1 כללי

כן, כל יום פורים / טל חן

משחקי ילדים הם הזדמנות להתחפש ולהחליף דמויות

מרץ 18, 2019  

צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל!
מִצְנֶפֶת לִי וּגְדִיל!
אַל יָקוּם אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ,
מִשְׂחַק פּוּרִים מַתְחִיל!
(לוין קיפניס, "משחק פורים")

בפורים אנו עוטים מסכות, מתכסים בתחפושות והופכים למישהו אחר. למלך, לליצן, לנינג'ה, לנועה קירל או לפוקימון. זוהי הזדמנות נפלאה להגשים חלומות ומאוויים, ולטעום קצת מחיים של מישהו אחר; מישהו שאולי יש לו חיים מרגשים יותר כמו אינדיאנית או שודדת ים או נסיך או פרת משה רבנו. ועל אף שפורים בא להתארח רק פעם בשנה, הצורך הזה – לבצע חילופי תפקידים, לבחור לעצמנו דמות ולהיות לזמן מה מישהו אחר – מלווה את כולנו כמעט כל הזמן, ובמיוחד בילדות.

ילדים חיים בעולם שבו הם "המעמד הנחות". זה שעדיין "אסור לו" ו"אסור לו" ו"אתה עדיין קטן מדי" ו"אולי בשנה הבאה". המעמד שתלוי לחלוטין במבוגרים ובהחלטות שלהם. זו אולי אחת הסיבות שהם אוהבים כל כך לשחק ב"נדמה לי" ולהיכנס לנעליים של אחרים – כאלה שיכולים לפרוץ את הגבולות שהילדות מציבה בפניהם. משחק הוא ההזדמנות המתמשכת של ילדים להתחפש בכל יום כמעט, בין אם הוא פורים או לא.

אנו רואים את ההרגל הזה, כבר בגיל צעיר מאוד. מהפעם הראשונה שילדים משחקים ב"רופאה וחולה" או ב"נהג רכבת". הם בוחרים לעצמם תפקידים וממלאים את הדמות. לפעמים הם זקוקים לשם כך לאביזרים: לסדר את הכיסאות בחדר כקרונות או לענוד סטטוסקופ ולהקשיב לדופק של הדובי.

להתחפש לנינג'ות זה קל

מקורן של חלק גדול מההתחפשויות הוא בחיקוי. הילדים משחקים ב"משפחה" ונוטלים על עצמם את תפקיד ההורים. הם מתחזים לגננת ומקריאים לבובות סיפור. לחילופין, הם יכולים לבחור לחקות דמויות וגיבורים אשר קראו עליהם בספרים או ראו בטלוויזיה. משחק מעין זה מהווה את שבירת הגבולות האידאלית – הם יכולים להיכנס לנעליהם של הגיבורים האהובים עליהם.

משחקי קופסא רבים, משמשים גם הם כסוג של סובלימציה לצורך להתחפש ולהיות מישהו אחר. במשחק "רמז" למשל, השחקנים זוכים להיות בלשים של ממש, או לפחות להיכנס לדמותו של גנרל חרדלי. ואם כבר להיות גנרל – במשחק האסטרטגיה כגון "טקטיקו" ו"קטאן" הילדים זוכים להיות מפקדי צבא ומנהיגים.

ישנם מגוון משחקים אשר מחקים מצבים של בעלי מקצוע או דמויות אשר ילדים יכולים להיכנס לנעליהם. משחק "טיפול נמרץ" ("operation"), מאפשר לילדים לבצע השתלות מורכבות תוך הפגנת מיומנויות של יציבות ידיים; משחק "אוטו גלידה" דורש מהילדים להרכיב מנות מסובכות ממספר כדורים – אתגר שכנראה מוכרי גלידה רבים מתמודדים עמו; ולעתים גם מדענים, כפי שילדים זוכים לחוות במשחק "דוקטור יוריקה".

בנוסף לכל המשחקים האלו, יש כמובן לזכור את עולם משחקי התפקידים – "מבוכים ודרקונים" ודומיו. משחקים אשר בהם העיקר הוא לבנות לעצמך דמות חלופית השייכת לעולם הפנטזיה: קוסם, לוחם או יצור אגדתי ולא אנושי. למרות שהמשחק מבוסס בעיקר על מילוי תפקיד הדמות ב"ראשם" של השחקנים – רבים בוחרים לשלב במשחק אביזרים ובגדים אשר יהפכו אותו לממשי יותר.

עם שתי חרבות מעץ ומגבות בתור גלימות, הצלנו את העולם מדרקונים ושאר מרעין בישין

Cosplay – הוא נוהג הנגזר מתופעה זו בדיוק. בני נוער וצעירים המתחפשים באופן מושקע לדמויות מעולם הפנטזיה, המדע הבדיוני והתרבות הפופולרית. זה קורה לאו דווקא בפורים, אלא באירועים חברתיים וכנסים בהם "מותר" ו"מקובל" להחליט להיות מישהו אחר מעולם אחר.

על מה שחסר לנו בגובה, אנו לעתים מפצים בדמיון…

אנו נוהגים להקפיד ולהזכיר לעצמנו וגם לילדים ש"החיים אינם משחק". ואולי זו בדיוק המהות של משחק – הוא מאפשר לנו לצאת לרגע מהחיים ולהתחפש, אפילו בלי מסכה או בגדים של אחשוורוש.

טל חן -בעל תואר שני בתרבות הילד והנוער. אבא של עופר ורועי, ואוהב לשחק אתם. מחבר "סיפור על מלה שחסרה לה התחלה" ו"הקוסם מגבעת דאדא".

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. תמר הגיב:

    הערת אגב: המשותף לכל הדוגמאות – המודל לחיקוי הוא גבר ולא אישה. (במשחק "הרמז" יש נשים – גברת מגונדרת חדרנית וכו', בעוד הגברים הם פרופסורים וגנרלים)

כתיבת תגובה