11 איור

יוסי, ילד שלי פסיפס / שחר קובר

ביקורת על איוריה של ליאת יניב לספר "יוסי ילד שלי מוצלח" מאת ע. הלל

אוגוסט 6, 2010  

קשה לחדש בעולם האיור. עשו כבר את הכל. ובכל זאת, המאיירת ליאת יניב מצאה טכניקה חדשה לאיור הספר "יוסי ילד שלי מוצלח" עם הטקסט הישן והאלמותי של ע. הלל. היא גוזרת גזרי עיתון יומי ובעזרת דבק פלסטי היא יוצרת מהם איורים שהם קרובי משפחה של הקולאז', אבל זורם בהם דמה העתיק של טכניקת הפסיפס.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

11 תגובות:

  1. גיא גרניט הגיב:

    תודה שחר! עושה חשק.. ומעניין. במיוחד ההסבר שלך על סוגי הנייר וההדפסה,
    זה משהו שתמיד מעסיק אותי, כשנדמה לי שספר מאויר מסוים יכול היה להיראות טוב בהרבה על נייר אחר. תגיד, יש הבדל משמעותי בעלות הדפסה על ניירות שונים? ההבדל נובע ממחיר הנייר או ממחיר ההדפסה עצמה?

  2. גיא גרניט הגיב:

    ועוד שאלה – מבריק/מט תלוי רק בסוג הנייר או גם בסוג הדיו וכו'?

  3. שחר קובר הגיב:

    היי גיא,
    תודה. למיטב ידיעתי אין הבדלים גדולים בעלויות הנייר, אבל אני לא מומחה גדול בעניין זה. זה רק עניין של טעם, ולעיתים, בספרים מאוד מאוד ארוכים גם עניין של גודל ומשקל כי נייר נטול עץ בדרך כלל מעט יותר רחב, (עניין של עשירית המילימטר). לא משהו שתשים לב אליו בספר ילדים רגיל. המאייר צריך לבחור מראש על איזה נייר יודפס הספר מאחר וכל נייר סופג צבע באופן אחר.

    לגבי צבע – מבריק/מט תלוי בנייר בלבד למיטב ידיעתי, ולא בצבע. אם כי יש צבעי ספוט מסוימים שניתן להוסיף להדפסה מעבר ל-cmyk ויכולים להיות מבריקים. כיום רוב ספרי הילדים מודפסים או על נייר כרומו-מט או על נייר נטול עץ. כמעט לא תראה יותר ספרים מודפסים על נייר כרומו מבריק, כי התוצאה בדרך-כלל נראית מאוד זולה.

  4. איילת מור הגיב:

    תודה על הניתוח המעניין.
    כתבת על עומס הפרטים באיור השדרה. האם ייתכן שחוסר המיקוד ועודף הפרטים הוא אנלוגי לאופן שבו יוסי חווה את השדרה?חוסר המיקוד של יוסי מוביל אותו לשלל המציאות. כוחו של השיר הוא בחוסר היכולת של יוסי להתמקד. הוא מוצף מבחינה וויזואלית. הפעלים שבאים בסמיכות למילה עיניו ממחישים זאת:רוקדות עיניו, קופצות עיניו.

    אני מוצאת שהמאיירת ליאת יניב נשארה צמודה לשיר. אני מעדיפה ככל שהדבר נוגע לאיורי שירה באיורים אשר אינם הופכים את הטקסט לפשוט ומובן.

  5. שחר קובר הגיב:

    איילת, לא חשבתי על היחס בין חוסר המיקוד הויזואלי לבין חוסר המיקוד של יוסי עצמו. מעניין מאוד. יתכן שפיספתי פה משהו. ובכל מקרה אני כן חושב שעל מאייר ליצור מיקוד בין מה שחשוב ולבין מה שלא חשוב. וגם במידה וכל הדברים חשובים באותה המידה, או שדווקא הוא מנסה ליצור חוסר מיקוד, עדיין חשוב להבדיל בין פרטים ולא שיבלעו זה בזה.
    אגב, אפשר לראות על מה דיברתי באיור כאן למעלה של הרחוב האדום. אני חייב לציין שבספר המודפס עצמו הגבולות בין האדומים הרבה פחות ברורים ולכן אולי באמת צדקתי והאשם הוא סוג הנייר עליו הודפס הספר.

  6. עינה הגיב:

    גם אני הבחנתי מיד בספר היפה הזה, והנחתי אותו במקום בולט בחנות הספרים.
    הדברים המעניינים של שחר ק. מבארים מה גורם לספר הזה להיות יפה ויוצא-דופן.

  7. דינה הגיב:

    מאמר מרתק, שהאיר את עיני הבין את הטכניקה המיוחדת של המאיירת. האיורים עצמם מאוד מצאו חן בעיני במקוריות שלהם ובצבעונית המיוחדת שלהם. אני מחכה בסקרנות לספרים חדשים שליאת יניב תאייר.

  8. שחר קובר הגיב:

    עינה, דינה, תודה.

  9. ליאורה גרוסמן הגיב:

    רק להוסיף לדבריו של שחר:
    יש הבדלים בעלויות של הנייר. הבדלים מהותיים אפילו. בהוצאות ספרים קטנות ובינוניות, ינסו לדחוף את המאייר להדפיס על כרומו כי הוא נחשב לנייר יותר זול. הנייר נטול העץ יקר יותר, ובתוכו יש תתי-קבוצות. קיים כיום נייר נטול עץ יפני, שמבטל כל מיני חומרים כימיים שנמצאים בתוך הנייר ויוצרים תרכובות עם צבעי הדפוס, ומנסיון – הנייר הזה, שהוא יקר מפז כמובן, גורם לכך שהאיורים ייראו כאילו שהם צויירו לתוך הספר שבידי הקורא.
    יש עוד משהו – טכניקות שונות יוצאות מורווחות או מופסדות משימוש בניירות שונים. לדוגמא, הטכניקה שלי, צבעי העיפרון – פשוט לא יכולה להתקיים על נייר כרומו (גם כרומו מט), כי יש מריחה של הצבעים בכרומו, רק מעצם התזוזה של גושי הנייר הגדולים בדפוס. לעומת זאת, מי שעובד במחשב – כרומו מט מוציא אותו הכי טוב.
    למאייר שסוג הנייר חשוב לו, כדאי מאד להכניס פרטים מהסוג הזה להזמנת העבודה מול הלקוח. ככלל – לא כדאי לוותר על ערכים של הפקה, כי זה הספר שיצא נושא את השם של המאייר. במילים אחרות – הקפידו על סקנריסט מעולה (אם אתם עובדים בידיים), על הוצאת אייריסים בגודל 1:1 לכל הספר ועל דפס שיודע מה הוא עושה. בקרוב נעבור כולנו לספרים אלקטרוניים ולא יהיו לנו בעיות כאלה. בינתיים – הכניסו הכל לחוזה.

  10. איריס ארגמן הגיב:

    שחר,
    לדעתי המאיירת עשתה עבודה מופלאה . לא ניכר באיוריה שהיא כפתה על עצמה טכניקה מגבילה, להיפך באמצעים מינוריים ומנעד צבעים לא גדול היא הצליחה להגביה עוף, לגעת בפרטים . איור השדירה נהדר, מלא חיים וחיוניות.
    כל הכבוד למאיירת!

  11. כמו בפעמים הקודמות
    יופי של סקירה שחר! אין ספק שמבחינת הסיגנון יניב מתמודדת כאן עם אתגר חזותי לא פשוט, שלא קשור לדעתי לבחירה (המקורית והמקסימה לכשעצמה) לעבוד בקולאז'-פסיפס, אלא להחלטה לוותר על קווי קונטור. כשמוותרים על הקונטורים חייבים לדעתי לפתח רגישות צבעונית סופר מוקפדת על מנת לבדל את הדימויים זה מזה ומהרקע ובתוך כל דימוי ליצור הררכיה צבעונית הממקדת את העין במה שחשוב (למשל ידיים ומלאכתן חשובות יותר מטקסטורת המכנסיים).
    לא ראיתי את הספר כולו, אך מהדוגמאות שהבאת כאן נראה שיניב לעיתים מצליחה יותר ולעיתים פחות בבידול הזה, בהעדר הקונטורים.

    ולליאורה גרוסמן,
    איזו תגובה נדיבה ומעשירה באנפורמציה! תודה.

כתיבת תגובה