2 ספרות

התקנות מנוגדות לנו / לי עברון-ועקנין

רשימת ביקורת על הספר "ג'לסומינו בארץ השקרנים" מאת ג'אני רודארי

אוקטובר 25, 2015  

ג'לסומינו, ילד טוב לב שניחן בקול רועם במיוחד, כזה שמנפץ זגוגיות ומסיט את הכדור ממסלולו במשחקי כדורגל, נאלץ לעזוב את הכפר שבו נולד לאחר תקרית ווקאלית שמוציאה לו שם של מכשף בעיני אחדים, ושל קדוש בעיני אחרים. הוא מגיע אל מדינת השקרנים, שבה אסור על פי חוק לקרוא לדברים בשמם, אסור לומר אמת, החתולים מחויבים לנבוח והכלבים נאלצים ליילל. כל זאת משום שהמלך, ג'קומונה, הוא שודד ים לשעבר ומתחת לפאה הנוכרית הכתומה שלו הוא קירח לגמרי, שתי אמיתות שהוא חרד מאוד פן ייחשפו.

עטיפת הספר (יח"צ), איור: בתיה קולטון

עטיפת הספר (יח"צ), איור: בתיה קולטון

בארץ השקרנים מתיידד ג'לסומינו עם זופינו, חתול מצויר שקולו של ג'לסומינו קילף אותו מן הקיר, והוא משכיל מאוד משום שהוא בנו של גיר בית ספר (ציירה אותו ילדה ששמה רומולטה; ורומולטה זו אמנם אינה מופיעה רבות בספר, אבל היא בעצם הגיבורה-הילדה היחידה בו, כי בצאתו למסעותיו ג'לסומינו הוא כבר עלם). לזופינו יש רק שלוש רגליים, כי רומולטה לא הספיקה להשלים את הציור. כשם שג'לסומינו אינו מצליח לשלוט בקולו, כך רגלו הקדמית של זופינו נתקפת מדי פעם גירוד נורא שאינו אלא דחף עז לכתוב את האמת (למשל: "המלך ג'קומונה חובש פאות."), אף שההתמסרות לדחף הזה מקצרת את הרגל, העשויה גיר…

בשלב הזה של הסיפור האלגוריה למשטר פשיסטי נעשית ברורה מאוד, גם אם לא קוראים בדש הימני של הספר כי ג'אני רודארי, יליד 1920, היה "פעיל פוליטי כנגד הפאשיזם והחל לכתוב ספרי ילדים מתוך שליחות חינוכית." המלך ג'קומונה הנואם מן המרפסת, אווירת הפחד וההלשנות (למשל, על חתולים שמעזים ליילל במקום לנבוח), החיים הסבוכים והמעייפים במדינה שבה צריך לחשוב כל הזמן על מה שאומרים ועל מה שלא אומרים, ולהתאים את הדברים להיגיון פתלתול וחסר עקיבות – פתאום הסיפור הפנטסטי נראה לא רק ריאליסטי, אלא תיעודי ממש. אבל הוא אינו סיפור מגויס. רודארי, כמו כל יוצר, שיקע בו את תפיסת עולמו, אך ברור שקודם כול הוא נהנה עד מאוד לספר את הסיפור, ולסיפור (כמו לחתול המצויר שירד מן הקיר) יש חיים משלו.

איור: אביאל בסיל

איור: אביאל בסיל

אחד הביטויים להנאתו של רודארי מן הסיפור הוא שמות הפרקים, המתחרזים כולם. למשל: "כאן זופינו, בלי להתבלבל/ מלמד את החתולים ליילל"; "קולו של ג'לסומינו מגיע לאוזניו/ של מאסטרו דומיסול שירד מנכסיו". כמו כן הוא מרשה לעצמו להעמיד הנחות יסוד מופרכות, כמו קולו הרועם כל כך של ג'לסומינו, וגם התסמונת המשונה שבה לוקה דמות משנה מקסימה בספר – בנוונוטו אל-תשב, שבכל פעם שהוא יושב הוא מזדקן במהירות, אבל בעודו עומד על רגליו אין הזמן נוגע בו; ולא תמיד הטיפול בהנחות היסוד הללו עקבי לגמרי. למשל – האם קולו של ג'לסומינו צורם או מופלא? האם החתולים בארץ השקרנים נקראים כלבים או להפך, דווקא בתור חתולים הם מחויבים לנבוח? אבל החירות הזאת בכתיבתו של רודארי אינה פוגעת בסיפור, להפך.

עוד קצת על דמויות המשנה: בנוונוטו אל-תשב יושב לבסוף עד מוות, וכל זאת מתוך טוב לב ורצון לעזור. הנמשל כאן ברור מאוד: אולי לפעמים נדמה לנו לעתים שישיבה והאזנה לאיזה טרחן שמתנה לפנינו את צרותיו מקצרת את ימינו, אבל טוב לב ואמפתיה אמתיים עשויים לגרום לנו להקריב את הקורבן הזה. ודמות חשובה שעוד לא הזכרתי היא הצייר בנניטו, שמצייר לזופינו רגל רביעית. כשזופינו וג'לסומינו פוגשים את בנניטו, הציורים שלו גרועים מאוד, משום השקר שבהם. למשל, הוא צייר סוס בעל שלוש-עשרה רגליים; אך לאחר שג'לסומינו וזופינו משכנעים אותו למחוק את הרגליים המיותרות, הסוס פורץ ודוהר לו מן הדף. כך, כל מה שמצייר בנניטו מתגשם (פתרון מצוין לרעבים, ולא רק להם) והוא משלים את ג'לסומינו באופן מושלם: מה שיכול האחד להרוס בקולו, יכול האחר לשקם במכחולו. בדמות השניים האלה, רודארי מייחס כוח עצום לאמנות: הכוח להפיל את משטר השקר ולהקים אחר במקומו. וג'קומונה? גם לו, אפילו לו, יש אולי עתיד, בתור נשיא מועדון הקירחים.

איור: אביאל בסיל

איור: אביאל בסיל

"ג'לסומינו בארץ השקרנים" יצא לאור בשנת 1958 ותורגם לעברית לראשונה ב-1964. כעת ראה שוב אור בעברית בתרגומה של סביונה מאנה, שעל פי הכתוב בדש הספר תרגמה מאות סרטים, עשרות סדרות טלוויזיה ותריסר ספרים, והניסיון העשיר הזה ניכר בתרגומה: הוא קולח ומהנה ואין בו צרימות, ומקיים את הפרדוקס האופייני לתרגום טוב – אין מרגישים בו. את התרגום מלווים איורים יפים של אביאל בסיל ואחרית דבר של יותם שווימר, שמספר על רודארי ועל רעיונותיו באופן מקסים ושווה לכל גיל. משמח להעשיר את מדף הספרים הפרטי, ואת מדף הספרים העברי, בספר כזה, שרוח של חירות נושבת ממנו, ומי שקרא אותו בילדותו אולי יתייחס במשנה זהירות לדבריהם של שליטים, עם או בלי פאה נוכרית. ואולי גם יזכור את דבריה של פנוקיה, דודתה של רומולטה – "זה מנוגד לתקנות (…). מצד שני, התקנות מנוגדות לנו. טוב, אז בואי נלך."

"ג'לסומינו בארץ השקרנים" מאת ג'אני רודארי, איורים: אביאל בסיל. תרגום: סביונה מאנה. סדרת "הרפתקה", הוצאות אוקיינוס ומודן, 2015

 

לי עברון-ועקנין – משוררת, מתרגמת ועורכת.

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. מאת מרית בן-ישראל:

    איזה ספר מקסים. אני עדיין מבכה את אובדנו של התרגום הישן שבו קראו לחתול רבי פסח בגלל פיסחותו :)

  2. מאת לי:

    מרית! :)
    ולא הכרתי את התרגום הישן, אבל "רבי פסח" הפיסח זו הברקה מענגת :)

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.