כתיבת תגובה

19 תגובות:

  1. רחל סטולרו הגיב:

    גם לי היתה כזו חנות בשכונה שבה גדלתי 🙂 האיור מקסים

  2. אדווה הגיב:

    איריס
    השיר עדין ומרגש…..מזכיר ימים של פעם
    אדווה

  3. מאבד כפתורים סדרתי הגיב:

    תפירה מעולה

  4. ינאי הגיב:

    מקסים איריס
    גם האיור

  5. ינאי הגיב:

    השיר תענוג איריס
    גם האיור

  6. ינאי הגיב:

    השיר תענוג
    וגם האיור

  7. איריס ארגמן הגיב:

    ינאי, תודה רבה!

  8. מרב הגיב:

    פה בנתניה ברחוב שטמפר יש חנות כפתורים קטנה וחבויה…כנראה זה האופי שלהן..מקסים השיר והאיור 🙂

  9. צחי פרבר הגיב:

    איזה שיר יפה…
    חנות כפתורים בה יושבת מוכרת קשישה, ש"החיוך שלה היה דק כמו חוט" – דימוי מקסים.
    וגם הסיום בו מתואר דמיונו של הילד, הרואה את הצבעים, את הצורות והגדלים, אבל לא את הכפתורים עצמם, נהדר בעיני.
    וכי מה אנחנו בעצם? הורגלנו עם השנים לראות את תכליתם של הדברים, את השימוש היומיומי והחדגוני בהם, אבל אבדה לנו הראייה האמיתית, התמימה, הילדותית, הרואה את הדברים כהוויתם, ללא כל מתווך נרכש – בדיוק כפי שהם.
    ראייה כזאת יש לך, איריס, היא נותרה בך עדיין.
    אני מקווה שלא תאבד לעולם.

  10. אלכס הגיב:

    אמא שלי היתה תופרת. היא לימדה אותי איך לתפור כפתור ואיך לעשות קשר בסוף כך שהכפתור יבלוט ויכנס היטב ללולאה. רק דבר אחד הי מעולם לא הצליחה להסבירה לי עד הסוף. למה יש כפתורים עם שני חורים וכפתורים עם ארבעה חורים אבל אין כפתורים עם שלשה חורים.

  11. איריס ארגמן הגיב:

    צחי, תודה על דבריך היפים ועל ההתבוננות המעמיקה.

  12. דורון הגיב:

    מרינה איור מקסים.

  13. מרינה הגיב:

    תודה רבה, דורון, רחל וכל מי שאהבו גם את האיור! אני מאוד נהנית לעבוד על השירים של איריס, הם תמיד מדברים אל משהו אישי שלי. אני מרגשיה שאלה מחשבות ודימוים שעברו גם אצלי בראש ומתישהו וכבר הספקתי לשכוח אותם, ופתאום השורות של השיר הזכירו לי אותם מחדש!

  14. איריס ארגמן הגיב:

    מרינה יקרה,
    האיורים שלך נפלאים ותודה גדולה!

  15. גונן נשר הגיב:

    "מחוזות זיכרון". כך, בין היתר, קרא ההיסטוריון הצרפתי פייר נורה לחפצים בהם טמונה ההיסטוריה האישית שלנו. הטקסט של איריס הקים אותי מהכסא, פניי אל הסולם הצהוב והישן שמוביל אל הבוידעם, משם שלפתי קופסאות קרטון ישנות, מהסוג עם המכסה המרובע שמלבן מתכת נעוץ בחזיתו ובתוכו נייר עם פרטי תכולת הארגז. כי זו מהות השיר, הקופסאות והאוצר שאולי שוכן בתוכן, כפתורים במקרה של השיר הזה.
    אבל ה"אוצר" האמיתי אינו טמון בקופסא כי אם ב"מרחב", או במחוז הזכרון, מין מרחב של חללים גדולים שהולכים וקטנים בדרך אל הגילוי: רחוב, בתים, חנות, כניסה אל החנות, כניסה אל הקופסה. כמו מצלמה מקצועית שבצילומי תקריב הולכת ונעית צרה יותר, מן הפנורמה של הרחוב, אל המסגרת של הבניין, משקוף הכניסה ובטן הקופסא.
    בבית של סבתא שלי הייתה תיבת תפירה עם כפתורים, בעיקר כפתורים כהים, חומים וירוקים ושחורים ואפורים, שהלמו את בגדי מעמד הפועלות, ואצל אמא שלי כבר אפשר למצוא כפתורים צבעוניים. באופן מעניין, תיבת הכפתורים של אמא שלי מוצנעת בארון חדר השינה של אבא ושלה, ולידה תיבת פח עם "כפתורים" מסוג אחר: כפתורי שוקולד, ה"עדשים" המפורסמים של פעם, לא, לא "אם אנד אם" האמריקאי!..
    תודה לאיריס על שעוררה במבוגר שבי את הילד שבי, ויותר מכך, את הגעגוע לטעם ולרוח ולמגע של פעם.

  16. אילת הגיב:

    וואוו כמה יופי… וכמה נוגע ומצטייר ממש מול עיני.. ואיך הופתעתי בסוף כשלא מצא שום כפתור ואולי, שום כפתור לא מצא אותו…
    כמה אותנטיות יש בטקסטים שלך, נפלאה!

  17. נירמו הגיב:

    כפתור ופרח! יופי של סיפורון

  18. איריס ארגמן הגיב:

    אילת יקרה, תודה על תגובתך.רעיון מקסים כתבת כי הכפתור לא מצא את הילד.

  19. אביבה הגיב:

    הטקסטים שלך הם בעצם איורים במילים. הם משרטטים תמונות כמו שרק צייר יכול. אצלך המילים הן מכחול. זו חוויה מאד מיוחדת לקרוא אותם.

כתיבת תגובה