5 ספרות

יומן נעורים / טלי כוכבי

ביקורת על ספרו של שרמן אלכסי, "יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית"

ינואר 5, 2011  

לא מעט סופרים כותבים לקבוצות גיל שונות במקביל. לא תמיד זה מצליח – כי לא כל סופר שכותב ספרות משובחת למבוגרים בקיא גם במלאכת הכתיבה לילדים – אבל ישנם סופרים המצטיינים בכתיבה לקהלים השונים ובז'אנרים מגוונים. בהקשר זה, בשדה הספרות הישראלית, ראוי להזכיר את דויד גרוסמן, מאיר שלו ושהם סמיט –שמיטיבים לכתוב הן רומאנים למבוגרים והן ספרי פעוטות. בדורות הקודמים בלטו בהקשר הזה אלתרמן, ביאליק ולאה גולדברג.

גרוסמן מיטיב לכתוב לא רק לילדים קטנים ולמבוגרים אלא גם לנוער ("דו-קרב", "יש ילדים זיגזג" ו"מישהו לרוץ איתו"), אך מלבדו לא זכורים לי סופרים טובים אחרים ששילבו בהצלחה בין כתיבה למבוגרים לבין כתיבה לנוער.

לכן, סוקרנתי כששמעתי על ספר הנוער של שרמן אלכסי שתורגם לעברית לאחרונה, משום שזכרתי לטובה את ספר הסיפורים הקצרים העוצמתי, האיכותי והצנוע שהוא כתב למבוגרים – "עשרה אינדיאנים קטנים" (חרגול, 2005). זהו ספר אנושי מאוד שמתאר, בין השאר, את חוויותיו של צעיר אינדיאני בחברה לבנה.

את ההגדרה הזאת – "תיאור חוויותיו של צעיר אינדיאני בחברה לבנה" אפשר להכיל גם על ספר הנוער "יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית", אבל יש בו הרבה מעבר לכך.

עטיפת הספר (יח"צ)

במבט ראשון, נדמה שלפנינו ספר נוער קליל במשקל נוצה, משהו ממשפחת "יומנו של חנון". ספר אוורירי גדוש באיורים הומוריסטיים בקו מינימליסטי, ספר שגורם הנאה גם לילדים שלא אוהבים לקרוא.

במבט שני, מתגלה תמונה שונה לחלוטין. הקו החזותי אמנם מזכיר את "יומנו של חנון" (ובמידה מסוימת גם את האיורים הותיקים והאהובים של אראלה לספריו של פוצ'ו, שאין ספק שלא היוו מקור השראה למאיירת אמריקאית…) אבל מאחורי החזות מסתתרות שכבות עמוקות ורבות של רבדים רגשיים וחברתיים מגוונים.

גיבור הספר, ג'וניור, אוהב לצייר קריקטורות, והספר מלא וגדוש בביטויים חזותיים שמשלימים את המידע המילולי ונראים כאילו נתלשו ממחברת או שורבטו על דף מקומט. הציורים והשרבוטים כוללים הסברים, חיצים, הערות ומחשבות שאינם מופיעים בטקסט הכתוב. הדומיננטיות שלהם  הופכת את חוויית הקריאה לאוורירית ומהירה יותר, אך הם גם מביעים רגשות תסכול, כעס, כמיהה ודמיון שמוסיפים מימדים, ישירות ועומק למה שעובר מהטקסט הכתוב.

הופתעתי לגלות שלאיורים אחראית אמנית הקומיקס אלן פורני, מפני שאין בספר הפרדה ממשית בין "טקסט" לבין "איורים". כולם שלובים יחד במעין יומן שחלקו כתוב וחלקו מצויר. שיתוף הפעולה והתיאום בין הכותב לבין המאיירת הצליח ליצור אצלי רושם אמין של יצירה אחת שלמה שנכתבה וצוירה באותה יד.

איור מתוך הספר

אפשר לדבר על כך שהספר עוסק ברב תרבותיות, ומבקר את הקולוניאליזם והגזענות של החברה האמריקאית הלבנה והשבעה כלפי האינדיאנים של השמורות. אפשר לומר שהספר עוסק ב"קבלת הזר והשונה" ומתגבר על סטריאוטיפים ודעות קדומות. ואפשר לומר שזה ספר שמתאר את חיי האינדיאנים המקופחים בשמורות שטופות אלכוהול, אלימות והימורים. אמירות אלו נכונות ומתארות במדויק את מה שקורה בספרו של אלכסי, אבל הן גם רחוקות ממנו כמרחק מזרח ממערב.

כן, זה אכן הרקע שבתוכו מתרחש הסיפור, זו אכן הסביבה התרבותית של הגיבור ושל המחבר, ואלה אפילו חלק מהערכים המובלעים שעולים ממנו. אבל אין דבר רחוק מהנימה העולה מהאמירות האלה כמו הספר הפשוט והישיר הזה. זה לא ספר שמתיימר לשנות את העולם, אלא ספר שמספר את סיפורו של נער אחד, ג'וניור. מעטים הספרים שמצליחים לשקף בצורה כל כך אמיתית ומדויקת את העולם הרגשי של גיל ההתבגרות ללא טיפת התנשאות או פטרונות.

המחשבות והרגשות של ג'וניור מובעות במלואן – במילים ובציורים – ללא סינון וללא צנזורה: הוא חושב מחשבות עמוקות ופילוסופיות, הוא מתאהב, הוא חסר בטחון, הוא מלא בטחון, הוא חרמן, הוא מתרגש כמו ילד, הוא גדול, הוא קטן, הוא חזק, הוא חלש, הוא מתגעגע, הוא מבין, הוא לא מבין כלום.

כל הרצף הזה מגיע בערבוביה, כמו בחיים, ומצטייר דיוקן של נער מוכשר ומחונן, שלפעמים פותר בעיות עם חבר באמצעות משחק כדורסל או מכות, שמתאבל על סבתו האוהבת אבל אין לו סבלנות לשטויות של ההורים. שכמו הרבה נערים ונערות, מייחס חשיבות עצומה לבעיות קלות ערך אבל מתייחס באגביות טבעית לכך שהוא צריך ללכת קילומטרים ברגל לבית-הספר או לבעיית האלכוהוליזם של אביו – ככה זה וזהו, הוא לא מכיר מציאות אחרת. קשה מאוד להגיע בספר שנכתב בידי מבוגר לקול אמין, אותנטי ו"עגול" של נער מתבגר. התחושה הזאת נדירה בעיניי ובמקרה הנוכחי היא בולטת לטובה.

נדמה לי שהנימה הקלילה והאיורים עשויים למשוך גם בני נוער שאינם "תולעי ספרים", כי הספר משדר משהו "מגניב", "קולי", או כל מונח עדכני אחר שאני לא יודעת להשתמש בו מבלי להישמע כמו דודה זקנה. אבל הוא ישמח גם נערים אוהבי קריאה, שימצאו בו את עצמם, למרות שהוא מתאר מציאות חברתית-תרבותית רחוקה מכל מה שקורה כאן. על הדרך הם עשויים גם להגיע למחשבות חשובות על ענייני רב תרבותיות, אינטגרציה ושלל מושגים כאלה. זה חשוב ומבורך, אבל זה לא העיקר.

פעם, היתה בישראל פרסומת פופולארית שנשענה על הסיסמא "כי בשבילו זה 'דני' ובשבילך חלב". אני כמעט מתפתה לומר אותו דבר על הספר הזה, כי "בשבילו" זה ספר "קולי" ו"בשבילך" זה ספר ערכי. אבל מה שחשוב הרבה יותר, הוא שזה ספר טוב. "בשבילם" ו"בשבילנו".

"יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית" הוא ספר נוער משעשע, מרגש וקל לקריאה, שכתוב ומצויר בצורה אטרקטיבית וכולל גם ערך מוסף חברתי ורגשי. אני ממליצה עליו בחום לבני 14-15 ומעלה וגם למבוגרים שאוהבים ספרי נוער.

"יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית" מאת שרמן אלכסי, איורים: אלן פורני, תרגם מאנגלית: ארז אשרוב. הוצאת כנרת, זמורה ביתן, 2010.

טלי כוכבי אוהבת ילדים, אוהבת תרבות וספרות, אוהבת תרבות וספרות ילדים.בעלת תואר שני בחינוך, עורכת, מבקרת ולפעמים מתרגמת ספרי ילדים וספרים בכלל, כותבת את הבלוג "עכשיו תורי".

כתיבת תגובה

5 תגובות:

  1. מאת דינה:

    תודה על הכתבה המעניינת. היא בהחלט שולחת אותי ישר אל חנות הספרים. בינתיים בשבילי, ואח"כ הספר יחכה עם עוד כמה חברים, עד שהנכדים יגדלו קצת…

  2. מאת שהם סמיט:

    אני מצטרפת להמלצה החמה שלך, טלי ( ולפני הכל על "עשרה אינדיאנים קטנים", אחד מקובצי הסיפורים הקצרים האהובים עלי זה שנים) . מצטרף להמלצה בני ינאי – עוד מעט קט בן אחת עשרה. הוא קרא את הספר בשקיקה, ואף הצליח לשווקו לחבריו – עניין לא פשוט בימינו . אולי המונח שחסר לך הוא סקסי. אלכסי הוא כותב סקסי – ובמקרה גם לי יצא סלוגן.
    נ.ב
    תודה על המחמאה ( אך למען הדיוק, כמו אלכסי, גם אני – נכון לעכשיו לפחות – כותבת סיפורים קצרים).

  3. […] של אדריאן מול" [סו טאונסנד, הוצאת זמורה-ביתן] ו"יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית" [שרמן אלכסיי, הוצאת כנרת], שבהם נערים בני ארבע עשרה […]

  4. מאת היי:

    מתתתתתתה על הספר הזהההההה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.