3 כללי

כשהקורבן נאחז בקללה / אריאלה בארכה בן-דב

על קללות, אמונות ופסיכולוגיית העצמי

פברואר 12, 2020  

אם המטופלים לא מאמינים ביכולת הריפוי שלהם או באפשרותה של תרופה או שיטת טיפול זו או אחרת לעזור להם, הגוף שלהם באמת יתקשה להבריא. מי היה מאמין שתופעות פסיכולוגיות-מדעיות אלה מצאו את דרכן גם אל תוך ספרות הילדים והנוער.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. לי עברון הגיב:

    מעניין, תודה! קשרת בין שני ספרים מאוד מעמיקים בדיוק בנקודות האלה ומאוד אהובים עליי – הטירה הנעה והקוסם מארץ עוץ (את הספר על אלה לא קראתי). וגם, תמיד משמח לקרוא אותך בפנקס 🙂

  2. kseal הגיב:

    לעניות דעתי הקוסם מארץ עוץ והטירה הנעה דווקא שני ספרים שונים מאוד זה מזה, מבחינת נושא המאמר – בקוסם מארץ עוץ יש תחושה עמוקה של חוסר. זה מזכיר לי יותר מכל את הסיפור הידוע על אדם שנדד בעקבות חלומו לארץ רחוקה כדי למצוא אוצר רק כדי לגלות שם שהאוצר טמון בביתו.
    בטירה הנעה, לעומת זאת, הקללה היא ברכה – היא הגשמה של צד שכבר קיים ממילא אצל סופי: צד זקן, מהורהר, שהוציא את עצמו מן המשחק ומשקיף על המאורעות מבחוץ ללא מעורבות רגשית, כביכול. למזלה היא חיה באגדה, ואיש לא אומר לה לצאת מאזור הנוחות שלה, אלא להיפך – הסיפור מאפשר לה לממש את הצד הזה ולחוות אותו במלואו, עד לרגע שבו הוא נושר מעצמו.

  3. גילי ב-ה הגיב:

    אחרי שכתבתי מאמר שמשווה בין הקוסם מארץ עוץ לטירה הנעה, ומדגים כיצד ג׳ונס לוקחת אלמנטים מבאום והופכת אותם, שוברת אותם או שוזרת אותם בספרה, הגיעו אלי גם ראיות חוץ-טקסטואליות שזאת היתה כוונתה. וחוץ מזה בעניין אפקט הפלצבו, יש בטירה הנעה תמונה נהדרת שבה סופי מחלקת ללקוחות של הקוסם תבלינים במקום אבקות קסם, וקלציפר אומר לה שזה הגיוני, כי בכל מקרה אמונה היא חלק חשוב בקסמים האלה. והפלפל שהיא נותנת לבחור שרוצה לנצח בדוהקרב על לב אהובתו באמת עוזר לו.

כתיבת תגובה