1 כללי

הקלאסיקה של ההתנהגות הקלוקלת / תמר הוכשטטר

האם לקרוא את הספר עצות מזיקות? ועוד עצות מזיקות

אפריל 8, 2019  

השירים המתורגמים ב"עצות מזיקות לבנים ולבנות" מחורזים טוב כל כך שמפליא לגלות באחרית הדבר שבמקור הרוסי הם כלל לא מחורזים. השירים של גריגורי אוסטר מבוססים על משקל ולא על חריזה, מסביר המתרגם רונן סוניס, אך בגלל ששירת הילדים העברית נטשה את המשקל, החליט להמציא חרוזים כדי לעגן את השירים. "ילדים רוסים יכולים עד היום לחבר בעצמם שיר חרוז ושקול, אבל ילדים ישראלים יודעים רק לחרוז. לא רציתי לקחת מהם גם את זה"; כך חותם סוניס את ההסבר, עם רמז לטרוניות המוכרות של הורים עולים מברית המועצות על החינוך הישראלי הקלוקל.

נחמד להיתקל בנזיפה שכזו בספר שכל כולו התרת רסן וחינוך רע, כמו לומר: לנסוע בתוך הבית באופניים ולזלול את כל עוגת יום ההולדת לבד זה מילא, אבל לא לדעת לשקול שירה? זה כבר מוגזם באמת! ואכן, תוכן השירים מבקש להיות הפוך מהמבנה והטכניקה בה הם כתובים. השירים ממליצים לדחוף, לחטוף, לשקר ולהרביץ, אך הם עושים זאת בקצב שקול ותרבותי ובחריזה מושלמת. לטעמי, הניגוד הזה הוא שמעניק לשירים של גריגורי אוסטר את קסמם.

כל אחד רוצה לדעת
מה טמון אצלו באף
זו חידה משעשעת
לגדולים וגם לטף.
אם נגעלת מאיתנו,
תן לקדוח במנוחה.
אל תבהה באף שלנו,
לא חיטטנו בשלך.

חיטוט באף הוא הקלאסיקה של ההתנהגות הקלוקלת. כביכול אין פה חדש, ובכל זאת השיר הזה מזקק בצורה מושלמת את ההנאה מהחיטוט, את התאווה הסקרנית השייכת לילדים ולמבוגרים גם יחד, ולבסוף אף משיא עצה כיצד לענות לנוזפים והבוהים. בניגוד לכותרות ספרים מבטיחות שאינן מקיימות, "עצות מזיקות לבנים ולבנות" אכן מכיל עצות כיצד לשכלל שובבויות או להתחמק מעונשים. במבט ראשון נראה שהספר שייך לתקופה אחרת ובמיוחד למקום אחר – רוסיה הסובייטית – בה הורים נוקשים נתנו לילדים עונשים ולא איפשרו להם – כמו היום בישראל – לחטט באף ביצירתיות או להפגין את גאונותם על ידי שפיכת מרק על עוברי אורח. אך החתרנות קיימת בו באמת, ובמבט קרוב אף הצלחתי למצוא עצה שנראתה לי שימושית מאוד גם לילדים של הורים ישראליים עכשוויים:

איור: יבגני אנטוננקוב. מתוך: "עצות מזיקות לבנים ולבנות"

השילוב בין שפה גבוהה – "בלי פגע" – ובין סלנג שמתגלגל על הלשון – החרוז המופלא מטולה וחתולה – הופך את התרגום לקלאסי ולעכשווי גם יחד. שילוב כזה מבטיח לשירים חיים ארוכים.

אוסטר הוא סופר, משורר ותסריטאי של סרטי אנימציה. ככזה, הוא גיבור תרבות ילדים ברוסיה. שיריו התפרסמו אחרי נפילת ברית המועצות וזכו להצלחה רבה. השירים הרואים אור בעברית כעת לוקטו מתוך ארבעת ספריו על ידי המתרגם ואוירו מחדש על ידי יבגני אנטוננקוב – מאייר הבית של הוצאת "קדימה" שאחראי גם על האיורים של "ג'וק מקק ענק", "הצרה עם מרב" ועוד. אנטוננקוב חי ועובד במוסקבה והדמויות שהוא יוצר נראות חריגות בנוף האיור הישראלי. אמנם הן לא רוסיות במובהק אבל הסגנון הקריקטוריסטי נראה לא מכאן.

רבות מהדמויות מאופיינות בשיער זקור ועיניים עגולות וגדולות. יש בסגנון הזה משהו שהולם יותר את סצינת הפאנק או "חבורת הזבל" של שנות התשעים. האימהות המאויירות מאופרות ומתוכשטות, הזקנים אוחזים מקלות הליכה, וכולם נמצאים בתנועה תזזיתית, פעורי פיות ומנפנפי ידיים. הדבר יוצר אווירה אינטנסיבית מאוד שמגובה בפורמט הגדול של הספר ובצבע הממלא את כפולות הדפים מקצה לקצה. המאייר "מאייר יותר מדי", הוא מפרש את השיר במלואו ולא משאיר "רגעים לבנים" ריקים מצבע ומפרשנות. אל מול השירים השנונים והתמציתיים יש משהו צעקני ודחוס מדי באיורים. חבל, כי משהו מהשובבות שבטקסטים הולך כך לאיבוד.

סוניס מציין שלמרות שבמקור רוב השירים מתארים ומופנים לבנים, בתרגומו החליט לשנות ולהפנות חלק מהם לבנות וזאת ברוח התקופה (ואולי טייפון היא מילה מדויקת יותר מ"רוח" לתיאור העיסוק בפוליטקלי קורקט ואפליה מגדרית מתקנת). אלא שנראה שאנטוננקוב אייר את המקור ולא את התרגום, כי בחלק מהשירים בעוד הפנייה היא בלשון נקבה האיור מציג ילד ולא ילדה.

כך בשיר הבא מאויר ילד זקור שיער הצועק על המורה מול כל התלמידים בכיתה:

אם אחרת לשיעור ופשוט
התפרצת לכיתה בלי רשות
תאלצי להסביר למורה
שאת שוב מאוכזבת נורא,

ותתני לה גם פתק ביד,
שתמסור להוריה מיד:
"נא הגיעו מחר לברור
בעניין רציני וחמור:

איך הבת שלכם מתנהגת?
לא אוכל לעמוד עוד מנגד!
זאת חוצפה ונבזות עד בלי די
להתחיל כל שיעור – בלעדי!"

בתקופה המגוננת והמכילה (כביכול) שבה אנו נמצאים, מרענן לקרוא שירים שאינם לוקחים בחשבון את רגשות כולם, שכוללים אלימות של ממש ופריקת עול, חוצפה וגרגרנות. גם האיורים האנכרוניסטיים לא מצליחים לשבש לגמרי את חווית הקריאה המצחיקה והמהנה. נדמה לי שמי שישנן את השירים של אוסטר, ימצא בהם שימוש תדיר במהלך חייו.

"עצות מזיקות לבנים ולבנות" מאת: גריגורי אוסטר, תרגום: רונן סוניס. איורים: יבגני אנטוננקוב. הוצאת "קדימה", 2019

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. kseal הגיב:

    השירים נהדרים, ובכל זאת מידת החתרנות שהיתה עשויה להימצא בהם נפגמת מעט, לדעתי, על ידי העובדה שבראש המדינה עומדים ילדים רעים באמת. זה כמו – סליחה על ההשוואה – ההבדל העצום שבין פנטזיה על אונס לאונס עצמו. כמה אפשר לפנטז על צעקות על המורה, כששרת המשפטים מתיזה על עצמה פשיזם, וכשחבריו של שר החינוך המיועד הם ארגון להב"ה…?

כתיבת תגובה