2 יצירה מקורית

התאווה לסנדוויץ' של רון / מאת תמר ורטה-זהבי, איור: כנרת גילדר

מיני תרגימא - מדור אוכל ילדות

פברואר 12, 2018  

היו לי הורים אוהבים, מטפחים ומצמיחים, אבל ממש לא אהבתי את הבישולים שלהם. יעידו החתולים שהתקבצו בחצר שמתחת למרפסת המטבח. כשאמי הייתה יוצאת לרגע מהמטבח, הקציצות, העוף או השניצל היו עפים מיד אליהם

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. מאירה פירון הגיב:

    כשאני הייתי ילדה, גם לי היו תאוות לסנדוויצ'ים של ילדים אחרים לעומת שתי פרוסות הלחם הפרוס עם הגבינה הלבנה שאני קיבלתי לבית ספר. ילדים הביאו חצי בגט עם ממרח שוקולד ולפעמים עם חבילת שוקולד פרה בתוך הלחם. התעלפתי. בעיניי אמא שלי זה היה סנדוויץ' בלתי מתקבל על הדעת.

  2. kseal הגיב:

    …לפני כמה שנים גרתי בבניין שלידו היה שביל ארוך שהוביל אל הרחוב. יום אחד קפץ עלי הרעיון שצריך לנקות סוף סוף את השיח העבות שגדל לכל אורכו של השביל, והיה מלא בזבל. ירדתי עם שקית גדולה והחילותי מפשפש בקרביו של השיח, והנה, מבעד לקרעי עיתונים, בקבוקים ריקים וניירות התגלה דפוס מעניין: כל שלושה צעדים בדיוק נמצאה שקית אוכל קטנה, תחובה עמוק בשיח, ובה שני סנדביצ'ים עם ממרח שוקולד.
    1. יכול להיות שבעל סנדביץ' השוקולד התקנא דווקא בבעלי הסנדביצ'ים עם הגבינה הלבנה…?
    2. יכול להיות שהגיע הזמן לכתוב המשך ל"שביל קליפות התפוזים"…?
    🙂

כתיבת תגובה