3 ספרות

ילדה אחת, שלוש תודעות, ארבעה קירות / תמר הוכשטטר

על הפיתולים הלוגים שיגרמו לכם לקשרים במוח בעת הקריאה בספר "האריה של אלן"

ינואר 1, 2017  

פעם ישבתי עם האחיין שלי, שהיה באותה עת בן ארבע, וסיפרתי לו סיפור שהגיתי מלבי. הוא אוהב משאיות ועל כן היה זה סיפור על משאית שנוסעת לה בדרכים. די מהר הבחנתי בדפוס שחוזר בכל שתיים-שלוש דקות: אחייני קטע אותי בחיוך שובבי, ובקריאה צוהלת הכריז: "ואז היה פנצ'ר!" או "ואז היא נפלה לבור!" ועוד מני צרות שהפיל על ראש המשאית. אולי חש שהסיפור משעמם מדי או לא זז מהר מספיק. מעניין שכבר בגיל הזה, ואולי אפילו לפני כן, נוצרת אצלנו ההבנה שדרמה וקונפליקט נחוצים לסיפור טוב, כמו שמשאית זקוקה לדלק ונהג – כדי להתקדם לאנשהו.

%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%9c%d7%9f-%d7%a2%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%94
גם הילדה אלן, גיבורת "האריה של אלן", מבינה היטב את הצורך בקונפליקטים. לכן, כאשר היא מדובבת את בובת האריה שלה, היא לעולם אינה שמה בפיו דברי שבח והלל, ורק לעתים נדירות היא גורמת לו לשאול שאלות מכוונות. גם כאשר נדמה שהאריה, בקולה, מואיל להניע את הדיאלוג באיזו שאלה, הוא מיד נסוג לפסיביות הקבועה שלו:

%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%9c%d7%9f-%d7%98%d7%a7%d7%a1%d7%98

כמו כל הדיאלוגים בספר, ניתן לקרוא את הדיאלוג הזה בכמה רמות: ברמה הפשטנית והאינטואיטיבית ביותר – להתייחס לאלן ולאריה כשתי דמויות נפרדות זו מזו. דמויות שונות מאוד זו מזו – היא פעלתנית ודעתנית והוא עצל וספקני. ברמה המורכבת יותר אפשר לקרוא זאת כדיאלוג הנובע מתודעה אחת – זו של אלן, המדובבת את הבובה הדוממת של האריה. הספר מתעקש להזכיר לנו שכך אכן יש לקרוא את כל הדיאלוגים בספר.


ברמה זו הופך המשפט "הייתי מצפה שתתעניין קצת יותר" לפרדוקסלי: הרי אם אלן ציפתה שהאריה יתעניין אך בחרה "לשחק" אותו כמשועמם, הרי שהיא בעצם ציפתה, ואז מימשה, את הדבר ההפוך דווקא.

העניין הולך ומסתבך בהמשך, כשאלן מהרהרת מה כדאי לה להיות כשתהיה גדולה:

%d7%90%d7%9c%d7%9f-%d7%98%d7%a7%d7%a1%d7%98

מהטקסט משתמע שאלן חושבת להיות טיגריס כשתהיה גדולה. זה לא מפתיע בכך שכרגע, כשהיא ילדה, היא אריה. או לכל הפחות גם אריה. כיום היא נכנסת לתודעתו של בובת האריה שלה ולכן, בעתיד, אולי תיכנס לתודעתו של טיגריס. כשהאריה לא לוקח אותה ברצינות היא מתרגזת, והוא בתגובה אומר: "הרי אי אפשר לקרוא לזה שיחה רצינית, נכון?" ובכך מתייחס גם לכוונתה של אלן להיות טיגריס אך גם לטיב השיחה, שכוללת רק בן-שיח אחד ולכן אינה יכולה להיות "רצינית". בכך עושה אלן מה שהיא עושה במהלך הספר כולו: מקיימת את השיח ומערערת עליו בו-זמנית.

יכול להיות שדיברת עכשיו? איור: קרוקט ג'ונסון

יכול להיות שדיברת עכשיו? איור: קרוקט ג'ונסון


הקולות שקיימים באלן מייצגים תפיסות השונות מהותית זו מזו: כאשר היא 'אלן' היא ילדה מלאת דמיון והמצאה אשר לא מפקפקת ביצירי הדמיון שלה ולו לרגע. מצד שני, כאשר היא 'האריה' היא מבוגר מפוכח ועייף שמזכיר לה ללא הרף שאין עוד יצור חי מלבדה בחדר. בכך היא מזכירה לי במשהו את אליס בארץ הפלאות, שקטנה וגדלה לסירוגין ונדמה שאינה מוצאת את ממדיה, או אולי את גילה, הסופיים. השתנותה האלסטית מיוחסת לחיפוש שלה אחר מושג הנעורים שקיבל משמעות חדשה באותה תקופה. גם את המאבק הפנימי של אלן ניתן לקרוא כמאבק בין החלק הילדי עדיין ובין החלק הדורש להתבגר ולהתפכח ממשובות הילדות.

אליס מחפשת את גודלה וגילה. איור: ג'ון טניאל

אליס מחפשת את גודלה וגילה. איור: ג'ון טניאל

 

אז האם מדובר פה בפיצול אישיות? האם אלן היא ילדה הלוקה בסכיזופרניה? איך אחרת ניתן להסביר את הבחירה הכמעט מזוכיסטית שלה לדובב את האריה כמשבית שמחות מושלם שמציב בפניה, פעם אחר פעם, את אי-ממשות המשחק בו היא משחקת?

כדי לענות על השאלה הזאת יש לחשוף את התודעה השלישית בחדר: המספר. קרוקט ג'ונסון מוכר לילד ולהורה הישראלי מהספר "אהרון והעפרון הסגול" שראה אור בארה"ב ב-1955, ארבע שנים לפני "האריה של אלן". גם שם, כמו פה, דמות בודדה של ילד בוראת את העולם הסיפורי כולו. כסופר-מאייר מציג זאת ג'ונסון בשני האופנים: אצל אהרון באמצעות הציור, ואצל אלן, באמצעות המלים.

אהרון והעפרון הסגול. תודעת היוצר מכתיבה את העלילה

אהרון והעפרון הסגול (לחצו להגדלה) תודעת היוצר מכתיבה את העלילה


גם מסעו של אהרון מלא פרדוקסים: הוא מצייר דרקון מפחיד שישמור על עץ התפוחים שלו, אך הדרקון מפחיד גם אותו עצמו והיד הרועדת שלו מציירת ים בו הוא כמעט טובע. הוא לא מוצא את דרכו הביתה ולכן מצייר שוטר כדי שיהיה לו את מי לשאול. אך כיוון שתודעתו של אהרון היא זו שבוראת אותו, "השוטר הצביע בכיוון שבו אהרון רצה ללכת בין כה וכה", כך שהציור הוא רק הגשמה של מחשבה שכבר נהגתה.

פיירו מגלה את המפעיל. פיליפ ז'נטי (לאיכות צפייה טובה יותר לחצו פה)

אך גם את אהרון וגם את אלן, שתי דמויות אומניפוטנטיות, שאינן זקוקות לאיש על מנת לייצר עולם מופלא ומלא עניין, מפעיל, למעשה, קרוקט ג'ונסון. הוא זה שמצייר את כל ציוריו של אהרון וגם את אהרון עצמו. הוא זה שמדובב את האריה של אלן, אך גם את אלן עצמה. דרכם הוא חושף את הקסם החמקמק שקיים תמיד בספר טוב; שבעת שאנו נסחפים אחר ההתרחשות והדרמה ומזדהים עם הדמויות עד שהעולם שסביבנו אינו קיים עוד, למעשה לא קמנו ממושבינו ואנו לבדנו בשקט מזהיר. כך גם אלן נוסעת ברכבת לחצי האי ערב, מטפסת על הרים, מטפלת בחולים אנושים, וכל זאת כשהיא לבדה ואינה יוצאת מהחדר. השליטה שלה במיומנות "משחק הכאילו" כה חזקה שהיא אינה שומטת את האשליה ולו לרגע, גם כאשר היא עצמה מערימה עליה את מלוא כובד הפקפוק.

מבטו של האריה תמיד מופנה אליה. איור: קרוקט ג'ונסון

מבטו של האריה תמיד מופנה אליה. איור: קרוקט ג'ונסון

 

דמותה הוויזואלית של אלן מזכירה מאוד את אהרון, ובעצם גם את הילד מ"זרע של גזר", ספר נוסף שאייר ג'ונסון, הפעם לטקסט של זוגתו רות קראוס. אף סולד, לחיים תפוחות, עיניים אלפטיות שיוצרות מבט פעור עד תוהה. קשה שלא לחבב אותה.  את האריה אנחנו לעולם לא רואים במבט קדמי, בכל האיורים הוא פונה לאלן וזנבו לעבר הקורא – כמו להציג באופן חזותי את היותו  שיקוף של התודעה שלה ותו לא.

ברמת הקריאה הראשונה "האריה של אלן" הוא ספר מצחיק ומהנה מאוד על חברות בין שתי דמויות שונות מאוד זו מזו. אך מי שיבחר להתמסר לרמת הקריאה השניה יוסיף על ההנאה והצחוק גם כמה פיתולי מוח, מספר תהיות פילוסופיות ודאגה כנה לבריאותה הנפשית של הגיבורה.

"האריה של אלן" – כתב ואייר: קרוקט ג'ונסון. תרגום: מאירה פירון, הוצאת "טל-מאי", 2016.

 

תמר הוכשטטר היא יוצרת רב-תחומית לילדים, מאיירת, סופרת ומרצה

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. מאת לי מרגלית:

    זה י! זה פ! זה ה! זה פ! וזה ה!
    {מדובר גם בביקורת וגם באיורים ובסיפורים!}

  2. מאת לי עברון:

    מעניין מאוד! והפרדוקס הזה, שמישהו משוחק מתוך התודעה שלנו אבל ברגע שקיימת הדמות כעוגן חיצוני להשליך עליו, יוצאים דברים שלא יכולים לצאת באופן ישיר, עד כדי כך שנדמה שהם אפילו לא שלנו, שבאמת יש כאן יותר מתודעה אחת – הוא אחד הדברים המרתקים במשחק ובאמנות (וכרגע אני חושבת בעיקר על הדברים שיוצאים כשאני משחקת עם הבת שלי).

  3. מאת מאירה פירון:

    ניתוח מרתק!

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.