6 איור

ככה זה נראה כרגע – עומר הופמן

עדכון מילולי-וויזואלי על עבודתו של המאייר

יולי 5, 2013  

בדצמבר 2010 פתח המאייר עומר הופמן את המדור "תמונת פרופיל" – שמוקדש ליוצרים חדשים ומבטיחים. ביקשנו לחזור ולבקר אותו היום, ולשמוע מה עשה מאז ועל מה הוא עובד בימים אלו. "ככה זה נראה כרגע" הוא פרויקט נוסף שבו ישתתפו מספר מאיירים שהציגו מעבודותיהם ב"הפנקס", ומטרתו להצביע על העשייה המרתקת הנעשית בתחום האיור בישראל.
שלום עומר, מה שלומך?
שלומי טוב, תודה. קשה להאמין שעברו כמעט שלוש שנים.
איפה היית ומה עשית מאז שדיברנו?
בזמן הזה הספקתי לאייר עוד ספר ילדים אחד, לעבור לניו יורק, לגור בברוקלין שנתיים, להפוך לאבא, ולחזור לתל אביב (לפני חודש). היו הרבה פרויקטים מאוירים כיפים. "אבא אכל דייסה" מאת שהם סמיט יצא בגרמניה וספר הילדים האחרון – "נמרת" מאת ארנה לנדאו – עומד לצאת בחו"ל בשנה הבאה, והספיק לזכות בציון לשבח במינכן. בעיתונות פרסמתי איורים עבור עיתונים גדולים כמו ה"ניו-יורק טיימס" וה"וול סטריט ג'ורנל". במקביל, בארץ אני עובד יותר משנתיים על איור טור של ליאור טומשין שמתפרסם במוסף גלובס.
ועל פרויקט אחד בהרחבה?
בשיתוף עם מוזיאון הקומיקס בחולון יצרתי אחת לחודש במשך השנה האחרונה טור קומיקס על החיים בניו יורק. הטור מורכב מאימג'ים ומסיפורים בפורמט פוסטר ועוסקים בכל מה שעניין אותי במהלך השהות שלנו. הטורים הראשונים עסקו בעיקר במפגש עם העיר וככל שהשהות התארכה, התחלתי לסטות לכיוון נרטיבי או אקספרסיבי. לדוגמא, הטור האחרון עוסק באופן יותר מופשט בחוויה של בתי זואי, שהיא בת 14 חודשים. מהבחינה הזו קצת חבל שחזרנו לישראל, כי כיף מאוד לצייר את ניו יורק.
זה קצת הפרויקט האישי שלי; לא היה לי עורך או מפקח פרט למפיקה המעולה, מעיין, שהייתה אמונה שלא אגרור את מועדי ההגשה. כך שהייתה לי יד חופשית להתנסות בטכניקות של קומיקס ואיור.
האם הסגנון או הטכניקה שלך השתנו? האם דברים אחרים מעסיקים אותך עכשיו כשאתה בא לאייר וליצור?
הסגנון שלי השתנה קצת. הכתם ניצח את הקו. ניסיתי נורא, אבל אף אחד לא רוצה יותר קווים וירטואוזים מהירים. עכשיו השוק בקטע של כתמים צבעוניים, עדיף בסגנון רטרו או הדפס משי. אז נכנעתי.
על מה אתה עובד עכשיו?
אני עובד בימים אלה על ספר ילדים חדש מאת חגי ברקת. זה טקסט כיפי מאוד לעבוד עליו כי הוא נונסנס לילדים בסגנון שמזכיר את ד"ר סוס ואת של סילברסטיין. זו חוויה אדירה לעבוד על טקסטים כאלה, גם כי הם נטולי מטרה מובהקת וגם כי הם מצחיקים נורא ולכן אפשר לצייר בהם כמעט הכל וליהנות תוך כדי. החופש הזה הוא מצרך נדיר באיור ספרי ילדים.
האם יש הבדלים בין העבודה בארץ לעבודה בניו-יורק?
יש כמה הבדלים בשווקים השונים. בצורה הבסיסית, בחו"ל יש כבוד למקצוע ולבעל המקצוע. כפועל יוצא, התקשורת עם המאייר מכובדת מאוד – לא הרגשתי כמו שרברב שבא לסדר סתימה ללקוח ומאיצים בו לעשות מהר. זה מוביל לחוזים טובים יותר ולתשלום טוב יותר. לחיות בתור מאייר במשרה מלאה בניו יורק זו מציאות אפשרית למדי. מצד שני, תרבות העסקים הישראלית מבוססת על חבר מביא חבר, מה שמקל על השתלבות בשוק עמוס. בניו יורק היצע המאיירים עצום, כמעט בלתי נתפס בגודלו, ונדרשת השקעה גדולה של משאבים על מנת להתחבר ללקוחות פוטנציאלים כמו עיתונים או הוצאות לאור.
האם אתה חש שמשהו בגישה לאיור בארץ משתנה?
בגישה לא, במאיירים כן. עדיין מבקשים לעשות סקיצות חינם, עדיין היחס הוא כאל הפועל השחור שסוגר פינה. אבל יש שפע של איור בישראל בשנים האחרונות, זה פנטסטי לראות את הפיד שלי בפייסבוק מוצף דימויים של יוצרים ישראלים ברמה גבוהה. נראה שהמאיירים בישראל מגלים את העולם מחוץ לשולחן העבודה וזה עושה לנו טוב.
כתיבת תגובה

6 תגובות:

  1. מאת חגית:

    איזה יופי של איורים. מוכשר!

  2. מאת צחי פרבר:

    ראיון מרתק, ואיורים כמו גם ציורי קומיקס, קלילים ונפלאים.

  3. מאת נועה:

    מקסים!
    עומר אתה המאייר הראשון שבני בן השלוש למד לזהות (שבוע הספר- אני מדפדפת בנמרת, בני: "אמא אני רוצה את אבא דייסה עם הנמר!!!").

  4. מאת עומר:

    תודה לכולם.
    נועה, מרגש לשמוע. בשביל סיפורים כאלה שווה להיות מאייר.

  5. מאת רויטל:

    ריאיון מעניין, ברוך שובך :)

  6. […] למעניינים ואת ההתייחסות למקורית במידת מה. איוריו של עומר הופמן תומכים היטב בטקסטים ומעלים את חנם. הם פרועים, משעשעים, […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.