8 במה ומסך

הצגה שולטטתתת11!!!! / תמר הוכשטטר

הערות בעקבות פסטיבל הצגות לילדים בחיפה

אפריל 21, 2011  

התיאטרון נמצא במשבר שמתחדד אף יותר בתחום התיאטרון לילדים. שאלות ששואלים עצמם יוצרי תיאטרון מקבלות תוקף משמעות אל מול דור שנולד לתוך מהפכת התקשורת. לתיאטרון אין סיכוי בתחרות במגרש הריאליסטי והיום-יומי, הטלויזיה עושה זאת טוב יותר.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

8 תגובות:

  1. טלי הגיב:

    הרשימה שלך, תמר יקירה, מגיעה אלי בדיוק בשובי מביקור בפסטיבל.

    אולי מיותר להגיד אבל אני כופרת מכל וכל בהנחות היסוד איתן פתחת את הרשימה (זה בסדר. אני יודעת שגם את כופרת בהן).

    ראיתי שם היום אצגה אורחת, ,פצפונת ואנטון של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער. ברובה, היא עונה לקריטריונים שהזכרת. התקשיתי קצת להתרגל להפיכת הספר הנפלא הזה למחזמר רווי שירים (שלא כולם מחורזים בצורה טובה מספיק) אבל הספר עובד תוך כבוד ונאמנות למקור לצד חופש אמנותי במידה, המשחק, הבימוי, התפאורה וכל השאר היו מקצועיים, מכבדים ומוצלחים ובסך הכל זו לא היתה הצגה מצוינת לטעמי, אבל בהחלט כן היתה הצגה טובה, גם לדעתה של בת העשר שישבה לצידי.

    לא צפיתי בהצגות התחרות ולכן אני לא יכולה להתייחס אליהן אבל אני כן יכולה להתייחס ל"מסביב" של הפסטיבל.
    הפסטיבל הוקדש השנה ללאה גולדברג במלאת 100 שנה להולדתה וכל מופעי החוצות הוקדשו לה. לא הספקתי לראות כמה שרציתי אבל ראיתי מזוית העין חלק ממופע מחול מושקע על פי דירה להשכיר,הצגה על פי ידידיי מרחוב ארנון ושלל ציטוטים מיצירותיה בכל מקום. ראיתי עץ ועליו תלויות נעליים לצד השיר "פלא עץ" ובעיקר – ראיתי המון ילדים שישבו והקשיבו וטיפסו וחוו ונהנו והוכיחו עד כמה ילדות של היום יכולה להעריך גם איכות ותרבות ולא רק פייסבוק.

    נכון, יש משהו צורם בשלטי הענק של רשת מסחרית(1+1) בפתח אוהל המנוחה המכונה "החדר של לאה"", אבל יש גם הרבה יופי והרבה תרבות בכך שהחדר הזה, המיועד ליצירה (נו טוב, צביעת צורות גבס..) ומנוחה (על שלל שטיחים ופופים מזמינים) מלא וגדוש בספרים.

  2. אוי אוי אוי, זה נשמע איום ונורא ואיום. אני מקווה שתחלימי בקרוב. אבל זה לא מוכרח להיות כך. אני מלווה עכשיו (אמנותית) 5 פרוייקטים שונים של תיאטרון הקרון, שתי הצגות ושלושה מופעים קצרים שנועדו לפסטיבל, ואני מלקקת את האצבעות!

  3. דניאל הגיב:

    מילים כדורבנות- חבל שלא ראית את "האוצר שבהר". נדמה לי שהיית מוצאת שם את מבוקשך.

  4. רוני הגיב:

    לאור רשימת הזוכים המדכאת:
    זה שאת רוב הפרסים נתנו להצגה המביכה והוולגרית ביותר, ניחא. כבר היו מקרים בעולם.
    אבל ההתעלמות המוחלטת מההצגה: "דברים שאני לא מגלה", ההצגה היחידה שהייתה בה רוח חדשה ותחושת יצירתיות ודימיון באוויר, מטרידה אותי יותר. נכון, היה בה משהו מאד לא "תל אביבי", לא מהוקצע ומוקפד, ונדרש בה עוד עבודה רבה. אבל נשבה בה הרוח, מה שאי אפשר להגיד על שום דבר אחר בפסטיבל המדכא הזה.

  5. טלי הגיב:

    וברשותכם, לא יכולתי שלא להזכר במה שכתבתי כאן בגליון הבכורה של הפנקס, על השבלוניות השולטת בהצגות ילדים (לא כולן, אבל רבות מדי מהן), "תבנית בצורת לב", http://ha-pinkas.co.il/?p=84

  6. רונית רוקאס הגיב:

    ראיתי השנה רק שתי הצגות תחרות, ושתיהן היו בלתי נסבלות. האחת, "דברים שאני לא מגלה", רידדה למינימום את הטקסט של גדי טאוב, והשתמשה שימוש קלוקל בתיאטרון צלליות. הם ניסו רעיון מעניין מבחינה אמנותית – הדמויות המלוות את המספר-הגיבור עמדו מאחורי מסך לבן ותיפקדו כצלליות בתוספת מסכות – אבל התוצאה היתה בין קריקטורה של דמויות למשהו שטוח ודל.
    ההצגה השנייה היתה מכעיסה עוד יותר: "השרשרת". אביזרים ותלבושות נהדרות היו מסווה למחזה שאין בו כלום, פרט לאיזה מסר דידקטי.

  7. תמר הוכשטטר הגיב:

    תודה למגיבים.
    אציין שראיתי רק ארבע מתוך שש הצגות התחרות, כך שאין לי דעה על "האוצר שבהר" ועל "ילד בוץ". מסקרן יהיה לצפות בשתיהן…
    טלי – טוב שהזכרת שבפסטיבל קרו גם הרבה דברים יפים. בעיקר בחוצות ובשוליים הצבעוניים והמוסיקליים.
    נזכרתי ברשימתך כשגם בהצגות בחיפה שלש מהעלילות סבבו סביב סיפור אהבה…
    מרית – נשמע מסקרן ומבטיח..
    רונית – את צודקת מאד לגבי "השרשרת". התלבושות והשירים הפומפוזיים (כאילו היו לפחות על במת ברודווי) לא באו בהלימה עם המחזה והמשחק הדל.. חבל.

  8. שלום. הגעתי במקרה לפוסט. ההצגות לילדים נשמעות לי מאוד מעניין ובעיקר אהבתי את הכוונה עצמה שמטרה של הצגות היא להראות לילדים של עידן המודרני שתרבות היא גם חשובה.. הצגות לילדים עם מסרים חינוכיים זה רעיון חכם בטירוף!! בהצלחה 🙂

כתיבת תגובה