12 איור

טנקים בקצפת / תמר הוכשטטר

רשימת ביקורת על איוריו של דוד פולונסקי ל"טינקרטנק" מאת נורית זרחי

נובמבר 15, 2012  

הכריכה של "טינקרטנק", כמו גם שלושה וחצי האיורים הראשונים, הם חגיגה מרציפנית בצבעי ורוד ותכלת מתקתקים. זהו מופת של איור קיטשי עשוי לעילא ואם לא היה מדובר בדוד פולונסקי, מגדולי המאיירים הישראלים, אולי עיקום-אף היה במקום. בהולנדית יש פתגם (שיש לומר ביבושת ונחרה קלה) ומשמעותו בערך כך: "יותר מדי מהטוב הזה". ובאמת, כל הקצפת, העננים, הפרחים, השמלות, הכנפיים הדקיקות והתותים, זה כמעט יותר מדי מהטוב הזה. אבל אז, באיור הרביעי, משהו משתנה, טינקרטנק מגורשת באלימות מגן העדן הורוד של הפיות, וצונחת מטה לעולם המציאות. בערך. באיור המקשר בין העולמות, המתאר את הנפילה, נעליה הכבדות והחומות וכנפיה (שיותר מכל מזכירות שקניות ניילון מהסופרמרקט) בולטות על רקע השמיים הורודים.

מעתה והלאה יהפכו האיורים לכהים יותר, בגווני חום וירוק-נאון. הורוד, שאיפיין את חייה הקודמים של טינקרטנק, יבצבץ פה ושם אך לא ישוב עוד להשתלט על הפלטה. טינקרטנק אינה קלילה ועדינה כמו שפיות צריכות להיות ולכן היא נענשת ונזרקת ממלכת הפיות אשר בעננים. בעולם של מטה היא פוגשת עורבת, מיס עוברין שמה, שמביאה אותה אל המדען הפרופסור, שיא הרציונליות הגשמית. והוא, אחרי חישובים ותקתוקים במחשבון, צועק: את ילדה! כדי לבדוק את האפשרות להיות ילדה, יוצאת טינקרטנק לסיור על גבה של מיס עוברין ורואה ילדים "ישנים וקמים, ילדים שהולכים לבית-ספר או ילדים לבד בבית. היא רואה ילדים משחקים, בוכים, מתווכחים עם אבא או אמא שלהם, ילדים מכים, ילדים מסתודדים, רוכבים על אופנים, אחים ואחיות, אחיות ואחים." טינקרטנק מחליטה להיות ילדה. זו החלטה מהוססת שמלווה בשאלה הגדולה, השאלה שסביבה סובב הסיפור כולו: "ואם אני ארצה לעוף חזרה?" זהו האיור היפה ביותר בספר. כאן טינקרטנק דווקא קלה מהטנק שמתחבא בשמה, וכנפיה, גם אם לא נושאות אותה מעלה, מסתחררות סביבה בקלילות שכה נכספה לה. אותה מציאת יבשה, מדעית, עליה דיבר הפרופסור, הופכת באיור לחזיון מרגש של חוויות ילדיות. "ילדים זה הרבה יותר ממה שחשבתי" מודה אפילו העורבת. התבוננו בחלון הגדול ביותר באיור. מופיעה בו ילדה החוגגת את יום הולדתה כשכתר על ראשה. עכשיו דלגו כמה עמודים אחורה, לתחילת הספר. הנה היא שוב, אותה עוגה ומעט אחריה מלכת הפיות. ייתכן והילדה היא מלכת הפיות בדמותה הארצית? עכשיו הביטו מעל אותו חלון, ילדה עצובה מתבוננת בחגיגה בכמיהה, הייתכן וזו בת דמותה של טינקרטנק שלא הוזמנה למסיבה?

הרבה עיניים יש בספר הזה. עיניה הגדולות של טינקרטנק (שהם עיניה של בטי בופ), עיני העורבת הנבונות שמביטות בה בהזדהות ועיניו של הפרופסור, המציצות דרך עדשות עבות בעוד הוא מתבונן מהורהר במה שלפניו. הוא ממלא את הפריים אך מלבדו נוכחת שם גם טינקרטנק שבאותה הכפולה מתאחדת עם הקורא – שניהם ניצבים נבוכים למבטו החוקר. אפילו מיס עובריין לא נותרת בחוץ ונוכחת בצורת העורב של אישוניו השחורים.

בראיון לדפנה שחורי אמרה נורית זרחי על ספרה "אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי – מי כבר בעולם כולו יצליח בזה?":

הסיפור מדבר בעצם על מה האהבה עושה, מה האמהות עושה לילדים. מה הראייה עושה. זה מתחיל מהעיניים: אתה רואה מישהו, מישהו רואה אותך, אתה רואה שרואים אותך. כי אם מישהו לא אוהב אותך, או שאתה חושב שהוא לא אוהב אותך, אתה הולך לאיבוד. לעומת זאת אם מישהו אוהב אותך אז, כפי שכתוב בסיפור, הוא כאילו הוציא אותך לאור.

אם העיניים הן אלו שמנכיחות ואוהבות, לא מפתיע שלקרדה דה גרם, מלכת הפיות הקלילה-אנורקסית, חסרת עיניים. אילו מוסתרת מאחורי משקפיים אטומים שמשקפים את טינקרטנק, אך לא בדרך אמפתית אלא בצורה מקטינה ומרחיקה.
דמותה המאיימת של דה-דרם מזכירה פרוטרט של מלכת כיתה מבברלי הילס. מעין פריס הילטון קרה ורזה להחריד. כל כך רזה שלמרות דמותה הבוגרת היא שטוחת חזה (בדומה לכל חברותיה הפיות) וידיה נדמות כידיות ספל.

מעניין לעקוב אחר כיוון המבטים המופיעים בספר. באיור שבו יוצאת טינקרטנק אל "הסיור המדעי" על גבה של מיס עובריין. המבט עובר בין עיניו של הפרופסור, ממנו אל טינקרטנק ולבסוף אל עיניה של מיס עוברין המביטות קדימה, אל כיוון המעוף. בכריכה מופיעות טיקנרטנק ומיס עוברין כשהן עפות הלאה מין הקוראים, אך מבטיהם מופנים אחורה. טינקרטנק מסתכלת אלינו ומיס עוברין עליה. זה המקום היחיד שטיקרטנק פונה אל הילדים במבטה, כמו מעודדת אותם להיכנס לספר ולסיפור הלא פשוט שבו, שמתאר בפיכחון את הקושי בלהיות ילדים.

האיורים של פולונסקי עסיסיים מאוד. גדושי פרטים ומלאי דרמה קולנועית של אור וצל.  כשהם לא פרוסים על כפולה, הם נדחקים לעמוד השמאלי הצר שכמעט מתפקע מהכילם. הפורמט הארוך והצר של הספר מקשה עליהם ולא מאפשר את מלוא המרחב הנדרש להם. אני לא מחסידי הספרים בעלי הפורמט הענק, שילד בקושי יכול לאחוז בלי ליפול, אך במקרה הזה נדמה שקצת יותר מרחב לכל הכיוונים היה מקל על תחושת המחנק. תחושה זו נוצרת גם בכריכה מבחירה עיצובית נוספת והיא המסגרת הצהובה שמעטרת את הכריכה הקדמית והאחורית. בעננים התפוחים ונסיקת הפרחים, האיור של פולונסקי עיטורי דיו ואינו זקוק לשכבה נוספת של עיטור, הפעם גרפי, בצהוב מבריק.

בראיון שהעניקה ל"ספר המאיירים הגדול" (הוצאת מוזיאון ישראל ועם עובד), אמרה המאיירת אורה איתן: "חיפשתי בנרות את מה שנקרא קיטש, קיטש דשן עם המון צבעים והיה מאד קשה למצוא את זה. היה לי ספר אחד עשוי בד, 'שירי אמא אווזה', בהכי תכלת וורוד שאפשר, והוא היה משוש חיי!" בניגוד לתקופת ילדותה של איתן מוצרי הילדות של ימינו משופעים קיטש. כיוון שהחוויה הילדית נוטה להיות חזקה יותר, הצבעים שמוגשים להם עזים ובהירים יותר, ההמתקה מופרזת. הספר משחק בערמומיות עם הכמיהה הילדית לקיטש. טינקרטנק אולי רוצה להיות פיה בתוך עולם של ורוד ותכלת, אבל האמת המסובכת היא, שהיא ילדה בעולם של מרצפות מדרכה אפורות. דפדוף מהיר המדלג בין האיור הפותח והאיור הסוגר את הספר משאיר את הקוראים עם השאלה מה מהם עדיף. וזו שאלה לא פשוטה בכלל.

 

"טינקרטנק" מאת נורית זרחי, איורים: דוד פולונסקי, עריכה: רחלה זנדבנק, עיצוב: להב הלוי. הוצאת כתר, 2012.

 

תמר הוכשטטר – מאיירת ותלמידת התואר השני בחוג לתרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל-אביב. ספרה הראשון לילדים ראה אור בהוצאת "מטר".

כתיבת תגובה

12 תגובות:

  1. יופי של רשימה (שקיות סופרמרקט, בדיוק! וגם פריס הילטון, רק בלי הכלבלב). גם אני לא אוהבת ספרים גדולים ומאונכים אבל כאן זה מוצדק, זה מרחב של נפילה. בניגוד לאליס שנופלת לארץ הפלאות, טינקרטנק נופלת מארץ הפלאות לאדמה. ובאשר לקיטש – ובכן, קיטש זה דבר חמים והקיטש של פולונסקי עם כל זולותו המכוונת – הוא קר ומנוכר. קיטש ארקטי. הוא לא מצויר מנקודת מבט של ילדה אלא בבקורתיות זהירה וגדולה.

  2. מאת רחל:

    רשימה מעניינת, תודה! קניתי את הספר השבוע. ראיתי אותו בחנות ופשוט לא יכולתי להחזיר אותו למדף. מאז אני מדפדפת בו שוב ושוב. הסיפור היה הדבר הראשון ששבה את ליבי, לגמרי ובאופן טוטלי. אני מכירה את הילדה הזו כ"כ טוב! לא יכולתי לתת לה להישאר על המדף, ממש הרגשתי צורך לאמץ אותה.
    בעיניי מתקיים בספר ניגוד מופלא בין האיורים והטקסט. הטקסט הוא כ"כ מינימליסטי, חסכני, מדוייק. וזה הופך אותו לחסר נחמה בעיניי. הוא לא מציע שביב של תקווה מעבר לגבולות המציאות, בדיוק הפוך. הוא מיישיר מבט אל הקיום בפכחון כמעט אכזרי. (רק כדי להבהיר, הסיפור נפלא בעיניי). האיורים של פולונסקי – כ"כ הפוכים! גדושים ומלאים בפרטים כמעט בלי אבחנה בין עיקר לטפל. השיערות והנוצות והפרחים והעלעלים והקפלים והקומפוזיציה והמבט והדמויות, כולם זוכים לאותו טיפול מעמיק ושוויוני. ויש כ"כ הרבה מהכל! זה סוג של מזון נחמה. וכמובן, הכפולה האחרונה, היא הדובדבן שבקצפת :)

  3. מאת תמר הוכשטטר:

    תודה מרית ורחל על התגובות. אני תוהה באמת לגבי הקיטש, תיאורו כארקטי הוא מדויק מאוד אבל בכל זאת נדמה לי שקשה לשמור על זהירות ולא להסתחרר קצת מהפרטים הוורודים המדוקדקים שמרחפים ברקע, שכמו שרחל אומרת נראה שהושקעה בהם אותה מסירות כמו בעיצוב הדמויות. האזהרה מגיעה ממש רק בעמוד השלישי בזויות פיה של מלכת הפיות.
    ולגבי הפורמט, אני מסכימה שהנפילה ממשיכה להדהד בזכותו בכל הספר, אבל עדיין משהו צפוף שם, לא?

  4. כן, צפוף. ואז בכפולה האחרונה יש רווחה (ורחבה). היא יוצאת מהחושך אל מדרגות בית הספר שמתפשטות כמו אלומת אור אל הדף שממול. לא?

  5. המשך מהתגובה הקודמת: הסימן שאלה בסוף זה לא רק אי נחת וספק עצמי, זה כמו מה שכתבת על ילדת היומולדת. הרבה פעמים אצל פולונסקי (לא רק בספר הזה) דרושה עוד דחיפה קטנה כדי שהכל יסתדר יפה בתבנית, אבל בכוונה או לא בכוונה – הוא תמיד נשאר ליד, קצת עמום ופתוח. כמו על סף המודע.

  6. מאת תמר הוכשטטר:

    מהו הדבר שמחכה להסתדר יפה בתבנית בענייך?

  7. הכל. נניח הנושא של חושך-אור. מימד קלרדה דה גרם מוצף אור וטינקרטנק נופלת מתוכו אל החושך של האדמה. במרחק יש קרעי אור, שאחד מהם שייך מן הסתם לחלונו של הפרופסור, וכן הלאה. יש הרבה עניינים מותחלים של חושך אור עד הכפולה הסופית שבה היא יוצאת מחושך לאור וצועדת על המדרגות (הבית ספריות-הולוודיות) כמו על אלומת אור שנקרשה. מאייר כמו אנתוני בראון נניח, (שעל גורילה שלו כתבתי), היה מחדד את הסקיצה הזאת למוטיב אור חושך שמתפתח לאורך הספר ונפתר באופן מבריק, כזה שכל פרשן מתענג עליו, אבל אצל פולונסקי זה נשאר מטושטש כאילו לא הגיע למודע.
    וכנ"ל עוגת היומולדת והילדה הבודדה שמצאת בחלונות. זה גילוי דרמטי שכאילו פותר את "חידת הסיפור" אבל אי אפשר לתקוע בחצוצרות, כי זה כל כך אגבי שמי יודע.
    התכונה הזאת שמאפיינת את פולונסקי גם בספרים אחרים, תמיד גרמה לי לחשוב עליו כצייר "ריאליסט" גם כשמכל בחינה אחרת הוא לא כזה (עיני בטי בופ וכן הלאה).
    כשכתבתי על איורי "בית חרושת לשירים שלו" שאלתי אותו על המשוררים שמסתובבים ברקע בית החרושת כסטטיסטים. הייתי בטוחה שהם מבוססים על משוררים אמיתיים בעולם. ולמה? כי יש שם משוררת עם פרח שממש ממש דומה למרים ילן (פרח נתתי לנורית) שטקליס. הוא ראה את הדמיון בהפתעה רבה, זה לא קרה בכוונה.
    אם כי כמו שאומרים הג'וקים לאמורי של זרחי: לא בכוונה זה פשוט בכוונה אחרת.
    ובקיצור – יש לו אינטואיציות ברמת ומסוג אנתוני בראון אבל הוא לא ממש מודע להן או לא ממש מחשיב אותן ובכל מקרה לא הולך עליהן. הכל נשאר בשוק האפור.

  8. מאת חגית:

    עדין לא ראיתי את הספר(יושבים במממד ומחכים שהכל יעבור ואז נצא לחנות הספרים הקרובה…)ובכל זאת- אני סקרנית לראות את הספר. התיאורים והניתוחים שקראתי מעצימים את הרצון.
    שתי הערות קטנות- לא התייחסתם כמעט לטקסט של זרחי – האם האיורים משרתים את הטקסט נותנים לו פרשנות נוספת וכו. אהבתי מאוד את ההגדרה: שקניות ניילון מהסופרמרקט- זה אחלה של שם! ובאותו ענין לעורבת ציינת שקוראים עובריין אם קראתי נכון(זה לא מנוקד) אז המילה באנגלית היא שחלות ואולי יש לכך גם משמעות. תודה.

  9. אני בבלוג שלי התייחסתי בעיקר לסיפור… http://wp.me/pSKif-jr1

  10. מאת תמר הוכשטטר:

    מרית, אני מאוד מסכימה. באמת לא ניתן לתקוע בחצוצרות וייתכן שהדמיון בין הילדות בחלונות לגיבורות הסיפור נגרם בשל הסיגנון ובשל מקריות בלבד. אני חושבת שמוטיב האור והצל לא מגיע למיצוי (כמו בלילה בלי ירח). השאלה היא האם הגילויים הופכים מדוייקים או משמחים פחות כשהם לא במודע של היוצר…

  11. זה תלוי בטעם. זה פשוט שונה. זאת גישה איורית שונה; אנתוני בראון או של סילברסטיין הם מאיירים סמליים שמגייסים כל פרט בשירות המשמעות. זו גישה שמאד מתמסרת לפרשנות. פולונסקי ניחן במין כובד ריאליסטי (לפי ההגדרה של יעקובסון שאומר שריאליזם מתאפיין בתשומת לב לפרטים טפלים). ילדת היומולדת יכלה להיות פרט דרמטי שמאיר את כל הסיפור ונותרת על גבול "עוד רגע מחיי ילדים". בשלב מסוים הסתייגתי כי אני לא בצד של הריאליזם (תמיד שנאתי את טולסטוי) ואחר כך התחלתי לחבב את זה. בגלל האותנטיות והעוצמה והייחוד. זה מאד נדיר ריאליזם כזה ששורד גם בתוך פנטזיה…

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.