2 כללי

"ילדים יאבדו עניין אם הם לא משוקעים לחלוטין באמנות או בסיפור" – ראיון עם לורנט לין

ראיון עם ארט דירקטור מ"סיימון ושוסטר" לרגל הגעתו לכנס בישראל

יוני 23, 2019  

לורנט לין משמש כארט דירקטור בהוצאת "סימון ושוסטר" האמריקאית. לפני שעבד על מאות ספרים הוא עיצב בובות עבור "רחום סומסום" ופרויקטים שונים של "החבובות". לין יגיע לישראל להשתתף בכנס SCBWI שיתקיים בין התאריכים 27-28.6.2019, להרצאה ומפגש עם יוצרים מקומיים.

לרגל המאורע, שוחחנו אתו – עורכי "הפנקס" – על עבודתו כארט דירקטור ועל גישתו האמנותית.

הי לורנט, משום שארט דירקטור אינו מקצוע נפוץ במו"לות הישראלית, אנא הסבר לנו מה בעצם אתה עושה.

כארט דירקטור של ספרי ילדים יש לי שני תחומי אחריות עיקריים. הראשון הוא לפתח מערכת יחסים עם מאיירים וצלמים, וגם למצוא יוצרים חדשים ולהעסיק אותם כמאיירים של ספרים או כיוצרי תמונות לכריכות. אני עובד עם המאיירים על כל השלבים ביצירת הפן האמנותי של הספר – מהסקיצות עד האיורים הסופיים. עבור ספרים לקוראים בוגרים יותר, אני עובד עם צלמים על סשן צילומים כדי ליצור תמונת כריכה, או שאני יוצר את תמונת הכריכה בעצמי מצילום קיים.

דוגמא לכריכת ספר נוער שלורנט לין עיצב

תחום האחריות הנוסף שלי הוא לעצב כל ספר שאני עובד עליו, מהקונספט עד הטיפוגרפיה והגימור הסופי. בכל הספרים שאני עובד עליהם אני משתף פעולה עם העורך או העורכת של הספר, עם אנשי ההפקה שעובדים עם הדפסים, וכל הצוות שמעורב בהכנת הספרים.

איך אתה נותן לכל ספר את הזהות והסגנון שלו, ויחד עם זאת מתחשב בטרנדים עכשוויים או אג'נדות מסחריות, כדי שהספר יצליח מבחינת מכירות?

אין ספק שחשוב מאוד לגרום לכל ספר לבלוט ולגבש את הזהות הייחודית לו. בפיקצ'רבוקס אני תמיד נותן לאיורים לקבוע את הטון, ואז מעצב את הספר בהתבסס על הסגנון האמנותי והטכניקה של המאיירים. אבל בין אם מדובר בפיקצ'רבוק או ברומן לקוראים בוגרים יותר, הנושא של היצירה וקהל היעד מכתיבים כיצד אגש למלאכת העיצוב. זו העבודה שלי לדעת אילו ספרים נוספים קיימים בסוגות או בנושאים דומים, כמו גם אילו ספרים עתידים לראות אור בקרוב. זה איזון מתעתע, אבל המטרה היא ליצור עיצוב שהוא ייחודי ושונה, אבל כזה שגם יהיה מושך עבור קוראים של הנושא או הז'אנר של הספר.

כיצד ומדוע ביצעת את המעבר ממעצב בובות אל תחום הספרות? האם אתה חושב שהניסיון שלך בשדה הזה העניק לך נקודת מבט ייחודית כארט דירקטור?

לעבוד עם בובות בטלוויזיה לילדים זה למעשה לא שונה כל כך מלעבוד על ספרי ילדים. בבסיס שתי האמנויות הללו נמצאות דמויות ומסירת סיפור – סטוריטלינג; מעין תיאטרון. למדתי המון מ"ג'ים הנסון קומפני" ובשנים שעבדתי ב"רחוב סומסום" על יצירת דמויות בעלות רבדים שילד יזהה אתן וירגיש משהו כלפיהן – הרי ברגע שאנו משוקעים בדמות, אנחנו נכונים ללכת אחריה במסעה ולחוות את הסיפור שלה יחד עמה. כמו כן, למדתי כמה חשוב להתייחס לילדים קטנים בכבוד. הם לעתים חכמים ומודעים הרבה יותר ממבוגרים.

כאמור, עבדת בתוכנית טלוויזיה פופולרית מאוד. שתף אותנו בזיכרון משמעותי שיש לך מתקופה זו.

עבדתי ב"רחוב סומסום" ובהפקות נוספות של "החבובות", אבל למעשה גם גדלתי על התכניות הללו. לכן, כשהתחלתי לעבוד עם הבובות עצמן כמבוגר שזה התפקיד שלו, הייתי מוצף מבחינה רגשית כשראיתי אותן מולי. אני זוכר בבירור את הרגע שראיתי לראשונה את כרובי, מונח על קן הבובה שלו על גבי השולחן. חיבקתי אותו! כמובן, הוא היה בובה פרוותית על מקל, אבל זה היה עוצמתי כל כך. במהלך השנים שעבדתי עם "החבובות", לא רק שהיתה לי אינטראקציה אתן, אלא גם עיצבתי ובניתי רבות מהבובות, והייתי אחראי עליהן. אהבתי לבובות ולדמויות מעולם לא השתנתה.

מה לדעתך הופך ספר ילדים לספר מוצלח?

יש כל כך הרבה משתנים לכך: דמויות מפותחות היטב, טקסט מצוין שלוקח אותנו למסע ייחודי והוא בעל סוף אמין ומספק, שלו מתווספת עבודה אמנותית נרטיבית מלאת רגש; ומעל לכול – רעיונות מקוריים שמציגים את נקודת המבט של הסופר והמאייר על העולם, תוך מודעות לקוראים ולז'אנר של ספרות לילדים.

כיצד מאיירים מגיבים לעבודה עם ארט דירקטור? מה קורה כאשר החזון האמנותי של מאייר אינו תואם לזה של הארט דירקטור?

שימשתי כארט דירקטור של מאות ספרים, ושיתוף הפעולה עם המאיירים תמיד היה חוויה חיובית. התפקיד שלי אינו לקבוע מה המאיירים יעשו, אלא לאפשר להם ליצור את אמנותם בדרכם הייחודית, ולספר את הסיפורים שהם רוצים לספר. התפקיד שלי הוא לכוון ולהדריך אותם, ובעזרת הניסיון שלי – לסייע להם לעצב את האמנות למיצוי המירבי שלה ולהתאימה לספר, כפי שעורך עובד עם כותבים.

איור ספר ילדים זו עבודה של שיתוף פעולה. בשונה מיצירת אמנות לתערוכה בגלריה, שם לאמן יש שליטה אמנותית מלאה, ספר הוא מאמץ קבוצתי ולכל אדם יש תחום מומחיות שונה. אם מאייר לא מסכים עם הכוונתי, אני תמיד משוחח על כך ומסביר מדוע אני מבקש את השינויים. תמיד מתקיים שיח על מה הכי טוב לספר.

לורנט לין

אתה עובד עבור בית הוצאה ענק. מהו היחס בין הספרים המסחריים לספרים בעלי אוריינטציה ספרותית יותר, וכיצד זה משפיע או משקף את עבודתך?

בדומה לכל בתי הוצאה לאור גדולים, ל"סיימון ושוסטר" יש הרבה הוצאות בת – או מחלקות – שמפרסמות סוגים שונים של ספרים: מספרים מאוד מסחריים, לספרים ספרותיים או כאלו שמתמקדים בספרים לבתי הספר; טווח גילים מפעוטות לנוער צעיר וספרים לנוער בוגר. אני עובד על מגוון רב של ספרים המיועדים לילדים מגיל ארבע עד שמונה עשרה, בעיקר על ספרות ולא ספרי עיון. זה מגוון נפלא שכולל הומור, רצינות, ריאליזם, פנטזיה, וכו'. כך מתאפשר לי להתנסות בכל הסגנונות האמנותיים.

אנא בחר ספר שאתה אוהב במיוחד, ותאר את תהליך העבודה עליו ואת החלטותיך.

בשנה שעברה פרסמנו ספר של הסופר והמאייר האגדי טומי דה-פאולה. לספר קוראים "Quiet", וזה ספר מיוחד מאוד. אני הארט דירקטור של ספריו של טומי ב"סיימון ושוסטר", והוא פשוט נהדר בכל הנוגע לשיתוף פעולה בתהליך היצירתי והעיצובי. טומי עושה מדיטציה בכל יום ורצה ליצור פיקצ'רבוק עבור ילדים קטנים מאוד שמדבר על Mindfulness ועל הקשר שלנו עם הטבע.

בספר הזה רציתי שכל אלמנט יעזור לספר את הסיפור. לדוגמא, מתחת לז'קט של הספר עיצבתי נייר מטקסטורה מיוחדת שיעטוף את הספר (זה בעצם מה שתראו אם תורידי את הג'קט ותסתכלו מתחת), וכללתי אזור של חותמת של פריחת הלוטוס במרכז הכריכה הקדמית. בנוסף, ביקשתי מטומי לצייר לפורזץ שפירית מאוד קטנה ועדינה, כנקודת כניסה ויציאה לסיפור. זה כל כך מהנה לבנות את העיצוב של ספר כך שיספר סיפור שלם, ואני תמיד נותן לסיפור של הכותב ולאמנות של המאייר לעורר בי השראה כך שכל הספר יהיה אחיד – מהכריכה ועמודי הפנים.

האם אתה יכול להבחין בין הספרים האמריקאים לילדים ולנוער לספרים זרים? וכיוון שלמו"לות האמריקאית יש השפעה גדולה כל כך על העולם המערבי – כולל ישראל – האם אתה חושב שאיבדנו משהו מבחינת הזהות התרבותית המקורית?

בדרך כלל אני יכול לזהות הבדלים בין ספרים אמריקאים לספרים ממדינות ותרבויות אחרות. אבל אני יודע שזה מצב מתעתע שכן שוק ספרי הילדים במדינות רבות לא מתקרב בגודלו לזה שבארצות הברית. אני כן יודע שספרים אמריקאים מיוצאים ונמכרים ברחבי העולם. לדעתי חשוב מאוד שהורים, מורים וספרנים ידעו לעזור לילדים למצוא ספרים שמציגים את התרבויות שלהם ואת תחומי העניין שלהם. ישנם ספרים נהדרים שנוצרים על ידי הוצאות לאור מקומיות בכל מקום, אבל לחלקם קשה לקבל את תשומת הלב שמגיעה להם.

אנחנו שומעים פעמים רבות טענה על כך שלילדים לא אכפת איך ספר נראה, אם האיורים והעיצוב מוצלחים, ושזה רק עניין של המבוגרים. אתה יכול יכול להסביר מדוע הפן האמנותי של יצירת ספר חשוב, והאם ילדים מגיבים אחרת לספר בעל איכויות אמנותיות?

למעשה, מעולם לא שמעתי שלילדים לא אכפת מאיך ספר נראה. להפך, אני חושב שלילדים אכפת מאוד! שלא כמו מבוגרים – שימשיכו לקרוא סיפור שאולי לא מתחברים אליו פשוט מפני שאנחנו מרגישים שאנחנו חייבים לצלוח את הכול – ילדים יאבדו עניין במהירות אם הם לא משוקעים לחלוטין באמנות או בסיפור. בנוסף, כיוון שילדים קטנים רק לומדים על עולם האיור והסטורי טלינג, ומגלים את הטעם שלהם, הם הרבה יותר פנויים לקבל מגוון רחב של סגנונות אמנותיים.

הם רוצים לחקור וללמוד, ואני חושב שאמנות נהדרת ועיצוב מעניין גורמים להם לרצות לקפוץ לתוך העולמות של ספרי הילדים במלוא הכוונה. כמו כן, אמנות ייחודית ומסקרנת יכולה לעזור לילדים ליצור את הסיפורים של עצמם, את הדמויות שלהם ואת האמנות שלהם!

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. טל הגיב:

    ריאיון מעניין המשקף את יחסו והערכתו לילדים: "למדתי כמה חשוב להתייחס לילדים קטנים בכבוד. הם לעתים חכמים ומודעים הרבה יותר ממבוגרים." כמה נכון…

  2. דפנה חיימוביץ' הגיב:

    יש פה טעות. זו התגובה שלי.

כתיבת תגובה