איור

כיצד "צמחה" המאיירת אורה איל מ"מעשה בחמישה בלונים" / חוה יסעור

40 שנה ל"מעשה בחמישה בלונים" - פרויקט משותף עם מרכז מרים רות: התחקות אחר השפעת עיצוב הדמויות והסגנון ב"מעשה בחמישה בלונים" על יצירתה של אורה איל.

יוני 27, 2014  

לכבוד 40 שנה לספר "מעשה בחמישה בלונים" אנו מפרסמים מבחר רשימות הנוגעות ליצירה הקאנונית. הגיליון המיוחד יוצא בשיתוף מרכז מרים רות במכללת אורנים.

מעניין לבדוק דרכו של יוצר והתפתחותו החל מיצירותיו הראשונות: האם היו דברים שהוטבעו כבר בראשית הדרך ונשארו בהמשכה? לאלה כיוונים זרמה יצירתו? עוד. כשמדובר במאייר של יצירות ספרותיות מעניין לבדוק פן נוסף: מידת ההשפעה של היצירות הספרותיות הראשונות שאייר על דרכו בהמשך. אורה איל היא יוצרת פורייה ביותר אשר בחרה בשתי דרכים: האחת – איור ספרים אשר נכתבו בידי יוצרים שונים (ספריה של מרים רות, סדרת "איתמר" של דויד גרוסמן, ועוד), והשנייה – ציור וכתיבה גם יחד של ספרים בז'אנר ה- picture book, כמו "בוקר בהיר אחד" (ספרית פועלים, 1985), "לילה חשוך אחד" (ספירת פועלים, 1988), ו"המלחמה האדירה" (ספרית פועלים, 1986). מעניין לבחון עם מה מזוהה יוצרת זו ואם סימני ההיכר שלה קשורים ביצירות שיצרה בראשית דרכה.

הספר הראשון שאיירה איל היה "מעשה בחמישה בלונים" של מרים רות (ספרית פועלים, 1974). המפגש בין השתיים הוליד ספר הנחשב לאחד מהספרים הקלאסיים של ספרות הילדים לגיל הרך. יעידו על כך המהדורות הרבות שראו אור מאז הופעתו ויעידו הילדים הרבים שהפכו להורים והם ממשיכים לספר את הספר בעונג לילדיהם. בדרך כלל, כאשר אנו עומדים לבדוק אופיים וייחודם של איורים בספר, אנו מתחילים בבדיקת היצירה הכתובה – שהיא מקור ההשראה למאייר והמכוונת אותו בעבודתו. מרים רות יצרה יצירה שכבר בכותרתה "מעשה" מעידה על אופייה האוניברסלי. מעשה – מעשייה, כלומר, ז'אנר עממי, סיפור שאינו מתרחש במקום גאוגרפי ספציפי ואף לא בתקופה היסטורית מסוימת. ואכן, את שניהם איננו מוצאים בספר. את שמות חמשת הילדים אפשר להחליף בשמות ממוצא אחר והסיפור המקורי לא ייפגם. אין בו תיאורי מקום ואין תיאורי זמן.

תכונה זו, של היעדר תיאורי מקום וזמן, קיימת ברבים מספרי מרים רות, וקיימת גם באיוריה של אורה איל לאותם ספרים – ריקנות ברקע, בנוף ובזמן. אם מופיעים סימני נוף כמו ב"הבית של יעל", הם סטראוטיפיים: משטח ירוק – דשא, משטח כחול בחצי העמוד העליון – שמים, עצים חסרי ייחוד.

מתוך: "הבית של יעל". איור: אורה איל

מתוך: "הבית של יעל". איור: אורה איל

תופעה זו מאפיינת את איל לא רק באיוריה לספרי מרים רות. ניתן למצוא אותם אפיונים גם באיוריה לסדרת "איתמר", וכן בשני ספריה בסוגת ה- picture book שהיא עצמה כתבה ואיירה ("בוקר בהיר אחד" ו"לילה חשוך אחד"). מעניין לבדוק את הדמויות באיוריה, ובעיקר את דמויות הילדים. חמש הדמויות שציירה אורה ב"מעשה בחמישה בלונים" דומות זו לזו בגודלן, באופן תנועתן ובהבעת פניהן. השוני מתבטא בדברים חיצוניים: שיער ארוך או קצר או פרטי לבוש בלתי משמעותיים. אין ייחוד לכל דמות. הדמויות הן סטראוטיפיות. סטראוטיפיות היא היפוכה של רגישות לספציפי ולחד פעמי.

אם ישונו פה ושם סימני היכר חיצוניים יהיו הילדים כמעט זהים זה לזה. כולם לבושים מכנסיים וחולצות (גם רותי וסיגלית) ותווי פניהם מתוקים. דמויות כאלה המשיכה איל לצייר גם ביצירות אחרות – "תירס חם", "הבית של יעל", "זאת'י", וכן ביצירות שכתבה וציירה בעצמה. גם לאיתמר, הדמות הראשית בסדרה של דויד גרוסמן לילדים, אותה תדמית של ילד. הילדים באיוריה נראים תמיד בני אותו גיל.

מתוך: "איתמר פוגש ארנב". איור: אורה איל

מתוך: "איתמר פוגש ארנב". איור: אורה איל

האם תופעה זו של סטראוטיפיות הדמויות מתאימה למה שמצפים ילדים למצוא באיורים? בכל אופן ב"מעשה בחמישה בלונים" התופעה הולמת את הטקסט, משום שביצירה עצמה הייחוד איננו בדמויות אלא בבלון שיש לכל אחד ואחד ולאופן המשחק בו. הדמויות חסרות אישיות מיוחדת ומה שמייחד אותן הוא צבע הבלון שקיבלו. השוני ביניהן בא לידי ביטוי גם בסיטואציה – המשחק השונה בבלון, ואופן ההתפוצצות. לכן אין הכרח באפיון הילדים באיור. הסיום "הטוב", הפתוח, שבו הבלון האחרון, האדום, אינו מתפוצץ אלא נעלם בשמיים ומשאיר אפשרות שיום אחד יחזור, מתאים לתבנית של סיפור-עם, וכן של סיפור ילדים.

היצירה מתייחסת לתופעה רגשית שכל ילד בעולם נתקל בה – הכרה באובדן, באי אפשרות החזרה של דבר שאבד, נעלם ואיננו. מבחינה זו המוקד הרגשי של היצירה פשוט, שקוף ויוצר סובלימציה לסיטואציה המבטאת את שותפת הגורל בין כלל הילדים. איל הצליחה לבטא את הרגש באמצעות הבעות הפנים והגוף של הדמויות – כל ילד והצער שלו. הסיפור מעמיד כל דמות באופן אישי בפני התופעה והבעיה. אין אפשרות של מתן עזרה. אין קשר בין הילדים שביצירה פרט לפזמון החוזר שבא אחרי כל פיצוץ ותמיד נמצא בו משפט מנחם בשינוי נוסח: "אנא – אורי – אל תצטער!/ נביא לך בלון אחר." או "אל תצטער רוני-רון/ זה סופו של כל בלון." בסופו של הסיפור, כאשר הבלון האדום מתעופף ונעלם בשמיים, רק אז נפרדים ממנו כל הילדים יחד.

מתוך: "מעשה בחמישה בלונים". איור: אורה איל. טקסט: מרים רות.

מתוך: "מעשה בחמישה בלונים". איור: אורה איל. טקסט: מרים רות.

נחזור אל איוריה של איל. כפי שציינתי בתחילה, תכונות אחדות השייכות ל"מעשה בחמישה בלונים" הטביעו את חותמן על איוריה של איל והן ניכרות גם בספרים אחרים שאיירה בהמשך דרכה. אם נבדוק את התייחסותה למקום ולזמן ניווכח כי בסיפורים ללא מקום וזמן ספציפיים הרקע לאיורים הוא שטח לבן וחלק, ללא נוף או עצמים המעידים על תקופה או מקום ספציפיים. גם בספרים לילדים גדולים יותר, בסיפורים ארוכים יותר, כמו בסדרת "טולי תעלולי" של גלילה רון פדר (הוצאת אדם, שנות ה-90) קיימים אותם האפיונים שהזכרתי. בסדרה זו האיורים הם רישומים ללא צבע המפוזרים לאורך היצירה. בתחילתו של כל ספר מוצגות הדמויות המשתתפות בסיפור בתוך טבלה מסודרת. וראו זה פלא – אפשר למצוא לדמויות אלה דמויות מקבילות ביצירות אחרות של המאיירת. כך שגם בז'אנר זה קיימת סטראוטיפיות של הדמויות. אפשר לראות הקבלה ביניהן לבין דמויות הילדים ב"מעשה בחמישה בלונים" – בין טולי לאורי, דגן לאלון, נועה (עם משקפים) לסיגלית (בלי משקפים), דורי השמן לרותי. גם כאן אין אבחנה בין בנים לבנות וכך אנו מוצאים את גיבורי חמישה בלונים גם בסדרה זו.

מתוך "טולי תעלולי". איור: אורה איל

מתוך "טולי תעלולי". איור: אורה איל. טקסט: גלילה רון פדר

מפנה משמעותי חל באיוריה של אורה איל כאשר פנתה מסיפורים ראליסטיים לסיפורים פנטסטיים. הדוגמה הראשונה הוא ספרה "מלחמה האדירה". הטקסט בספר נכתב על ידה והוא מהווה ליווי מינימלי לתמונות שציירה. הסיפור נע בין בנים לבנות ושני הילדים הפועלים במציאות הם בני דמותם של ילדי חמשת הבלונים, אך הדמויות הצומחות מדמיונם הן אקספרסיביות מאוד, כל אחת מהן שונה מן האחרת; הן מתקיימות במעין בועות אשר רקען גם הוא דמיוני וצבעוני. כאשר פורצת המלחמה האדירה בין הדמויות הדמיוניות, פורצת המאיירת את גבולות העמוד האחד (שהוא חלק מפרישת שני עמודים) ואת גבולות הדמיון בצבעוניות מפליאה. בספר זה חל שינוי גדול לעומת כל מה שאיירה איל עד כה. אילו לא עיצבה חלק מדמויותיה כיצורים המזכירים דמויות של מוריס סנדק ב"ארץ יצורי הפרא", הייתי רואה בספר זה הישג מרשים.

מתוך: "המלחמה האדירה". איור: אורה איל

מתוך: "המלחמה האדירה". טקסט ואיור: אורה איל

ספר אחר שאיירה מאוחר יותר, "חמש מכשפות הלכו לטייל" (כתבה: רונית חכם, הוצאת איילות, 1999) – גם הוא בתחום היצירה הפנטסטית ושונה באיוריו מהסטראוטיפיות המאפיינת את ספריה הראליסטיים. הרקע צבעוני, העימוד מעניין ולא חדגוני. הצלחתה באיור המכשפות מתוך ראיית הייחוד והספציפי בכל אחת מהן מהווה פן נוסף המעשיר את הספר. לכל מכשפה פרט פיזי משעשע המבדיל אותה מחברותיה. ספר זה זכה להיכלל באנתולוגיה האמריקאית החשובה "הספרים המאוירים הטובים ביותר בעולם", ובאמצעותו זכתה אורה איל להכרה בינלאומית.

בשנת 1997 הפתיעה באיוריה לספר מז'אנר מיוחד ושונה מכל מה שעשתה – "אבא סבבה" (כתב: קובי ניב, זמורה-ביתן, 1997). בספר זה ניתן ביטוי לחוש ההומור הרב של המאיירת. במסגרת הז'אנר, קומיקס, ידעה למצות דווקא את השוני בין דמויות האבות השונים המופיעים בסיפור. אין בספר זה כל סימן לתופעות שחזרו בספריה הראליסטיים הראשונים.

לסיכום – אורה איל החלה את דרכה כמאיירת ספרים לקטנים, רובם בתחום הראליסטי (אחדים מהם ספרים של מרים רות שנכבשה בקסמה: "מעשה בחמישה בלונים", "תירס חם", "הבית של יעל", "זאת'י"), מאז עשתה דרך ארוכה ובה יצרה picture books ("בוקר בהיר אחד", "לילה חשוך אחד"), איירה יצירות פנטסטיות כמו "המלחמה האדירה" ו"חמש מכשפות הלכו לטייל", ובחרה לאייר גם קומיקס.

המאמר פורסם לראשונה ב"שי למרים" – לכבוד יום הולדת תשעים למרים רות. המוקד לספרות ילדים, מכללת אורנים, אוגוסט 2000. 

חוה יסעור – מרצה לשעבר לספרות ילדים במכללת אורנים, בעלת תואר שני מבית הספר לחינוך של אוניברסיטת  הרווארד. עסקה במחקר בתחום חשיבה ויזואלית של ילדים והקשרים  בין טקסט לתמונות.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.