יצירה מקורית

לב שבור הוא לב שלם / יוני שלמון

האם דמות מונפשת יכולה להתבגר? האם ניתן למרוד בתאגיד שיצר אותך? משמעויות מורכבו בסרט האנימציה שובר הקופות "ראלף שובר את האינטרנט"

דצמבר 11, 2018  

אומרים ש"הדרקון הראשון שלי" הוא סרט אמיץ בגלל שהגיבור בסופו של הסרט מאבד רגל. אבל ראלף, כגיבור "ראלף שובר את האינטרנט", מסיים את הסרט שלם בגופו, אבל שבור בלבו. וזה דורש לא פחות אומץ.

הסרט השני של "ראלף ההורס" לוקח אותנו לשני מסעות. האחד, פיזי, אל עולם האינטרנט, שם על ראלף להרוויח המון כסף בזמן קצר כדי לקנות הגה חדש למשחק של חברתו ונלופי, או שהמשחק שלה" שוגר ראש" יאבד לעד. במסע הפנימי, ראלף לומד לקבל את השינוי שבמערכות יחסים, את ההתרחקות הבלתי נמנעת מונלופי ואת שברון הלב. בתחילת הסרט ראלף מרגיש שהוא בפסגת העולם. יש לו משחק שהוא אוהב, הוא חלק מהחבורה ולא נתפס כ"רע" יותר, ויש לו חברה שהוא אוהב לבלות אתה בשתייה. אבל ונלופי אינה מרוצה. המשחק שלה מוכר לה עד לזרא והיא מחפשת משהו מעבר. מחשבות קיומיות מציפות אותה עד לדיון על 0 ו-1 בסגנון מטריקס שלפיו ישנו משהו מעבר לקיום שלנו. את הרמז למטריקס, דרך אגב, כבר ראינו בסרט הראשון. שם נודע שתכונה מרכזית בונלופי היא ה"גליץ'" – הפרעה דיגטלית שחושפת את הפן של התוכנה באשליה הוויזואלית. זוהי הפרעה בקוד שהיא גם יכולת להתעלות מעל הקוד.

במהלך המסע דמותו של ראלף מתחדדת. מי שהתחיל בסרט הראשון כהילי בילי – יחפן דרומי כפרי שמסרב להשלים עם ההתפתחות האורבנית והקידמה – מתגלה בסרט השני ככמעט רפה-שכל. ראלף נאחז שוב במצבו הנוכחי ומסרב להשלים עם שינויים. רק שעכשיו השינויים אינם כוללים רק אותו, אלא מישהו נוסף עם חיים עצמאיים. התלותיות של ראלף ילדותית מאוד וכך גם הדרך בה הוא תופס חברות. הוא לא מודע לא לצרכים העמוקים של חברתו וגם לא להשלכות החמורות של מעשיו התמימים אך ההרסניים. ככל שהסרט מתקדם נדמה שראלף ממצה את כוחותיו. הוא לא באמת מסוגל לעשות את הקפיצה, הגליץ', שונלופי מסוגלת לעשות. קפיצה התפתחותית אמתית. התבגרות.

ראלף מוצג לנו כגיבור הסרט אבל אם מתעלמים לרגע משמו של הסרט ומזמן המסך שראלף מקבל, אם נתמקד בשאלות של התפתחות דמות ומסע פנימי, נמצא שונלופי היא הגיבורה הראשית.

ונלופי היא דמות מקסימה. אחת הדמויות העגולות, המרתקות והדינמיות שהוצגו בסרט אנימציה מזה שנים. נראה ששרה סילברמן, שמדובבת אותה, הצליחה להכניס בדמות מעט חוצפה יהודית במוכנות שלה לערער על אקסיומות של העולם בו היא חיה. בסרט הראשון, לא רק שונלופי אימצה לעצמה את עובדת היותה תקלה דיגטלית במשחק ממוחשב, והפכה אותה למרכיב זהות, היא גם מרדה בתיוג שלה שנכפה על ידי המשחק וסרבה להיות נסיכה. זהו מרד כפול. מרד בתוך המשחק ושינוי מהות המשחק. היא מה שנקרא Game changer אמתית.

קינג קונג מחפש אהבה

ונלופי, שעברה מהפך רציני כל כך בסרט הראשון, מצליחה לאתגר גם את הסרט השני. אירוע שבירת הגה המשחק שלה, שאיים על המשך קיום המשחק ממנו באה ושלח אותה ואל ראלף לעולם האינטרנט, הוא רק תירוץ להנעת העלילה. המסע של ונלופי הוא לעבר משהו גדול בהרבה. בעת הצפייה בסרט הרגשתי ששני הסיפורים: הפיזי, עולם האינטרנט, והפנימי, המסע לגילוי נקודת ההתחדשות של ונלופי, לא באמת משרתים זה את זה. האינטרנט הוא פלטפורמה לדיון בדברים רבים: רשתות חברתיות, תלות בטכנולוגיה, ניכור, צרכנות ועוד. אז מהו הדבר שעוזר לאפיין את מסעה של ונלופי בעזרת פלטפורמה זו, שלא יכולה היתה להתבטא בעולמה הקודם של משחקי הארקייד המיושנים?

הגה בצורת לב

נקודת החיבור הראשונה בין המסעות באה לידי ביטוי במערכת היחסים של ראלף וונלופי. הלב מסוכר שהעניקה לו ונלופי בסוף הסרט הראשון הופך פה לסמל מרכזי בנוגע לטיב היחסים שלהם. ראלף נאחז בלב כל כך עד שהוא נשבר ממש כפי שההגה של "שוגר ראש", שצורתו לב אדום, נשבר כאשר ניסו בכוח למנוע מונלופי לנסוע בדרך משלה.

הצורך האובססיבי של ראלף באהבה ילדותית הוא שמניע אותו לאורך רוב הסרט (לאורך יותר מדי זמן מהסרט, למען האמת).

הוא אוסף לבבות בכמויות מתוך הנחה שהוא עושה זאת למען ונלופי, אבל למעשה זהו הלב שלו עצמו שהוא מנסה לתקן ללא הצלחה. בעודו רוכש הגה-לב חדש, שלם ומתוקן, ונלופי כבר נמצאת במקום אחר. היא נמשכת לעולם של מרוצי מכוניות: הרס על הכביש (Slaughter race), משחק אלים ועברייני המונהג על ידי אשת אלפא בשם שאנק (גל גדות דובבה אותה, ויאיר רווה ב"סינמסקופ" התייחס כבר לנושא היהודי: החיבור בין גל גדות, הנסיכה הישראלית, לשרה סילברמן, הנסיכה היהודית-אמריקנית).

העובדה שונלופי רוצה ומצליחה לאמץ משחק אחר מזה שבו נוצרה מהווה נקודת שבר מוחלטת בינה לבין ראלף. ראלף לא מסוגל להשתחרר, לא מהמשחק ולא ממנה. הוא נשאר במעין לופ פסיכולוגי שבו אין לו באמת יכולת להמציא את עצמו לגמרי מחדש. הוא יכול לכל היותר לקבל את עצמו, ומצפה שונלופי תעשה את אותו הדבר. כפי שציינתי, דמותו כרפה-שכל-פורסט-גאמפי שלא באמת מודע למהותה של מערכת יחסים וצרכי האחר בתוכה, הופכת לקיצונית בדמותו של הווירוס המשכפל את ראלף כמעין קינג קונג מגודל שמסוגל רק לבטא בעילגות מילה אחת: "חברה". זוהי הברקה בעיניי, כי דמותו המקורית של ראלף נבנתה על דמותו של דונקי קונג. הוא נמצא על גג בנין והורס אותו, וכמו קינג קונג,  חוטף את הבחורה בה הוא מאוהב בעודו נלחם בהתקפות אוויריות נגדו. הקופיות שלו, שהופכת אותו למעין גולם בעל לב, מתגלה פה כמה שימנע ממנו ליצור מערכת יחסים אמתית. ראלף זוכה בהכרה, אך כמו הגיבן מנוטרדאם נאלץ "לוותר על הבחורה". וזוהי הנקודה המשמעותית ביותר.

לב שבור שלם

המשיכה של ונלופי למשחק האלים מוצגת כבדיחה, אבל זו בדיחה שבאמצעותה ניתן להסביר את ההקשר של המסע שלה. כבר בסרט הראשון סירבה ונלופי להיות נסיכת דיסני אבל פה היא מתעמתת עם זה בצורה גלויה אף יותר: נסיכות דיסני, בגרסתן המוקצנת עד גיחוך, תוהות על קנקנה: האם ונלופי היא אחת מהן או לא? זוהי שאלה טובה, ולא רק בגלל שדמותה של ונלופי שוברת קלישאות רבות אלא גם נוכח ההקשר האינטרנטי. הנסיכות שמוצגות בסרט אינן נסיכות דיסני, אלא ייצוג ממותג שלהן. הן אייקון של נסיכות דיסני. דבר זה בא לידי ביטוי בדרך בה הן מעוצבות ובמודעות העצמית שהן מפגינות.

סלפי נסיכות, מתוך הסרט

העולם של ונלופי וראלף הוא עולם של תגיות ומותגים. ראלף הוא מותג והתגית שלו היא של דמות הרע. המסע שלו בסרט הראשון נועד לשבור את התגית הזו על מנת להגיע להשלמה עם מי שהוא. עולם האינטרנט הוא עולם של ייצוגים. יש בו רק שני דברים אמתיים: צבירת כסף וצריכת מוצרים. הכסף שראלף משיג ברשת מתבטא בצורה מוחשית בעולם הלא וירטואלי, אתו הוא יכול לרכוש מוצר "אמתי" בעולם שבחוץ. אבל ונלופי מחפשת סוג אחר של אמת, היא מחפשת את היכולת למצוא משהו שהוא מעבר ל-0 ול-1 בתוך העולם של המטריקס, בתוך העולם הממוחשב. המודעות שלה להקשר הנסיכותי מאפשרת לה למרוד באופן העמוק ביותר: למרוד בתאגיד שהיא חלק ממנו, דיסני (שהרי ונלופי היא המצאה של דיסני וגם מוצר השייך בלעדית להם).

הנסיכות הקלאסיות של דיסני עברו התאמה לעולם התאגידי החדש. הן למדו לחיות כחבורת נסיכות (או בכלל להיות ממותגות כ"נסיכות") אבל בפועל הן עדיין מייצגות עולם ישן וקלאסי של טובים ורעים שמגיע באריזה יפה. עולם בו כל דבר יכול להפוך לנכס לצבירת הון, אפילו העצמה נשית. ונלופי, לא משנה כמה היא מרדנית וחצופה, תישאר דמות של דיסני, זיכיון מסחרי מניב רווחים וצעצועים. במובן מסוים העימות שלה עם נסיכות דיסני נועד להציב אותה כאלטרנטיבה. הדמות שלה כלואה בעולם ממוחשב כפי שהיא כלואה בעולם תאגידי. המשיכה שלה לאלימות ועבריינות נועד למתג אותה כאלטרנטיבה. אבל זה לא אפשרי כי כמו שאומרת שאנק "האלימות היא חלק מהמשחק".

דמותה של שאנק. מדובבת על ידי גל גדות

ונלופי וקונפליקט הנסיכות שלה הוא רב רבדים. היא נסיכה, והיא מותג של דיסני וככזו היא כלואה בסיפור של עצמה לא משנה כמה קולית תהיה וכמה בדיחות גרעפסים יש באמתחתה. הבריחה שלה בסוף הסרט אל עולם אפל ואלים הוא מעין שיר פרידה מעולם ילדותי מסוכר (תרתי משמע). היא שוברת את ההנחה שכמעט התרגלנו אליה שעולם המבוגרים ועולם הילדים הוא אחד בסרטים "לכל המשפחה". בהתבגרותה היא מוציאה מעט אויר מבלון המטא והתחכום (שאני מחבב כשלעצמו) בעודה נפרדת לשלום מעולם הילדות-נסיכות.

אנחנו, לשיטתי, חיים בעולם של העצמה נשית שחלקו מדומיין. הוא יוצר בין הדברים הטובים גם מיתוג של העצמה נשית שהוא עצמו מוצר. וזה המקום של ונלופי. המקום בו היא פוגשת את תקרת הזכוכית. העולם הקסום והאינסופי אותו היא מגלה נשלט על ידי מותגים ותאגידי-על שבו האנשים הם לקוחות שמשלמים בלייקים ובמזומן. הציניות והחוש האירוני שדיסני מפגינים בסרט הזה הם ניסיון לאכול את עוגת ME TOO ולהשאיר אותה שלמה: ליצור מותג נסיכות מתקתק וללעוג לו באותו זמן. זוהי לולאה ממנה ונלופי לא מצליחה להשתחרר כי כמו במטריקס: כל שחרור ממציאות מדומיינת אחת מוביל למציאות מדומיינת אחרת. אין הדבר מעיד על כך שהעולם לא מתקדם, אלא שנדרשת קצת חוצפה כדי לנער באמת את המערכת הזו.

ראלף. דמות של רפה שכל הכמהה לאהבה ולסוף נותר מאחור

וכאן אני מגיע לסיכומו של דבר: ונלופי חייבת לשבור את לבו של ראלף לתמיד כי דמותו לא מסוגלת להיות חלק ממערכת יחסים בוגרת. הוא ילד בנפשו, ענק אצילי ותמים שיכול להחריב עולמות שלמים מרוב אהבה. כמו קינג קונג המאוהב הוא לא באמת מסוגל להיות בן-זוג. הקשר המושלם בעיניו, היה לבלות כל ערב בשתיית בירה שחורה ובניית אוהל מכריות. אבל ונלופי שונה. התיוג שונלופי נלחמת בו אינו רק התיוג שלה כנסיכה או כדמות ממשחק מחשב, אלא התיוג שלה כילדה. דמותה הפיזית היא של ילדה, ראלף קורא לה Kid כל הזמן. אבל מי שמתבונן בה מקרוב רואה שמעבר למשיכה שלה לאלימות ולמכוניות גנובות היא בעיקר רואה בגל גדות-שאנק מודל נשי בוגר. זה הדבר שקוסם לה, וזה בדיוק מה שראלף לא יכול להעניק לה: אתו היא תמיד תהיה ילדה. אך ונלופי רוצה להתבגר. היא רוצה להיות אישה.

היכולת של ונלופי להיות גליץ', לגעת בלבו של הקוד ולשנות אותו, היא שמאפשרת לה גם צמיחה בעולם של תיוגים ודעות קדומות. וכאן אני מסכים עם יאיר רווה: החיבור בין ונלופי ושאנק הוא רצון בחוצפה, לשנות סדרי עולם ולא רק לנהל דיון ציני ואינטלקטואלי על תיוגים. כאשר ראלף נפרד ממנה היא מותירה אותו עם לב שבור. למעשה זו מתנה אדירה: ונלופי מכריחה את ראלף להכיר בחוסר השלמות של האגו הפרטי, חציו השני של הלב נמצא אי שם בעולם אחר שהוא לא רוצה ולא יכול להיות חלק ממנו. וזה מה שהופך את ונלופי לגיבורה של הסרט ולא את ראלף. הוא לא יודע מה המתנה שניתנה לו. כשהוא חוזר הביתה, הוא לא באמת מתגבר. העולם שאליו ראלף חוזר זהה לזה שהיה גם בסוף הסרט הראשון. אמנם מעכשיו יכולים להגיע לעולמו יצורי משחק ממשחקים אחרים אבל השינוי האמתי הוא בהכרה שבחוסר התוחלת של המפגשים הבין-משחקיים הללו. לראשונה ראלף מבין שיש משהו שהוא לא יודע ולא ידע לעולם. בבורגנות הנחמדה אליה הוא הגיע בסוף הסרט יש נחמה, אבל כזו עם כאב לב גדול בצידה.

ונלופי זכתה לעבור משחק. ממרוצי מכוניות בעולם של ילדות וסוכריות היא עברה לעולם בו יש נשים וגברים אמתיים. אבל היא לא באמת שייכת לשם. דמותה החיצונית נותרה דמות ילדותית עם סוכריות בשיער. אני קיוויתי שבעודה עולה במדרגות לעבר "הרס על הכביש" ונפרדת מראלף, עם רגע כניסתה למשחק החדש היא תזכה גם לגוף חדש נשי, שמתאים הן למשחק החדש והן לשינוי הפנימי שהיא עוברת. שינוי שרק דמות שמבינה שהיא עשויה מקוד יכולה לחולל.

אבל זה לא קרה. השינוי של התבגרות פיזית נמנע מונלופי כי היא עדיין מותג של דיסני שצריך למכור צעצועי ונלופי מסוכרים לילדות.

יוני שלמון – ראש מחלקת אנימציה במנשר, אנימטור, בלוגר ואב לשלושה.

 

 

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה