11 יצירה מקורית

טור הרחוב – "כל בית צריך חלון" / מאת: איריס ארגמן, איור: תמר הוכשטטר

טור חדש של איריס ארגמן על הרחוב בתרבות וספרות לילדים, נפתח בסיפור קצר שעתיד להופיע בהמשכים

דצמבר 15, 2010  

הקדמה לטור הרחוב

אני מאוד אוהבת את הרחוב העירוני. יש בו משהו חמקמק ובלתי נתפס. המציאות כל הזמן משתברת לאלף מציאויות ברחוב אחד.
שיטוט ברחוב הוא אחד הדברים האהובים עליי ביותר. סתם לשוטט, ללכת בלי לדעת לאן, ללכת לאיבוד.
אני אוהבת להתבונן ולגלות את העולם כל פעם מחדש, לגלות את יופיו של העולם כמו שכתבה לאה גולדברג :

"יש בעולם הרבה דברים יפים:
פרחים וחיות, אנשים ונופים
ומי שיש לו עיניים פקוחות
רואה יום- יום מאה דברים נפלאים
לפחות! "

הרחוב הוא כמו קולאז'. הוא מעין צירוף של פיסות קטנות של חיים, עֶרֶב רב של דברים שונים – אנשים וחתולים, ספסלים ובניינים, מדרכות וחנויות. המון דברים בערבוביה גדולה, מסקרנת ומהפנטת.
אני הולכת ברחוב ונשבית שוב ושוב בקסמיו, ביצירה הדינמית המשתנה תדיר. בכל רגע אני מגלה דבר חדש שלא הבחנתי בו: חלון מעוגל של בניין, מרפסת מעוטרת בפרחים, אישה יפה שחולפת ביעף, חתול רחוב שנח בשלווה על גגו של פח אשפה ירוק, בית קפה קטן וציורי, דוכן פרחים ססגוני, ספסל חדש באמצע השדרה. כל יום הרחוב נולד בשבילי מחדש.
אני יוצאת מהבית ופתאום אני ברחוב. מגלה עולמות, מציצה בחייהם של אנשים, מתבוננת וחוקרת. פתאום אני בין אנשים, בין עוברים ושבים. אני חלק מהרחוב.
אני יכולה לשבת על שפת הרחוב או על ספסל ולהתבונן באנשים, לחשוב על מה הם חושבים. לשבת, להתבונן ולא לעשות כלום.
זה מזכיר לי את שירו הנפלא של נתן זך: "אני יושב על שפת הרחוב ומסתכל באנשים. הם אינם יודעים שאני בהם מסתכל… "
אז החלטתי לכתוב טור על הרחוב. טור שבו אציג סיפורים קטנים על הרחוב, שירים, מאמרים אודות דברים שנעשו על הרחוב (שירים, ציורים, איורים, צילומים) וגם קצת הרהורים פילוסופים.
בברכת שיטוט נעים…

איריס ארגמן – מנהלת תכנית ספרות ילדים בתכנית קרב למעורבות בחינוך, בעלת תואר שני בספרות (אוניברסיטת תל אביב) ותואר ראשון בספרות השוואתית וחינוך (האוניברסיטה העברית). סופרת ילדים בשעות הפנאי (:דובון ולישון", "קונכיית הסיפורים", "הרפתקה בחולות", "בכיסים של גילי"). בקרוב יצא לאור ספר ילדים נוסף בהוצאת "מטר". מנחת מועדוני קריאה וסדנאות כתיבה לילדים ונוער. אוהבת לאסוף מילים ומציאות , בעלי חיים (ולא בצלחת), קוראת וכותבת, משוטטת ומתבוננת ובזמן שקצת נותר- מתרגלת יוגה.

תמר הוכשטטר – מאיירת. בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. איירה ספר שראה אור בקוריאה ועובדת כרגע על ספר שיראה אור בהוצאת טל-מאי. עורכת-שותפה ב"הפנקס".

כתיבת תגובה

11 תגובות:

  1. מאת טלי:

    מקסים!

  2. מאת דינה:

    הרעיון של טור על הרחוב בספרות ילדים מאוד מוצא חן בעיני! הטעימה הראשונה ממנו מעוררת סקרנות להמשך.

  3. מאת עמיר:

    אהבתי והתחברתי

  4. הזדהיתי עם ההקדמה ועם הרהורי 'הילד'. אכן, הרחוב אפוף סודות ותהיות…
    מזכיר גם את שירו הידוע של זך:
    "אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות
    את יפי העולם ולהלל את היופי…
    ואינני רוצה להיות עיוור ליפי העולם…"
    ועוד רציתי לומר לאיריס שהתענגתי על ספרה היפיהפה: 'בכיסים של גילי'.

  5. אוי, זה כל כך חלון אחורי של היצ'קוק… :-)

  6. מאת איריס:

    תודה דפנה על תגובתך ועל אזכור שירו היפיפה של נתן זך.
    אני כל כך שמחה לשמוע שאהבת את ספרי- "בכיסים של גילי"

  7. פוסט מקסים. מזדהה עם ה"מציצנות" הזאת שיש אני מאמינה לרוב האמנים…להסתכל זה כמו סם.
    אחד הדברים שאני מאוד אוהבת בטיולים בחול זה להציץ לבתי ברחוב, בחלונות. ואיזו שמחה כשאני קולטת אגרטל בחלום, צינצנת או ערימת ספרים. וילון שקפקף בעדו רואים מנורה ומסעד של כורסה.

  8. מאת טלי:

    רחוב זה נושא מקסים ומאוד נוכח בספרות ילדים, כבר רצות לי אלף אסוציאציות, מחכה להמשך (-:

  9. מאת איריס:

    לוסי,
    תגובתך מעוררת השראה. הרגע הזה שמשהו מציץ דרך החלון, דרך הוילון מספר סיפור שלם, סיפור שמתחבא בין ארבע קירות.
    תודה!
    איריס

  10. מאת נעמי:

    איזה יופי וקסם יש בכל כך מעט שורות. אני מרגישה שאני נמצאת עכשיו ברחוב…מחפשת חלונות…
    איזה כשרון איריס יקרה. אמשיך לקרוא בהתלהבות!
    שלך, נעמי

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.