8 יצירה מקורית

כשאת ישנה, אמא / ענת קוריאל

סיפור מקורי לילדים

דצמבר 15, 2014  

בְּכָל פַּעַם שֶׁאַתְּ יְשֵׁנָה, אִמָּא, אֲנִי קְצָת מִשְׁתַּנֶּה.

אֲנִי קְצָת מִשְׁתַּנֶּה כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהִשָּׁאֵר עֵר, בִּלְעָדָיִךְ, בְּלִּי לְפַחֵד.

אֲנִי מְדַמְיֵן שֶׁאֲנִי יוֹצֵא לְטִיּוּל בְּגִנָּה.

הִנֵּה גִּלִּיתִי טְרַמְפּוֹלִינָה דִּמְיוֹנִית מִקוּרֵי עַכָּבִישׁ.

הַקּוּרִים נִרְאוּ חֲדָשִׁים וְחַמִּים, הִתְחַלְתִּי לִקְפֹּץ עֲלֵיהֶם.

הַקּוּרִים הַחַמִּים שָׂרְפוּ לִי בְּאֶצְבְּעוֹת הָרְגָלִים, אֲבָל הָרוּחַ קִּרְרָה אוֹתָם מִיָּד.

קָפַצְתִּי יוֹתֵר גָּבוֹהַּ וְיוֹתֵר גָּבוֹהַּ עַל הַטְּרַמְפּוֹלִינָה,

עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לַקּוֹמָה שֶׁלָּנוּ, אִמָּא.

רָאִיתִי אוֹתָךְ, דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן, מֵזִּיזָה אֶת הַשְּׂפָתַיִם מִתּוֹךְ שִׁנָּה,

אוּלַי חָלַמְתְּ שֶׁאַתְּ זַמֶּרֶת אוֹ דָּג.

אַחַר כָּךְ צָנַחְתִּי כְּדֵי לָנוּחַ, הִתְמַתַּחְתִּי עַל הַקּוּרִים.

מֶזֶג הָאֲוִיר הָיָה נָעִים, רוּחַ טוֹבָה נָשְׁבָה.

מִימִינִי הָיְתָה קֶשֶׁת, מִשְּׂמָאלִי יָרַד גֶּשֶׁם, וּבַאֶמְצַע, בְּדִיּוּק מָעַל פָּנַי, יָצְאָה קֶרֶן שֶׁמֶשׁ

מִתּוֹךְ עָנָן לְבַנְבַּן.

פִּתְאוֹם שָׁמַעְתִּי רִשְׁרוּשׁ. פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי בְּבֶהָלָה, אֲבָל מִיָּד עָצַמְתִּי אוֹתָן.

פָּחַדְתִּי לְגַלּוֹת מַשֶּׁהוּ מַפְחִיד. פָּחַדְתִּי אֲפִלּוּ לְהָזִיז אֶת אֶצְבְּעוֹתַי כִּי אֲנִי הֲרֵי נִמְצָא עַל קוּרֵי עַכָּבִישׁ, וְאִם הָעַכָּבִישׁ בַּסְּבִיבָה שֶׁלִּי, הוּא עָלוּל לְהַרְגִּישׁ בִּי.

דִּמְיַנְתִּי שֶׁהָעַכָּבִישׁ הַנּוֹרָא מִתְקָרֵב אֵלִי, הָצֵל שֶׁלּוֹ כְּבָר מְכַסֶּה אוֹתִי!!!

עָצַמְתִּי אֶת הָעֵינַיִם עוֹד יוֹתֵר חָזָק

וְחִכִּיתִי

וְחִכִּיתִי

וְחִכִּיתִי

אֲבָל לֹא קָרָה דָּבָר.

הִתְחַלְתִּי לְהֵרָגַע.

הָרִשְׁרוּשׁ הִמְשִׁיךְ אֲבָל הִתְרַגַּלְתִּי אֵלָיו, וְהִפְסַקְתִּי לִפְחֹד.

כְּשֶׁפָּקַחְתִּי אֶת הָעֵינַיִם רָאִיתִי שֶׁהָרִשְׁרוּשׁ בָּא בִּכְלָל מֵחֲתִיכַת בִּסְקְוִיט שֶׁגָּרְרָה נְמָלָה:

הַבִסְקְוִיט נִגְרָר עַל הָרִצְפָּה וְרִשְׁרֵשׁ. זֶה הַכֹּל, סְתָם נִבְהַלְתִּי.

הֶחְלַטְתִּי לְהַמְשִׁיךְ לְטַיֵּל עַל קוּר עַכָּבִישׁ אֶחָד מְיֻחָד בְּמִינוֹ.

שֶׁנִּמְתַּח הַרְחֵק, עַד מֵעֶבֶר לַכְּבִישׁ. נִרְאֶה מַמָּשׁ כְּמוֹ גֶּשֶׁר.

צָעַדְתִּי עָלָיו, מִתְאַמֵּץ לִשְׁמֹר עַל שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל.

מִתַּחְתַּי רָעַשׁוּ מְכוֹנִיּוֹת נוֹסְעוֹת. בִּגְלַל הָרַעַשׁ הִתְבַּלְבַּלְתִּי, רֶגֶל אַחַת הֶחְלִיקָה,

כִּמְעַט נָפַלְתִּי, אֲבָל בַּסּוֹף חָזַרְתִּי לְשִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל, וְהִמְשַׁכְתִּי לָלֶכֶת.

עַל הַקּוּר פָּגַשְׁתִּי חָתוּל.

חָתוּל מְשֻׁנֶּה, הוּא תָּלַשׁ לְעַצְמוֹ שְׂעָרוֹת וְיִלֵל, תָּלַשׁ וְיִלֵל. רָצִיתִי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?

אֲבָל בִּמְקוֹם זֹאת, הִרְגַּעְתִּי אוֹתוֹ: "חָתוּל טוֹב"- לָחַשְׁתִּי לו.”חָתוּל טוֹב".

הוּא הִקְשִׁיב לִי, וְהִפְסִיק לִתְּלוֹשׁ שְׂעָרוֹת!

הֶחָתוּל הִסְתַּכֵּל בִּי, וּלְאַט לְאַט הֵחֵל לְהִתְקָרֵב אֵלַי.

הִתְכּוֹפַפְתִּי לְלַטֵּף אוֹתוֹ, הוּא לֹא נִבְהַל, וְלֹא בָּרַח.

הִתְיַשַּׁבְנוּ, הֶחָתוּל וַאֲנִי, עַל הַקּוּר וְהִבַּטְנוּ סָבִיב סָבִיב: לְמַטֵּה הַמְּכוֹנִיּוֹת נִרְאוּ כְּאִלּוּ

הֵן נוֹסְעוֹת לְאַט, וּמֵעֵבֶר לַבָּתִּים, נִגְלוּ שְׁתֵּי גְּבָעוֹת, כְּמוֹ שְׁתֵּי לְחָיַיִם.

הַרְחֵק, רָאִינוּ מְסִלָּה, בָּהּ נָסְעָה רַכֶּבֶת שְׁקֵטָה.

הִמְשַׁכְנוּ לְהַבִּיט סָבִיב, עַד שֶׁנִּמְאַס לִי לָשֶּׁבֶת, כִּי רָצִיתִי לְהַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת הַלְּאָה,

לִרְאוֹת עוֹד מְקוֹמוֹת. נִפְרַדְתִּי מֵהֶחָתוּל, וְהִמְשַׁכְתִּי בַּטִּיּוּל הַדִּמְיוֹנִי.

פִּתְאוֹם, בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, נוֹרָא הִתְגַּעְגַּעְתִּי אֵלַיִךְ, אִמָּא.

נַעֲשָׂה לִי קַר, רוּחַ חֲזָקָה הֵחֵלָּה לִנְשֹׁב.

הָרוּחַ הִתְגַּבְּרָה עַד שֶׁהָפְכָה לִסְעָרָה. חוֹל וְאָבָק עָפוּ לְתוֹךְ הָעֵינַיִם שֶׁלִּי,

יָרְדוּ לִי דְּמָעוֹת אֲמִתִּיּוֹת!

הָעֲנָנִים הִתְמַלְּאוּ חוֹל, וְשִׁנּוּ אֶת צִבְעָם לְחוּם.

שַׂקִּיּוֹת נַיְלוֹן הִתְעוֹפְפוּ סְבִיבִי, הַסַּנְדָּלִים שֶׁלִּי עָפוּ אֶל צַמֶּרֶת עֵץ.

אָחַזְתִּי חָזָק בַּקּוּר כְּדֵי לֹא לְהִסָּחֵף עִם הָרוּחַ. הָרוּחַ הִמְשִׁיכָה לְהִשְׁתּוֹלֵל, עֲפִיפוֹן עָף בְּלִי חוּט, הֶעָלִים נִתְּקוּ מֵהָעֵצִים.

עָנָף יָבֵשׁ טָס לְעִבְרִי, אֲבָל הִצְלַחְתִּי לִתְפֹּס אוֹתוֹ לִפְנֵי שֶׁפָּגַע בִּי. הֶחֱזַקְתִּי אוֹתוֹ חָזָק כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְגַּע בְּמִישֶׁהוּ אַחֵר.

חִכִּיתִי עַד שֶׁהָרוּחַ נִרְגְּעָה.

עַכְשָׁו חִכְּתָה לִי עֲבוֹדָה רַבָּה: רָצִיתִי לְנַקּוֹת אֶת כָּל הַלִּכְלוּךְ שֶׁהַסּוּפָה עָשְׂתָה. קָשַׁרְתִּי לְעָנָף עָלִים וְעָשִׂיתִי לִי מַטְאֲטֵא.

טִיטֵאתִי אֶת הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי, טִיטֵאתִי אֶת הָעֲנָנִים, שֶׁעָצְרוּ לְיָדִי.

יוֹנָה אֲדֻמָּה עָפָה לְיָדִי בִּכְבֵדוּת: עַל הַכְּנָפַיִם שֶׁלָּהּ הָיוּ דְּבוּקוֹת פִּסּוֹת נְיָר וּקְלִפּוֹת,

נָשַׁפְתִּי עֲלֵיהֶן חָזָק, הֵן נָפְלוּ, הַיּוֹנָה נִפְנְפָה לַתּוֹדָה, וְהִתְעוֹפְפָה.

הָיִיתִי כָּל כָּךְ עָסוּק, לֹא הָיָה לִי זְמַן לְהִתְגַּעְגֵּעַ אֵלַיִךְ, אִמָּא.

הִמְשַׁכְתִּי לָלֶכֶת עַל הַקּוּר, עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לְהִתְפַּצְּלוּת: שִׁשָּׁה קוּרִים לְפָנַי-עַל מִי מֵהֵם לְהַמְשִׁיךְ?

כָּל הַקּוּרִים נִרְאוּ דּוֹמִים, הָיָה לִי קָשֶׁה לְהַחְלִיט. הָיִיתִי מְאֹד מְבֻלְבָּל, כִּי רָצִיתִי

לְהַסְפִּיק לִרְאוֹת אֶת כֻּלָּם, אֲבָל הַזְּמַן קָצַר מִדַּי.

יוֹם שִׁשִּׁי הַיּוֹם, עוֹד מְעַט אֶצְטָרֵךְ לְהִתְקַלֵּחַ, לְהִתְלַבֵּשׁ יָפֶה, לָלֶכֶת לְסַּבָּא וְסָבְתָא לַאֲרוּחַת עֶרֶב.

אָז בְּאֵיזֶה קוּר לְהַתְחִיל?

הֶחְלַטְתִּי לַעֲשׂוֹת חֲמִשָּׁה צְעַדִים עַל כָּל אֶחָד מֵהַקּוּרִים.

עָלִיתִי עַל הַקּוּר הָרִאשׁוֹן, עָשִׂיתִי עָלָיו צַעַד, וְעוֹד צָעַד.

לֹא מָצָאתִי דָּבָר מְעַנְיֵן עַל הַקּוּר הַזֶּה, אָז עָבַרְתִּי לַקּוּר הַשֵּׁנִי,

אוּלַי הוּא יִהְיֶה מְעַנְיֵן יוֹתֵר.

אֲבָל לֹא הָיָה לִי נוֹחַ עַל הַקּוּר הַשֵּׁנִי, הוּא הָיָה חַלָק מִדַּי, וְהִפְחִיד אוֹתִי,

חָזַרְתִּי לְאָחוֹר בִּזְחִילָה.

הַקּוּר הַשְּׁלִישִׁי הָיָה הַהֵפֶךְ מֵהַשֵּׁנִי: הוּא הָיָה מְחֻסְפָּס וְדוֹקְרָנִי.

גֵּרֵד לִי בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם. יָרַדְתִּי מִמֶּנּוּ מַהֵר.

הַקּוּר הָרְבִיעִי, לֹא הָיָה חָלָק מִדַּי, וְהַנּוֹף שֶׁנִּשְׁקָף מִמֶּנּוּ הָיָה יָפֶה מְאֹד.

רָצִיתִי לְהַמְשִׁיךְ לִצְעֹד עָלָיו, עַד שֶׁלְּפֶתַע הוּא הֵחֵל לְהִמָּתַח וּלְהִמָּתַח, כִּמְעַט וְנִקְרַע.

קָפַצְתִּי מִיָּד לַקּוּר הַחֲמִישִׁי.

הַקּוּר הַזֶּה הָיָה דָּבִיק כְּמוֹ דְּבַשׁ, זֶה דַּוְקָא מָצָא חֵן בְּעֵינֵי, אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי לָלֶכֶת עָלָיו

מַסְפִּיק מַהֵר. הַשֶּׁמֶשׁ הֵחֵלָּה לִשְׁקֹעַ. פָּחַדְתִּי שֶׁאִם אַמְשִׁיךְ בַּקּוּר הַדָּבִיק,

לֹא אַגִּיעַ הַבַּיְתָה בַּזְּמַן. עָזַבְתִּי גַּם אֶת הַקּוּר הַזֶּה.

נוֹתַר הַקּוּר הַשִּׁשִּׁי וְהָאַחֲרוֹן.

לְמַזָּלִי, הַקּוּר הַשִּׁשִּׁי הָיָה בְּדִיּוּק מָה שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ: הָיָה לוֹ שִׁפּוּעַ כְּמוֹ לְמַגְלֵשָׁה,

הֶחְלַקְתִּי עָלָיו וְהִגַּעְתִּי בִּמְהִירוּת לַאֲדָמָה.

כָּאן נִגְמַר הַטִּיּוּל הַדִּמְיוֹנִי שֶׁלִּי.

עַכְשָׁו נִכְנַסְתִּי לַחֶדֶר שֶׁלָּךְ, אִמָּא, וְאַתְּ עוֹד יָשַׁנְתְּ.

רָצִיתִי שֶׁתִּתְעוֹרְרִי כְּבָר, הָיָה לִי הָמוֹן מָה לְסַפֵּר לָךְ.

הַשָּׁעוֹן הַמְּעוֹרֵר שָׁתַק עַל הַשִּׁדָּה.

צִפְצַפְתִּי בִּמְקוֹמוֹ, וְסוֹף סוֹף הִתְעוֹרַרְתְּ.

 

 

 

ענת קוריאל היא סופרת ומשוררת. שיריה וסיפוריה התפרסמו בכתבי עת שונים ובעיתונים יומיים. עסקה שנים רבות בהוראת הספרות. לפני כשנה וחצי ייסדה את אתר השירה "ליריקה" והיא עורכת אותו יחד עם המשוררת רונית ליברמנש.
כתיבת תגובה

8 תגובות:

  1. אורנה ריבלין הגיב:

    סיפר נהדר . כיף לקרוא . מומלץ בחום .

  2. זאב פלדינגר הגיב:

    וואו. איזה סיפור! קראתי בנשימה עצורה. קראתי כבר לא מעט סיפורים ושירים פרי עטה של ענת קוריאל, ובכל פעם היא מפתיעה מחדש, לא רק באיכות, וברמת הכתיבה הגבוהה, אלא גם בייחודיות כתיבתה. אני חושב שיש כאן הבנה עמוקה לנפש הילד. לדעתי ילדים רבים שיקראו את הסיפור הזה יוכלו להנות ממנו וגם להזדהות איתו. ייתכן שגם מבוגרים יוכלו להעזר בסיפור להבין את נפשם של הילדים. נהדר. מאוד נהנתי מהקריאה. בטוח שאתן לילדים שלי לקרוא, או שאקרא להם בעצמי.

  3. ענת קוריאל הגיב:

    תודה! שמחה שאהבתם

  4. גיל-לי אלון קוריאל הגיב:

    ענת יקרה
    איזה סיפור…כמה קסם, דמיון ופנטזיה. בעת הקריאה עברתי חוויה ויזואלית מדהימה.
    מרגש לקרוא סיפור שכזה שהוא משוחרר מכל עקבות, סיפור שנותן לנו חופש ל ע ו ף….תודה!!!

  5. דפנה חיימוביץ' הגיב:

    אכן סיפור יפה משוחרר מ'עכבות'. של מי האיור?

  6. טלי הגיב:

    אהבתי את השיר סיפור שלך ענת. חשבתי על המרחב שניפתח לנפשו של הילד לגדול, להשתנות כמו שהוא אומר, כשאמא
    ישנה. כמו שאמא בודאי חולמת עכשו את החלומות שלה, גם הוא יכול בזמן הזה לחלום את החלום העצמאי שלו,
    את החלום – פנטזיה, משוחרר ויצירתי. אך החלום גם מפחיד, כי מפחיד בלי אמא, יחד עם זה שזו ההזדמנות לחוות
    ולהנות ממרחבים חדשים שאמא לא יכולה להיות שותפה להם,מרחבי החיים שיש בהם קסם וגם סכנה וצריך להסתדר
    בהם לבד.
    זה נורא יפה איך שאת מבינה לנפשו של הילד, ומאפשרת לנו לקוראים להיות שותפים לגדילה הזו מבפנים,
    בחוויה של הילד את עצמו לבד במרחבי החיים.
    וכמה טוב שבסוף יש חזרה לאמא שאפשר גם עדיין לגדול בבטחון בנוכחותה.

  7. סבינה הגיב:

    מקסים.

  8. איילה הגיב:

    נפלא!

כתיבת תגובה