5 יצירה מקורית

כולם בתחפושות / דפנה חיימוביץ'

סיפור מקורי לכבוד חג פורים

מרץ 14, 2014  

על מושב הכיסא בחדר הילדים, נחו להם בשעת ערב מאוחרת, שני זוגות מכנסיים תפוחים. עליהם היו תפורים טלאים צבעוניים וכתפיות רחבות, ולידם שתי חולצות פרחוניות. על משענת הכיסא, היו תלויים צווארונים ענקיים מנייר קרפ מכווץ, וגם מצח עשוי פלסטיק שמשני צידיו הודבקו תלתלים אדומים.

הילדים התהפכו במיטה ולא הצליחו להירדם.

"תישנו כבר!" נזפה אמא ביעל ובניר, "אם לא תקומו בזמן, תאחרו את ההסעה לבית הספר. אל תשכחו שלוקח הרבה זמן להתחפש."

הבוקר הגיע. הילדים שפשפו את העיניים, זינקו מהמיטות ושלחו ידיים אל הכיסא. בזריזות רבה החלו להתלבש.

"תראה ניר, לבשת הפוך את החולצה," צחקה יעל.

"מה אכפת לי, דווקא מתאים לתחפושת," ענה ולבש את המכנסיים התפוחים.

הם שמו את הצווארונים הגדולים סביב הצוואר והניחו על הראש את המצח עם התלתלים האדומים. כל אחד טמן כרית גדולה בתוך המכנסיים, ואז נשמע קולה של אמא:

"בואו שמנמנים שלי, הגיע הזמן להתאפר!"  אמא הייתה לבושה בפיג'מה, שעל החולצה שלה היה מצויר דרדס גדול כחול ועל המכנסיים – המון דרדסים קטנים.  'אני לא ממהרת. לי יש זמן היום,' חשבה.

על גבי השולחן הגדול היו מפוזרות צנצנות איפור ושפופרות בשלל צבעים.

מרחה אמא משחה לבנה על פניו של כל אחד, ציירה עיגולים גדולים סביב העיניים, גבות שחורות מעוגלות ופה אדום מאוזן לאוזן.

"נו, אמא, אנחנו נאחר להסעה!" זרזו אותה הילדים.

עוד עיגול קטן בקצה האף והליצן והליצנית היו מוכנים לצאת לדרך.

"כמה שאתם מוצלחים!" התפעלה אמא ופקחה עיניים גדולות.

"רק חבל שאבא לא יכול לראות אותנו."

"רגע אחד, אני כבר מצלמת אתכם," קראה. "נשלח לאבא את התמונות למילואים והוא יוכל לראות את שני הליצנים שלו."

וכבר המצלמה בידה מופנית אליהם.

"אבל אין לנו זמן. ההסעה!" סובבו אליה את הגב.

"נו, בבקשה, אל תדאגו. תביטו אליי. יופי! עכשיו חייכו. נו, חייכו כבר! מהר!"

הליצנים חייכו חיוך עצבני, המצלמה הבזיקה, הדלת נטרקה והם פתחו בריצה מהירה לעבר התחנה.

ואז, בדיוק באותה שנייה שבה נפתחה הדלת, זינק אחריהם עוד מישהו. קטן, זריז וחום.

"הב-הב", נבח בקולי-קולות גור הכלבים החדש שלהם, בעודו מכשכש בזנב ומדלג אחריהם בקפיצות מהירות.

"אמא, קחי אותו מכאן! הוא יידרס!" צעק ניר.

"הוא לא מכיר את הדרך הביתה!" הוסיפה יעל.

"גוליבר!" צעקה אמא מעבר לדלת הכניסה. "בוא הנה!"

גוליבר לא נענה לקריאותיה והמשיך לפזז ולקפץ סביב הליצנים.

"חזור הביתה! אתה שומע גוליבר? אבל מייד!" איימה עליו והוסיפה כמה שריקות חדות.

"נו אמא, קחי אותו כבר! ההסעה מגיעה!"

מרחוק, בין ערב-רב של תחפושות, נראו שני ליצנים מנופפים בידיים ורוקעים ברגליים בפראות. אוטובוס גדול התקרב במהירות.

אמא העיפה מבט חטוף במראה התלויה על קיר הכניסה: 'איך אצא כך לרחוב?' שאלה את עצמה, מבוישת.

היא צעדה כמה צעדים לכוון החדר שלה כדי להחליף בגדים, להסתרק, אבל…לא, אין זמן! היא חייבת למהר.

הכניסה את רגליה בזריזות לתוך נעלי הבית הלבנות הרחבות, ורצה בבהילות לאורך הרחוב. לבושה בפיג'מה מקומטת עם ציור של דרדסים, שערותיה פרועות, חלפה על פני שכנים ומכרים הנחפזים לעבודה.

"היי, דרדס, לאן אתה רץ? איפה הכובע שלך? שכחת אותו בבית?" הגיעו לאוזניה קולות צחוק של נערים. אך היא המשיכה בריצה מבלי להסב לרגע את פניה.

מתנשמת ומתנשפת הגיעה לתחנת האוטובוס.

הליצנים כבר לא היו שם. גם לא הנסיכות היפות, הפיות או המכשפות. גם לא השדים ולא השודדים. הייתה שם רק אמא אחת ובזרועותיה כלבלב אחד קטן וחום שעמד ויילל, ומזנבו השתלשל סרט ארוך-ארוך וצבעוני.

פורים

איור: תמר הוכשטטר

 

 

דפנה חיימוביץ' – אימא לאיתי ולגילי (משוררת). סבתא לארבעה. בוגרת מכללה למורים, וכן תואר ראשון בתיאטרון-אוני. עברית, תואר שני בספרות-אוני. בן-גוריון. כתבה ארבעה ספרי ילדים. בעיקר אוהבת ילדים, ספרות, תאטרון-בובות וגם לחלום, לדמיין, לכתוב… מנסה לשלבם בעיסוקים השונים.

כתיבת תגובה

5 תגובות:

  1. מאת נירה:

    איזה סיפור חביב ומשעשע. כול ילד וכול אימא בנקל יתחברו לסיטואציה.
    התמונה של האם שרצה לאוטובוס מצחיקה, מצחיקה.
    יופי של סיפור.

  2. מאת חגית:

    למי שגידל / מגדל ילדים המוסעים לבתי הספר בהסעות. הספור הזה מוכר מאוד. הכלבים הם חלק בלתי נפרד מקהל הילדים המחכים בתחנות, ולא פעם אפשר לראות אמהות (אבות לא יוצאים עם פיג'מות, רק טרנינג..) רצות אחרי קהל הקטנים לתחנה. ספור ממש מציאותי. אהבתי! תודה!

  3. מאת חני פרנק:

    הספור מקסים . קל מאוד להתחבר אליו בגלל הסיטואציה המציאותית והדמויות הכי מרתקות שהם ילדים וכלבים.

  4. מאת איתי:

    סיפור פשוט מקסים
    רגע בחיים

  5. מאת אורנה טל:

    הסיפור שובה לב ומעורר הזדהות מתאים לחג ומהנה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.