3 במה ומסך

כוס התה שלי / תמר הוכשטטר

על הקמפיין החדש של "ויסוצקי", יהונתן גפן והקשר בין נוסטלגיה וצרכנות

נובמבר 25, 2015  

רק שמה שמתבקש פה מההורים הוא בעצם די מועט: אחרי שיקנו את המוצר, הפרסומת מבקשת רק כמה דקות מזמנם. לא דקות של מאבק עם זאטוט היפר אקטיבי, אלא שיחה נעימה עם בן-תרבות רהוט על כוס תה, כמנהג האנגלים. הילד המחונך מוזמן למעשה ל"שעת התה" שבה יש לענות בנימוס לשאלות ולשוחח שיחות בטלות.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. מאת רחל סטולרו חיים:

    "כי נוסטלגיה זה מוכר אבל גם אשמה לא תזיק" – צחקתי בקול למקרא המשפט הזה.
    כשראיתי את הפרסומת "בשביל מה אנו חיים" התעצבנתי ממש, יש כזו דה-לגיטימציה לכל רגש שלילי. כל הזמן מטפטפים לנו שצריך להיות שמחים ומאושרים, וחונקים כל רגש אחר, אצל ילדים וגם אצל מבוגרים.

  2. מאת תמי:

    כתבה נחמדה! תודה!
    אכן, בולטת מאד העדרותו של אותו מבוגר נכסף.
    אולי במקרה הטוב הוא עסוק בלצלם את הילד לאינסטאגרם…

  3. מאת תמר הוכשטטר:

    תודה רחל ותמי על התגובות. אני מסכימה איתך רחל שסרטון הפרסומת הזה הוא עוד ביטוי לצביעת הילדות בוורוד חייכני. זה בולט כאן במיוחד נוכח הקשר הרופף בין בין התשובה לשאלה. הילדים בכל סדרת הפרסומות הזאת מצטטים מבוגרים ולכן טוענת הקריינית שיש להם "הגיון בריא". מוזר.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.