10 פרויקטים מיוחדים

הרשימה החברתית – ספרי ילדים חברתיים מעולים

יוני 13, 2012  

"הרשימה החברתית" היא רשימה של שישה-עשר ספרי ילדים מאוירים לגיל הרך, העוסקים בסוגיות חברתיות שונות כגון: מגדר, מגוון תרבותי ודתי, מאבק חברתי, צדק, נתינה, יחס לקשישים, משפחות חדשות ועוד. כל הספרים פורסמו בעברית, ואת רובם ניתן למצוא בחנויות הספרים בישראל. הרשימה מביאה לידי ביטוי מכלול של נקודות מבט על אוכלוסיות ותרבויות שונות הקיימות בישראל ומחוצה לה.

הפרויקט מיועד לעזור להורים ואנשי/נשות ספרות, חינוך וחברה, להמליץ ולהקריא לילדים ספרים שהם לא רק מוצלחים ואיכותיים, אלא גם מאפשרים היכרות עם מגוון של תרבויות, התמודדות עם נושאים מורכבים חברתית ופיתוח ראייה חברתית באופן המותאם לגיל הרך.

הספרים נבחרו על פי קריטריונים של איכות ספרותית ואיכות ויזואלית ולאחר עיון מעמיק במסרים החברתיים, הגלויים והסמויים הקיימים בכל ספר. תהליך הבחירה כלל התמודדויות עם שאלות חברתיות, ספרותיות ומוסריות עמוקות. הבחירה קשורה במאפייני כל ספר בפני עצמו וכן במאפייניו ביחס למקבץ כולו.

זו השנה הראשונה בה מתקיים פרויקט "הרשימה החברתית". אנו מקווים כי פרויקט זה ישתרש כמסורת רב שנתית שתאפשר לספרים נוספים בעברית להיכלל ברשימות הבאות וכן תעודד יצירה והוצאה לאור של ספרות ילדים חברתית בעברית. ההזדמנויות לספרות איכותית כזו רבות ועדיין, רב החסר על הקיים.

שלושה גופים מקצועיים העוסקים בספרות וחברה עומדים מאחורי הרשימה – מרכז ימימה לחקר ספרות ילדים ונוער במכללה האקדמית בית ברל, ביקורים, ארגון העוסק בקידום סיפור וספרות ככלי להעלאת מודעות חברתית וכתב העת המקוון לספרות ילדים "הפנקס".

"סתם יונה. חצי אפורה וחצי לבנה", וזקנה "שלא ראתה טוב עם העיניים אבל ראתה מצוין עם הלב" נפגשות ברחוב בן-יהודה בירושלים. הזקנה מספרת ליונה, בעברית מתובלת בערבית, על חלומה לשים פתק בכותל. היונה, שאינה מכירה את  ירושלים, יוצאת לחפש את הכותל ופוגשת בדרכה מקומות הקדושים לנצרות, האיסלאם והיהדות ואת תושבי העיר. בסופו של דבר היא מוצאת את הכותל, טומנת בין אבניו את הפתק שנכתב בערבית. כשהיא חוזרת אל בית הזקנה היא מגלה שמשאלתה של הזקנה התגשמה ובנה יבוא לבקרהּ.

הספר מצליח להעביר את המורכבות של ירושלים דרך עיניה של היונה, שחוסר מעורבותה מאפשר תפיסה לא שיפוטית ומרעננת על העיר ויושביה. לכן, את הדמויות אותן היא פוגשת, היא בוחנת אך ורק לפי התנהגותן. דמותה של היונה, בצבעיה המעורבים ובמבטה המסוקרן, מציעה לנו אפשרות שלישית לחיים משותפים, שנותנת מקום לשונות, אך מעודדת נקודות מפגש. בנוסף, ייצוג של דמות זקנה בספרות ילדים הוא חשוב ומבורך, על אחת כמה וכמה כשמדובר בדמות לא שגרתית, ששורשיה הערבים לא רק שאינם נסתרים אלא מהווים מאפיין מרכזי בעיצובה.

אנטון – "הגבר" – מנסה למשוך את תשומת לבן של הבנות – "הנשים", המשחקות בארגז החול. הוא מציע את רכושו (דלי, כף ואוטו ענקי), כוחו ויכולותיו (קופץ, גולש ובונה), ולמרות פעלוליו, הבנות לא מתעניינות. בסופו של דבר, מה שמצליח לעורר את תשומת לִבן הוא מחווה אנושית פשוטה.

באמצעות סיטואציה יומיומית ונוגעת ללב מתייחס הספר לציפיות המגדריות מבנים ומבנות, ומציג פן פמיניסטי המאפשר הן דמיון והן שוני בין המינים, ובכך מעשיר את מערך האסוציאציות המגדריות.
בנוסף לכך, הפורמט הגדול והלבן של הספר, שבמרכזו מתוארת הוויה מינימלית באיורים חזקים ומושכים, מעניק מרכזיות לחיי הילדים, בין השאר כתמונת מראה לחברה כולה.

 

סיפור הומוריסטי, פשוט-לכאורה, על טרקטור אדום ומתיישן ובעליו המזדקן, המפגיש את הקוראות והקוראים עם זִקנה שאינה נכנעת לתכתיבי החֶברה. גיבוריו הלא-שגרתיים של ספר ילדים זה הם דווקא הזקנים, ולא הילדים. הגיל, שתחילה מסתמן כחֶסר, הופך עם התפתחותו של הסיפור לנכס, למרחב בו אפשר לבחור אחרת.

בטקסט של שלו ובאיוריו של יוסי אבולעפיה ניתן לקרוא ביקורת על יחסה של החברה לדור המייסדים ולערכיהם, ועל יחסה לזקנה בכלל. הספר יוצא נגד ההנחה הרווחת היום שהנעורים טובים מהזקנה ומערער על כך שהקדמה תמיד עדיפה על האופן בו דברים נעשו בעבר. שלו משחק בשפה כבארגז חול משלו – פעולתו הספרותית מחייה ומחדשת את השפה ומעלה מן האוב מילים שכבר אינן שגורות בפינו, ואף זה מהלך חברתי חשוב.

ספר מאויר ללא מילים המתאר מעגל נתינה בין אדם לאדם ובין אדם לסביבתו: אימא שנותנת כסף לילד שקונה בו מאפה ומשאיר אותו לדייר רחוב, שאוכל ונותן ממנו לציפור אשר מאכילה את גוזליה, שאחד מהם, שגדל ומתחזק, עף לבקר את דייר הרחוב, שמצדו נותן לו גרעין, אותו טומן הגוזל באדנית על חלונו של הילד.

הספר מציג נתינה כחלק ממעגל החיים, לא כזו שנועדה להשיג מטרה מסוימת. הנתינה היא למען העצמי ולמען האחר כאשר לכל שלב בשרשרת הנתינה יש בדיוק אותו המשקל, ואין אחד שהוא חשוב יותר מן האחר או שקיומו גוזל דבר-מה מהאחר.
הספר מאויר ברובו בחום, כאשר מוקד הצבע משתנה עם התפתחות הסיפור ומדגיש את הדמות המשמעותית לאותה חוליה במעגל הנתינה, פרט העוזר לקוראים לעקוב אחר השתלשלות האירועים.

ב"אמבטים" הסופרת נורית זרחי בוחנת בהומור פרוע ובאירוניה מתוחכמת את השפעתה ההרסנית של הסביבה על הפרט. הסיפור נפתח בגילוי של "מר יגידו" כי בדירתו צצה לפתע בת-ים, שהמים שהביאה עמה מציפים את כל החדרים. הוא חושש מתגובת החֶברה לתופעה המוזרה ומנסה להתחמק ממנה, אך לבו הולך אחריה ואט-אט הוא עובר תהליך של שינוי תודעתי ומבין כי עליו להיות נאמן לעצמו ולבטל את התפיסות החיצוניות שהשתרשו בו.

זוהי עלילה החורגת מהריאליה, שיש בה מן הנונסנס והמעשיות הקלאסיות. המעטפת המשעשעת מאפשרת בחינה עמוקה של האופן בו אנו מושפעים מדעתם של אחרים ועלולים לבטל את עצמנו כדי להתאים למוסכמות חברתיות. בנוסף, בת-הים היא אישה חזקה וכריזמטית. מערכת היחסים הנרקמת בין השניים מתפקדת כמעין זוגיות אלטרנטיבית הקוראת תגר על החברה שאינה סובלת חריגויות. איוריה המעולים של מודן מעשירים את הטקסט החכם ומדגישים את האספקטים הפנטסטיים, ההומור ואת התהליך הרגשי המשמעותי שהקריאה מזמנת.

במבט פרוע ומקורי על מוסכמות מגדריות, מגוללת בבט קול את סיפורה הבלתי שגרתי של הנסיכה חכמולוגה שאינה רוצה להתחתן ומעדיפה – על פני חיי הנישואין –  לבלות עם חיות המחמד המפלצתיות שלה, לעבוד בגינה בסרבל מוכתם בוץ ולנהוג על אופנוע כשהיא עטויה חליפת עור שחורה. הוריה אינם רואים את חיי הרווקות בעין יפה ודורשים ממנה למצוא לעצמה בעל. בלית ברירה, היא מאפשרת למחזריה הרבים לעבור סדרת מבחנים, כמעט בלתי אפשריים, כדי לזכות בידה. לבסוף, מגיע הנסיך המושלם ש"לא חשב שהנסיכה חכמולוגה כל כך חכמה" ועומד בכל האתגרים.

אך דווקא כאן, כשנראה שגם הסיפור הזה ילך באושר ובעושר אל עבר חיי הנישואין, מפתיעה קול עם סיום מקורי, מעט אכזרי אך מצחיק ושנון שמוציא את האוויר מכל המוסכמות עליהן גדלות נסיכות בספרי הילדים.
"הנסיכה חכמולוגה" הוא ספר לא מתנצל, שמדבר גלויות על פמיניזם ועל שבירת מוסכמות, ומציע לילדות ולילדים אלטרנטיבה לסיפורי האגדה המוכרים.

 

ספר שירי המציג רגעים מתוך חיי המשפחה, הקהילה והעולם. בשורות ליריות קצרות ובאיורים רחבים ומלאי התרחשות, נחשף יום חופשה של משפחה מעורבת בתוך קהילתה. בעוד המילים יוצרות חוויה הוליסטית, האיורים מציגים קהילה רב-גונית ובה מגוון גילאים, צבעים ותחומי עניין. זוהי מעין קהילה אוטופית, המוגשת לקורא/ת בעדינות וללא התנשאות, כמשהו לחלום עליו. איוריה של מרלה פרייזי נמנעים מקיטש, ונעים חליפות בין מבט-על המציג את הסביבה והקהילה לבין מבט קרוב המציג את הדמויות הנוכחות במרחב זה. כך היא מאפשרת את החיבור המתבקש מהטקסט בין אדם לסביבה, בין יחיד לקהילה ובין הדברים כולם.

רימונה די-נור תרגמה ביד אמן, רגישה ומדויקת, את המבע הפילוסופי-שירי של גרטון סקנלון.
גדולתו של הספר הוא השילוב בין נקודת המבט הילדית, הרואה כל רגע כעולם ומלואו ובין הפילוסופיה ההוליסטית הרואה בעולם ובבני האדם שבו ישות אחת פועמת.

עיבוד מודרני וחופשי לסיפור, הרוסי במוצאו,  The Little Red Hen, המספר על תרנגולת שמצאה גרעין ירוק. כשפנתה אל מכּריה לעזרה – החתול העצלן, החזיר הזללן והעכברה היהירה – בזריעה, בהשקיה, בניכוש, הם סירבו. התרנגולת עמלה לבדה ומהגרעין צמח עץ גדול, תחתיו הטילה ביצה וממנה בקע אפרוח קטן. יום אחד, הילדים של החתול, החזיר והעכברה, באים לשחק תחת העץ. התרנגולת מסלקת אותם, אך בנה מזמינם חזרה וטוען בפני אמו כי לא הם אחראים למעשה הוריהם.

המעשה של האפרוח מציע אפשרות לשינוי מתוך פרספקטיבה הומאנית, שמעודדת דיאלוג והמשכיות, אשר יש בכוחו להציג נקודת מבט חדשה לסכסוך ישן. מתן הפיתרון על-ידי הדמות הילדית לצד ההקשבה של הדמות הבוגרת ויישומו מדגישים את החשיבות שיש לדור הצעיר בתיקון עוולות חברתיות. הסיפור מחזק את האחריות האישית שלנו על מעשינו, על הבחירות שלנו ותוצאותיהן.

 

בקול ילדי משכנע מתוארת שגרת יומה של ילדה המגיעה לביקור אצל "סבוש" ו"סבתוש". אין מדובר בסיפור דרמטי, כי אם בתיאורים תמציתיים ומלבבים של חוויות פרטיות ואינטימיות בין הילדה לסב ולסבתא, אשר תומכים בה, מכילים את רצונותיה ועוטפים אותה באהבה. מבלי שיהיה לכך אזכור בטקסט, ניכר באיורים כי הסבתא היא אישה שחורה והסב הוא גבר לבן, בעוד הילדה אף היא בת לאם שחורה ואב לבן.

לצד הדגש שמושם בטקסט על היחסים הבין-דוריים השוויוניים והמקבלים, איוריו של רשקה הם-הם שהופכים את היצירה למופת של ספרות חברתית. דמויות בעלות צבע עור שאינו לבן אינן עניין שכיח בספרות הילדים, כפי שניתן היה לצפות. חשיפה של הילדים למגוון טיפוסים בספרות היא חשובה מאוד, אך חשוב לא פחות הוא היופי הטמון בשילוב הטבעי של המגוון במערך הסיפורי, ובכך שאינו נדרש להבהרה או הבלטה.

הספר זכה במדליית קלדקוט.

זהו סיפור על פר, שלא כמו שאר הפרים שמשתוללים ומשחקים, אוהב לשבת מתחת לעץ השעם ולהריח פרחים. למרבה האירוניה, עקיצה של דבורה הופכת אותו לפר עצבני ומבוקש ביותר במלחמת השוורים. עם הגעתו לזירה, ועם היחלשות השפעתה של העקיצה, במקום להילחם, מתיישב פרדיננד ונהנה מריח הפרחים הקלועים בשֵֹערן של הגבירות בקהל.

הסיפור מעמיד במרכז דמות "שוליים", כביכול. פרדיננד אינו מתנהג כמצופה ממנו. השונות של פרדיננד אינה בעיה עבורו, ולכן הוא אינו מרגיש צורך להשתנות ולהתאים עצמו לחברה. הרעיון האנטי מלחמתי שהוא מייצג מתואר כבא מתוך "נאמנות לעצמי" ובכך מעשיר את ההבנה של הקורא הצעיר את המצב. האיורים בשחור לבן של רוברט לוסון נחרתים בזיכרון ומעבירים את אופיו העדין של פרדיננד, המודגש על ידי הבלטת קטנותו בתוך העולם הגדול.

חשוב לציין שבמקור הספר אינו מחורז, אך בתרגום הוחלט לחרוז אותו באופן מאולץ וכן להכניס אלמנטים מיותרים שאינם מופיעים במקור, כמו תיאור אמו של פרדיננד כ"הפרה השמנה" במקום פשוט כ"פרה".

 

בכפולה המקדימה את תחילת הסיפור, נראות פרות התוהות על קנקנה של מכונת כתיבה המונחת לרגליהן. עם התגלגלות העלילה המפתיעה מתברר לקוראות לקוראים, ולפרות עצמן, שזה כל שהיו צריכות כדי לדרוש את זכותן הבסיסית מבעל החווה. המילה הכתובה מעניקה להן לראשונה פתחון פה והן לא מתכוונות לשתוק! בהודעות מודפסות, קצרות, תלויות על דלת האסם, הן מודיעות על שביתה. זהו סיפור מלא חן על הזכות לשבות, על סולידריות ועל היכולת למצוא ערוצי הדברות שונים.

הספר מתאר בצורה אופטימית ומלאת הומור את כוחו של אקטיביזם ויוזמה עצמית. לכך מתלווים איורים בקו מכחול מהיר בהם משובצת חליפת ההודעות בין הפרות לאיכר, המניחה את הבסיס להבנת הכלי למשא ומתן. בעלי החיים אינם רק דימוי למעמד הפועלים אלא משמשים פה גם כתזכורת לנושא זכויות בעלי החיים.
הספר זכה במדליית קלדקוט.

 

קוקו הגוזל יוצא לחפש אימא. חיפושיו המייאשים אחר אימא שדומה לו, מובילים אותו לדובה. הדובה, ששומעת ממנו מה לדעתו אמו הייתה עושה אילו הייתה אתו עכשיו – מחבקת, מנשקת, שרה ורוקדת אתו. היא לוקחת את קוקו לביתהּ, שם הוא פוגש את ילדיה האחרים – התנין, החזיר וההיפופוטם.

ספר מצחיק ומרגש, עם מסר מעמיק ומאתגר אודות אימוץ – לא חשוב אם זו האימא הביולוגית או אם היא דומה לך, חשוב מה שהיא עושה עבורך. לצד זה, הספר עוסק בשונוּת ממקום שאינו מתנשא, ומדגיש את חשיבות ההקשבה למה שהאחר צריך ורוצה­, לכבד את נטיותיו, ולא להרעיף עליו בהכרח את מה שנראה לנו כנכון.

ספר דו-לשוני (כתוב בעברית ובערבית) המתמקד ביוסף, ילד חולמני ממחנה הפליטים דהיישה. יוסף אוהב להקשיב לסיפורי הילדות של סבתו וחולם על אופניים משלו. משאלתו מתגשמת לאחר שהוא זוכה בתחרות ציור.

מעטים הם הספרים בספרות העברית הנותנים מקום לסיפורו של ילד ערבי , אם אזרח ישראלי  ואם פלסטיני. העלילה מתמקדת בסיפורם האישי של יוסף וסבתו וחושפת פן אנושי-תרבותי, אליו, בין השורות, מתלווה ההיבט הלאומי-קולקטיבי-היסטורי. הסיפור מאפשר הזדהות עם הגיבורים, חלומותיהם, והישגיהם, שכן חלומו של יוסף לאופניים הוא חלומם המשותף של ילדים רבים.

הספר מעודד היכרות אישית כבסיס לדו-שיח. השימוש בצילומים מקנה לספר ממד תיעודי ומחזק את האותנטיות והאמינות שלו.  בנוסף, הדו-לשוניות מאפשרת חשיפה לשתי שפות שלרוב אינן דרות אחת לצד השנייה. על אף הפן הדידקטי המובהק של הספר, עצם הייצוג של ילד ממחנה פליטים הוא חשוב בחברה ובתרבות הישראלית. על אחת כמה וכמה כאשר נקודת המוצא הינה יצירת הזדהות דרך אמיתות אוניברסאליות שכמו מנפצות את גדר ההפרדה בין ילדים פלסטינים לישראלים.

 

ספר מרגש שמעמיד במרכזו מערכת יחסים ייחודית בין ילד וקשישה שאינה סבתו. נעם גדעון מלאכי פרקש מתגורר ליד בית אבות. הוא ודיירי בית האבות מיודדים מאוד והוא נהנה לשוחח עמם, לשמוע את סיפוריהם, לעזור ולשחק אִתם. הוא מחבב במיוחד את גברת חנה אסתר כרמלי קופר, שכמוהו, היא בעלת ארבעה שמות. כאשר נעם שומע שגברת חנה איבדה את זיכרונה, הוא יוצא למסע חיפוש אחר הזיכרון שלה, אותו הוא מוצא באמצעות הזיכרונות שלו עצמו.

למרות שכביכול אין קשר בין נעם וחנה, הם מוצאים מכנה משותף בלתי צפוי. החברות שנרקמת בין השניים מעוררת מחשבה על ההדדיות שמתקיימת כאשר  אנחנו נותנים כבוד ואמפתיה למישהו אחר ושונה מאתנו. קסמו של הספר הוא בין השאר באיוריה של ג'ולי ויוס ובאפיונם של הקשישים, לא כמקשה אחת של "זִקנה", אלא כבני אדם מגוונים וייחודיים.

 

רוי וסילו הם זוג פינגווינים זכרים שעושים הכול יחד – מטיילים יחד, שרים זה לזה, ישנים יחד ומתעוררים זה לצד זה. בקיצור – חיים חיי זוגיות "פינגווינית" מלאים. אך דבר אחד מונע מהם להרגיש כמו שאר הזוגות: הם לא מטילים ביצים ולכן אין להם צאצאים. בעזרת צוות גן החיות הם מקבלים ביצה נטושה, ודוגרים עליה עד שבוקעת אפרוחית, אותה הם מגדלים באהבה.

זהו אחד מספרי הילדים הבודדים בעברית שמציגים זוגיות חד-מינית באופן ברור וישיר, אם כי דרך סיפור על בעלי חיים ולא על בני אדם.  הספר מתאר ברגישות את מערכת היחסים הנרקמת  בין שני הפינגווינים, כמו גם את תהליך ההורות שלהם. הסיפור נותן לגיטימציה חברתית לזוגיות חד-מינית וגם להורות שאינה דווקא הורות ביולוגית. בשונה מספרים אלגוריים על זוגיות חד-מינית, הנטייה המינית אינה נדרשת כאן להסבר ואילו הקונפליקט אינו נובע מעצם היות הפינגווינים זכרים, אלא מתוקף רצונם להקים משפחה. הספר מציג את הזוגיות כטבעית ובכך נמנע מדידקטיות.

הספר מבוסס על סיפור אמיתי.

 

נועה וחבריה מגיעים לצפות בקרקס הפיות של רומפוס הגדול. הפיות מלהיבות את הקהל בקסמים, אך לאחר ההופעה נועה מגלה שהפיות כלואות בכלוב ללא הכנפיים שלהן, וכי הן עצובות ומדוכאות. לאורך העלילה, מנסה הילדה לעזור לפיות להיחלץ.

"לשחרר את הפיות" מדגיש ערכים של שוויון, חירות, מתן זכויות בסיסיות ועזרה לזולת. אלה נמסרים במערך עלילתי דרמטי, שהפן הפנטסטי שבו (הימצאותן של פיות) מקרב את הקוראים והקוראות לסיטואציה ומעורר בהם הזדהות. הגרעין של היצירה הינו הקונפליקט שמעורר הקרקס כמקור בידור, בעוד "מאחורי הקלעים" מתקיימים ניצול, עבדות ודיכוי. כוחו הגדול של הספר בהצפת הקונפליקט ובהתייחסות הביקורתית כלפיו.

יתרה מכך, בטקסט ובאיורים מופיעים אלמנטים המאפשרים לזהות את מצבן של הפיות כסימבולי לסחר בנשים. זהו נושא שנעדר מספרות הילדים, וקציר מטפלת בו ברגישות ובזהירות. ניתן לקרוא את הספר גם ללא התייחסות לפרשנות זו, אך העובדה שהוא מעורר אותה חשובה לאין שיעור.

כתיבת תגובה

10 תגובות:

  1. […] קצרות אודות כל ספר ניתן למצוא כאן, ונשמח מאוד לשמוע את דעתכם/ן לגבי הספרים שנבחרו. […]

  2. מאת רונית:

    תודה תודה על רשימה שכזו.
    כמדריכה העובדת עם כיתות א' ב' – תוכנית הבעות קרן קרב בבתי הספר הייסודים, אני משתמשת בספרים ככלי ממעלה ראשונה
    להביא תכנים/ ערכים ולהגיש את הנושאים שלי לשיעור. הרשימה הזו מצויינת עבורי ותשמש אותי רבות, כמו גם פירסומים נוספים שלכם ב"הפנקס"
    חלק מהספרים נמצאים אצלי בארון הספרים בחלקם מודה ,מעולם לא ניתקלתי ואחרים אנסה למצוא בספריה . בתקווה שאצליח במשימה.
    רונית

  3. מאת עינה:

    תודה רבה!

  4. מאת עודד גלעד:

    יש להוסיף לרשימה הזו את "אוזו ומוזו מכפר קאקרוזו" של אפרים סידון המשובח, ואת "השניצים" של ד"ר סוס.

  5. תודה על הרשימה החשובה ועל הפרויקט השלא מתבייש להיות יומרני במובן הטוב של המלה.

  6. מאת מיכל פז-קלפ:

    איזו הפתעה מדהימה!
    כל כך שימחתם אותי עם הרשימה הזאת. כולי תקווה שהורים ומחנכים יאמצו אותה אל לבם ויכירו אותן לילדים.
    כל הכבוד על היוזמה הברוכה והחשובה.

  7. מאת רגע עם דודלי:

    אינני מכירה אף אחד מהספרים, אך התיאורים נהדרים וחשובים.לאילו גילאים מיועדים הספרים?

  8. מאת admin:

    הספרים מיועדים לגילאי הגן עד כיתה ב'.

  9. […] להיחשף באותה העת גם להיסטוריה וגם לתפישת עולם ערכית של צדק, שוויון וחירות. הפעם מגולל הסופרת את סיפור חייו הקצרים והסוערים של […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.