2 במה ומסך

כאשר בני האדם לא מסתכלים / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על תכנית הטלוויזיה "חברים בחווה"

דצמבר 18, 2015  

"חברים בחווה" מנסה להראות לנו אילו מעללים פרועים מעוללות חיות המשק "כאשר בני האדם לא מסתכלים". בכל פעם ניתן אות הפתיחה מיד לאחר שבעל החווה יוצא לענייניו. חבורת החווה כוללת את המנהיג אוטיס, "פר עם כריזמה" כלשון הסדרה, שמצויר כבעל עטינים בולטים, כלומר הוא בכלל פרה (בדיחה פרטית של היוצרים), ומלבדו את הפרות אבי ובסי, חזיר אווילי, פרדי החמוס (שהצטרף מרצונו לחיות המשק), ועוד. כשכל אלה נותרים לנפשם, מסתבר שהם עסוקים בהסתננות לתוכניות טלוויזיה, רוקמים מזימות עסקיות ועוד.

התרגום והדיבוב, אגב, צורמים כבר בשיר הפתיחה. "בוא נרקוד עד שם בבארן", שרות חיות המשק. barn הוא בעברית "אסם". קל מאוד היה לשלב את המילה הזו בדיבוב, אבל מישהו החליט כנראה שהיא קשה מדי לילדים. "שם בבארן" הוא יציר לשוני שיש להקים נגדו את האקדמיה ללשון העברית והמועצה לשלום הילד גם יחד. אבל בערוץ הילדים זה עובר חלק. גם שאר השפה בפרק רצופה אנגליזמים איומים, כמו "אף פעם לא נגרום לזה להצליח לעבוד", או "זה נשמע לי כאילו שהשפמנון מנסה לסכסך" (במקום פשוט "נראה לי שהשפמנון מנסה לסכסך"). ויש גם פה ושם תרגומים עצלים שלא התאמצו לעשות לוקליזציה: "הם הפכו את אל ינקוביץ' המוזר לכוהן גדול". בטוחים שהילדים הישראלים יודעים מי זה?

מדובר בסדרת אנימציה ממוחשבת, אך גם בה תקפים החוקים הקולנועיים: הקצב רצחני, החיתוכים מהירים, תנועות המצלמה פראיות, ובכל רגע עלול להיכנס לתוך הפריים אלמנט חדש, והוא אכן נכנס בדרך כלל. דמויות תמהוניות מבקרות, מזימות חדשות נרקמות בכל רגע, ותמיד משהו נופל למישהו על הראש.

"חברים בחווה". תמיד נופל משהו למישהו על הראש.

"חברים בחווה". תמיד משהו נופל למישהו על הראש.

מעבר לעובדה שהפר הוא מוביל חברתי והסמור קצת טמבל, כל החיות סתם פרועות באופן כללי, ולבד מזאת הן עושות בעיקר דברים שמבוגרים עושים. הצפייה מעוררת את השאלה: מה הופך את הסדרה הזו לתוכנית ילדים? העלילות שלה מלאות רמיזות תרבותיות מסועפות לתרבות ההמונים; המסרים שבה עוברים, בכוונה כך נראה, מעל ראשם של הילדים, ואז מיד זוכים למנת אירוניה הגונה בצורת מסר סותר. בעצם אין שום דבר שקשור לילדים בדמויות הללו, פרט להעובדה שהן מונפשות. וכמובן, לא מדברות על סקס באופן ישיר.

אלימות, כרגיל, היא עניין אחר, אותה מותר להציג גם לקהלים הצעירים, ואכן אלימות סלפסטיק יש פה בקילוגרמים – חבטות על הראש בחפצים קהים, עיניים שפוכות, התפחמות ממכת ברק, לשון נתפסת במיתרי גיטרה ועוד ועוד. אם בזה אין די, פרדי החמוס זומם (כבדיחה קבועה שהיא חלק מאופי הדמות) לאכול את חברו הטוב התרנגול.

אוטיס דוגר באחד הפרקים על ביצת ענק, מתוך מחשבה שיגדל תרנגולת ענקית ויוכל לרכוב עליה. בשלב מסוים הוא סורג לה בגדי תינוק ומודיע ש"הוא בועט!". מהביצה בוקע דינוזאור טורף שאוטיס מתפקד כאביו המסור. כשהדינוזאור גדל, הוא לוכד את השכנה ממול ומטפס אתה על הגג, בטייק אוף על קינג קונג וגודזילה גם יחד. למרות הציניות המובנית, הפרק מסתיים באילוף הסורר: הדינוזאור מוצא את ייעודו בבידור ילדים בפינת ליטוף.

כל זה נשמע על הנייר מאוד מצחיק, אבל לא צחקתי כלל, בגלל הצעקנות ובגלל שהגאגים לא חדים מספיק, אין תזמון ואין שום בנייה של מתח שמוביל לפירוקו בצחוק. הפרק פשוט מתנהל משיא לשיא עד שהוא דועך. זה כנראה מה שמבדיל את "חברים בחווה" מסדרות פרועות אחרות שמכוונות מעל לראשי הילדים, כדוגמת "בוב ספוג". ב"בוב ספוג" מבינים את העבודה ההומוריסטית טוב יותר ומצחיקים לעתים עד כדי כאב בטן. כאן אופן העשייה לוקה וחסר חן, והתוצאה נופלת בין הכיסאות.

אם הסדרה הזו משעשעת ילדים, אלו כנראה ילדים שכבר נחשפו לנבכי עולם המבוגרים (כפי שהוא משתקף בטלוויזיה או בחיים): פארודיה על תוכניות שפץ ביתך, על שעשועוני טריוויה, על חמדנות, תחרותיות ויצרים. החיות עצמן דווקא מגלות רוח צוות ופועלות יחד לא פעם, אבל מניעיהן נחותים למדי – הימלטות, כסף, אוכל או הבטחה מינית. באחד הפרקים פרדי מבקש שישלחו אותו לשעשועון "טריוויה, כסף, דינג דונג" שהפרס בו הוא מיליון דולר. חבריו לא בטוחים מה יעשו בכסף והוא מפרט את האפשרויות: פנסיה לא מעניינת אותם, גם לא התקנת פאנלים סולריים בחווה. לעומת זאת, ההבטחה שיוכלו לקנות ג'אקוזי מדרבנת אותם סופית. פרדי מגיע לשלב הסופי בעזרת מכות חשמל שהופכות אותו לגאון, אבל נכשל לאחר שקיבל רמז מטעה מאלברט איינשטיין ז"ל.

בפרק אחר, כלשון הערוץ, "בת דודה של אבי באה לביקור ומסובבת את הראש של כל הבנים". הזכרים מריירים, תרתי משמע, בלשונות בקר ארוכות, כשהם רואים את ורוניקה הפרה החטובה, ויוצאים מגדרם כדי לתת לה מתנות, להציע לה סיבוב על כלי רכב כבדים ועוד. אבל ורוניקה רוצה יהלומים ומטרתה רק לנצל גברים ולגרום להם לכרות יהלומים עבורה. מתוך קנאה, בת דודתה אבי הולכת להתלבש "כמו אישה אמיתית" בעזרת תוכנית מהפך. לבסוף נואשים כולם מוורוניקה, ובסוף הפרק אוטיס מכריז שלמד לקח: "היופי האמיתי נמצא בפנים". אבל עדיין הוא דורש שאבי תלבש את שמלת הערב הצמודה שלה 24 שעות ביממה.

מה הלקח? אמרו אתם. אני יצאתי מהצפייה בכמה פרקים ברצף עם הפרעת קשב וריכוז, הודות לפסקול מלא צרחות, צחקוקים וחבטות. סברתי שהסיבה היא קצב העריכה המהיר, אבל בדקתי והודיתי בפני עצמי שה"שוטים" המונפשים לא קצרצרים כפי שנדמה, פשוט כולם צועקים שם כל הזמן. תנו לנוח.

 

אביבית משמרי – ילידת 1968, כותבת, עורכת ואמא לשניים. בעלת תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה מאוניברסיטת תל אביב. ספרה "הזקן השתגע" יצא ב-2013 בהוצאת "חרגול מודן" וזכה בפרס רמת גן לספר ביכורים. ספרה "הנפש קמה באמצע הלילה" יצא ב-2015. בעלת הבלוג "כותבת מוחקת".

 

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. מאת אביב:

    מוכרח לציין שמנקודת מבט של מבוגר – בלי שום קשר לרמת התאמתה של הסדרה לילדים – אני חושב שמדובר בסדרה חיננית מאוד. לא כל הפרקים בה עומדים באותה רמה, אך רבים ממנה מהנים ומצחיקים לטעמי, וכוללים לא מעט פאנצ'ים מתוחכמים.
    לגבי הטענות בקשר לדיבוב העברי – אני סבור שהתלונות של הכותבת מגיעות בעיקר מחוסר התחשבות באילוצים הרבים שקיימים בתרגום לדיבוב, שלא קיימים בתרגום לאף מדיה אחרת, כמו התאמת אורך המשפט המתורגם לאורך המשפט במקור, וכן התאמת הטקסט לתנועות השפתיים של הדמויות. ספציפית לגבי שתי הדוגמאות שניתנו כאן לתרגום קלוקל, ממבט ראשון נראה די ברור שהיה כאן צורך להאריך את המשפט כך שיתאים לאורך המשפט המקורי – אי אפשר הרי שהדמות המונפשת תמשיך להזיז את שפתיה, בעוד שקולה המדובב יעצר כמה שניות קודם לכן, זה נראה מגוחך – והתוצאה כאן לא כל כך מזוויעה לטעמי. כדי להשיג דיבוב שגם נאמן למשמעות המקור, וגם מתאים לתנועות השפתיים, תמיד יעשו פשרות כאלה ואחרות לכאן ולכאן. אני חושב שבסדרה הזו זה נעשה בצורה לא רעה בכלל.

  2. מאת רחל:

    אני לא שרדתי אפילו פרק, עיצוב הדמויות מאד גס וצעקני וממש דחה אותי. כל הזמן עשיתי בראש השוואה לדמויות החווה של סטודיו ארדמן…

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.