: שאלה גדולה. שערים ומפתחות. אני צריכה איזה מפתח קטן, אולי קוד, להיאחז בו.

השער מתחיל להיפתח קצת, אני שומעת אותו חורק, אז אני מייד מתחילה לזמזם לעצמי "פתחו את השער פתחוהו רחב, עבור תעבור בו שרשרת זהב". זה שיר יפה ופתוח ומשרה בטחון שנמשך דורות ארוכים ורבים אחורה. אבל אתה יודע איזה שיר משחק אחר הוא מזכיר לי, באסוציאציה חופשית לגמרי? שיר משחק שאומר את ההיפך המוחלט. ואולי בעצם אותו דבר? – "בנו גשר, בנו גשר, בנו גשר מזהב, כולם עוברים כולם עוברים ואחרון נתפס".

שועי: זה מצחיק, דווקא 'פתחו את השער' הוא החופשי מבין השניים. 'האחרון נתפס' זה נקודת גבול ממש, או נקודת ביקורת דרכונים. יש גם יתרון נוסף ב'פתחו את השער': הוא מסתיים ב'רקיק צהבהב על צלחת זהב' מה שיכול להחזיר אותנו לשער של עליסה ולמאכלים המגדילים והמקטינים.

טלי: לא חשבתי על זה, אבל אתה צודק. 'פתחו את השער' הוא החופשי מהשניים, ברור, אבל החופש שלו נשען על בטחון. ביטחון שכל הדורות שהיו ושיהיו יעברו שם תמיד (ששששששש….לא מדברים עכשיו על ההיסטוריה האמיתית של כל האנשים שקדיה מולודובסקי כתבה עליהם. אנחנו בשדה. פתוח. וכל הדורות היו ויהיו לתמיד) וה"נתפס" הזה, האחרון, יש בו משהו סוגר וחוסם, אבל הוא גם נותן בטחון, הוא גם חיבוק.

שועי: איך נותן ביטחון? אני לא ממש אוהב להיתפס. זה נותן לי הרגשה של דג ברשת.

טלי: כנראה שתלוי מי התופס ותלוי גם אם מי שתופס יודע לשחרר.

שועי: בשביל להשתחרר צריך מפתח?

טלי: שאלה מצוינת. אני לא יודעת.

שועי: כי אם כן, זה הופך את התופס לשער נעול. לדוגמא, כילד הרהרתי הרבה במשפט 'לא לוקחים מפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי!' אחת האפשרויות שעלו על דעתי היא שאם רק ייקחו את המפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי יוכלו לגרום לו לקום ממקומו, לחבוש את כובעו, להתהלך בשכונה ולדבר חופשי, בלי שדודלי ורגע יעירו לו פעמיים בתכנית באופן מקומם: 'שתוק חביתוש, אל תתערב!'

אף פעם לא הבנתי איך דודלי ורגע המקסימים וטובי הלב יכולים לנהוג כך בחביתוש המסכן.

טלי: אני ממש אוהבת את הרעיון הזה, אבל גם קצת מפקפקת, כי חביתוש בעצמו כועס על לקיחת המפתח. הרי ברגע שהוא מקבל מפתח חדש וחוזר לדבר הוא אומר שוב ושוב "לא לוקחים מפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי!" אתה חושב שהוא לוקה בתסמונת סטוקהולם? הוא בעצם שבוי? או שאולי טוב לו אצל רגע ודודלי?

אולי הוא כמו ילד שצוחק ונהנה כשתופסים אותו באמצע 'הגשר מזהב'?

שועי: יש אומרים שהוא התבגר ועזב בסוף את הצרכנייה של דודלי שהפכה לסניף של רשת מוצרי מזון מובילה. הוא עבר לפאב סמוך, ועד היום אני הולך לשם בכדי לשתות בירה מהחביתוש. אבל לא בתפקיד.

טלי: זה עצוב מה שאתה מספר לי כאן. מה שיצא מהמכולת של דודלי זה סניף מפלצתי של רשת מזון גדולה? חבל. אני זוכרת אותם מהמכולת… אתה רומז שיש לו טראומה?

שועי: טוב, מאז התייקרו גם שערי הדולר ושערי הבורסה. ובאשר לחביתוש, אני תמיד חושב שזה נורא שהרשות על המפתח של חביתוש לא הייתה של חביתוש עצמו. אבל כמובן אפשר גם שלמפתח של חביתוש לא היה קשר לחביתוש. למעשה המפתח של חביתוש היה אמור לפתוח דבר אחר לגמרי.

טלי: מה למשל? ‫אתה חושב שהמפתח של חביתוש היה אמור לפתוח שער? כי בזמן שאנחנו עסוקים פה בהעלאת זיכרונות בשחור-לבן, השער שלנו מתחיל לשנות צורה. תראה –

שועי: לְמָה הוא משתנה?

טלי: אני לא בטוחה, אבל עברה פה עכשיו נמלה קטנה, והיא יצאה מהצד השני בצורה של צב. יכול להיות שהשער הופך לשער הדרקון שסיפרת לי עליו פעם?

שועי: זה שער שלפי מורה ומייסד הסוטו- זן היפני דוֹגֶן  עומד בלב הים וכל אחד מן הדגים אשר עובר דרכו הופך לדרקון. הדבר מעיד עבורו על הפיכתו של האדם מן השורה לנזיר זן, אם רק יבוא בשערי המנזר ויקבל על עצמו את אורח החיים הנזירי. את רומזת לכך שחביתוש הפך לבסוף לילד אמיתי? אולי לשם כך היה צריך את המפתח?

טלי: לא חשבתי על זה אבל זה רעיון נהדר. אני מקבלת אותו בשמחה. אני רק מקווה שלפני שהוא הפך לילד אמיתי הוא לא נאלץ לגדל אוזני חמור וזנב…

‫אתה יודע מה אני אוהבת במפתח של חביתוש? את זה שהוא לא המפתח היחיד. בבית של אדון ששון יש עוד מפתח, אולי זה אומר שיש לחביתוש כמה אפשרויות, שהשער שלו פתוח…

שועי: אבל דווקא אזני החמור והזנב מהדהדים לחטאים ועונשים, וזה רק מראה עד כמה פתיחת השער היא משהו עִברי, אולי גם יהודי, יסודי. אני מתכוון לתפילת נעילה המדברת על נעילת שערי שמיים בסוף עשרת ימי תשובה שבהם שערי שמים פתוחים:

פְּתַח לָנוּ שַעַר, בְּעֵת נְעִילַת שַעַר, כִּי פָנָה יוֹם

הַיּוֹם יִפְנֶה, הַשֶמֶש יָבוֹא וְיִפְנֶה, נָבוֹאָה שְעָרֶיךָ.

אפשר, בהשאלה לחביתוש, כי אדם יכול להמתין לרשות השמיימית להיקרא 'ילד אמיתי' ואפשר כי אם יידע לקחת אחריות ולמצוא מפתחותיו יוכל לקרוא לעצמו 'ילד אמיתי'. כך או כך, אם ירצה לחשוב שיש איזו רשות שמיימית, הרשות נתונה, ואם לא – אז לא.  העיקר שיימצא את מפתחות לבו.

טלי: ‫בדיוק. אני אוהבת את הרעיון ששערי שמיים פתוחים. לחביתוש יש כמה מפתחות אפשריים והוא יכול לבחור אם להפוך לילד אמיתי, או לבעל פאב או להישאר לתמיד במכולת של רגע ודודלי. הוא יכול גם לבחור בכל האפשרויות, או באף אחת, ובניגוד לפינוקיו, אם הוא נהנה מהחיים, הוא לא מקבל שום עונש, מקסימום ביקור קטן של קריוס ובקטוס… אבל אני רוצה להאמין ששערי שמיים יכולים להיות פתוחים תמיד, לא רק עשרה ימים בשנה.

שועי: אני מסכים, ודאי, ממש כך.

טלי: כן. זה מוצא חן בעיני. אבל איך יודעים לזהות את המפתח הנכון?

אתה זוכר איך הארי, רון והרמיוני עמדו בפני דלת נעולה ומעליהם ריחפו מאות, אולי אלפי מפתחות מעופפים קטנים? זה עלול להלחיץ, כי לפעמים כל המפתחות נראים אותו דבר.

שועי: מה שיפה שם זה שהארי מיישם את הידע מן הקווידיץ' (משחק עם שערים) בכדי להדביק את המפתח הנכון ולהיכנס בדלת.

טלי: אמת, אבל בקווידיץ', אם אני זוכרת נכון, יש שערים פתוחים.

שועי: שערי הקווידיץ' הם באמת שערים פתוחים, אבל בכדורגל, למשל, השער איננו באמת שער. אף פעם לא הבנתי מדוע גוֹל (Goal ) מתרגמים לעברית כשער ולא ל: Gate או ל- Pathway. שער צריך שיעברו בו בדרך אל משהו. שיהיה אפשר להיכנס ולצאת בו באופן חופשי. שער הוא לא מטרה. הוא כמו אות או ציון דרך. תכלית/מטרה מסיימת את המסע כאשר אין סוף למסע, אין תחנה סופית באמת. אנחנו רק חולפים דרך שערים, עוברים דרך העברית. כמו למשל אדם וחוה שלימדו (כנראה) את יהונתן גפן את מלות השיר: 'אתמול בחמש אחרי הצהריים

הלכנו עם אמא למכולת

ובדרך ראינו

שהגן שלנו סגור'

טלי: זה לא כל כך נעים לראות גן סגור… גם לא כל כך נעים לראות שער סגור.

אולי לפעמים זה אותו דבר, כמו בשיר של רחל –

"גן נעול.  לא שביל אליו, לא דרך,

גן נעול אדם, גן נעול ".

בדיוק כמו שאמרת קודם, כנראה שהמפתח היה מפתח הלב…

שועי: ולכן כאשר עברו אדם וחוה בחמש אחרי הצהריים על יד גן העדן וראו שהגן שלהם סגור, הם פשוט החליטו שהגן שלהם סגור. הוא היה למעשה פתוח כל הזמן וכזה הוא גם היום.

אנשים נוטים לטעות לפעמים ולקבל כי השער נעול בפניהם, כאילו אבדו הדרכים להמשיך במסע. לאמתו של דבר, המפתח לכל שער כמעט נמצא בלבבות. פתיחוּת כּנה לָעולם, סופה לפתוח כמעט כל שער, או לכל הפחות להסיר אט אט את המנעולים הפנימיים שלעתים עוטה אדם על עצמו, כמו שכתב לואיס קרול והזכרת כבר קודם: 'הכל אפשרי בעולם מלבד דברים מעטים מאוד'.

טלי: לבחור את המפתח המתאים ולפתוח שער נעול זה קצת כמו להכיר בכך שהכל אפשרי בעולם.

אני חושבת שזה חלק מהכוח והקסם של מילים ושירים, כאלה שהכרנו מזמן, כמו כל החברים הדמיוניים שציטטנו כאן. טקסטים שהכרתי בתור ילדה מדברים אלי גם מעבר למילים, כמו שכתב אהוד מנור – "…ולפעמים שריד של ריח

או צליל מוכר, או קצה מילה

משיב אליך גן פורח

מחזיר אל קו ההתחלה

ושוב אתה חולם כילד

ושוב אתה תמים כאז

אתה נמצא בתוך התכלת

הכל נשמר דבר לא גז…".

אולי זה חלק מהכוח שאני מוצאת בספרות ילדים. אני רק לא בטוחה אם הטקסטים האלה, הבהובי הזיכרון האלה, הם שערים שדרכם אפשר לשוחח עם הילדוּת, או שהם כמו המפתח הקטנטן של עליסה, מפתחות שפותחים את השער. ואולי התשובה מסתתרת שוב אצל פוּ – גם וגם…

מפתחות משוערים לפתיחת השערים:

–   ח"נ ביאליק, שירים ופזמונות לילדים, הוצאת דביר: תל אביב  1997, עמ' צ"ה.

– לואיס קרול, עליסה בארץ הפלאות, מאויר על ידי ג'ון טניאל ומתורגם מאנגלית על ידי אוריאל אופק, הוצאת מחברות לספרות, תל אביב, 1989, קטעים מעמ' 14-15.

– א.א. מילן, פו הדב, איורים: א"ה שפרד, מאנגלית: אבירמה גולן, הוצאת מחברות לספרות, 2004, עמ' 34.

–   דוד פוגל, "דגלים שחורים", כל השירים, בעריכת אהרן קומם, הוצאת הקיבוץ המאוחד: תל אביב 1998, עמ' 80.

–  פרנץ קפקא, "לפני שער החוק", סיפורים ופרקי התבוננות, תרגם ישורון קשת, הוצאת שוקן: ירושלים ותל אביב 1977, עמ' 120-118.

4Island Records 1969, Track Nick Drake. 'Way to Blue', Five Leaves Left, Audio CD, .

http://www.youtube.com/watch?v=S40DdlD9JxI

– קדיה מולודובסקי, "פתחו את השער", פתחו את השער – שירי ילדים, תרגום מיידיש: פניה ברגשטיין,  הוצאת הקיבוץ המאוחד, הדפסה שלוש עשרה, תשל"ד, דפוס בארי 1974, עמ' 6.  לחן לגרסא המולחנת: נחום נרדי.

http://www.zemer.co.il/song.asp?id=151

– "בנו גשר מזהב" – שיר משחק עממי.

–     פרק 13, "איפה המפתח?" מתןך התכנית "רגע עם דודלי"  תסריט: חנה בן ארי , הפקה: שושנה צחור, בימוי: דב נתיב, שחקנים: שלמה ניצן, ציפי מור, ספי ריבלין, ברוך דוד, המרכז לטלוויזיה לימודית, 1978.          http://www.youtube.com/watch?v=vuwACU4g6Gg

– 'שיר המכולת' מילים ולחן: דני סנדרסון. ביצוע: להקת כוורת.  מתוך האלבום סיפורי פוגי, הד ארצי, 1973. שיר מס' 2  http://www.youtube.com/watch?v=2oOZRBPb5pk

– דוגן זנג'י (1253-1200), שובוגנזו זוימונקי (מבוא לסוטו זן), תרגם מיפנית מסונגה ריהו, תרגמה מאנגלית ענבל טפר, יעוץ מדעי אלון מרק ופרופ' יעקב רז, הוצאת  ספרים ע"ש י"ל מאגנס: ירושלים 2009, עמ' 124. לקריאה נוספת:  http://www.notes.co.il/shoey/61538.asp

– קרלו קולודי, פינוקיו, אייר: מרג'ה, עברית: ימימה טשרנוביץ, מסופר על ידי ש.גולדן, הוצאת מסדה, 1994 (מהדורה מחודשת) , עמ' 98-101, 122-124.

–   מחזור רנת ישראל ליום הכיפורים, נוסח אשכנז, בעריכת שלמה טל, ירושלים תשנ"ה, עמ' 361.

– יאיר הורביץ, "פתח לי שער" [שיר 14 מן המחזור ציפור כלואה], כל השירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרי סימן קריאה, תל אביב, עמ' 416.

– תורביון אגנר, קריוס ובקטוס. תרגמה מנורבגית לעברית: אריאלה אנדרסן, הוצאת מסדה.

– ג'יי.קיי.רולינג, הארי פוטר ואבן החכמים, מאנגלית: גילי בר-הלל, הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד ספרי עליית הגג, תל אביב, 2000. עמ' 286-287.

– "גן סגור" מילים: יהונתן גפן. לחן: יוני רכטר. ביצוע: גידי גוב, דיויד ברוזה, יהודית רביץ. מתוך האלבום 'הכבש השישה עשר', 1978, שיר מס' 18.

– רחל המשוררת (רחל בלובשטיין), "גן נעול" (לזר), אדר, תרפ"ח. הציטוט לעיל נאמן לגרסא המולחנת- לחן: שוקי שוקי  ביצוע: שוקי ודורית  http://www.youtube.com/watch?v=UYoujL99Yx0

– אדם וחוה, בראשית ג' 24-23.

– "חלומות שמורים" מילים: אהוד מנור, לחן: מתי כספי, ביצוע מקורי: יזהר כהן. מילות השיר: http://www.shiron.net/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=518&wrkid=1457 . הביצוע של יזהר כהן על רקע תמונות משפחתיות- "סרטי בועז" http://www.youtube.com/watch?v=71sM6mnTWCU

טלי כוכבי

אוהבת ילדים, אוהבת תרבות וספרות, אוהבת תרבות וספרות ילדים.

בעלת תואר שני בחינוך, עורכת, מבקרת ולפעמים מתרגמת ספרי ילדים וספרים בכלל, כותבת את הבלוג "עכשיו תורי".

שועי רז –

בן 36, אבא של רֶאשִית, נַוֵה והִלֵל; יוצר, מרצה, עורך ומתרגם. עוסק אקדמית בחקר עולם ההגות הערבי והערבי-יהודי בימי הביניים ובמיוחד בפנים המדעיים ובתופעות הרוחניות הקשורות בו והשפעתן על התרבות האירופאית; כותב את הבלוג 'פרא אדם חושב', העוסק בדיאלוג בין-דתי ובין-תרבותי, בזהות יהודית דמוקרטית-ליברלית-אוטונומית (בלתי תלויה בממסדים הדתיים) ובחברה,תרבות ואמנות.

כתיבת תגובה

13 תגובות:

  1. מאת מיכל ש.:

    אני לא מאמינה!!!
    אני המגיבה הראשונה שלכם!!!
    איזה כיף,
    נכנסתי, היה מפתח מתחת לעציץ…
    כל כך יפה אצלכם,
    ומרגש. מרגש ברמות.
    הדיאלוג הזה ממש מעקצץ, מבעבע,
    מרטט כמו שמש על חלקת מים…
    וכמובן זורק אותי ישר לאלף מקומות,
    שערים, דלתות ומעברים.
    הכי חזק, נזכרתי בקטע הנפלא עם הדלתות בצוללת צהובה,
    זוכרים?
    אני לא מצליחה להזכר איזה שיר היה שם,
    אבל הדימוי הויזואלי נחרט מאוד חזק.
    תמשיכו לשמח!!!

  2. מאת ראשית:

    אבא שלי נתן לי לקרוא ואני אוהבת את זה כי יש פה שילוב בין קטעים של מבוגרים לבין ילדים

  3. מאת חני:

    תודה לטלי ולשועי על מסע הקסם בין השערים והדלתות שעורר בי הרבה מחשבות על מה שמעבר לשערים ולדלתות ועל מילות הקסם והמפתחות האחרים שדרושים לכל אחד ואחת מאיתנו, הן כדי לפתוח מפנים והן כדי לפתוח מבחוץ. לפעמים יש
    בפנים משתה, כמו בסיפור על הסָבָּל והנערות בכרך א' של לילות ערב, והמשתה יכול להיות מלווה בשפע מנעמים של מטעמים ומוסיקה וסיפורים, ולפעמים יש בפנים מפלצת, ולפעמים יש בפנים בית, שהוא המקום המוגן והאהוב.
    כדי לפתוח את השער, רחב או כדי סדק, צריך בעיקר אומץ. לכם יש, וגם רוחב יריעה תרבותי שנעים מאוד לרחף באמצעותו, כמו על שטיח קסמים, בין יצירות ותפיסות עולם.
    המשיכו לשוחח. אני מקשיבה.

  4. מאת טלי:

    מיכל, ראשית ו…אמא יקרות מאוד – וואי, כמה ריגשתן אותי, שלושתכן יחד וכל אחת לחוד!

    מיכל – טוב, זה נראה לי מאוד צודק שתהיי המגיבה הראשונה של השיחה הראשונה שלנו, אני שמחה שלקחת מפתח מתחת לעציץ ויודעת שלא הערת את הצמחים בדרך.
    הריגוש שלך כנראה מתרבה בהתחלקות או לפחות מדבק, כי הוא עבר אלי, מאוד.
    מילים גדולות ויפות כתבת פה. אני קצת משתאה שהשעשוע שלנו עשה לך את כל זה, קצת משתאה אבל גם הרבה גאה ועוד יותר הרבה שמחה. אני דוקא לא זוכרת את הדלת של הצוללת הצהובה, אבל אם הצלחנו לפתוח לך אותה – מה טוב (-:

    ראשית – כמה אני שמחה לקרוא את התגובה שלך, אין לך מושג!
    אני ממש ממש (ממש!) שמחה שקראת ונהנית, ומה שכתבת, מבחינתי, זו המחמאה הכי גדולה שיכולה להיות – שילוב בין קטעים של מבוגרים לקטעים של ילדים זה מה שאני הכי אוהבת באופן אישי, זה איך שאני חושבת ואיך שאני כותבת, וזה גם בדיוק מה שאבא שלך ואני ניסינו לעשות כאן, בשיחה הזאת. איזה יופי שאת חושבת שהצלחנו! (-:

    אמא – (נו, מה לעשות, לי מותר….) כבוד גדול ועצום ושמחה גדולה לדעת שגם את במקשיבים…
    הייתי משתפכת פה על בתים מוגנים ואהובים שנמצאים מאחורי דלתות ועל תשתיות תרבותיות ושטיחים מעופפים שרופדו בשבילי מינקות ממש והביאוני עד הלום, אבל זה יהיה מוגזם. אז רק תודה ושמחה גדולה (-:

  5. מאת שועי:

    הי מיכל- וידוי קצר, את הביטלס בקושי שמעתי בנעוריי, מלבד אולי אייבי רואד והסרט צוללת צהובה, לא ממש התעמקתי באלבומיהם
    אני לא זוכר על איזה שיר מדובר שם, אבל לעומת זאת נזכרתי בשיר מתאים של להקה שכן היתה נדבך מהותי מנעוריי:
    http://www.youtube.com/watch?v=CbiPDSxFgd8

    ראשיתי- את עושה אותי אבא (-:

    חני- תודה מקרב לב, אני באמת מקווה שזוהי ראשיתה של שיחה בהמשכים…

  6. מאת כנרת:

    איזה מסע סוחף, מצחיק ועדין. תודה.

  7. מאת שועי:

    תודה כנרת. תגובה משמחת במיוחד.

  8. מאת טלי:

    כנרת -(-:

    קחי מה ששועי ענה לך ותכפילי בשתיים

  9. מאת ליבי:

    לי יש מפתח מאחורי אוזן שמאל.
    טלי יודעת.

    יש לי גם תפוח ירוק מהסרט "צוללת צהובה" על פרק יד ימין.
    טלי מכירה אותו.

    אני גיליתי בסביבות גיל חמש, שגם חור בכיס יכול להיות שער.
    באמת!
    http://www.youtube.com/watch?v=nu2aHbkGiwU&feature=related

    תודה על הטיול, ותודה במיוחד על ניק דרייק ועל אהוד מנור.

  10. מאת טלי:

    תודה שהצטרפת לטיול, ותודה על שגילית לי בגיל הרבה יותר מאוחר שגם חור בכיס יכול להיות שער, כנראה שגם חור בהשכלה….(-:

    אני שמחה שמצאת שתי דלתות שדברו אלייך במיוחד ומעניין, אני אכן מכירה את המפתח שלך אבל אף פעם לא חשבתי איזה שער הוא פותח, אם בכלל

    (-:

  11. מאת יערה:

    מקסים!
    תודה לשניכם!

  12. […] שיחה מרובת תחנות ספרותיות וטלויזיוניות בין טלי כוכבי וביני בנושא שערים ומפתחות, בתוכה דיון ארוך על מהותו של חביתוש הזכור לטוב מן התכנית רגע עם דודלי, ראתה אור השבוע בגיליון הראשון של כתב העת המקוון לספרות ותרבות ילדים, הפנקס. אפשר לקרוא את השיחה במלואה, כאן . […]

  13. […] שיחה שלי עם טלי כוכבי על הנושא: 'שערים ומפתחות' בכתב העת האינטרנטי לספרות ותרבות לילדים, "הפנקס", ניתן לקרוא כאן. […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.