8 ספרות

ייסורי מיכה הצעיר / יותם שווימר

ביקורת על ספר הילדים "מיכה ומכבי האש" מאת דליה רביקוביץ

אפריל 21, 2010  

ספרה הנפלא של המשוררת דליה רביקוביץ, מיכה ומכבי האש, פורסם לראשונה בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" בשנת 1962, עם איוריו של יעקב אלוני. כעת הוא רואה אור מחדש בעריכת יונה טפר, מלווה באיוריו של דני קרמן. הוצאה מחודשת, במיוחד לאחר שנים כה רבות, מחייבת צידוק. לרוב נעשה המהלך מתוך כוונה לעשות צדק, הן עם הקוראים והן עם המחבר/ת. ספרים רבים מדי נדחקים במרוצת השנים ואינם מוצאים עוד את מקומם בינות ההיצע האדיר של ספרות הילדים הרואה-אור בארץ. בשל כך, באין יודעין, אנו מאבדים יצירות מדויקות, חכמות ומרהיבות שמעטות להיכתב כיום.

כאמור, הוצאה מחודשת צריכה להצדיק את קיומה ועל כן "תפקידה" מורכב פי כמה: עליה לספק נחת עבור הקוראים המתגעגעים מצד אחד, ולהוכיח שוב כי היא מוצלחת דיה כדי לחזור ולהתמודד על תשומת-הלב של קהל קוראים חדש. בחירתי במלים כגון הוכחה, הצלחה והתמודדות מכוונת, שכן אנו נמצאים במצב בו על הספרים להיאבק על קיומם ומאבק זה מקבל נוכחות פיזית של ממש, לעתים אפילו אלימה.

בספרות למבוגרים נהוג לעדכן את היצירה בתרגום חדש, לעתים אף בעריכה חדשה, בתיקונים ובהוספת אחרית-דבר או מבוא, שמטרתם להעשיר את חווית הקריאה ולהציג את היצירה כחשובה ובעלת עומק אינטלקטואלי. לא כך בספרות לילדים. בודדים המקרים בהם מחליטים העורכים להוסיף אחרית-דבר לספר (דוגמאות לכך ניתן למצוא בספרי הוצאת "אוקיינוס" ובספרו של א. ס. פושקין, מעשה בדיג ובדג הזהב, שראה אור בהוצאת "אחוזת בית"), ועל-כן האלמנט המשתנה לרוב הינו איור הספר. כך גם במקרה הנידון: האיורים בשחור ולבן של יעקב אלוני לספרה של דליה רביקוביץ, הוחלפו באיורים צבעוניים מאת המאייר המוערך דני קרמן.

עטיפת הספר

אולם, בעוד בהוצאה חשו כי הכרחי לעדכן את הפן האיורי, הטקסט של רביקוביץ לא רק שנותר כמות שהוא, אלא הוא מתגלה במלוא תפארתו וחיוּתו, גם לאחר עשרות שנים. רביקוביץ (1936-2005) לעד תיזכר בזכות שירתה, בעוד יצירתה לילדים, שכללה שמונה ספרים פרי עטה ותרגומים רבים, בין היתר לספרי מופת לילדים ונוער מאת פ.ל טרברס (מרי פופינס) ואלינור פרז'ן (ארץ יערות המערב) – יצירה הבולטת ברגישותה ובעוצמה הפנימית העולה מן הכתוב, כמעט ואיננה ידועה ויתרה מכך – אין עוסקים בה.

במיכה ומכבי האש, ניתן לזהות את אותה רגישות למלה, לניסוח, למבע ולהתפתחות העלילה, המאפיינת את כתיבתן לילדים של משוררות רבות, ביניהן לאה גולדברג, סילביה פלאת' ותרצה אתר. רביקוביץ, שכתבה פרוזה לילדים, בונה את הסצנות בפשטות ודיוק רב, ובעדינות שאין כדוגמתה היא שוזרת דימויים מבריקים, התומכים בעיצוב הסיטואציה ובעיקר – בעיצוב נפשן של הדמויות. כך, לדוגמא, היא מתארת את חוסר השקט של מיכה בלילה, בעוד הוא נסער מפציעתה של אמו מליל אמש: "הרוח יללה כמו סיר נפוח שמתחיל לגלֹש, ומיכה הרגיש שהוא שונא את החֹשך ושהחֹשך מפריע לו להרדם."

האנלוגיה בין הסערה החיצונית לסערה הפנימית, המהווה מרכיב מרכזי בשירתה של רביקוביץ (ראו לדוגמא את שירה "חורף קשה", מתוך חורף קשה, תל-אביב : דביר, תשכ"ד) מופיעה בספר כמעט בלי שנרגיש, כמובלעת התורמת ליצירת האווירה של הנרטיב. אך כאמור, זהו אינו שיר ארוך, כי אם פרוזה לילדים ורביקוביץ מתגלה כמספרת סיפורים מן המעלה הראשונה: העלילה נבנית בהדרגה, תוך יצירת מתח מדוד ועיצוב מדויק ומצליחה לשמור על העניין של הקורא בהתרחשויות הרבות המתוארות בספר.

עלילת הספר מציגה, באופן שנדיר למצוא כיום, בעיה – ניסיון לפתרון – בעיה חדשה – פיתרון הבעיה החדשה – פיתרון הבעיה הראשונה – תוצאות הפיתרון – שיא, שהוא סופו של הסיפור. מיכה מתוסכל מכך שעליו ללכת לסבתו, שכן אמו שברה את היד אמש, משום שפנס הרחוב נשבר וטרם הספיקו לתקנו. עצוב ומרוגז הוא מחליט להחליף בעצמו את נורת הפנס, אך משנוכח כי הנורה אינה מתאימה, הוא נתקל בבעיה חדשה: הוא אינו יכול לרדת מעמוד החשמל עליו טיפס. לאחר שכל השכנים מתעוררים מזעקותיו ונכשלים לפתור את הבעיה הנוכחית, מגיעה מכונית כבאים, אשר מצילים את מיכה ומאפשרים לו לספר מדוע עלה על עמוד החשמל, חרף האזהרות והאיסורים.

לאחר שנפתרה הבעיה החדשה, תורה של הבעיה הראשונה – שהחלה את כל הסיפור – להיפתר, ועובדי עירייה, בעזרתו של מיכה, מתקנים את הפנס השבור. אך כאמור, רביקוביץ אינה עוצרת כאן ובמשך מספר כפולות עמודים היא מתארת את תוצאות הפיתרון, הבאים לידי ביטוי בקשר ההדוק שנוצר בין מיכה לצוות מכבי-האש. השיא, שהוא למעשה שלוחה של תוצאות הפיתרון, מוצג בחגיגת יום ההולדת שעורכים הכבאים למיכה.

ניתן לזהות את תנועת הנרטיב כמאופיינת בהתקדמות וחזרה לאחור כמעט במקביל, ולבסוף למעין תנועה מעגלית. הבעיה הראשונה, שהיא גרעין הסיפור וזו שהציתה את העלילה כולה, איננה נשכחת נוכח ההתקדמות שיצרה את הבעיה השנייה. כך קורה שעלייתו של מיכה על עמוד החשמל וחוסר יכולתו לרדת אינה הופכת לעיקר הסיפור, אף על-פי שבעקבותיה מגיעים הכבאים המספקים את רגע השיא. רביקוביץ דואגת להציב את הבעיה הראשונה – שבירת היד של האם – בתודעתנו לכל אורך העלילה, על-מנת שלא נשכח כי אילולא התרחש אותו אירוע מכונן, הדברים לא היו מתגלגלים לידי כך שמיכה יזכה בתזמורת מכבי-האש ביום הולדתו.

בדומה לשירתה, גם בפרוזה זו, המיועדת לילדים בגילאים 4-6, מעמידה רביקוביץ אירוע אשר התגובה אליו  – והיא בלבד  – מכוננת אותו ומעניקה לו את חשיבותו בנרטיב. יתרה מכך, דומה כי המגיב לאירוע אינו יכול להיות כל-אדם. מיכה מאופיין מן הרגע הראשון כבעל נפש סוערת, כילד רגיש, שדאגתו לאמו וחמלתו על סבלה אינם נותנים לו מנוח והורסים את כל תענוגותיו: ארוחת צהרים אצל סבתא מרים, צפייה בטלוויזיה, אהבתו לחיות – מיכה בועט בחתול מרוב רוגז למראה הגבס על ידה של אמו – וכן הלאה.

בלילה בו הוא מחליט להגיב לאירוע, מספרת רביקוביץ: "מיכה חשב על אמא ועל אבא ועל החתול שעל יד השער, שקִבל בעיטה שלא הגיעה לו בכלל. ומיכה חשב על הצפֳּרים שפוחדות מן החתול ולכן הן שוכבות לישֹן על העצים." מכך ניתן להסיק כי לא די בנפש רגישה על-מנת להגיב בצורה כה אמיצה; יש להפנים במשך זמן רב את הסבל שגרם האירוע, לבחון את תוצאותיו הכוללניות ואת השפעתו על עצמך. רק לאחר שעבר תהליך מדהים של בחינה עצמית, כנה ומעמיקה, והבעיה הפרטית הופכת לבעיה אוניברסאלית, המושלכת על העולם בכללותו, מגיב מיכה לאירוע ומחליט לעשות מעשה.

עיצוב דמותו של מיכה הנעשה בצורה חדה, רצינית ומרגשת, מכבד הן את הדמות והן את הקוראים הצעירים בכך שהוא מאפשר להעמיק את ההזדהות עם מיכה, עם פעולותיו ועם רגשותיו. אילולא היתה מעבירה רביקוביץ את מיכה ייסורים כה רבים, שהובילו להחלטה שקולה (גם אם שגויה), אזי מעשיו היו נדמים קיצוניים, קלושים, בלתי אמינים ואפילו מכעיסים. לא בכדי מבינים המבוגרים את סיבת עלייתו המסוכנת של מיכה על עמוד החשמל ("ואפִלו השכן הקרח הבין שלילדי גן יש שכל, אבל אין להם כח לתקן בעצמם את פנסי הרחוב."), וזוהי קריצה ידידותית למבוגר המקריא את הסיפור שלא יירתע מהמעשה הפראי ויתמקד בתכונות הכבירות של הדמות הראשית.

ייסוריו של מיכה אינם מסתיימים עם החלטתו להגיב. כאשר הוא מטפס על עמוד החשמל הוא כמעט מתחשמל "ועוד רגע היה נופל מן העמוד", ובסופו של עניין הוא נכשל במשימתו ונתקע על העמוד ללא יכולת לרדת. עוצמת הכישלון מהדהדת בחוזקה מתגברת: ראשית, היא באה לידי ביטוי באופן פרטי: "ידיו רעדו מרֹגז ומעיפות"; לאחר-מכן, ישנה המרה של הכאב החוצה, המאופיינת בהתנפצות הנורה "להמון רסיסים קטנים" ולבסוף, הכישלון מקיף את כל ההוויה נוכח זעקות השבר של מיכה: "'הצילו!' קרא מיכה, 'הצילו אותי מהר!'".

צדקה רביקוביץ כאשר בחרה שלא לסיים את הסיפור עם הצלתו של מיכה ואפילו לא בתיקון הפנס השבור. ייסוריו של הילד הרגיש והאמיץ מחייבים פיצוי הולם ומשום כך, הופעת תזמורת מכבי-האש ביום הולדתו מהווה לא רק את רגע השיא של הסיפור – אליו מכוונת מלכתחילה כותרת הספר – אלא גם קתרזיס עבור הקוראים, שיכולים כעת לנשום אנחת רווחה ולשמוח בשמחתו של הגיבור.

אל מול העצמה הרגשית של הטקסט עומדים איורים שטוחים למדי, המתארים את ההתרחשות בדיוק רב, אך אינם מוסיפים לה מאומה. הדגש באיורים הושם על הבעות הפנים של הדמויות – זעמו של מיכה מובלט מאד, וכך גם הדאגה של הוריו וככל שהעלילה מתקדמת, הבעותיהם הופכות שמחות יותר ויותר. אולם נדמה כי הטקסט עומד בזכות עצמו בצורה אבסולוטית, עד כי איוריו של קרמן נטולי ערך מוסף והם אינם תורמים באופן משמעותי לסיפור.

אך ישנו פן אחד בו מצליח קרמן לחזק את הטקסט: החלק המשמעותי של הנרטיב מתרחש בלילה (בתחילה, בתיאור נפילת האם ולאחר-מכן, בהרפתקה המפחידה של מיכה על עמוד החשמל). קרמן מבליט את הניגוד בין שעות היום לשעות הלילה באופן בו מאויר רקע ההתרחשות. הסצנות המתרחשות ביום הן נטולות רקע (כלומר, הדף הוא לבן) והסצנות המתרחשות בלילה מאוירות ברקע שחור משחור. המעבר החד בין הניגוד המוחלט של חושך ואור לאורך הקריאה בספר, מעצים את האווירה המתוחה מצד אחד, והמשחררת מצד שני ומחזק את הקשרים בין האירועים הדרמטיים, המאיימים – ולפיכך, המרכזיים – המתרחשים בלילה, לבין האירועים הרגועים או המשמחים המרחשים ביום.

מעטות יצירות הפרוזה לילדים בהן הקלישאה "סוף טוב, הכל טוב" יכולה להיאמר מתוך מקום אמיתי של התפתחות סבוכה – הן מהבחינה העלילתית והן מהבחינה הרגשית. במיכה ומכבי האש הצליחה דליה רביקוביץ לשלב עומק רגשי נדיר עם עלילה כובשת ומרתקת. האסתטיקה המיוחדת של הספר והשפה הפשוטה והלירית כאחד – שעל אף מספר מלים שאינן בשימוש יומיומי, היא עדיין עכשווית וקלילה – מזמנות חווית קריאה ייחודית, שכן הכתיבה אינה תלויה בגורמים חיצונים, פרט לנאמנות לבנייה אמינה של דמויות וסיטואציות והחשוב מכל: לספר סיפור טוב. נוכח כל האלמנטים שתוארו, אין ספק כי ההוצאה המחודשת של הספר מוצדקת וחשובה עד מאד.

דליה רביקוביץ, "מיכה ומכבי האש", איורים: דני קרמן, עריכה: יונה טפר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010

כתיבת תגובה

8 תגובות:

  1. מאת שחר:

    קראתי בשקיקה את הביקורת. ממעט הציטוטים מהספר יש לי חשק לקרוא את כולו.
    לא הכרתי את המקור, ומעניין היה, אולי, להשוות בין האיורים של שתי ההוצאות השונות.

  2. מאת ליבי:

    גם אני לא הכרתי את הספר. נשמע מקסים. עכשיו נותר לשכנע את הקטנה הוורודה שלי לקרוא משהו שבכותרתו מופיעים "מכבי אש":)

  3. מאת טלי:

    גם אני לא הכרתי את הספר וגם אני קבלתי חשק מהציטוטים שבביקורת הזו ומהרגישות שבה תיארת את הרגישות של דליה רביקוביץ' שמתארת את הרגישות של מיכה – ולמרות שהרגישות הזאת עברה שלושה פילטרים שונים, האדוות שלה הצליחו להגיע עד אלי…תודה (-:

  4. מאת גלעד:

    ההתלהבות שבה נכתבה הרשימה מדבקת ומעוררת רצון לקרוא.

    בעניין ההצדקה להוצאה המחודשת – ניסיונה של הוצאת הקיבוץ המאוחד להפגיש בין יצירה נשכחת של יוצרת חשובה כל כך בספרות המקומית ובין ציבור הקוראים של ימינו ראוי לכל שבח (כמו גם למסע יחסי ציבור גדול יותר מהדממה היחסית שמלווה אותו), ולטובת כולנו יש לקוות שמהלכים כאלה ירבו, ולא יימדדו רק על פי כדאיותם הכלכלית להוצאות או לרשתות.

    באופן אישי חסרה לי קצת התייחסות לעצם ההחלטה לאייר את הסיפור מחדש – כדוגמה למגמה נפוצה יחסית בהוצאות מחודשות של ספרי ילדים, כפי שמציין הכותב. לא ראיתי את האיורים המקוריים של יעקב אלוני, אבל סביר להניח שהחלפתם באיורים צבעוניים, עכשוויים יותר ברוחם (אף שהמאייר הנוכחי, דני קרמן, הוא בן כיתתו של אלוני בבצלאל), נעשתה כדי לתת לספר סיכוי להתמודד עם המגוון הגדול והרבגוני של ספרי הילדים החדשים שמקיפים אותו בדוכני הספרים החדשים שברשתות. מכיוון שהמהלך של איור מחדש של ספרים עם הוצאתם המחודשת נפוץ יחסית, וממילא איני מכיר את הרישומים שאלוני עשה לספר (אם כי ראיתי רישומים וציורים אחרים שעשה, והם יפים מאוד), ההתייחסות שלי היא במישור העקרוני – נדמה לי שבמידת האפשר על ההוצאות לשקול, לכל הפחות, את הוצאת הספר בזיקה לצורתו המקורית, ולא להחליף את האיורים בהתאם לאופנה הרווחת בעת ההוצאה, וזאת מכמה טעמים – ראשית, מרכיבי היצירה המקורית – טקסט ואיורים – נוצרו באותה תקופה, ובאופן אידיאלי אמורים ליצור חוויה קוהרנטית ומשלימה. במקרים רבים של איור מחדש נוצר פער בין האיור עכשווי לטקסטים הוותיקים, באופן שלא מחמיא לאף אחד מהצדדים. שנית, וחשוב מכך – מכיוון שספרות הילדים המקומית אינה נטועה במסורת רבת דורות, יש בעיני חשיבות מכרעת ליצירת גוף יצירה מקומי בעל משמעות ורצף התפתחותי. איור מחדש של יצירות מהעבר (בשלב ההתפתחותי המוקדם יחסית בו נמצא התחום בארץ) מערער, לדעתי, את היכולת לבנות גוף כזה. מעבר לכך, יש בכך מין המעטה בערך האיור, והפיכתו מחלק בלתי נפרד מהיצירה למין אריזה גרפית שניתן ורצוי לרענן מדי פעם.
    ברור שהעמדה הזאת אינה שוללת איור מחדש באשר הוא – במקרים רבים יש ערך רב לפרשנות מחודשת, לבחינה אחרת של הטקסט ואף לניהול דיאלוג עם האיורים המקוריים. עם זאת, נראה לי שיש לעשות את זה מתוך שיקול דעת, ולא כברירת מחדל אוטומטית שנגזרת מעצם ההחלטה להוציא טקסט מחדש.

  5. מאת מאירה פירון:

    נהניתי מאוד מכתיבתך. נדמה לי שמיכה דומה במשהו לדליה רביקוביץ' עצמה. ובאותה הזדמנות, האם קראת את "המטבח של גברת דובדבן" סילביה פלאת, הוצאת טל-מאי ידיעות אחרונות?

  6. […] מובחר לילדים, ובינתיים היוזמה מוצדקת מאוד, ראו נא את הביקורת על ההוצאה המחודשת של "מיכה ומכבי האש", של דליה […]

  7. מאת אילנה פלג:

    תודה על רשימתך המחכימה. הוצאה מחודשת ראויה ומשמחת. אמהר לרכוש את סיפרה של רביקוביץ עבור נכדי בן השש.
     

  8. […] בשנת 1962 פורסם לראשונה סיפורה היפה של דליה רביקוביץ "מיכה ומכבי האש". הסיפור ראה אור כחלק מקובץ סיפורים קטן, שקובצו בו […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.