4 ספרות

יותר מדי קסם וסוכריות צבעוניות / לי עברון

רשימת ביקורת על ספרה של נטלי לויד, "קמצוץ של קסם"

נובמבר 16, 2016  

ישנם ספרים חדשים שמיד אני משתוקקת להניח את ידי עליהם, ולא תמיד ברור לי למה. במקרה של "קמצוץ של קסם" מאת נטלי לויד הסיבות היו גלויות לעין: ידעתי שיש בספר עיסוק במלים ובמוזיקה, ושתרגמה אותו יעל ענבר, מתרגמת מוכשרת שחתומה על ספרים אהובים, "טאק לנצח", "חמישה ילדים והזהו", "מטילדה", ועוד. אולי גם הקסם המובטח בשם הספר משך אותי, אבל דווקא הוא השאיר בסופו של דבר טעם לוואי.

פליסיטי פיקנטי היא תלמידת כיתה ה', שנודדת עם אמה הולי, אחותה הקטנה פראני ג'ו, וכלבתן קוקי בוואן המכונה בפיהן "הפלפלון הפיקנטי". הן עוברות ממקום למקום בלי הרף בגלל תאוות הנדודים של האם. אבל כשהן מגיעות לבקעת חצות, העיירה שממנה באה הולי ושבה מתגוררת אחותה, קליאו (אחר כך מגיע גם דוד נוסף, בּוּן, ובנג'ו על כתפו), פליסיטי מקווה להשתקע שם. כולם מדברים על הקסם שהיה פעם בבקעת חצות, שתושביה חוננו ביכולות כישוף של ממש, ועל קמצוץ הקסם שאולי נשאר בה, אבל מבחינתה של פליסיטי ממילא לא ייתכן דבר קסום יותר מבית של קבע, חברים ומשפחה.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

בנות משפחת פיקנטי עצמן מקסימות מאוד: הולי היא אמנית שציירה ציורי קיר רבים אך לאחרונה ההשראה ממנה והלאה; הבת הקטנה, פראני ג'ו, נוהגת ללבוש חצאית טוטו מעל בגדיה ושומעת מנגינות נישאות באוויר; ואילו פליסיטי, המסַפרת, אוספת מלים: היא רואה מלים מרחפות ליד אנשים וליד מקומות – רובן מלים אמתיות אבל יש בהן גם מלים שהן פרי יצירתה שלה, כמו "מסוּרבּוּלבֶּלֱת" ו"גַּלאַגָּדִילִי" –  רושמת אותן במחברת כחולה ולפעמים גם כותבת אותן בשירים.

ביום הראשון ללימודים בבית הספר שבעיירה שומעת פליסיטי על דו-קרב אגדי שהתרחש שם לפני שנים רבות, בין האחים המהוהים, שהיו מוזיקאים וגם קוסמים. היא גם פוגשת את ג'ונה פיקט, ילד "גדול מהחיים" שכובש את לבה. אחד הדברים היפים בספר הוא הצגתו של ג'ונה: בפגישתם הראשונה פליסיטי יושבת עמו ליד שולחן, וכשהיא קמה היא מופתעת לגלות שהוא אינו קם על רגליו אלא מתגלגל לאחור על כיסא גלגלים. ג'ונה הוא ילד אהוד, חזק, שמסייע לאחרים, הנכות שלו היא חלק ממנו, כמו עיניו הירוקות היפות, והיא מטופלת בספר באופן ענייני וחף מצדקנות.

מקור המתח בסיפור, החשש שמעיב על האופק הגלאגדילי של חייה של פליסיטי, הוא תאוות הנדודים של אמה, שעלולה לעקור אותה מחיק המשפחה המורחבת שנתגלתה, מחיק החברות הנפלאה עם ג'ונה ומן העיירה המלאה אנשים טובי לב, גלידות בטעמים מיוחדים ומוזיקת בלוגרס. עד מהרה פליסיטי חושדת שתאוות הנדודים אינה אלא קללה משפחתית, ומקורה באותו דו-קרב אגדי של האחים המהוהים; ומתברר שאולי היא זו שתוכל לתקן את המעוות.

קמצוץ הקסם שבעיירה, ותפקיד המפתח של פליסיטי וג'ונה, ילדים בני שתים-עשרה, בהצלת המצב, לא הפריעו לי להאמין לנטלי לויד ולפליסיטי שלה, אבל משהו אחר הפריע לי: ציפוי הקסם הנוצץ. הכול בספר הזה פשוט גלאגדילי מדי. בנות משפחת פיקנטי מוכשרות ושנונות מדי, כל אנשי העיירה ללא יוצא מן הכלל טובים, ידידותיים ונחמדים (אמנם אוליבר, בעל חנות הגלידות, מתוודה על מעשי אכזריות שעשה בילדותו, אך כבר כיפר עליהם); טעמי הגלידות מיוחדים כל כך ונקראים בשמות מפתיעים ושנונים; מרגע שפליסיטי מגיעה לבית הספר החדש ג'ונה פורש עליה את חסותו, ממלא את עולמה ומגרש את בדידותה; הוא גם ממהר להפיג בכל הזדמנות את חששותיה שמא אינה חשובה לו כשם שהוא חשוב לה, ולספר לכולם שהיא החברה הכי טובה שלו.

היות שלגלידות תפקיד מרכזי בספר, אפשר לומר שסיפורה של פליסיטי דומה לגביע גלידה המכוסה בסוכריות צבעוניות רבות כל כך, עד שלא ניתן לחוש בטעמה של הגלידה עצמה ולהתעמק בו. מעטה הסוכריות הזה לא התיר לי להזדהות ממש עם פליסיטי ולחוש בדאגותיה. למן ההתחלה היה לי ברור שהיא תצליח לתקן את מה שעיוו האחים המהוהים בשעתם, לרפא את תאוות הנדודים של אמה ולהישאר בבקעת חצות.

באין דאגה להצלחת הגיבורה, נותר לי לדאוג למתרגמת. קודם כול, לא קל לתרגם ספרי נוער. לא קל להעביר משפה לשפה דיבור קולח ולא תמיד תקני של נער או נערה, בלי ליפול למעקשים של סלנג זמני או מקומי מדי, של עילגות מצד אחד ושל הגבהה יתרה מצד שני. מלבד זאת, בספרה של נטלי לויד יש אתגרים אחרים, ייחודיים: התחביב של פליסיטי הוא איסוף מלים, והיא גם כותבת שירה. צלילן של המלים חשוב לה לא פחות ממשמעותן. כמו כן, פליסיטי מוקפת מוזיקאים, ובטקסט מופיעים שירים. גם קללתם העתיקה של האחים המהוהים מנוסחת בצורת שיר שקול ומחורז.

ניכר שיעל ענבר השקיעה מחשבה ואהבה בתרגום היפה של המלים שפליסיטי ממציאה/מוצאת. למשל, בענן האקזוז שפולט הפלפלון הפיקנטי, פליסיטי רואה את המלים:

לְהִסְתּוֹסֵס

מַסָּע-סוּס-מַשָּׂא

סִפְצוּף-קָצוּף

אמת מכאיבה היא "עובדוקרנית" ואמת משמחת היא "עובדגדית".

הקללה העתיקה של סטון ותרלי, אחד האחים המהוהים, זכתה לתרגום יפה ומוזיקלי – מוזיקליות שלא יכלה בשום אופן לבוא על חשבון התוכן, משום שבקללה מנוסחים, גם אם באופן חידתי, אירועים שהתרחשו ועתידים להתרחש:

לב אוויל שנלחם ונחל כישלון,

כי חמדנות גברה על לבלוב כישרון,

ביגיעה תקולל, עַד מותש מעמל,

רק אפר תרכוש, רק קוצים עוד תנחל.

עתה ארוז חלומות, הימלט חיש קל,

לילה לילה תמשיך לנדוד מקולל,

עד תיאום מיתרים ותיקון המקולקל.

עם הבעת מילות מחילה מתוקה,

ירקדו הצללים, הקללה מחוקה.

 

דווקא על רקע יופיו של התרגום, הפריעו לי צרימות מקומיות – משפטים תרגומיים (צמודים לתחביר האנגלי) כמו "וזה הסיפור על איך ששחררתי אותו" (במקום למשל, "ועכשיו אספר לכם איך שחררתי אותו") והמוטו של קליאו, דודתה של פליסיטי, שמכינה שמיכות טלאים: "להטליא את זה/ לתקן את זה/ לתפור את זה שוב יחד" – לא רק שהמשפט השלישי אינו ברור, היות שמדובר במלים מתנגנות שהופכות בסופו של דבר גם לסיסמת פרסומת, אולי כדאי היה להתרחק מן המקור ולכתוב משהו בנוסח, "להטליא/ לתקן/ לחבר ולתפור." מדובר בצרימות מעטות ומקומיות בתרגום מעורר הערכה, אבל בי הן מותירות תחושה של החמצה. אני חולמת על הספר הבא של נטלי לויד בתרגום יעל ענבר, שאולי יהיה נקי מסוכריות צבעוניות ומצרימות.

 

"קמצוץ של קסם" מאת נטלי לויד. תרגום: יעל ענבר, הוצאת "הכורסא" בשיתוף עם "מודן", 2016.

 

לי עברון – משוררת, מתרגמת ועורכת.

 

כתיבת תגובה

4 תגובות:

  1. מאת ינשופופר:

    …וגם "מגדלים פורחים באויר" שלה, והוא מתורגם נפלא. בכלל, יש מתרגמים ומתרגמות ששמם על הכריכה (או למצער בתוכה) הם הבטחה נהדרת.
    תודה על המאמר :)

  2. מאת לי:

    תודה על התגובה! :)

  3. מאת יעל רוזמן:

    לי, הביקורת שלך היא רחמנית לטעמי. קראתי את הספר מתחילתו ועד סופו ואין לי מילה טובה לאמר עליו מלבד על התרגום היפה לעברית, שאהבתי. תהיתי אם מרוב מתקתקות שכחה הסופרת את הא' ב' של כתיבה. – קונפליקט, מאבק, והעיקר: פעולה. הגיבורים עושים דברים , אבל אינם פועלים. מרוב דיבורים על תנועה הסיפור לא זז מילימטר .

  4. מאת לי:

    תודה על התגובה, יעל. אבחנה מעניינת לגבי עשייה ופעולה, וגם לגבי התנועה של הסיפור :)

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.