1 ספרות

לא על החתול לבדו / יבגני טרבנוב

רשימת ביקורת על ספרה של אורסולה מוריי ויליאמס, "גובולינו חתול המכשפות"

מאי 11, 2016  

חתולים נתפסים לעתים קרובות כבעלי חיים מופנמים וקרים, כאלה שלא באמת אוהבים את בעליהם ומתנהגים בצורה נצלנית כלפי בני אדם. אבל לכל חתול יש אופי משלו, והם מעולם לא היו אדישים לבני האדם שמקיפים אותם וחולקים אתם את העולם. ג'יימס הריוט, הווטרינר שהפך לסופר, היה אולי הספר הנודע ביותר שחגג את האישיות של מטופליו החתולים ואת הקשרים שהם מפתחים עם בני האדם. אבל הרבה לפני שהריוט חשב להעלות בכתב את הרפתקאותיו, הסופרת אורסולה מוריי ויליאמס כתבה את "גובולינו חתול המכשפות", שראה אור לאחרונה בתרגום לעברית של יעל אכמון.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

גם ויליאמס חוגגת את הקשר בין החתולים לבני האדם ואת ההבדלים באישיות של החתולים עצמם. גיבור הספר הוא גובולינו, גור קטן וטוב לב שנולד יחד עם אחותו לחתולת מכשפות וותיקה. לרוע מזלו של גובולינו הקטן, הוא נולד שונה. כחתול מכשפות מצפים ממנו להיות שחור, אבל גובולינו נולד מפוספס ועם כף רגל אחת לבנה. המכשפה גרימלקין המרושעת מחליטה לקחת את אמו ואחותו של גובולינו ולנטוש אותו לבדו במערה שבה הם חיו רק בגלל השוני הזה. אפילו השם של הגיבור מעיד על חריגותו, שכן "גובולינו" באיטלקית הוא גיבן קטן.

נקודת הפתיחה של הספר אפלה ועצובה, בהתחשב בעובדה שמדובר בסיפור שנכתב עבור קהל של ילדים. גובולינו נשאר עזוב במערה ולאט-לאט מבין שמשפחתו לא תחזור לקחת אותו. אבל למרות מר גורלו הוא שומר על אופטימיות מפתיעה ומחליט לעזוב את המערה ולתור אחר מזל וחיים חדשים. מסעו מעורר פליאה והשראה, בעיקר לילדים שיקראו את הספר. גובולינו הוא גיבור שלא מוותר ועומד על שלו. במקרה הזה, המשמעות של לעמוד על שלו היא להפוך לחתול מטבח. גובולינו רודף אחרי החיים הפשוטים ורוצה לנמנם בבית שקט, ואין לו כל עניין בהטלת קסמים או כישופים כדי לגרום סבל לבני אדם, כדרכם של חתולי מכשפות. ויליאמס חותרת למסקנה מאוד חד משמעית בכל הנוגע לאופי של החתולים. לדעתה, מקומם של החתולים אינו בטבע אלא בביתם של בני אדם, ורצוי על ברכיהם.

למרות שגובולינו חדור מטרה ואופטימי, הוא לא זוכה במהרה לנחת. מסעותיו מפגישים אותו עם שלל דמויות אנושיות ססגוניות שממהרות לשפוט אותו ברגע שמתברר להם שהוא חתול מכושף. מעטים האנשים שמוכנים לתת לגובולינו הזדמנות להוכיח את עצמו, והחתול עובר מניסיון כושל אחד למצוא אדון אנושי לאחר. למעשה, מסעותיו של גובולינו ומפגשיו עם בני האדם משקפים את הסטריאוטיפים שהתפתחו סביב החתולים בחברה המודרנית, וכמובן שעל הגיבור מוטלת החובה להפריח אותם. ויליאמס יוצרת הקבלה בין קסם ופחד של אנשים מכישוף (או חתול מכושף, ליתר דיוק) לפחד ולאמונות תפלות שקשורות לחתולים. הספר מלא בלעג לכל אותם אנשים שממהרים לשפוט חתולים ומאמינים שחתולים שחורים מביאים מזל רע (החתולים השחורים הם אוכלוסיית החתולים שמאמצים פחות לעומת כל צבע אחר). בנוסף, ויליאמס חושפת בספרה את הצדדים המכוערים של בני האדם. באחד הפרקים גובולינו פוגש איכר שמסכים לאמץ אותו אל ביתו. אבל כשמתגלה לאיכר שגובולינו הוא חתול מכשפות, הוא רוצה להטביע אותו וגובולינו ניצל בקושי רב.

איור: קתלין ג'נינגס

איור: קתלין ג'נינגס

אבל לפני שתחשבו שהספר מלא בייצוגים שליליים וחוסר אמונה באנושות, חשוב לציין שגובולינו פוגש גם דמויות טובות במסעו, כמו חבורת הילדים היתומים שמתחברים אליו בבת אחת בזכות העובדה שהם ננטשו בעולם הזה בדיוק כמוהו. או הנסיכה טובת הלב ומלאת האהבה לבעלי חיים, שמנסה לתת לו מקום של כבוד בארמון שלה ונכשלת בגלל שרשרת של אי הבנות. אותה שרשרת מצערת נמצאת כאן כדי להאריך את מסעו של גובולינו ולהוסיף להרפתקאותיו מסמרות השיער. אותן הרפתקאות כוללות קרקס נודד בו גובולינו מתחזה לכלב מופעים ואפילו נפגש עם דרקון. מדובר בספר מהנה, אף על פי שהוא עצוב בחלקים מסוימים.

"גובולינו חתול המכשפות" הוא ספר שכדאי לקרוא ביחד עם הילדים כדי להסביר להם על משמעות החמלה והחשיבות שלה, לדבר אתם על מערכות היחסים של בני האדם עם בעלי החיים וגם ללמוד על הסבל ששנאת האחר גורמת. כמה מלים טובות לסיום מגיעות להוצאת "עוץ" על הפקת הכריכה הקשה והמהודרת של הספר, האיורים המיוחדים שיצרה המאיירת קתלין ג'נינגס במיוחד לכבוד ההוצאה (שמשקפים בצורה נאמנה את רגעי השיא של הספר), והתרגום הקולח של יעל אכמון. בסופו של דבר, הספר מלמד אותנו שחתולים קסומים הם לא דבר רע. קסם קיים בחיינו ובא לידי ביטוי בצורות שונות. אחת מהן היא חתול מפוספס עם כף רגל לבנה.

"גובולינו חתול המכשפות" מאת אורסולה מוריי ויליאמס, איורים: קת'לין ג'נינגס, תרגום: יעל אכמון. הוצאת עוץ, 2016 

 

יבגני טרבנוב  סטודנט לתרבות, בימים אלה שוקד על השלמתו של רומן המשלב אלמנטים של אימה ופנטזיה, ברוח המסורת של סטיבן קינג וניל גיימן.

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. מאת יעל סנדרוסי:

    לא יכולתי שלא להיזכר בספר חתולי מכשפות נוסף: ״טריקסי״ מאת ניק באטרוורת שתורגם נהדר לעברית. שם היד היא לבנה ולא הרגל, וזהו סיפור נפלא על קבלה עצמית. ממליצה בחום והאיורים משגעים.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.