3 ספרות

הפסקת עשר עם הקוץ והמושלמת / ג'ודי בלום

פרסום הפרק הראשון של הספר "הפסקת עשר עם הקוץ והמושלמת" מאת ג'ודי בלום, שרואה אור בימים אלו בהוצאת כתר

מאי 11, 2011  

אנו שמחים להציג בפני הקוראים את הפרק הפותח את בספר "הפסקת עשר עם הקוץ והמושלמת". זהו הספר השני בסדרה המצליחה שכתבה ג'ודי בלום ואייר ג'יימס סטיוונסון. ספרי הסדרה רואים אור בהוצאת "כתר" בתרגומה של אסנת הדר ועוקבים אחר יחסיהם של שני אחים. הקו הקליל של המאייר סטיוונסון משתלב עם כתיבתה הקומית והרגישה של בלום, מבכירות סופרות הילדים בעולם. ב"הפסקת עשר עם הקוץ והמושלמת" נשמרות האיכויות של הספר הראשון, אך הוא מתפקד גם כיצירה עצמאית לכל דבר. על הספר הראשון בסדרה ניתן לקרוא כאן, ברשימתה של מיכל לסמן. קריאה מהנה!

עטיפת הספר: יח"צ

הַמֻּשְׁלֶמֶת

שָׁוֶה בְּשָׁוֶה

הַשֵּׁן שֶׁל הַקּוֹץ מִתְנַדְנֶדֶת. הוּא מְנַדְנֵד אוֹתָהּ כָּל הַיּוֹם. נַד-נֵד, נַד-נֵד, נַד-נֵד. אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב שֶׁזֹּאת הַשֵּׁן הַמִּתְנַדְנֶדֶת הָרִאשׁוֹנָה בָּעוֹלָם.

הַיּוֹם כְּשֶׁחִכִּינוּ בְּתַחֲנַת הַהַסָּעָה לְבֵית הַסֵּפֶר, הוּא פָּתַח אֶת הַפֶּה. "תִּרְאִי!" הוּא צָעַק בְּגַאֲוָה. הַשֵּׁן הִשְׁתַּלְשְׁלָה מֵהַחֲנִיכַיִם כְּאִלּוּ הִיא תְּלוּיָה עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה. יָכֹלְתִּי לְהַזְכִּיר לוֹ שֶׁכְּשֶהָיִיתִי בְּכִתָּה א' כְּבָר נָשְׁרוּ לִי שָׁלוֹשׁ שִׁנַּיִם. אֲבָל לֹא הִזְכַּרְתִּי לוֹ.

בִּמְקוֹם זֶה, כְּשֶׁעָלִינוּ לָאוֹטוֹבּוּס, הִצַּעְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי אֶגְמֹר אֶת הָעֲבוֹדָה.

אֲבָל הוּא רַק סָגַר אֶת הַפֶּה וְנִעְנַע בָּרֹאשׁ. "טוֹב… בְּסֵדֶר," אָמַרְתִּי לוֹ. "אֲבָל אַל תָּבוֹא לִבְכּוֹת לִי אִם תִּבְלַע אוֹתָהּ."

בָּרֶגַע שֶׁהָאוֹטוֹבּוּס הִתְקָרֵב לְבֵית הַסֵּפֶר צָעַק הַקּוֹץ, "תִּרְאִי… הִיא נָפְלָה!" וְהוּא הִצִּיג אֶת הַשֵּׁן. כֻּלָּם הֵרִיעוּ לוֹ.

כְּשֶׁיָּרַדְנוּ מֵהָאוֹטוֹבּוּס הוּא נִסָּה לָתֵת לִי אוֹתָהּ. "אֲנִי לֹא רוֹצָה אֶת הַשֵּׁן הַפִיכְסִית שֶׁלְּךָ," אָמַרְתִּי לוֹ.

"אֲבָל אֲנִי אֲאַבֵּד אוֹתָהּ," בָּכָה הַקּוֹץ.

"אִם תִּזָּהֵר לֹא תְּאַבֵּד אוֹתָהּ."

"אֲבָל אֲנִי מְאַבֵּד הַכֹּל."

"זוֹ הַבְּעָיָה שֶׁלְּךָ."

"אֲנִי אֶתֵּן לָךְ חֵצִי מִמַּה שֶּׁפֵיַת הַשִּׁנַּיִם תָּבִיא," אָמַר הַקּוֹץ.

הְמְמְ… חֵצִי מִמַּה שֶּׁפֵיַת הַשִּׁנַּיִם תָּבִיא, חָשַׁבְתִּי. זֹאת הַשֵּׁן הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ. אוּלַי הוּא יְקַבֵּל יוֹתֵר מֵהָרָגִיל.

"בְּחַיַּיִךְ, אֲבִיגַיִל…" אָמַר הַקּוֹץ וְדָחַף לִי אֶת הַשֵּׁן בַּפַּרְצוּף.

"נִתְחַלֵּק שָׁוֶה בְּשָׁוֶה?" שָׁאַלְתִּי.

"זֶה חֵצִי?"

"כֵּן," אָמַרְתִּי לוֹ. "בְּדִיּוּק חֵצִי."

"טוֹב," אָמַר הַקּוֹץ. "עָשִׂינוּ עֵסֶק." וְלָחַצְנוּ יָדַיִם.

לָקַחְתִּי אֶת הַשֵּׁן. הַקּוֹץ חִיֵּךְ אֵלַי חִיּוּךְ טִפְּשִׁי. בִּגְלַל הָרֶוַח בֵּין הַשִּׁנַּיִם הוּא נִרְאָה כְּמוֹ דְּרָקוֹן קָטָן.

בָּרֶגַע שֶׁהוּא הִתְרַחֵק, הִתְחַלְתִּי לִדְאֹג. מַה יִּהְיֶה אִם אֲנִי אֲאַבֵּד אֶת הַשֵּׁן שֶׁלּוֹ? הוּא יִהְיֶה מְאֻכְזָב כָּל כָּךְ.

כָּל הַיּוֹם דָּאַגְתִּי. בַּהַפְסָקָה רָצִיתִי לִקְפֹּץ בְּחֶבֶל עִם קֵיילִי, אֲבָל פָּחַדְתִּי לְאַבֵּד אֶת הַשֵּׁן. קֵיילִי אָמְרָה לִי לָשִׂים אוֹתָהּ בַּכִּיס. "וְאִם הַשֵּׁן תִּפֹּל?" שָׁאַלְתִּי.

"תְּנִי לִי אוֹתָהּ," אָמְרָה קֵיילִי. "אֲנִי אַחֲזִיק אוֹתָהּ כְּשֶׁתִּקְפְּצִי."

בְּשִׁעוּר אָמָּנוּת צִיַּרְתִּי שִׁנַּיִם.

בְּהַפְסָקַת הַצָּהֳרַיִם שָׁמַרְתִּי אֶת הַשֵּׁן לְיַד הַסֶּנְדְוִיץ' שֶׁלִּי כְּאִלּוּ הִיא מַמְתָּק.

בְּשִׁעוּר מַדָּעִים הִסְתַּכַּלְתִּי עָלֶיהָ דֶּרֶךְ מִיקְרוֹסְקוֹפּ. מִיז וַלְדֶז הִתְרַשְּׁמָה. הִיא חָשְׁבָה שֶׁזֹּאת הַשֵּׁן שֶׁלִּי. "הִיא שֶׁל אָח שֶׁלִּי," הִסְבַּרְתִּי. "הַשֵּׁן הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ. וַאֲנִי אַחֲרָאִית עָלֶיהָ."

מִיז וַלְדֶז נָתְנָה לִי מַעֲטָפָה. "שִׂימִי אוֹתָהּ פֹּה," אָמְרָה לִי. הִכְנַסְתִּי אֶת הַשֵּׁן פְּנִימָה. מִיז וַלְדֶז לִקְּקָה אֶת שׁוּלֵי הַמַּעֲטָפָה וְסָגְרָה אוֹתָהּ הֵיטֵב. אַחַר כָּךְ כָּתַבְתִּי עַל הַמַּעֲטָפָה: הַשֵּׁן שֶׁל הַקּוֹץ. זְהִירוּת.

סוֹף סוֹף נִגְמְרוּ הַלִּמּוּדִים. זֶה הָיָה יוֹם הַלִּמּוּדִים הֲכִי אָרֹךְ בָּעוֹלָם. בַּהַסָּעָה הַבַּיְתָה הַקּוֹץ בִּקֵּשׁ שֶׁאַחֲזִיר לוֹ אֶת הַשֵּׁן. כָּל כָּךְ שָׂמַחְתִּי לָתֵת לוֹ אֶת הַמַּעֲטָפָה. יָכֹלְתִּי לְהַפְסִיק לִדְאֹג.

בָּעֶרֶב, אַחֲרֵי הָאַמְבַּטְיָה, הַקּוֹץ לֹא מָצָא אֶת הַשֵּׁן שֶׁלּוֹ. הַמַּעֲטָפָה עוֹד הָיְתָה אֶצְלוֹ, אֲבָל הִיא הָיְתָה רֵיקָה. "כָּל הַיּוֹם שָׁמַרְתִּי עַל הַשֵּׁן שֶׁלְּךָ בְּבֵית הַסֵּפֶר!" צָעַקְתִּי. "לֹא הוֹרַדְתִּי מִמֶּנָּה אֶת הָעֵינַיִם לְרֶגַע. וְתִרְאֶה עַכְשָׁו – אַתָּה מְאַבֵּד הַכֹּל!"

"אֲבָל זֶה מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לָךְ, לֹא?"

אָז הִתְחַלְנוּ לְחַפֵּשׂ. חִפַּשְׂנוּ בְּכָל מָקוֹם. בַּכִּיסִים שֶׁלּוֹ. בַּתַּחְתּוֹנִים שֶׁלּוֹ. בְּקֻפְסַת הָאֹכֶל שֶׁלּוֹ. אֲפִלּוּ בָּאָזְנַיִם שֶׁלּוֹ, לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן. אֲבָל לֹא מָצָאנוּ אֶת הַשֵּׁן. "לָמָּה פָּתַחְתָּ אֶת הַמַּעֲטָפָה?" שָׁאַלְתִּי.

"כִּי דִילֶן רָצָה לִרְאוֹת אֶת הַשֵּׁן מִקָּרוֹב."

"טוֹב, אוּלַי הַשֵּׁן אֵצֶל דִילֶן," אָמַרְתִּי.

"לֹא, כִּי הוּא הֶעֱבִיר אוֹתָהּ לְגַ'סְטִין."

"טוֹב, בּוֹא נִתְקַשֵּׁר לְגַ'סְטִין וְנִשְׁאַל אוֹתוֹ אִם הַשֵּׁן אֶצְלוֹ."

"אֲבָל אַחֲרֵי גַ'סְטִין נָתַתִּי לְמִירַנְדָה לְהַחֲזִיק אוֹתָהּ," אָמַר לִי הַקּוֹץ. "וְאָז רַיילִי רָצָה לְהָרִיחַ אוֹתָהּ. וְקַמוּ-"

"דַּי!" צָעַקְתִּי וְכִסִּיתִי אֶת הָאָזְנַיִם.

הוּא הִפְסִיק. "מָה אֲנִי אָשִׂים מִתַּחַת לַכַּר?" שָׁאַל בְּקוֹל קָטָן. עוֹד שְׁנִיָּה הוּא הָיָה מַתְחִיל לִבְכּוֹת.

"פֶּתֶק לְפֵיַת הַשִּׁנַּיִם," אָמַרְתִּי לוֹ.

"הִיא תָּבִין?"

"אוּלַי. אֲבָל הַפֶּתֶק צָרִיךְ לִהְיוֹת מַמָּשׁ טוֹב."

"תִּכְתְּבִי אוֹתוֹ אַתְּ," אָמַר הַקּוֹץ.

"תִּכְתֹּב אוֹתוֹ בְּעַצְמְךָ. זֹאת לֹא הַבְּעָיָה שֶׁלִּי."

"בְּבַקָּשָׁה," הִתְחַנֵּן הַקּוֹץ. "אֲנִי רַק בְּכִתָּה א'."

פִּתְאוֹם נִזְכַּרְתִּי שֶׁאֲנִי אֲקַבֵּל חֵצִי מִמַּה שֶּׁהוּא יְקַבֵּל. "טוֹב, אֲנִי אֶכְתֹּב לְךָ אֶת הַפֶּתֶק."

"אֲבָל שֶׁיִּהְיֶה טוֹב," אָמַר הַקּוֹץ.

כָּתַבְתִּי לְפֵיַת הַשִּׁנַּיִם. סִפַּרְתִּי לָהּ אֵיךְ הָאָחוֹת הֲכִי מֻשְׁלֶמֶת בָּעוֹלָם שָׁמְרָה כָּל הַיּוֹם עַל הַשֵּׁן שֶׁל הַקּוֹץ. כָּתַבְתִּי שֶׁאִם הִיא לֹא מַאֲמִינָה, שֶׁתִּסְתַּכֵּל לוֹ בְּתוֹךְ הַפֶּה.

"לִישֹׁן בְּפֶה פָּתוּחַ כְּדֵי שֶׁפֵיַת הַשִּׁנַּיִם תִּרְאֶה?" שָׁאַל הַקּוֹץ.

"לֹא," אָמַרְתִּי. "לְפֵיַת הַשִּׁנַּיִם יֵשׁ עֵינֵי רֶנְטְגֶן."

"אֵיךְ אַתְּ יוֹדַעַת?"

"כִּי אֲנִי יוֹדַעַת הַכֹּל." תָּקַעְתִּי בּוֹ אֶת אַחַד הַמַּבָּטִים הֲכִי חֲזָקִים שֶׁלִּי. כַּמָּה קַל לַעֲבֹד עָלָיו. אַחַר כָּךְ דָּחַפְתִּי לְעֶבְרוֹ אֶת הַפֶּתֶק. "תַּחְתֹּם עָלָיו."

"קֹדֶם תִּמְחֲקִי אֶת הַשּׁוּרָה עַל הָאָחוֹת הֲכִי מֻשְׁלֶמֶת בָּעוֹלָם."

"אֲבָל אֲנִי בֶּאֱמֶת הָאָחוֹת הֲכִי מֻשְׁלֶמֶת בָּעוֹלָם."

"מִי אוֹמֵר?" שָׁאַל הַקּוֹץ.

"מִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא?"

"אֲבִיגַיִל… גֵ'ייק…" קָרְאָה אִמָּא. "הִגִּיעַ הַזְּמַן לִישֹׁן."

הַקּוֹץ כָּתַב אֶת שְׁמוֹ בְּאוֹתִיּוֹת דְּפוּס בְּתַחְתִּית הַדַּף. הוּא שָׂם אוֹתוֹ מִתַּחַת לַכַּר שֶׁלּוֹ. צֶמֶר קָפַץ עַל הַמִּטָּה שֶׁלּוֹ וְהִתְכַּרְבֵּל כְּמוֹ בֵּייגַלֶה. "שִׂים עַיִן עַל פֵיַת הַשִּׁנַּיִם," אָמַרְתִּי לְצֶמֶר.

צֶמֶר פִּהֵק. מָה אִכְפַּת לוֹ מִפֵיוֹת שִׁנַּיִם?

בַּבֹּקֶר נֶעֱלַם הַפֶּתֶק לְפֵיַת הַשִּׁנַּיִם וְהַקּוֹץ מָצָא שְׁטָר חָדָשׁ שֶׁל דוֹלַר מִתַּחַת לַכַּר. קִוִּיתִי לְיוֹתֵר, אֲבָל עִסְקָה זֹאת עִסְקָה. לָכֵן הִזְכַּרְתִּי לוֹ, "שָׁוֶה בְּשָׁוֶה."

הוּא לָקַח מִסְפָּרַיִם, וְלִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לַעֲצֹר אוֹתוֹ הוּא גָּזַר אֶת הַדּוֹלַר בָּאֶמְצַע. "שָׁוֶה בְּשָׁוֶה," הוּא שָׁר וְנָתַן לִי אֶת הַחֵצִי שֶׁלִּי.

צָרַחְתִּי כָּל כָּךְ חָזָק עַד שֶׁצֶּמֶר נִבְהַל. "אַתָּה עוֹד תְּשַׁלֵּם עַל זֶה!"

צֶמֶר קָפַץ מֵהַמִּטָּה וְהִסְתַּתֵּר בָּאָרוֹן. אֲבָל הַקּוֹץ רַק חִיֵּךְ אֶת חִיּוּךְ הַדְּרָקוֹן שֶׁלּוֹ וְהֶחֱזִיק בַּחֵצִי שֶׁלּוֹ.

"הפסקת עשר עם הקוץ והמושלמת" מאת ג'ודי בלום, איורים: ג'ימס סטיונסון, תרגמה: אסנת הדר, עורכת: רחלה זנדבנק, הוצאת "כתר" 2011.

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. לילי הגיב:

    מקסים! אני נורא אוהבת את הכתיבה של ג'ודי בלום, נהדר שהעליתם לנו את החלק הראשון של הספר.
    תודה.

  2. ליבי הגיב:

    כבר קניתי לנויה שלי! היא אהבה מאוד את הראשון ועכשיו גם את השני. יופי של ספר.

  3. מיקה הגיב:

    תודה רבה שהעלתם את הפרק הראשון של הספר למרות שמצאתי אותו רק עכשיו……. אהבתי והתענייתי תודה 🙂

כתיבת תגובה