3 כללי

לברוא את הנמצא / אסתי הלפרין-מימון

מחשבות בעקבות ספרן של איריס אליה-כהן ותמי בצלאלי, "טל מחכה לרכבת"

מרץ 25, 2020  

"מסע התגליות האמתי אינו למצוא נוף חדש אלא להיות בעל עיניים חדשות".

(מרסל פרוסט)

ספרן החדש של איריס אליה-כהן ותמי בצלאלי, "טל מחכה לרכבת", נראה כמצטרף לתופעה המתרחשת בספרות הילדים הישראלית בה יצירה חדשה כמו נולדת מתוך שיח עם יצירה קלאסית. דוגמאות לתופעה זו ניתן לראות ביחסים שבין "מעשה בחמישה בלונים" של מרים רות  ו-"בלונה" של שירה גפן, וביחסים שבין "שמוליקיפוד" של כוש  ו-"דוקטור אף וזנב" של יעל גובר. באופן דומה ניתן לקרא את "טל מחכה לרכבת" כיצירה שמעלה לתודעה למן ההתחלה שני ספרי ילדים מוכרים: "בוקר בהיר אחד" של אורה איל (ספרית פועלים) ו"ברכבת יושבת ארנבת" של טובה שיינברג (הקיבוץ המאוחד). במאמר זה אנסה להתחקות אחר המסר המתהווה ב"טל מחכה לרכבת" לאור השיח שמתקיים בין היצירות. אציע שהספרים דנים ביחסים שבין מציאות לדמיון ובמובנו המשתנה של המושג "מסע".

כריכת הספר (יח"צ)

שלושת הספרים – "בוקר בהיר אחד", "ברכבת יושבת ארנבת" ו"טל מחכה לרכבת" מיועדים לגיל הרך ומוצאם בכך שהם עוסקים במסעות. "בוקר בהיר אחד" מציע לראות במסע טיול מציאותי אל בית הסבתא בו בכל שלב מצטרפות דמויות חדשות . האיורים כולם  עשויים בשחור-לבן, והפזמון חוזר כמו מלכד מחדש בכל פעם את החבורה שבדרך:

"בבוקר של קיץ בהיר וזוהר

את סבתא הולכים לבקר.

 

הלכו והלכו, שעתיים בערך

לפתע פתאום… מה מצאו בדרך?"

 

כריכת הספר (יח"צ)

קווי הדמיון ל"טל מחכה לרכבת" בולטים. חלק מן האיורים, החלק שאינו מייצג את פרי דמיונה של טל אלא את המציאות (הכלב, פח האשפה, הרציף, השעון המסילה והרכבת הרחוקה) עשויים בשחור-לבן. גם טל יוצאת אל הרכבת כדי לפגוש את סבתה ועוברת מסע בו היא פוגשת באנשים המחכים לרכבת, כולם מקבלים את אותה התשובה מטל, החוזרת כפזמון:

"הרכבת ככל הנראה מתעכבת,

אבל אם את רוצה,

את מוזמנת לשבת."

אפילו הפתיחה ב"טל מחכה לרכבת" נראית כהקבלה לפתיחה ב"בוקר בהיר אחד". את התיאור "בבוקר של קיץ בהיר וזוהר" מחליף התיאור: "הבוקר חמים, השמש מזהבת".

המסע המתואר ב"ברכבת יושבת ארנבת" גם הוא מערב קווי דמיון ל"טל מחכה לרכבת": כאן מדובר בטיול שבו הצעצועים הישובים על כיסאות נעים ברכבת באמצעות הדמיון. כבר בתחילת הספר ישנו הדמיון שבמצלול:

"…ילדה

לבדה

זר פרחים בידה-…"

 

איור של תמי בצלאלי מתוך "טל מחכה לרכבת"

הרומז לחריזה החוזרת שמופיעה ב"ברכבת יושבת ארנבת":

"… בובה חמודה

בשמלה וורודה

וילדה על ידה."

 

איור של אורה איל מתוך "ברכבת יושבת ארנבת"

אך הזהות של "ברכבת יושבת ארנבת" עם "טל מחכה לרכבת" מבוססת בעיקר על התמה ופחות על הצורה: שני הספרים מתארים סיפור אודות רכבת שבו המסע מבוסס על דמיון. ספק רב אם הדמויות שפוגשת טל מציאותיות לגמרי, וניתן לשער שבאמצעות דמיונה הן הופכות צבעוניות ומרתקות, באותו האופן שהטיול ברכבת החולפת על פני ים והר ב"ברכבת יושבת ארנבת" אינו מתקיים במציאות.

האזכור של שני ספרי ילדים מן הקלאסיקה הישראלית מייצר תחושת מוכרות ושפה מילולית וויזואלית משותפת, המכניסה את הקורא אל תוך עולם בו המוכר עולה על הזר. ומה בכל זאת יכולה החוויה המוכרת לחדש לנו? בדיוק בנקודה זו עוסק הספר. האם צריך באמת לפגוש במשהו זר כדי לחוות דבר מה חדש? האם חייבים לנוע אל מקום אחר כדי לצאת למסע?

"בוקר בהיר אחד" מספר לנו שמסע הוא תנועה ממקום למקום, "ברכבת יושבת ארנבת" מספר לנו שמסע הוא היכולת לדמיין תנועה ממקום למקום, ואילו "טל מחכה לרכבת" מציע כי מסע הוא עצם היכולת לדמיין.

יתכן שמהלך זה, הנע מן הקונקרטי אל המופשט במה שכרוך ביחסים שבין מציאות לדמיון, מספר משהו על שהתרחש בספרות הילדים הישראלית במהלך השנים בהן יצאו הספרים. "בוקר בהיר אחד" יצא לאור ב-1985, "ברכבת יושבת ארנבת" ראה אור ב-1997, ו"טל מחכה לרכבת" יצא זה עתה, ב-2020. אפשר לראות בספרים אלה כמייצגים תהליך שבו מתגבר העיסוק בעולם הפנימי ובחוויה הפרטית לעומת הדגש על המציאותי והחברתי. במובן מסוים הרי שהמסע הקונקרטי המשותף ב"בוקר בהיר אחד" של אורה איל מזכיר את המסע הקונקרטי המשותף של הילדים אל התירס החם של סבא, אותה איירה בעצמה בספרה של מרים רות "תירס חם".

"תירס חם" שפורסם ב-1974, מתאר את החיי הילדים בקיבוץ, הקבוצה כולה שרה את הפזמון החוזר, הולכת יחד בטור עורפי על מנת לחלוק את התירס ומייצגת את הערכים הסוציאליסטים של הקיבוץ (בדומה מאוד לאופן בו באים ערכים אלה לידי ביטוי ב"מעשה בחמישה בלונים" כפי שמראה במאמרה ד"ר שמעונה פוגל). המסע הוא מציאותי לגמרי, ללא ביטוי לעולם הדמיון, פרט למילות השיר שמסתבר לבסוף שמקורן במשאלה ולא בידע מציאותי, ועל כן מעוררות בילדים טרוניה:

"מפסיקים כולם לשיר

וצועקים על אופיר:

"איזה פיכסה!"-"אוי!"- ו"אוף!"

"אתה אופיר-אתה חצוף!"

מה זה פה? האם שכחת?!"

"איפה התירס שהבטחת?"

"לא הבטחתי"- אומר אופיר

"אני אוהב כך סתם לשיר

…ואם גם אין תירס בסיר."

 

איור של אורה איל מתוך "תירס חם"

מגמה זו, מן המציאותי והקולקטיבי אל עבר הדמיוני והאישי ניכרת מתוך ההתבוננות בספרים אלו, "טל מחכה לרכבת" משתלב ברצף זה. המתח שבסיפור, בטרם יורדת הסבתא מן הרכבת, בו נותרת טל לבדה ברציף, מייצג את לב הדברים: שיאו של המסע הוא בהיותה לבדה.

"מתרוקן הרציף

מתמלאת הרכבת-

רק טל

לבדה

נשארת לשבת."

תמונה זו אולי מצליחה ללכוד את המסר של הספר באופן החד ביותר, ומדגישה את המסע כתנועה פנימית במקום כתנועה חיצונית, כמארג של תקוה, ציפייה ודמיון. המסע הוא האופן שבו נגלית לעינינו המציאות וכך, מוצאו של המסע הוא ביכולת ליצירתיות.

איור של תמי בצלאלי מתוך "טל מחכה לרכבת"

"האם יש או אין יצירתיות ראשונית?" שואל הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט, בספרו "טבע האדם". וממשיך ומציע כי העולם נברא מחדש על ידי כל אחד מאתנו: "אנו יודעים שהעולם היה שם לפני התינוק, אך התינוק אינו יודע זאת ובתחילה יש לו אשליה שמה שנמצא-נברא… למעשה זוהי סוגיה שלא תחדל אף פעם להיות משמעותית, כל עוד האדם חי." ויניקוט מחבר בין תהליך בריאת הנמצא הינקותי לבין היכולת למשחק ולהשתתפות בתרבות האנושית. באופן זה, הוא ממשיג את שעולה מ"טל מחכה לרכבת" – היכולת ליצירתיות היא זו המניעה את המסע.

"טל מחכה לרכבת" מאת איריס אליה-כהן, איורים: תמי בצלאלי. הוצאת "ידיעות ספרים", 2019

אסתי הלפרין-מימון – פסיכולוגית, בעלת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. עוסקת בטיפול בילדים, נוער ומבוגרים, ובליווי מקצועי של מסגרות חינוכיות וטיפוליות. מתעניינת בדיאלוג המתקיים בין עולמם הפנימי של ילדים ונוער לבין תרבות וספרות.

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. איריס אליה כהן הגיב:

    אין מאושרת ממני בתבל למקרא הרשימה הזאת. תודה עמוקה ואהבה!

כתיבת תגובה