1 במה ומסך

חדר וחצי לכל המשפחה / אביבית משמרי

מה יש בסרטונים של ניר וגלי שגם ילדים בני 7 וגם מבוגרים בני 40 אוהבים אותם וצופים בהם שוב ושוב?

אפריל 21, 2015  

בחור שגר בדירה שורצת מקקים, ומנהל קריירה כושלת של קוסם; טוסטרים שנושאים נאומים בנושאי חברה ופוליטיקה; צב שמשמיע קריוקי רועש באמצע הלילה. כל אלה עומדים במרכזם של סרטונים מבית היוצר של "ניר וגלי" – סרטונים שאהובים על ילדים לא פחות מאשר על מבוגרים.

זוג היוצרים הזה הצליח ללכוד ולייצג טיפוסים ישראלים ומוכרים מאוד, כולל הסלנג, המחוות וההרגלים, באבחנות דקות ומדויקות. כך, הפנדה המפונק מבקש שיביאו לו "קרטיב מישמיש" (בדיוק הטעם הכי שכיח, שקשה למצוא בחנויות). ואילו ג'וק שעומד להיטרף בידי עכביש מנסה לדחות את הרגע שבו ייטרף: "אתה חיפאי במקור? לא למדת בעירוני ה'?". קלות הזיהוי של סמלי יומיום ישראליים מיינסטרימיים מקלה מאוד על אפיון הדמויות, וכמובן על בניית הבדיחות.

אחרי שאיפיינו כמה תת-תרבויות ישראליות, היוצרים מפגישים אותן בחדווה ומביאים להנגדה קומית ביניהן. כך למשל, הארנבת לבנה טוענת שהיא חובבת מוזיקה מזרחית, אבל הצב מתריס מולה: "מי? קובי אפללו? איך ידעתי שתגידי קובי אפללו". לכל זה מתווסף נופך סוריאליסטי משובח (כלי הבית מדברים אל הדייר, הג'וק יוצא לבלות, הציפורים הנודדות מעשנות סמים) המשלב את המוכר והזר. ואם מוסיפים לכל אלה תזמון קומי מצוין, השילוב מנצח.

אותי זה מצחיק. גם ילדיי צופים וצוחקים אתי, ואחר כך מחקים בחיוך את הדמויות והסיטואציות. שאלתי אותם אם יוכלו לומר לי מה מצחיק בסרטונים, והם לא הבינו מה הבעיה שלי. הגדול נהנה ממערכון הטוסטר ולא פירט; הקטן הסביר לי יפה את הפואנטה של המערכון "איפה המפתחות": "קודם הוא לא מוצא את המפתח, ועכשיו את השלט". הם גם מזהים תרבותית חלק גדול מהדמויות, למשל את הערס שדורש שילדו יקבל תמורה לכסף בפינת הליטוף, או את המוקדנית שלועסת מסטיק בטלפון. ובעצם למה שלא יבינו? ילד בן שש ודאי מסוגל לחייך למראהו של שולי הפראייר, שאפילו ג'וק יכול לעבוד עליו.

אבל אני תוהה מה הבינו הילדים מאמירות מורכבות יותר. למשל, מהקטע על הטוסטר שתומך ביאיר לפיד, וההזדהות של שולי אתו – אני זיהיתי שם אחווה של מצביעי מרכז שנמאס להם להתמודד עם הדרישות האידיאולוגיות המוצבות משמאל. זו אבחנה מצוינת, שמצליחה לעקוץ שני צדדים פוליטיים בלי להעליב ממש. והיא מתלבשת נהדר על שולי רפה המעש, שאי אפשר לדמיין שהוא קיצוני בדעותיו.

אז האם הילדים מזהים את העקיצה הפוליטית? או שמא בעיקר האנימציה מושכת את לבם? הם כמובן מזהים שהטוסטר הוא נודניק שלא סותם את הפה. אבל המערכון כולו מבוסס על תרבות הדיון המטיפנית ברשתות החברתיות, ולה הם לא מודעים כיוון שאמא שלהם לא מרשה להם עדיין לנהל חשבון פייסבוק.

יש במערכונים עוד איזכורים לחוויות כל-ישראליות שילדים עדיין לא חוו: למשל, מסיבת הפרידה לקרטון החלב שעורכים דיירי המקרר, שהיא טייק-אוף מושלם על הווי של יחידה צבאית. וכל זה, בלי להזכיר את הרובד שנועד למבוגרים בלבד – למשל, הג'וק שיוצא לבלות מבקש משולי לפנות את הדירה כי "יש מצב שאני חוזר עם מישהי". או הבדיחה על הארנב הבוגדני שכל הצאצאים בפינת הליטוף הם שלו – הגדול הבין אותה וחייך, הקטן לא, אבל צפה בכל מקרה.

המסקנה שלי היא, שילדים מבינים בקלות את הפאנצ'ים המיידיים, אבל רובם מפספסים את הרובד הנוסף שמהווה קריצה תרבותית (או טרנדית) מהסוג שמבוגרים עוקבים אחריו באופן שוטף. באותו אופן, ילדים צוחקים גם מ"ארץ נהדרת" או מ"היהודים באים", גם כשאין להם מושג לגבי המטען הפוליטי והחברתי שמניע את התכניות האלה.

מצד שני, כיוון שעבור הילדים הרפרנס הזה לבדו הוא הגרסא דינקותא שהם מקבלים לחדשות היום (הם לא קוראים עיתון, אבל צופים בתכניות הומור על אקטואליה), ייתכן שכך הם פשוט לומדים לאט-לאט את הרובד הזה. עוברים שיעור בישראלית דרך ניר וגלי. ממש כפי שאני קיבלתי בילדותי שיעור בישראלית דרך המערכונים של טוביה צפיר ב"שעה טובה".

מבחינה זו "ניר וגלי" עושים עבודה מושלמת: סדרה שאפשר לצפות בה עם הקטנים ולצחוק לכאורה, רק לכאורה, מאותה הבדיחה. הבדיחות ה"מבוגרות" עוברות בדרך כלל מתחת לראדאר, ומי שבוגר דיו כדי להבין אותן, יוכל לצחוק בלי שהקטנים ירגישו לא בעניינים (מצב הפוך קורה ב"שרוטונים" – סרטונים קצרים, בוטים ומלאי גסויות, הפופולריים מאוד בקרב החברים מהיסודי. הם בהחלט מצחיקים, אבל לא מומלצים לצפייה בלי תיווך הורי).

מבחינה זו הייתי שמחה לראות אפילו עוד קצת פריצת גבולות בסרטונים של ניר וגלי, ולו כדי שיהיה אפשר לומר לילדים ללכת סוף סוף לישון.

חדר וחצי

 

 

 אביבית משמרי – ילידת 1968, כותבת, עורכת ואמא לשניים. בעלת תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה מאוניברסיטת תל אביב. ספרה "הזקן השתגע" יצא ב-2013 בהוצאת "חרגול מודן" וזכה בפרס רמת גן לספר ביכורים. ספרה "הנפש קמה באמצע הלילה" יצא ב-2015. בעלת הבלוג "כותבת מוחקת".

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. […] שהכניסו את פינות האנימציה שלהם ב"ארץ נהדרת" ("חדר וחצי" ו"פינת ליטוף") להיכל התהילה של האנימציה […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.