5 ספרות

"יבוא יום, והגשר יהיה חזק" – ראיון עם ד"ר מרג'יה בשארה

ראיון עם מרג'יה בשארה, מתרגם ומנהל מרכז לספרות ילדים בנצרת

יוני 27, 2012  

מרג'יה בשארה הוא בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת תל-אביב. הוא מתגורר בנצרת, נשוי ואב לשלושה ילדים. בשארה משמש כמנהל המרכז לספרות ילדים בנצרת. כמו-כן, הוא מתרגם מהשפה העברית לערבית, ואחראי על תרגום ספרי הילדים בפרויקט ייחודי של מרכז הספר והספריות בישראל. בין תרגומיו ניתן למצוא את הספרים "חיבוק" מאת דויד גרוסמן, "על הגשר הקט" מאת עילם בן דרור, "הסוד של צופית" מאת מרים רות ו"האגדה על השיח הקטן" מאת אסנת ישפה. שוחחנו עם ד"ר בשארה על מנת להבין קצת יותר לעומק את עולם ספרות הילדים הישראלית, אשר נכתבת בערבית.

אלו פעילויות מקדם המרכז לספרות ילדים בנצרת שבניהולך?

את הפעילויות הרבות ניתן לסכם בכמה נקודות חשובות: הוצאת הספרים – מוציאים לאור עשרה ספרים כל שנה (חמישה ספרי מקור בערבית וחמישה מתורגמים) מעברית. תכנית חשובה ועשירה נוספת היא "ספר בכל בית" המיועדת לאוכלוסיה הערבית בבתי הספר מהדרום עד הצפון.  אנו מעבירים ספרים לבתי הספר ומקיימים השתלמויות למורים ולמורות השתלמות. כל ילד מקבל שישה ספרים שאנו מכינים עבורם פעילויות ושולחים לבתי הספר. בנוסף, ישנן הרצאות העשרה למורים ומורות בתוך המרכז, ספריה של ספרי ילדים המיועדת לתלמידים ולסטודנטים במכללות. אנו מעבירים הרצאות ערים ובכפרים הערביים, ועושים פעילויות לבתי הספר – תאטרון, משחק וכו'.

תרגום מעברית לערבית הוא חשוב, אך מה בנוגע לתרגום ספרי ילדים מערבית לעברית? 

האוכלוסיה הערבית חסרה את התרגומים משפות אחרות, בעיקר משום שהתרגום הוא גשר שמקרב בין קצוות. כשילד בירקא, למשל, קורא ספר מסוים שתורגם לערבית, הוא לפעמים רוצה להכיר את הסופר – והרצון הזה דוחף, מקרב ומשפיע. בגלל מחסור בתקציב יש חוסר של תרגומים לערבית מכל השפות, אבל אין ספק שגם בצד היהודי הדבר חסר. צריך לתרגם מעברית לערבית אבל גם להפך. אני תמיד מבקש שיתרגמו, אבל התשובה היא תמיד שאין מספיק תקציב. לדעתי, במקום לתרגם ספר צרפתי יש לתרגם ספר שנכתב בערבית. יותר חשוב שהילד היהודי משהו על השכן שלו, ולהפך. אחרי שעשינו את המהלך הזה, אפשרת לעבור לצרפת.

יש יצירות טובות בערבית אבל הן לא רואות אור בעברית, בין השאר כי טוענים שמבחינת שיווק זה לא תופס. התרגום עוזר הרבה ועל-ידי התרגום אפשר לקרב את הלבבות. אני פונה מכאן לאנשים האחראיים – רבותיי, צריך לתרגם מערבית לעברית ולהפך. הילד הערבי שמקבל ספרים מאיתנו, יודע דרכם הרבה דברים על הילד היהודי, אבל לילד היהודי חסרה האפשרות הזאת. אני מחכה ליום בו הילד היהודי יגיד שהוא הבין משהו על הילד הערבי.

 כיצד נבחרים הספרים המתורגמים מעברית וספרי המקור בערבית שרואים אור דרך המרכז, ומהי החשיבות של הפרויקט עבורך?

כל האנשים שאנו מוציאים להם את הספרים הם תושבי ישראל. אנו מפרסמים בעיתונות את מועד שליחת הספרים, ובכל שנה מקבלים בין שישים לשמונים טקסטים חדשים. ישנן  וועדות לספרי מקור וועדות לספרים המתורגמים אשר מתדיינות על הספרים, ואלו שמקבלים אתת ציונים הכי גבוהים זוכים להיכלל בפרויקט. מאוד חשוב לנו לבחור בספרים שאנו מאמינים במסר שהם מעבירים. גם הסיפור והסגנון חשובים לנו, ובאשר לספרים המתורגמים – אנו לא מתייחסים לשם המחבר (כלומר, לא נבחר ספר רק כי במגזר היהודי הוא סופר נחשב). בין סופרי המקור שהוצאנו לאור את ספריהם ניתן למצוא את סוהיל קיואן, מוסטפא מוראר, פאדל עלי, רנדא שקיר, אחמד סולימאן, פארוק מואסי, זוהיר דעים וניבין עתאמנה.

באירוע ההשקה שנערך השנה לפרויקט במרכז היהודי-ערבי ביפו, היתה תחושה מאוד חזקה של דו-קיום ואחווה, וכולם יצאו מהאולם מושפעים מאוד. חשבתי שאם היית מסתכל על הקירות והאבנים היית רואה דמעות של שמחה. העולם שהיה באולם נדמה מאוד צר, וכשיצאנו החוצה – העולם חזר להיות רחב, ותהינו – למה כל מה ששמענו בפנים אין בחוץ? אני חוזר לביקורת על כך שאין ספרות מתורגמת מערבית לעברית. צריך להתחיל בספר אחד שמישהו יתרגם, ואז הדברים יתגלגלו מעצמם. אני חושב שהתחושה הקשה של המציאות, יכולה לקבל אופי אחר אם ישתמשו בתרבות ובספרות כדי לקרב את הלבבות, ולכן פרויקט כזה הוא חשוב.  המרכז שלנו עושה כמה שאפשר עבור המגזר הערבי ואני רוצה להודות למרכז הספר והספריות  על כך, אבל יש המון מרכזים ותקציבים אחרים ואני לא מבין למה אנחנו לא משתמשים בחלק מהתקציבים ומתחילים את קירוב הלבבות כבר מגיל מהגן? פעם הייתי בכנסת וראית שם ילדים מהגן – יהודים וערבים – והם היו שמחים ושיחקו יחדיו. זה בעצם פשוט מאוד, והעיקר הוא להתחיל לעשות. ותאמינו לי, יבוא יום והגשר הזה יהיה חזק.

עם אלו סוגיות נאלצת להתמודד בתרגום הספרים לערבית? 

יש אנשים שחושבים שתרגום הוא עניין פשוט, וזה כמובן לא נכון. כבר אמרו בעבר שיותר קשה לכתוב לילדים ממבוגרים, ולתרגם ספר מעלה בעיות רבות. כשאני מתרגם לחברה הערבית עלי להתייחס ולהתחשב במגזר ובערכיו ומנהגיו. כך, אם יש בספר אפילו אחוז קטן שלא יתאים למגזר, זאת בעיה עבורי כמתרגם. למשל, פעם רציתי לתרגם ספר, "הזכויות שלי", שכתבה סופרת ישראלית. אחד המשפטים שאומר הילד הוא: "יש לי זכות להאמין באלוהים, או שלא". הייתי מוכרח לשנות את המשפט הזה, כיוון שהוא לא מתאים למגזר, ומשום שהמחברת התנגדה, לא יכולנו להוציא אותו לאור. עכשיו אני מתרגם ספר חדש שיש בו נשיקה על הלחי ואחת הדמויות מבקשת נשיקה על השפתיים – אני לא יכול לתרגם את זה כך.

אם מתרגמים מחברה אחת לאחרת הדבר דורש לא רק ידע מבינת שפה אלא הבנה של התרבות. יש שמרנים שאומרים שספר מקור יותר טוב מספר מתורגם, ופעם ישבתי עם שניים כאלה ואמרתי שאני מכבד גם ספרות מתורגמת. כאשר נתתי להם לקרוא ספר מתורגם הם הסכימו שהוא חשוב, והמקרה הזה הוכיח לי שמוכרחים לבחור את הספר המתאים ולא את הספר "המתנגד", כי על ידי כך ניתן להמשיך בפעולת התרגום. תרגום זו לא פעולה פשוטה במגזר אבל ספרים שיש בהם ערכים ומסרים, יזכו לתמיכה רבה.

האם תוכל לאפיין את הסגנון המרכזי בספרות הילדים הערבית-ישראלית? האם היא זוכה למקום של כבוד, או דווקא משמשת רק ככלי חינוכי?

מבחינה פוליטית – אין את הדבר הזה בישראל. לא כותבים על המצב הפוליטי. אך ספרות דידקטית-לימודית יש. בספרות שומרים על ערכים כמו כיבוד הילד והזולת, ומצבים מסוימים מהחיים של הילדים ואינפורמציה. אולי יש אנשים שמוציאים לאור ספרים כדי להביע את השקפותיהם הפוליטיות, אך במרכז אנו תמיד מדגישים ערכים של אהבה, לשמור על קשר טוב וכדומה, ובארצות ערב מדברים על הספרים שלנו דברים טובים.

מהו מקומו של המאייר בספרות הילדים הערבית?

איור זה לא מקצוע אצלנו. מאייר מקבל בין 1500 ₪ ל 3000 ₪, בעוד מאיירים במגזר היהודי מקבלים יותר עבור עבודתם. יש לנו איש אחראי בשם רוני רחב אשר בוחר את המאיירים ותמיד יש לו הערות, ולפעמים האיורים לא ברמה גבוהה, אבל אין הרבה ברירות כאשר המאייר לא יכול לחיות מעבודתו. ספרות הילדים היא היום הז'אנר הכי נפוץ בספרות הערבית, אבל בעבר זה לא היה כך והמעמד שלה היה מאוד נמוך. כיום בכל בית יש ספריה צנועה, יש ביקורות בעיתונים ואנשים קונים ספרי ילדים. אבל עדיין – בנוגע לאיור – המעמד לא השתנה.

טענת שספרות הילדים הערבית לא עוסקת בנושאים פוליטיים, אבל האם אין הכרח להתייחס למציאות (שהיא פוליטית מטבעה) בה הילדים חיים? 

העולם של הילד צריך להיות יפה. לפעמים הילד נמצא מול האינטרנט והטלוויזיה ויקרא על הדברים שקורים במציאות, אבל לדעתי לא צריך לערבב. כלומר, אני לא חושב שהילד צריך להתערב מבחינה פוליטית. אני אומר למבוגרים – תשבו עם הילדים ותראו איך הם מתנהגים, איך הם קוראים, איך הם משחקים. אם נשים ילד יהודי וערבי יחד, הם יתחילו לשחק. המבוגרים עושים סכסוך ביניהם, בעוד הילדים מסתדרים בלי בעיה.

כתיבת תגובה

5 תגובות:

  1. מאת שחר קובר:

    "איור זה לא מקצוע אצלנו"! גדול!

  2. מאת מאירה פירון:

    הוא תרגם גם את ספרי: הסוד שלי.

  3. מאת גיא:

    שחר, אחד הספרים שהם תרגמו הוא שלך, לא?

    :)

  4. מאת עינה:

    בספרים של עבד-אלסלאם יונס ותמר ורטה-זהבי, הכתובים עברית וערבית בכפיפה אחת, יש עיסוק פוליטי שהוא חשוב מאד בעיני, באופן המתאים לגיל הילדים. קראו למשל את הספר היפה "החלום של יוסף" המתרחש במחנה פליטים בדהיישה, והתצלומים מראים את מצבו של מחנה הפליטים. ויחד עם זאת, אפשר לראות משפחה תומכת ואוהבת, ילד מוכשר שמצייר ומדמיין. הוא מצייר את הסיפורים שסבתא שלו סיפרה לו על ילדותה, כשנהנתה לטפס עם חברותיה על עצי התות והתאנה… זוהי התייחסות לנכבה בדרך עדינה, זהו בדיוק העיסוק הפוליטי הנחוץ כל-כך לילדים שחיים, למרבה הצער, במציאות מרובת קונפליקטים.

  5. מאת איציק שניבוים:

    דוגמה בולטת למצבו הרעוע של הגשר היא שהמרואיין מוצג לאורך כל הכתבה בשם מרג'יה כשמו הפרטי, ובשם בשארה כשם משפחתו, ובמציאות זה הפוך: שמו הוא ד"ר בשארה מרגיה.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.