ספרות

"ילדים חייבים להכיר טוב יותר את המשפחה שלהם" – שיחה עם הנערה מיכל

ראיון בלעדי עם מיכל, גיבורת הספר "הפרויקט של מיכל"

ינואר 23, 2017  

למיכל יש פרויקט: עליה לכתוב עבודת שורשים. אבל מה שמתחיל בתור משימה משעממת לבית הספר, הופך למסע בנבכי המשפחה, כאשר סודות שהיו חבויים הרבה שנים נחשפים, ומשנים את חייה של מיכל. לכבוד צאת הספר שמגולל את סיפורה, שוחחנו עם מיכל על משפחה, גילויים מפתיעים ועל הסופרת שליוותה אותה.

מיכל היא המרואיינת השלישית במדור מיוחד, שדרכו נכיר טוב יותר דמויות ספרותיות אהובות.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

שלום מיכל, מה שלומך? מוזר לך להתראיין או שזה מרגיש טבעי?

היי. זה קצת מביך להתראיין. מקווה שלא עושה לעצמי פדיחה.

עברת מסע מעניין ומרגש מאוד, והכול התחיל בעצם מעבודת שורשים, לא? ספרי לנו קצת מה קרה לך.

כן, זה התחיל מזה ששרון, מחנכת הכיתה, ביקשה שנתחיל לעבוד על עבודת השורשים. היא הסבירה מה צריך לעשות. בתוך כל הלחץ האטומי של הלימודים, החוג לאמנות ולהתעמלות אמנותית והחברים, זה לא ממש התאים לי. מה גם שסבתא שלי עברה לדיור מוגן ואמא ודוד שלי ביקשו שאעזור להם בפינוי הדירה שלה. רציתי למות!

לא רק זה, באחת הפעמים אמא שאלה אותי עד כמה עבודת השורשים הזו באמת מעניינת אותי ולא ממש ידעתי מה להגיד. רק אחרי שחשבתי על זה, הבנתי שיש בזה משהו מעניין. הרצון לדעת יותר עלה ככל שהיא סיפרה יותר ויותר על עצמה, על ילדותה, על אחיה, על הפגישה שלה עם אבא שלי. בחיים לא חשבתי כמה זה מדהים לדעת איך הם נפגשו ואחרי כמה זמן  נולדנו. עבודת השורשים הזו גילתה לי המון דברים עליהם. כמו שכבות. בכל פעם הכרתי שכבה נוספת, הגילוי הזה עזר לי לאהוב אותם יותר.

בעקבות הסיפורים שגילית על ההיסטוריה המשפחתית שלך – את חושבת שילדים וילדות צריכים להכיר טוב יותר את המשפחה שלהם, במיוחד את הסבים והסבתות?

ילדים חייבים להכיר טוב יותר את המשפחה שלהם, וכן, במיוחד את הסבים והסבתות. אם לא הייתי שומעת את הסיפור של אמא וסבתא (ואם לא הייתי מגלה משהו נוסף אחר כך), בחיים לא הייתי מבינה למה סבתא מצוברחת רוב הזמן ולמי יניב ואמא דומים. אני חושבת שגם המשפחה מרגישה טוב מזה שהסיפור המשפחתי נכתב ונשמר. כמו שסבא של שקד אמר: "עבודת שורשים היא תיעוד ושימור של המורשת המשפחתית". זה באמת ככה.

מה הדבר הכי משמעותי שגילית בעצמך בעקבות מסע השורשים שעברת? האם משהו בך השתנה?

וואי. איזו שאלה מתקילה. בהתחלה חשבתי שאכתוב סתם עבודת שורשים קצרה ולא משמעותית, אבל ככל ששמעתי יותר, הסקרנות והעניין שלי גדלו ומצאתי עצמי רוצה לדעת עוד, להבין יותר וגם להכיר יותר את החיים של המשפחה שלי. אמא ואבא אומרים שהתבגרתי בעקבות עבודת השורשים. אני לא ממש מרגישה את זה, אבל גם אלון חושב כמותם. אולי הם צודקים.

היה לך קשה כשסבתך עברה לדיור מוגן? ובכלל, מה דעתך על מעברי דירות?

הדירה של סבתא הייתה כמו הבית השני שלי. אהבתי את המאכלים שלה, אהבתי את הריחות, הצלילים, ואהבתי לראות את המזנון עמוס הספרים והכלים שלה. היה לי עצוב לראות את הדירה ריקה לחלוטין, אחרי צביעה, תיקונים וניקיון, כשכל הריהוט, הכלים והבגדים אינם. שום דבר ממנה כבר לא הזכיר לי את סבתא. שום דבר ממנה לא הזכיר לי את הדברים שעשיתי אתה שם. הכול נגמר. יש מעברי דירות טובים יותר. נגיד אם אתה גר בדירה קטנה ויש לך הרבה אחים, אז זה כיף לעבור לדירה גדולה יותר. אבל עם סבתא זה היה אחרת. מאוד רציתי שהיא תישאר במקום הקבוע שלה, אבל ידעתי שהיא לא מוגנת ושאין מי שישמור עליה אם היא תהיה חולה.

מה חשוב לך שנערים ונערות יקבלו מקריאת הסיפור שלך?

הייתי רוצה שידעו כמה דברים:

מותר להתווכח עם מורים (אבל להשתמש במלים נכונות) אם לא מבינים משהו ואם העומס בלתי נסבל. לפעמים יוצאים מזה דברים טובים.

עבודת שורשים היא עבודה מאוד מאוד מעניינת אם לא מחפפים.

אם יש לכם סבתא עצבנית שמתווכחת ולא נראית מרוצה (או מישהו אחר כזה במשפחה) – תאמינו לי שיש לזה סיבה.

לפעמים חברות עם מישהו מובילה לפתרונות מדהימים (כמו שקרה לי עם אלון).

אנחנו שומעים הרבה על סודות שמתגלים בכל מיני סיטואציות משונות. מה דעתך על סודות? האם חשוב שהם יישמרו?

תלוי איזה סודות. יש סודות שהם בטח פדיחה אחת גדולה וכדאי לשמור שהם לא ייצאו. אבל לא הסוד שגילינו על סבתא שלי. מצד אחד הגילוי מאוד הכאיב לאמא ואפילו לדוד שלי, יניב, אבל מצד שני הוא פתר הרבה בעיות. לכן טוב שהוא התגלה.

איך את מסתדרת עם הסופרת אורה קרופיק? יש משהו שהיית רוצה להגיד לה ולא העזת עד כה?

בהתחלה היה לי מוזר שהיא נדבקה אלי כמו צל. הרגשתי שהצל שלה היה כל כך גדול שזה הפריע לי, אבל אז היא התנצלה והבטיחה להגיע בצורה מוקטנת. מאוחר יותר, אפילו לא שמתי לב שהיא נמצאת. היא לא התערבה ולא אמרה לי מה לעשות ומה להגיד. היא רק הסתכלה, הנהנה בראש ורשמה כל מיני דברים. כל כך התרגלתי אליה עד שכשהיא נעלמה, לא שמתי לב. הייתי רוצה לשאול אותה מה דעתה עלי, אחרי כל מה שהיא ראתה, אבל נראה לי שאני בכל זאת יודעת. לפעמים אני מתגעגעת אליה, אבל רק לפעמים.

מהו הדבר האהוב עלייך ביותר בעולם?

קשה לי להחליט על דבר אחד. אני חושבת שאבחר את המשפחה שלי. איתמר אחי מתוק אמתי, אחותי אלה, נו, עוד צריכה להשתפר, אמא ואבא הם ההורים הכי-הכי שיש, וגם המשפחה המורחבת שאוהבת המון. יש גם את החברות שלי יסמין ושקד, ויש את אלון. בקיצור, באמת קשה להחליט, אבל בכל זאת המשפחה במקום הראשון.

לסיום: נזכה לראות אותך שוב? את מתכוונת לחזור אלינו עם סיפורים נוספים?

לא חושבת. לא יודעת. לא נראה לי. אולי. תשאלו את אורה קרופיק, בטח היא תדע לענות יותר טוב ממני.

 

"הפרויקט של מיכל" מאת אורה קרופיק. עריכה: חגי ברקת, הוצאת דני ספרים, 2016

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.