8 ספרות

טור הרחוב – רחוב וצהוב / איריס ארגמן

בחלקו הרביעי של הטור - התבוננות בציור "רחוב הרצל 1959" מאת נחום גוטמן

ינואר 5, 2011  

נחום גוטמן הרבה לתאר את רחובותיה הראשונים של תל-אביב בסיפור, ציור ואיור. הוא היה איש רב פעלים ורב אומן, מוכשר ובעל עין בוחנת ומתבוננת. ציוריו מספרים סיפור – סיפור שיש בו עלילה, דמויות, פרטים והרבה אווירה. הוא אף הֵעיד על יצירתו כי "הציורים שלי משתעממים בלי מילים", והוסיף ואמר שהוא מספר בציורים ומֶצָיר במילים.

כזה הוא ציורו המפעים ביופיו – "רחוב הרצל 1959 " – ציור בגודל 41X33 בטכניקה מעורבת של צבעי מים וקולאז'. גוטמן צייר את הציור בשנת 1959, אך תיאר את ימיה הראשונים של תל-אביב, ימי אחוזת בית. ככל הנראה השנה היא 1909.

בציור זה ניתן לראות את התפעלותו של גוטמן מנופיה של העיר העברית ההולכת ונבנית, מיופייה של הארץ החדשה – כפי שסיפר: "הבטתי מבעד לחלון ומשם נגלה לי עולם חדש… גבעות חול צהוב, גבעות רכות… הן מתחברות אל גלים רכים של ים שקט, כאן- הכל היה אחרת, העולם היה גדול ורחב. מלא אור".

ציורו של גוטמן הוא אכן שטוף אור, נהרה וחדוות חיים. כאמור, הציור מתאר את רחוב הרצל בימיו הראשונים, בימים בהם היה המרכז של העיר, הלב הפועם (כפי שאנו נוהגים לומר כיום). גוטמן צייר את הרחוב בסוף השבוע, כאשר נהגו לסגור את הרחוב בשרשראות ולהגביל כניסת כלי רכב ודיליג'נסים. כל תושבי העיר היו מתקבצים לאורכו של הרחוב, פוסעים בו הלוך ושוב, מתאגדים בחבורות ומדברים על עניינים ברומו של עולם.

בקדמת הציור מצד ימין, אפשר לראות את גברת ברגר משקה את הגינה שלה, ועל כך כתב גוטמן בספרו "עיר קטנה ואנשים בה מעט" : "זאת היא גברת ברגר, כשהיא משקה את גינת ביתה ברחוב הרצל מספר 2. בסינר לבן ומגוהץ יוצאת כל יום, בשעה חמש אחרי הצהרים, לעבוד בגינה. כפרפר, אם גם גדול ומסורבל, היתה עוברת משתיל לשתיל, מערוגה לערוגה…" (1959: "דביר" ו"עם עובד", עמוד 47 ).

ובקצה הרחוב ניצבת הגימנסיה – גימנסיה הרצליה. אותו מבנה ארכיטקטוני מדהים ביופיו שנהרס, ולימים הוקם במקומו מגדל שלום. על כך כתב נחום גוטמן באותו הספר: "נאום שלא נאמתי נגד הריסת הגימנסיה". גוטמן התנגד להריסת הגימנסיה ומגדל המים בשדרות רוטשילד . בספרו "שביל קליפות התפוזים" הוא יוצא כנגד החלטת העירייה להרוס את מגדל המים : "האם עלינו להרוס את כל סימני העבר הקרוב? …עירית תל- אביב שהחליטה להרוס את מגדל המים, צריכה להתבייש על צעדה זה. המצבה שהוקמה במקום המגדל אינה משמשת זיכרון ראוי לראשית תל אביב, כי אם עדות למועצת העיר, שלא ידעה לכבד את זכר הראשונות." (1958: "יבנה", עמ' 89-90).

בציור זה בחר גוטמן להנציח את בניין הגימנסיה, לשמר אותו בזיכרון ולהנציח אותו על אף שכבר לא היה קיים בשעה שצייר את הציור. אך הדבר המעניין והמפתיע ביותר בציור הוא שכל הרחוב "נשפך" אל תוך הים, אל שפת ימה של תל אביב. גוטמן בחר לצייר את הרחוב כהמשכו של הים הפתוח והרי לא כך הוא הדבר במציאות, שכן רחוב הרצל מקביל לים.

כמו-כן, שפת הים של העיר מעוטרת בחולות הזהב עליהם הרבה לדבר בספריו – הן בציור והן במילה. ברבים מספריו הוא מתאר, מספר ומתפעל מהחולות הצהובים, לדוגמא : "מסביב השתרעו גבעות חול עגולות – חול נקי, כמו מדבר. כמו מפת שולחן גדולה וצהובה…" ("מימית הפלאים", 1986: "כתר", עמ' 27). באופק של הציור נראים יפו וסלע אנדרומדה. יפו תמיד נראתה בעיניו של גוטמן כטירה קסומה, כמקום הלקוח מן האגדות. ומעל ההתרחשות והתנועה העירונית, מעל האנשים והבתים, מעל חופי ים התכלת, נמתח קו צבעוני בטכניקה של קולאז' ובקצהו מזהיר לו כוכב (כוכב היילי), וכוכב זה מוסיף אור ועליזות לעיר העברית הראשונה. הוא מוסיף לה זוהר ואור יקרות.

אני מתבוננת בציורו של גוטמן שוב ושוב וחושבת לעצמי כמה נפלא להלך ברחוב שכזה: רחוב שוקק חיים, רחוב שבו אנשים נפגשים אחד עם השני, מדברים ומשוחחים, מקשיבים זה לזה. רחוב שבו שמחת החיים טובלת בזוהר השמש ובכחול הים.

מצורף לצד המאמר ציור נוסף של רחוב הרצל פרי מכחולו של גוטמן – רחוב הרצל ביום חול. בציור זה, המצויר בצבעי שחור לבן הרחוב נראה שונה. רחוב הרצל כבר אינו נשפך אל הים, אלא מקביל אליו (כפי שהוא במציאות), לאורכו של הרחוב פזורים בתי עסק רבים – בנק, חנות ספרים, מכולת, בית קפה, בית מרקחת וקיוסק. במרכזו של הרחוב לא פוסעים אנשים, אלא נוסעים בו כלי רכב רבים ובסופו של הרחוב עומד בניין הגימנסיה וחותם את הציור. השוני בין שני הציורים הוא גדול ומדגיש את הפער בין רחוב הרצל בימי שישי ושבת ורחוב הרצל בימי חול.

ציורו הצבעוני והנפלא של גוטמן, שבקצהו נראית הגימנסיה, עורר בי ובשותפי לכתיבה, אלכס פז, את ההשראה לכתיבת הספר "הרפתקה בחולות". בספרנו ילדה מתל-אביב של ימינו מתכתבת עם ילד מתל אביב של "פעם", משנות השלושים. אורי מספר לענבר על רחוב הרצל שבו הוא גר, ועל הגימנסיה המפוארת בה הוא לומד. ענבר משתאה לנוכח השגיאה החמורה – והרי הגימנסיה נמצאת ברחוב ז'בוטינסקי. ענבר מחליטה לחקור ולבדוק מדוע טעה אורי וכתב שהגימנסיה היא ברחוב הרצל וכך היא יוצאת למסע הרפתקאות, חקר, גילוי ואף מסע בזמן לעבר תל-אביב של פעם. ענבר פוגשת את אורי ויחד איתו מגלה את החולות הצהובים של תל אביב, את הגימנסיה ועוד מקומות שהיו ואינם.

עיצוב ואיור הכרזה: תמר הוכשטטר. מחווה לגוטמן ולעיר העברית הראשונה במלאות 100 שנים להווסדה.

הציורים באדיבות מוזיאון נחום גוטמן

איריס ארגמן – מנהלת תכנית ספרות ילדים בתכנית קרב למעורבות בחינוך, בעלת תואר שני בספרות (אוניברסיטת תל אביב) ותואר ראשון בספרות השוואתית וחינוך (האוניברסיטה העברית). סופרת ילדים בשעות הפנאי (:דובון ולישון", "קונכיית הסיפורים", "הרפתקה בחולות", "בכיסים של גילי"). בקרוב יצא לאור ספר ילדים נוסף בהוצאת "מטר". מנחת מועדוני קריאה וסדנאות כתיבה לילדים ונוער. אוהבת לאסוף מילים ומציאות , בעלי חיים (ולא בצלחת), קוראת וכותבת, משוטטת ומתבוננת ובזמן שקצת נותר- מתרגלת יוגה.

תמר הוכשטטר – מאיירת. בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. עורכת-שותפה ב"הפנקס".

כתיבת תגובה

8 תגובות:

  1. מאת madmi:

    רעיון מקסים לסיפור.
    האיור של תמר מקסים, מאזכר בחן רב (עם התוספות עכשיוויות) את הציורים היפים של גוטמן

  2. מאת נעה סמלסון:

    איזה יופי של זווית ראייה. מרגש, פיוטי ומחדש.

  3. מאת איריס ארגמן:

    נעה,
    תודה על קריאתך ושמחה שמצאת בה חידוש.
    איריס

  4. מאת צחי פרבר:

    ראשית, רשימה מקסימה.

    שנית, שני פרטים קטנים:

    גברת ברגר המשקה את גינתה בצד ימין, לא משקה את הבית שברחוב הרצל מספר 2, שכן הבית בכתובת הזו הוא הבית הנושק לגימנסיה מצד שמאל (בציור), כלומר בית השען עקיבא וויס.

    היות והגימנסיה נהרסה בשנת 1959, ייתכן והציור הזה מהווה פרידה של נחום גוטמן מהרחוב אותו הכיר כל כך טוב ואשר בו עברה עליו ילדותו. הוא גר אגב ברחוב הרצל בבית מספר 3, הבית של אביו, הסופר שמחה בן-ציון.

  5. מאת איריס ארגמן:

    צחי,
    ראשית, תודה!
    ושנית, איזו בקיאות בפרטים! הרשימה עוסקת באוירת הרחוב הקיימת בציור ופחות בפרטים המדויקים.
    ובאשר לציור- הוא אכן צויר בשנת 1959, לאחר הריסת הגימנסיה ומהווה מעין רקאווים לתקופה שהיתה ואינה.
    תודה על ההעשרה!
    איריס

  6. מאת צחי פרבר:

    היי איריס,
    ההסבר לכך הוא די פשוט:
    לפני 15 שנים לערך התחלתי לאייר שערים ל'עכבר העיר' ושמתי לי מטרה (שהחזיקה, לא באשמתי דווקא, שני איורים בערך) לאייר פינות רחוב ובתים של תל-אביב של פעם, בעיקר הרצל פינת שדרות רוטשילד וכדומה.
    אז פשוט עדיין לא שכחתי הכל…(-:
    ושוב תודה על הרשימה המקסימה,
    צחי

  7. מאת איריס:

    הי צחי,
    תודה על תגובתך
    ואשמח אם תשוב לשיטוטים נוספים ברחבי העיר.
    איריס

  8. מאת נירמו:

    רשימה מקסימה, בטעם גזוז ובריח משמש. אני מודה בעוונותי שלמדתי לאהוב את איוריו של נחום גוטמן
    דווקא דרך הספר "פשר החיים" לזכר דודו גבע, שהושפע ממנו מאד בתחילת דרכו.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.